אוסף ספרים שנדפסו בשנחאי בין השנים תש"ב-תש"ו, ע"י פליטים מבני הישיבות שנדדו למזרח הרחוק בתקופת השואה, ביניהם ספרי תלמוד ומפרשיו, הלכה ומוסר:
● משניות, סדר זרעים, "עם אחת וחמישים הוספות" ופירושים. שנחאי, "יצא לאור ע"י תלמידי ישיבת מיר הק' – לעילוי נשמת המנוח הרב אברהם ישראל יצחק זצ"ל בר' צבי ארבוז", תש"ו [1946]. מעבר לשער הראשון חותמת הנצחה לעילוי נשמת המנוח הבחור אברהם יצחק ישראל ארבוז, תלמיד ישיבת מיר שנפטר בגולת שנחאי בתאריך י"ג שבט תש"ו.
● תלמוד בבלי, מסכתות בכורות-כריתות. שנחאי, הוצאת ועד ההדפסה "תורה אור", [תש"ב 1942]. חתימת "משה צבי בלומנפלד".
● ספר שיטה מקובצת, על מסכתות כתובות, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. שנחאי, הוצאת בית אוצר ספרים "עזרת תורה" שע"י ישיבת מיר, תש"ג-תש"ה 1943-[1945]. ארבעה כרכים. בכרך כתובות, חתימת "שרגא הולנדר".
● ספר משנה תורה לרמב"ם, חלקים נשים, עבודה, טהרה וקנין. שנחאי, הוצאת ועד ההדפסה "תורה אור", תש"ג-תש"ה 1943[-1945]. ארבעה כרכים. בכרך נשים, חתימת "שרגא הולנדר".
● ספר אשלי רברבי, שולחן ערוך יורה דעה, חלק ראשון. שנחאי, הוצאת ועד ההדפסה "מפיצי אור" אצל ישיבת חכמי לובלין, תש"ו [1946].
● ספר שב שמעתתא, מאת רבי אריה לייב הכהן הלר בעל "קצות החושן". שנחאי, הוצאת בית אוצר ספרים "עזרת תורה" שע"י ישיבת מיר, תש"ה [1945]. חתימת "משה בנימין".
● ספר טהרת ישראל, חידושים וביאורים על הרמב"ם הלכות טהרה, מאת רבי ישראל פייגענבוים [מתלמידי ישיבת מיר בשנחאי, לימים ראש כולל ומחבר הספרים "יד ושם"]. שנחאי, דפוס י. אלנברג, תש"ו [1946]. רישום בעלות "משה וויינטרויב... כעת בשנכי וא"ו ניסן התש"ו".
● ספר שני לוחות הברית. שנחאי, הוצאת ועד הדפסה "מפיצי אור" אצל ישיבת חכמי לובלין, תש"ו [1946].
● ספר מדרש ריב"ש טוב, ליקוט מתורת הבעש"ט. שנחאי, הוצאת שלמה יוסף מייזליש, תש"ו [1946].
מצורף: ● ספר שיטה מקובצת, על מסכת נדרים. ניו יורק, הוצאת ישיבת מיר, תש"ח [1947]. נדפס ע"י בני ישיבת מיר, לאחר שיצאו מגולת שנחאי והגיעו לארה"ב.

16 ספרים. גודל ומצב משתנים. כריכות חדשות ברובן. הספרים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.

תצלום קבוצתי של תלמידי ישיבת מיר בעת שהותם בשנחאי, במסיבה לרגל הוצאת הקובץ התורני "תורה אור". [שנחאי, תש"ו 1946, בקירוב].
בתצלום נראית קבוצת בחורים ורבנים צעירים יושבים ועומדים מסביב לשולחן. על השולחן, לצד דברי המאכל והמשקה נראות חוברות "תורה אור", שכללו חידושי תורה בענייני הלכה, פרי עטם של תלמידי הישיבה. בין הדמויות, נראים: רבי שמואל וילנסקי (חרקובר); רבי שמואל בירנבוים (לימים, ראש ישיבת מיר בארה"ב); רבי יעקב פינקלשטיין; רבי צבי גרושקא (כהנא; לימים ראש ישיבת הרי יהודה); רבי אשר ליכטשטיין (לימים, ראש ישיבת קמניץ בירושלים); רבי נחום פרצוביץ (טרוקר; לימים מראשי ישיבת מיר בירושלים); רבי ראובן פיין (לימים ראש ישיבת "בית מאיר" בבני ברק וישיבת "תורה ודעת" בארה"ב), ועוד.

אחד מפלאי הישרדותם של עם ישראל ולומדי התורה היה סיפורם של בני הישיבות שהגיעו לשנחאי שבסין בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בהם בני ישיבת מיר אשר גלתה עם פרוץ השואה בסתיו ת"ש (1939), לעיר ווילנא, שהפכה אז לבירת ליטא העצמאית. לאחר הכיבוש הרוסי באביב ת"ש (1940) פוזרה הישיבה לארבעה סניפים בעיירות הסביבה. עם התקדמות הכיבוש הגרמני, ניצלה הישיבה בדרך פלאית, במסע הצלה דרך הרכבת הטרנס-סיבירית ובאניות רעועות, לקובה בירת יפן, ומאוחר יותר לשנחאי שבסין [הממשלה היפנית, שהעניקה לפליטים ויזות מעבר בלבד, לא ראתה בעין יפה את הישארותם של אלפי הפליטים בארצה והגלתה אותם לערים שנחאי וחרבין שבסין (שהיו אז תחת שלטון יפן). שם שהו עד שנת תש"ו, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה]. בכל אותן תקופות הנהיג רבי חיים שמואלביץ את הישיבה, מסר שיעורים כסדרם והנהיג את הישיבה יחד עם המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין. להט הלימוד של מאות בחוריי הישיבה, לא פסק אף ליום אחד, למרות הימים הקשים המלווים בדאגות לבני משפחתם שנותרו באירופה הדוויה.

את פני אלפי הפליטים קיבלו בני הקהילות היהודיות הקטנות בעיר שנחאי: הקהילה הספרדית (שהיתה מורכבת בעיקר מיהודים שהגיעו מהודו, עירק וסוריה), ו"הקהילה העברית האשכנזית" (שהיתה מורכבת בעיקר מיהודים אשכנזים שהגיעו מארצות רוסיה ופליטים מגרמניה).
עם הגיעם לעיר שנחאי, נכנסו בני ישיבת "מיר" לבנין בית הכנסת "בית אהרן", אשר נבנה כמה שנים קודם לכן מעזבון של אחד מעשירי הקהילה הספרדית. בנין גדול ומאובזר שנבנה באזור רחוק מהקהילה היהודית המקומית. הבניין הגדול והשומם של בית הכנסת הוכן במיוחד ע"י ההשגחה העליונה לשמש למשכן להישיבה הקדושה שגלתה ממקומה. בבנין זה היה בית מדרש גדול ומטבח גדול ומאובזר. רק ה"סטנדר" הישיבתי היה חסר לבחורי הישיבה, אך גם חסרון זה הושלם תוך כמה ימים ע"י מר טוויג מראשי הקהילה המקומית ובעלים של נגריה גדולה בעיר. מנהל העבודה הסיני של הנגריה הגיע לקבל הסברים כיצד אמור להיות ה"סטנדר" המבוקש, ותוך ימים ספורים הגיעו לבנין מאות "סטנדרים" שנבנו בנגרייתו של מר טוויג.

לאחר המתקפה היפנית על הבסיס האמריקני בפרל הארבור בדצמבר 1941, החמיר מצבם של פליטי אירופה שהתגלגלו ליפן ולסין. מצב המלחמה של יפן מול ארה"ב מנע מן הפליטים שבשנחאי את הקשר עם העולם החיצון [אפילו ארגונים עולמיים מבוססים כדוגמת ה"ג'וינט" ואחרים, לא הצליחו להעביר כספים מארה"ב לעזרת הפליטים היהודיים ששהו בשנחאי, וכל פעילותם בשנחאי היתה ממעט הכספים שהצליחו ללוות מעשירים מקומיים]. יוצאת מן הכלל היתה ישיבת מיר שנמלטה כמה חדשים קודם לכן ממדינת ליטא ליפן ולשנחאי, ובאופן פלאי הצליחה להתקיים למעלה מארבע שנים בתמיכתה הכספית של יהדות ארה"ב. רבי אברהם קלמנוביץ היה משיג בארה"ב כספים, והצליח להעבירם לידי הישיבה בדרכים עוקפות ומתוחכמות, דרך המדינות הנייטרליות שוודיה ושוויץ, תוך כדי הטעיית השלטונות היפניים, כביכול שהישיבה מתקיימת רק מכספי יהדות שוויץ ושוודיה. הקשר של ישיבת מיר לעולם החיצון נעשה דרך נציגיה בארצות אחרות, הרב וולבה בשוודיה, הרב מילבסקי באורגוואי, ומשפחת ארלנגר בשוויץ. בספר "מח ולב" לדמותו של הגר"ח שמואלביץ (פרק ו', עמ' נא-נו במהדורת תשמ"ד, עמ' סז-עב במהדורת ספר הזכרון להגר"ח שמואלביץ, ירושלים, תש"מ) מסופר על השיטה המתוחכמת אותה המציא רבי חיים, כיצד להתכתב בשפה רבנית מוצפנת [אשר כללה לשונות תלמודיים וקודים מוזרים של גימטריות ושל רמזים ו"מראי מקומות" לדפים שונים במסכתות הש"ס ודברי המפרשים, ולסעיפים שונים בשולחן ערוך]. בספר הנ"ל גם מסופר על כך שהיה קושי רב לשכנע את סניפי הבנקים הבינלאומיים בשנחאי להעביר כספים אמריקאים על סמך התכתובות המוצפנות הללו. מאידך רבי חיים הצליח לשכנע את השלטונות היפניים הנוקשים והמסוכנים, שאין לישיבה כל קשר עם ארה"ב: "...את היסוד לתקשורת זו הניח ר' חיים. מברקים ומכתבים מוזרים – שתוכנם צריך היה להתיישב על לב הבולשת – הורצו לארצות נייטרליות מבית-הדואר המרכזי בשנחאי, תחת אפה של הבולשת, אשר בדקה כל מלה ומלה בקפידה, ומפעם לפעם דרשה 'הסברים'..." (מח ולב, עמ' נב).

11X13 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. קמטים וקרעים בשולי התצלום, עם פגיעות קלות בתצלום.

אוסף גדול של למעלה מ-35 מכתבים, תעודות ומסמכים מארכיון הגאון רבי שבתי יגל ראש ישיבת סלונים בעיר סלונים ובהמשך ברמת גן, וחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". פולין, ליטא וארץ ישראל, שנות התר"צ-הת"ש (שנות ה-30-40). עברית, ליטאית, רוסית ואנגלית.

מכתבים, תעודות ומסמכים רשמיים של הגאון רבי שבתי יגל ובני משפחתו. האוסף כולל תיעוד היסטורי של נסיונותיו של הרב יגל להמלט עם משפחתו מעמק-הבכא באירופה בשנת 1940 – עם פרוץ מלחמת העולם השנייה:
● דרכון פולני של רבי שבתי יגל (Szepsel Jogiel), זוגתו הרבנית מרת ליבא יגל (Liba Jogiel; לבית קלצקין) ובתו מרת רבקה יגל (נישאה בארץ ישראל לרבי צבי מרקוביץ – רבה של רמת גן, ר"מ בישיבת סלונים וראש ישיבת קרלין-סטולין). עם מילוי פרטים בכתב-יד, תצלומי-דיוקן של שלושתם, ומספר ויזות וחותמות-דיו, בהן מתועדים פרטים אודות ביקוריהם בארץ ישראל בשנת 1937 ו-1938.
● Leidimas / Sauf-Conduit – תעודת-מעבר שהונפקה בליטא עבור פליטים יהודיים מפולין, של הרב יגל, זוגתו מרת ליבא ובתו רבקה, לאחר שנמלטו מפולין לווילנה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. 4 עמודים מודפסים, עם מילוי פרטים בכתב-יד, תצלומי-דיוקן, חותמת אישור של הנ.ק.ו.ד. (הבולשת הסובייטית-רוסית) בליטא, וחותמות, בולים ורישומים ממעברי הגבול השונים באודסה, איסטנבול, לבנון, המתעדים את מסעם והגעתם לארץ-ישראל בינואר 1941.
● טופס בקשה להנפקת ויזה לארה"ב, עם מילוי פרטים בדפוס ותצלום דיוקן של רבי שבתי יגל, וחתימת-ידו. קובנה, יוני, 1940. אנגלית.
● שני טפסי-בקשה מטעם הקונסוליה הבריטית בקובנה להנפקת ויזה עבור רבי שבתי יגל. קובנה, יולי-אוגוסט 1940. אנגלית, ליטאית ורוסית.
● שני תצהירים חתומים בחתימות וחותמות משרד הרישום היהודי של ווילנא, ובידי עדים שונים, המצהירים על היכרותם עם הרב יגל וזוגתו הרבנית ליבא, ומעידים על מקום ותאריך לידתם. ווילנא, יוני-יולי 1940. ליטאית.
● תשעה תצהירים נוטריונים רשמיים, חתומים בידי עדים שונים, המצהירים על היכרותם עם הרב יגל, אשתו הרבנית ליבא, ובתם רבקה, ומעידים על מקום ותאריך לידתם ועל נישואי הרב יגל וזוגתו הרבנית ליבא בעיר סלונים בשנת 1892. עם תצלומי-דיוקן של הרב יגל, הרבנית ליבא ובתם רבקה. ווילנא, יולי-אוגוסט 1940. ליטאית.
● תצהירים, היתרים ומסמכים רשמיים שונים, חתומים בידי הרשויות השונות בליטא, העוסקים בבקשתם של הרב יגל ובני משפחתו להוציא את רכושם מהמדינה. כולל רישומים מפורטים של כל כלי-הבית, ספרי דפוס וחפצים שונים בעלי ערך שברשותם. ליטא, 1940. שישה-עשר דפים (מודפסים ובכתב-יד); ליטאית ורוסית.
● מספר מכתבים וטיוטות-מכתבים של רבי שבתי יגל לאחר הימלטותו ממלתעות הנאצים באירופה הכבושה; נשלחו אל רבי אברהם יצחק שוחטוביץ רב בית המדרש הגדול בברונקס (שבט תש"א), אל רבי ירחמיאל אליהו באטשקא ראש ישיבת "עץ חיים" במונטרה שוויץ (סיון תש"ג), אל רבי מאיר ברלין (תמוז תש"ג), אל מנהל לשכת הישיבה רבי יוסף חיים קנצפולסקי (תמוז תש"ח). במכתביו, מתאר הרב יגל את תלאות הדרך מאירופה לארץ ישראל ואת קשיי ההתאקלמות בארץ, מספר על השתדלויותיו ומאמציו לייסודה מחדש של "ישיבת סלונים" ברמת גן, משתדל להצלת כלתו הרבנית גיטה יגל מהורודז'יי ובנה רבי דוב בער יגל מציפורני הנאצים [בנו רבי פרץ בעלה, נסע לארה"ב זמן קצר קודם לכן לצורך גיוס כספים לישיבה, וחייו ניצלו]. במכתב משנת תש"ח הוא מתאר את תום המנדט הבריטי בארץ ישראל, הקמת המדינה ומלחמת העצמאות; ועוד ענינים נוספים הנוגעים לישיבה ולחייו האישיים. המכתבים בכתב-ידו או במכונת כתיבה (חלקם בחתימתו), חלקם על ניירות מכתבים רשמיים; כמה מהם ארוכים.
● ועוד.

הגאון רבי שבתי יגל (תרכ"ו-תשי"ח), מגדולי ראשי הישיבות בליטא, מתלמידי הנצי"ב מוולוז'ין והגר"ח מבריסק; ראש ישיבת סלונים בעיר סלונים ומקימה מחדש בעיר רמת-גן. חבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". נולד בעיירה פיאסק הסמוכה לוולקוביסק [במקורות מאוחרים נרשם כי הרב יגל נולד בשנת תרל"ה, ואולם בכמה וכמה מסמכים הנמצאים באוסף שלפנינו מופיע במפורש כי נולד ב-17 ביוני 1866 (י"א תמוז תרכ"ו). ייתכן שהטעות נבעה מתאריך הלידה של זוגתו הרבנית ליבא בשנת תרל"ה 1875].

בצעירותו נדד ללמוד ב״קיבוץ הפרושים״ בעיירה איישישוק, ומשם הלך ללמוד בישיבת וולוז'ין עד שנסגרה. בשנת תרנ"ב נישא למרת ליבא בת הגאון רבי אליעזר יוסף קלצקין מסלונים. לאחר נישואיו נותר סמוך לשולחן חותנו בסלונים, ולמד שנים אחדות בכולל שייסד בעיר הסבא מנובהרדוק. בשנת תרס"ו נתמנה לר"מ בישיבת "ענף עץ חיים" בסלונים, ובהמשך לראש הישיבה. היה פעיל גם מחוץ לכותלי ישיבתו, ב"ועד הקהילה" של סלונים, "אגודת ישראל", מרכז "ועד הישיבות", ה"חינוך העצמאי" ו"מועצת גדולי התורה". בתקופה זו התקרב ראש הישיבה הליטאי אל האדמו"ר בעל ה"בית שמואל" מסלונים, והיה הולך לעיתים קרובות בשבתות ובימים טובים אל שולחנו של האדמו"ר ולהאזין לתפילתו בימים נוראים ב"שטיבל" שלו. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לווילנה, ומשם עלה לארץ ישראל. התיישב ברמת גן ובשנת תש"ב הקים בה את "ישיבת סלונים", בה הרביץ תורה במשך שבע-עשרה שנה נוספות, עד לפטירתו.

למעלה מ-35 מסמכים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

שמונה גלויות עם דיוקנאות רבנים, בחלקן עם ברכה לשנה טובה. [וינה, דפוס קונשטט, ראשית המאה ה-20].
על כל גלויה מופיע דיוקן נאה במסגרת מעוטרת: רבי יצחק אלפסי – הרי"ף, רש"י, ר' יעקב – רבינו תם, ר' יעקב בן הרא"ש – בעל הטורים, רבי יוסף קארו, ר' דוד הלוי – הט"ז (2 עותקים) ור' שבתי כהן – הש"ך. מתחת לשתי גלויות (דיוקן רבי יוסף קארו ודיוקן הש"ך), נוסף הכיתוב: "לשנה טובה תכתבו".
מרבית הגלויות ריקות. על אחת מהן מכתב בגרמנית מווינה 1923.

8 גלויות. 14X9 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות.

אוסף תמונות מודפסות של רבנים על גבי כרטיסים וגלויות. [מקומות שונים, המאה ה-20].
האוסף כולל 17 תמונות רבנים על גבי כרטיסים וגלויות שונים:
● תמונה על גבי גלויה של רבי יעקב מאיר, רבה הראשי של שאלוניקי. [ראשית המאה ה-20]. מצידה השני של הגלויה מכתב בצרפתית.
● תמונת רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי. [פתח תקווה, סיוון תש"א]. נדפסה בימי כינוסה של הועידה הארצית של אגודת ישראל בארץ ישראל, לכבוד פתיחת רחוב על שמו של רבי חיים עוזר.
● סט שלם של 14 תמונות גדולי ישראל, בהוצאת פרחי אגודת ישראל, ניו יורק, [תשכ"ט] 1969.
14 כרטיסים מודפסים, הכוללים תמונה מודפסת ומתחתיה שמו של הרב, בעברית ובאנגלית. מצדו השני של כל כרטיס נדפסה ביוגרפיה קצרה באנגלית (ובמספר כרטיסים גם בעברית), וכן מופיעים פרטי ההוצאה.
תמונות הרבנים: האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז, האדמו"ר רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב, רבי אברהם ישעיהו קרליץ "החזון איש", רבי חיים עוזר גרודזינסקי, רבי מנחם זמבה, רבי יחזקאל סרנא, האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטער מגור, רבי שמשון רפאל הירש, רבי אליהו לופיאן, רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי ברוך בער ליבוביץ', רבי מאיר שפירא מלובלין. מצורפת המעטפת המקורית בה היו נתונים הכרטיסים.
● תצלום דיוקן של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, בעת ביקורו בארץ ישראל [במבחן בתלמוד תורה בירושלים. חותמת הצלם קלמן (קרל) וייס: "פוטו ק' וייס, רח' מאה שערים 145"].

17 כרטיסים וגלויות. גודל ומצב משתנים.