מכתב שנשלח לכלכותה, בעניני שד"ר כולל פולין לערי הודו, עם ארבע חתימות של גדולי ירושלים, הגאון מקוטנא בעל "זית רענן", רבי יצחק דוד בן האדמו"ר רבי משה מלעלוב, והאחים הקדושים רבי נחום משאדיק ורבי יעקב יהודה ליב לעווי-ווייספיש. ירושלים, [תרי"ט 1859].
נשלח אל הגביר דוד יוסף עזרא, מחשובי הנגידים בכלכותה שבהודו, כהכנה לבואו של רבי יעקב אליעזר – שד"ר כולל ווארשא, שנשלח לערי הודו, לערוך מגבית למען בניית בית כנסת ובית מדרש לחכמי "כולל ווארשא". כולל ווארשא היה אז מה"כוללים" החדשים בירושלים. הוא נוסד לאחר העלייה הגדולה מפולין בתחילת שנות הת"ר (שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-19). בראש מייסדי וממוני ה"כולל" עמדו גדולי התורה יוצאי פולין, החתומים על המכתב שלפנינו. מכורח תנאי התקופה הקשים הקמת ה"כולל" היתה כרוכה בקשיים מרובים, כפי שמספרים הרבנים באגרת שלפנינו: "...לשפוך תחינה לפני רו"מ [רום מעלתו] לתת חנינה ועזר לכוללנו... המכונה בשם כולל ווארשא... זה יותר מעשרה שנים אשר נהי' כוללינו זה בעיר קדשינו, ואך צר לנו מאוד כי גולים אנחנו ממקום למקום, לא כמו שאר הכוללים אשר פעיה"ק שיש להם בתי כנסיות ובתי מדרשות לכל כולל בפ"ע [בפני עצמו], ואנו אין לנו מאומה מקום מיוחד לתורה ולתפילה, והחכמים ורבנים שבכוללינו שהם ת"ל יותר מבשאר כוללים הי"ו, כעת הם מפוזרים ומפורדים זה בכה וזה בכה ואין לאל ידינו להיות גם לנו חלק ונחלה באדמת הק' מקום מיוחד לנו אחוז לתפילה להגדיל תורה ולהאדירה... וטכסנו עצה מה לעשות והשתדלנו בכל עוז להשיג חצר להיות לנו שמה מקום אחוז לתורה ולתפילה בהכנ"ס וישיבה, והתקשרנו עם בעל החצר בכתובים בקשר אמיץ למלאות לו סך קצוב עד כלות שלשה שנים, וכל מה שהי' ביכולתנו ללוות לוינו והשתרגו חובות עלינו, ואך זה רק לתחילת פירעון...".
הרבנים כותבים כי שלחו שד"ר מיוחד אל ערי הודו, והמכתב שלפנינו הוא הקדמה למכתבי השד"רות שהשד"ר יביא עמו: "וע"כ שלחנו ציר אמונים לאחב"י גומלי חסדים... והשד"ר ה"ה הרב החכם השלם בתורה וי"ש המופלג כמו"ה יעקב אליעזר הי"ו יעורר לבותם להאיר על ציון... לתת לנו חלק ונחלה בעיר קדשינו למען לא נהי' עוד גולים ומפורדים... ועתה כי בא יבא השד"ר למחניכם, נא ונא יראה כבודו בטובו וחסדו לעמוד לימין צדקו ולעזור לו בכל מילי דמיטב...".
בתחילת האגרת כותבים הרבנים כי הם מתפללים באופן קבוע על הנדיבים, ומזכירים אותם במקומות הקדושים שבארץ ישראל: "אנחנו אלה יושבי ציון וירושלים, כולל וורשא המסתפחים בנחלת ה' אל חיק אמנו, וסובלים עתה עמה יסורי חורבנה ושוממותיה. מעתירים בכי בדמעה... בעד שלום כל אחב"י והצלחתם, לפני מקום מקדשינו כותל המערבי וקבה"צ זי"ע [וקברי הצדיקים זכרם יגן עלינו], ובפרט ק'[בר] רחל אמנו זי"ע..."
האגרת שלפנינו מהווה מסמך היסטורי מעניין להתפתחותו של הישוב הישן בירושלים. התמסדות הישוב האשכנזי ובניינו נתהוו בתהליך מורכב ומתמשך של הקמת מוסדות לתפילה, לתורה ולחסד לצד הקמת בנייני מגורים ושכונות חדשות. במרכזה של אותה עשייה עמדו ה"כוללים" שגובשו מיוצאי הארצות השונות, כשכל קהילה בחו"ל דואגת מטבע הדברים ליוצאי ארצה שעלו לארץ ישראל. כספים אלו היו הבסיס לקיומם והתפתחותם של הכוללים ומוסדותיהם. דרך הכוללים עברו גם התרומות הפרטיות שהגיעו מקרובים ונדיבים יושבי ארצות מוצאם בחו"ל. "כולל ווארשא" (שלימים נקרא: "קופת רמבעה"ן – כולל פולין") נוסד בתקופה מעט יותר מאוחרת ולאחר שכבר פעלו בירושלים מספר כוללים, גדולים וקטנים. בתחילת שנות הת"ר הלכה וגדלה העליה מפולין, מה שהצריך גיבוש מסגרת לעצמה, ואז נוסד כולל ווארשא, שבמשך השנים הפך להיות אחד מחשובי הכוללים בעיר.
ארבעת חותמי האגרת:
הגאון מקוטנא רבי משה יהודה ליב זילברברג (תקנ"ד-תרכ"ה) בעל "זית רענן" ו"תפארת ירושלים". מגדולי הדור הנודעים בפולין, כיהן ברבנות בכמה ערים בפולין ונודע שמו לדורות ע"ש כהונתו כאב"ד העיר קוטנא. עלה לארץ בשנת תרי"ז, והיה אחד מגדולי הרבנים בירושלים. כבר בחו"ל העמיד תלמידים הרבה, ורבים מרבני ואדמו"רי פולין היו מתלמידיו. בשבתו בירושלים עסק בתורה כל שעות היום, כשהוא יושב מעוטף בטליתו ומוכתר בתפיליו. תלמידים רבים מבני ירושלים היו באים לביתו לשמוע את שיעוריו הנפלאים בתלמוד. דרכו של הגאון מקוטנא הייתה למסור שני שיעורים בכל יום - בשעות הבוקר היה משמיע שיעור בגפ"ת [גמרא, רש"י ותוס'], ובשעות הערב היה משמיע את שיעורו בפוסקים. מעמדו הוכר בעיר כאחד מגדולי התורה, ואף נתכנה בתואר "מרא דארעא דישראל", כשהוא מנהיג את העיר יחד עם רבי שמואל סלנט ורבי מאיר אויערבאך בעל ה"אמרי בינה" שעלה מקאליש לירושלים כשלוש שנים אחריו.
הצדיק הקדוש רבי יצחק דוד בידרמן (תקע"ה – תשרי תרמ"ז, אנצי' לחסידות, ב, עמ' תב), בן האדמו"ר רבי משה מלעלוב. עלה בשנת תרי"א לירושלים, ועמד שנים רבות בראש היישוב החסידי בעיר, יחד עם אחיו האדמו"ר רבי אלעזר מנחם מנדל. ממייסדי "כולל פולין", וממייסדי ישיבת "חיי עולם" יחד עם חתניו רבי בנימין ליב בערינשטיין ורבי אברהם אליעזר מינצברג אב"ד יוזפוב.
הגאון הקדוש רבי נחום אב"ד שאדיק (תקע"ג-תרכ"ט), בן רבי משה אברהם לעווי-וויספיש. תלמיד הגאון בעל "חמדת שלמה" מגאוני פולין, בהגיעו לגיל 18 הסמיכו רבו והעניק לו היתר הוראה. שימש כמה שנים כרבה של שאדיק בפולין, ובשנת תר"ג עלה לארץ ישראל יחד עם שני אחיו הרבנים רבי אשר לעמל אב"ד גאלין ורבי יעקב יהודה ליב, אחרי ששלשתם חלמו בערב אחד כי עליהם לעלות לארץ ישראל, מבלי שהאחד ידע על חלומו של השני. בירושלים היה יושב רוב ימיו מעוטף בטלית ותפילין ולומד בשקידה רבה. הקים את "ישיבת הר"ן" בה מסר שיעורים למדניים לפני גדולי התלמידי-החכמים הצעירים בירושלים. את תורת הסוד למד יחד עם הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט אצל המקובל רבי יהודה הכהן. נפטר במגיפת הכולירה בשנת 1868 ועל מצבתו שבהר הזיתים נכתב: "איש קדוש וטהור, בן שמנה שנים החל לדרוש את ה' והקדיש כל ימיו לתורה ותעניות וסיגופים במסירות נפש. לא פסק פומיה מגירסא יומם ולילה. זכה ללמוד וללמד והעמיד תלמידים הרבה... חסיד ועניו...".
אחיו הגאון רבי יעקב יהודה ליב לעווי (תקע"ג-תרמ"ט, אוצר הרבנים 10080), ראב"ד ירושלים במשך למעלה מארבעים שנה. גאון מופלא בנגלה ובנסתר, איש קדוש ומקובל. היה רב בסלעשין. עלה לירושלים בשנת תר"ג יחד עם שני אחיו, רבי אשר לעמיל אב"ד גאלין ורבי נחום אב"ד שאדיק. ספרו "בית לאבות" על פרקי אבות.
[1] דף, נייר מכתבים דק וכחלחל. 27.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקמטים. חורים קטנים מנזקי חריכת הדיו. מעבר לדף רישום כתובת, בול דואר צרפתי וחותמות דואר.
מכתב זה נתפרסם בקובץ מוריה (גליון שנא-שנב, כסלו תש"ע, עמ' נב-נה).