ספר אהל יעקב, חלק ראשון, דרושים על פרשיות חומש בראשית, מאת רבי יעקב קראנץ – המגיד מדובנא. יוזעפאף, [תק"ץ] 1830. מהדורה ראשונה.
בדף השער חתימת יד קדשו של האדמו"ר הראשון מוורקא: "לה' הארץ ומלאה, הק' יצחק במוהר"ש [=בן מורינו הרב רבי שמעון] ז"ל מק' ווארקי".
חותמות בכל עמודי הספר, של נכדו האדמו"ר מאוטבוצק: "שמחה בונם בההקו"ט ר' מרדכי מנחם מענדיל זצללה"ה זי"ע מווארקע כעת באטוואצק". רישום בעלות בדף השער: "שייך להה"ק שמחה בונם שליט"א בהה"ק זוצללה"ה". חותמות בדף השער ובמספר דפים נוספים של נכד האדמו"ר מאוטבוצק: "שמחה בונם ראיעווסקי, ביאלאברזיג".
האדמו"ר רבי יצחק קאליש אב"ד וורקא (תקל"ט-תר"ח), מענקי החסידות המפורסמים בפולין, שסיפורי מופת וגילויי רוח-הקודש התהלכו אודותיו. תלמידם המובהק של האדמו"רים רבי דוד מלעלוב, "החוזה" מלובלין, "היהודי הקדוש" מפשיסחא ורבי שמחה בונם מפשיסחא, וידיד נפשם של הרבי מקוצק ושל בעל ה"חידושי הרי"ם". בשנת תקפ"ט החל להנהיג את עדתו, עליה נמנו אלפים רבים. התפרסם באהבתו העצומה ובמסירותו הנפלאה לכלל ולפרט. אמרותיו וכן רוב הסיפורים אודותיו, עוסקים רובם בענייני אהבת-ישראל. בימיו היתה פולין נתונה תחת שלטון הצאר הרוסי, שגזרותיו על היהודים היו מתפרסמות חדשים לבקרים. הרבי מוורקא היה מגדולי השתדלנים מול השלטונות ופעל במסירות לביטול וריכוך הגזרות. לצורך כך ישב תקופות ארוכות בעיר וורשא, בהן היה נפגש עם פקידי השלטון לדבר אל לבם, ובמקרים רבים גם הצליח. פעל רבות בהעמדת הדת על תילה, ולחם במזימות ה"משכילים" שהסיתו את השלטונות נגד הדת. בשנת תקצ"ה גזרה הממשלה שלא להעמיד חוטי עירוב בחוצות העיר, ופעילותו של הרבי מוורקא הצליחה תוך זמן קצר לבטל את הגזירה (בארכיון הממשלה הפולנית השתמרה עד לימינו, תכתובת מעניינת שהתכתב האדמו"ר עם השלטונות על גזירה זו. ראה: קובץ "ישמח ישראל", טו, בני-ברק תשע"ז). מצאצאיו יצאו שושלות אדמו"רי וורקא, סקרנביץ ואמשינוב.
ראויה לציון התופעה המעניינת שספר זה הוחזק בידי אדמו"ר חסידי, למרות שמחברו המגיד מדובנא היה מהמתנגדים לחסידות וממקורבי הגר"א, ויתירה מכך - בספריו נכתבה ביקורת על החסידות (ראה לדוגמה בדבריו בפרשת בהעלותך, דף כד/2, מהדורת ורשה תרס"ג). יתכן והדבר קשור לדברים שנאמרו על-ידי הרבי מקוצק, שהיה ידיד נפשו של הרבי מוורקא, על תורתו של המגיד מדובנא: "שלשה דברים כיון המגיד מדובנא במשליו אל האמת..." (ראה באריכות: "שיח שרפי קודש", ד, בני-ברק תשמ"ט, עמ' עד).
נכדו האדמו"ר רבי שמחה בונים קאליש מווארקא-אוטבוצק (תרי"א-תרס"ז), בנו של האדמו"ר רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש מוורקא. מונה לאדמו"ר בגיל 17 (בשנת תרכ"ח) והנהיג את עדת חסידיו בעיר וורקא. אהבת ארץ ישראל פעמה בלבבו, פעמיים עלה לארץ ישראל. לאחר ניסיון עליה ראשון לארץ עם משפחתו ותלמידיו, ממנה גורש ע"י השלטון הטורקי, התיישב בעיירת המרפא אוטווצק, והתפרסם בשמה. כעבור שנים עלה בגפו והתיישב בטבריה, לאחר חודש וחצי נפטר. נודע בחיבוב המצוות ובחומרותיו ההלכתיות שהנהיג בעצמו, בגישתו השמרנית ובהתנגדותו הקיצונית להשכלה. שלושה מבניו כיהנו באדמו"רות אחריו.
רבי שמחה בונם רייבסקי, נכדו של האדמו"ר רבי שמחה בונם קאליש, היה בנם של הרבנית צביה, בתו של האדמו"ר, ושל רבי ישעיה אלימלך רייבסקי אב"ד ביאלאברזיג, חתנו של האדמו"ר. הזוג לא נפקד שנים רבות בפרי בטן. מסופר שבאחת השנים, בערב יום כפור, בכתה הרבנית צביה והתחננה לפני אחיה האדמו"ר רבי מנחם מנדל שיפעל ישועה עבורה, ואחיה ביקש ממנה שתבטיח לו שלא תפנה יותר לרופאים, וכך יוכל לפעול ישועה בעבורה. לאחר שהבטיחה זאת, נושעה ונולדו לה שלשה בנים, אחד מהם היה ר' שמחה בונם רייבסקי שנקרא על שם זקנו הגדול (כולם נרצחו בשואה, הי"ד).
[2], קטו, יב דף. 22.5 ס"מ. נייר כחלחל. חותמות בדף השער ובכל דפי הספר. מצב בינוני. כתמים. פגעי עש משוקמים בכל הדפים. בכ-10 מהדפים פגעי עש קשים עם פגיעות רבות בטקסט (כל דפי הספר עברו שיקום מקצועי במילוי נייר). קרעים ופגמים משוקמים בשולי דף השער ודפים נוספים (בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים). כריכת עור חדשה ומהודרת.