מכתב שנשלח אל הגאון רבי פנחס הלוי איש הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין. [בין השנים תקל"ב-תקס"ה בקירוב].
מכתב בכתב ידו וחתימתו של "[הקטן מאיר מ---?] בן המנוח הר"ר וואלף זצ"ל" המופנה אל "...עטרת החכמה, כתר תורה... איש אשר רוח אלקי'[ם] בו... גאון עוזינו אב"ד ור"מ... אדמ"ו מהור"ר פנחס נרו יאיר לעד לנצח..." (נוסח רישום הכתובת מעבר לדף). בתוך המכתב מוזכרת קהילת פרנקפורט דמיין, כקהילתו של הרב המקבל, הלא הוא רבי פנחס הלוי הורוויץ בעל "ההפלאה".
כפי הנראה, היה הכותב תלמידו או מקורבו של בעל ה"הפלאה", שכן הוא פותח את בקשתו "בכדי שאילת תלמיד לרב", ופונה אל בעל ה"הפלאה" בתארים: "...גאון עוזינו, עטרת ראשינו, החסיד הטהור הגאון הגדול אדמ"ו ר"מ ואב"ד...".
הכותב מבקש לעזור לבנו "זלמן שי'[חיה] מ"ד", בן-ישיבה המתגורר כבר כמה חדשים בעיר פרנקפורט דמיין וסובל מחרפת רעב. האב מספר על בניו שגלו מעל שולחנו והולכים מעיר לעיר ללמוד תורה, "למצוא להם... מקום מנוחה להתמיד בלימודים", והוא מדגיש את מעלת בנו זה שהוא "מתמיד" בלימוד התורה, "...מלא יראת ד'... מנעוריו, וכל מגמותיו לעבוד עבודת ד'... בהתמדה גדולה... לדרך... אבותינו הקדושים".
הוא מציין לשבח את הנהגת הרב מקבל המכתב, שהוא "טוב ומטיב לכל לקרובי'[ם] ולרחוקי'[ם]... לפום רבנן ולתלמידיהן להיות לאב ולפטרון ולמחסה הבא לחסות תחת כנפי הישיבה...".
מקבל המכתב הוא הגאון הנודע רבי פנחס הלוי איש-הורוויץ בעל ה"הפלאה" (תצ"א-תקס"ה), תלמידו המובהק של רבי דוב בער המגיד ממעזריטש (אצלו למד יחד עם אחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג). הוא כיהן למעלה מ-30 שנה כרב ואב"ד העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה. בתקופה זו למד אצלו תלמידו הגאון בעל ה"חתם סופר".
[1] דף. 25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול (המכתב קופל לצורך המשלוח). דהיית דיו ובלאי בקפלי הנייר, עם פגיעות קלות בטקסט.