גלויה עם מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון, נשלחה אל שלמה לביא בקיבוץ עין חרוד יום לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. תל-אביב, ו' באייר תש"ח (15 במאי, 1948).
במכתב משווה בן גוריון בין הארץ כפי שהיתה בשעת עלייתו לבין הארץ כפי שהיא כעת, יום לאחר הקמת מדינת ישראל: "כשעלינו ארצה, אתה כלבקוביץ ואני כגרין ודגל העבודה בידינו, מצאנו – קדחת הביצות ושחיתות – במשטר העותומני. עתה, למרות שרעם התותחים לא נדם, ובנינו לוחמים בחזיתות – הלב שמח למראה ההתקדמות הגדולה". לבסוף, חותם בן גוריון במעין 'הכרזה אישית' על הקמת המדינה: "עם-ישראל הגיע לשיא פסגת הוויתו – נולדה מדינת ישראל".
הנמען, שלמה לביא (לבקוביץ, 1882-1963), מאבות התנועה הקיבוצית, נולד בעיר פלונסק (עיר הולדתו של דוד בן-גוריון) והיה חבר באגודת הנוער הציונית "עזרא", שהקימו דוד בן-גוריון ושלמה צמח. לביא עלה לארץ ישראל בשנת 1905, בימי העלייה השניה. בארץ עבד כפועל בפרדסים בפתח תקווה וסג'רה, בבית החרושת לשמן של חברת "עתיד" ובחוות כנרת, והיה ממקימי ארגון "השומר". כחבר קבוצת כנרת הגה את רעיון "הקבוצה הגדולה" (היא הקיבוץ), ובשנת 1921 היה ממקימי הקיבוץ עין חרוד.
בשנת 1931 היה לביא לאיש מפא"י וממנהיגיה. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי ושירת כנהג ביחידת תובלה. לאחר קום מדינת ישראל היה חבר הכנסת הראשונה והכנסת השניה. בשנות החמישים, עם הפילוג בקיבוץ המאוחד, עבר לביא לעין חרוד איחוד והיה לאחד מראשי איחוד הקבוצות והקיבוצים.
לאורך השנים שמר לביא על ידידות קרובה עם דוד בן-גוריון, אותו הכיר מנעוריו. בן-גוריון ראה בו את אחד מגדולי ההוגים של העלייה השניה.
14X9 ס"מ. חותמת דואר ובול "דואר עברי". מצב טוב. כתמים, בעיקר בפינה הימנית התחתונה. נקב תיוק בשוליים הימניים (עם פגיעה קלה בטקסט).