מכתב בכתב-יד, מאת כולל שומרי החומות, בחתימות ידיהם של רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי משה נחום ולנשטיין, רבי טוביה אריה גולדברגר ורבי יוסף בנימין שעהן (שמעונוביץ). עם חותמת הכולל. ירושלים, ניסן תרנ"ז [1897]. יידיש.
מכתב תודה שנשלח למועצת הקהילה של צ'סקה בודייוביצה (Budweis) בצ'כיה, על שאפשרו לשליח רבי לאזר וואלערשטיין להתרים כספים בבית הכנסת שלהם. הם מוסיפים ברכות ולבסוף מבקשים מהנהלת הקהילה לבחור נציג שיקבל ייפוי כוח מטעם הכולל להיות הגבאי הקבוע שלהם לאיסוף כספים.

הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד (תר"ט-תרצ"ב), מנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. גאון מופלג, ואיש קדוש וחכם. תלמיד בעל ה"כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים. כאשר עלה ארי מבבל, הגאון מהרי"ל דיסקין שעלה לירושלים בשנת תרל"ט, התקרב אליו הרב זוננפלד, והיה לתלמידו המובהק וחבר בית דינו. כאשר חלה רבי חיים זוננפלד, הוסיף לו רבו המהרי"ל דיסקין את השם "יוסף" כסגולה לחיים ארוכים. במשך שנים רבות סירב רבי יוסף חיים זוננפלד לקבל עליו את משרת רב העיר ירושלים (לאחר פטירת הגר"ש סלאנט בשנת תרס"ט), אך לאחר הקמת משרד "הרבנות הראשית" ומינוי הרב קוק לרב ראשי בשנים תר"פ-תרפ"א (1919-1921), הוקמה הקהילה הנפרדת של "העדה החרדית למקהלות האשכנזים", ורבי יוסף חיים נתקבל לרבה הראשון של "העדה החרדית" בתואר "מרא דארעא דישראל".

הגאון רבי משה נחום וולנשטיין ראב"ד ירושלים (תר"א-תרפ"ב), תלמידם של ה"כתב סופר" ורבי אהרן דוד דייטש בעל ה"גורן דוד". נסמך לרבנות מה"כתב סופר". בנו של הגאון רבי מאיר וולנשטיין אב"ד בעזא שהיה מחשובי הרבנים בהונגריה. בשנת תרכ"ד עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם נישא לבתו של רבי שמעון דייטש (מתלמידי ה"חתם סופר"). עם עלותו של המהרי"ל דיסקין לירושלים, זכה רבי משה נחום להיות ממקורביו ותלמידיו שומעי לקחו של המהרי"ל דיסקין ומחבורת גדולי הלמדנים בירושלים אשר למדו תורה מפיו. בשנת תרס"ג התמנה לדיין בבית הדין של רבי שמואל סלנט בירושלים, ובשנת תרס"ח התמנה לראב"ד. לאחר פטירת רבי שמואל סלנט לא נבחר רב ראשי לעיר הקודש ירושלים, ובמשך יותר מעשר שנים שימש בפועל כמנהיגה של היהדות החרדית בעיר ומייצגה כלפי השלטונות. בשנת תר"פ כשהוקם בית הדין של "העדה החרדית", עבר רבי משה נחום לכהן בו כראב"ד, לצדו של רעו רבי יוסף חיים זוננפלד שכיהן כגאב"ד. חלק מספר תשובותיו בהלכה, נדפסו בספר "בני משה" (ירושלים, תש"ן).
הגאון רבי טוביה אריה גולדברגר (תרט"ז-תרע"א), מגדולי הרבנים והעסקנים בירושלים. תלמיד רבי ירמיה לעוו אב"ד אוהעל. בשנת תרל"ג עלה לירושלים. דיין בהרכב הראשון של הבד"צ של החסידים בירושלים (בראשות הגאון מלובלין בעל "תורת חסד"). מעסקני כולל הונגריה וממונה בכולל זה במשך עשרים ושלש שנים ביחד עם הגרי"ח זוננפלד.

הגאון רבי יוסף בנימין שעהן-שמעונוביץ (תר"ט-תרפ"ז), תלמיד חכם מופלג, ראש וזקן השוחטים בירושלים. תלמידם של בעל ה"כתב סופר", ושל רבי אהרן דוד דייטש בעל "גורן דוד". כיהן כר"מ בישיבת "חתם סופר" בירושלים, וכיהן כמו"צ בשכונת "בתי אונגרין". באמצע שנות התר"מ התמנה על-ידי רבי שמואל סלנט אב"ד ירושלים ועל-ידי מהרי"ל דיסקין לשוחט הראשי בירושלים. על שחיטתו סמכו גם בעל ה"תורת חסד" והאדר"ת. מהרי"ל דיסקין הקפיד לאכול רק משחיטתו של רבי יוסף בנימין. מהרי"ל אף אמר עליו "כי רבי יוסף בנימין מחדש חידושים לאמיתה של תורה". רבי צבי פסח פרנק אב"ד ירושלים כותב בהסכמה לספרו של רבי יוסף בנימין – "ימין יוסף" (ירושלים תשי"ז) – כי מחברו "היה מפורסם בדור שלפנינו בין גדולי עיר הקודש ירושלים ת"ו".

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

ארבעה מכתבים שנשלחו מחכמי טבריה וצפת אל הרב הרחמ"ן – רבי רפאל חיים משה בן נאים בגיברלטר:
● מכתב בענייני צדקה, מאת רבני טבריה, בחתימות וחותמות של רבי אהרן אלחדיף חכם-באשי, רבי דוד ריינה, רבי שמואל בן קיקי, רבי מנשה חמווי ורבי מכלוף הכהן. טבריה, אייר תרס"ח [1908].
● מכתב בענייני צדקה, מאת "בית הועד הכללי לעדת ק"ק הספרדים בעיה"ק צפת ת"ו", בחתימות וחותמות רבי אברהם חי מזרחי, רבי חיים אדרעי, רבי חיים מנשה סתהון, רבי אליהו רחמים ענתבי ורבי ישועה ואעיש. צפת, [ניסן תר"ע 1910].
● מכתב בענייני צדקה, מטעם "בית תלמוד תורה הכללי לעדת הספרדים בעה"ק טבריה ת"ו", בכתב-ידו וחתימתו של רבי רפאל ביבאס. טבריה, [תרע"ב 1912].
● מכתב בענייני צדקה, מטעם "בית תלמוד תורה הכללי לעדת הספרדים בעיה"ק טבריה ת"ו", ללא חתימה (ייתכן שהיה במקור דף נוסף). טבריה, י"ח אדר תרע"ח [1918].

הרב הרחמ"ן – רבי רפאל חיים משה בן נאים (תר"ה-תר"פ), גאון ופוסק הלכה, מגדולי הרבנים בדורו. נולד במרוקו ועלה בילדותו עם הוריו לארץ-ישראל. נתגדל בתורה בין חכמי טבריה וירושלים. בשנת תרמ"א עבר לגיברלטר שם כיהן כארבעים שנה ברבנות, והיה ממונה על ענייני שדרו"ת ארץ ישראל בכל ארצות המגרב, פורטוגל ודרום אמריקה.

4 מכתבים. גודל משתנה. מצב כללי טוב.

שני ספרים. ספר החיים והשלום, דרושים בעניינים שונים, ליקוטים וחידושים, והספדים, מאת המקובל רבי שלום הדאיה. שני חלקים בשני כרכים:
● ספר החיים והשלום, חלק ראשון: ירושלים, דפוס שמואל הלוי צוקרמן, תרפ"ו [1926].
● ספר החיים והשלום, חלק שני: ירושלים, דפוס יהודה עמרם איתאח, תרצ"ז [1937].
בשני הכרכים הקדשות בכתב-ידו של המחבר, רבי שלום הדאיה. בכרך הראשון הודבקה פיסת נייר מודפסת על דף המעטפת המקורי, ועליה הקדשה מודפסת, ממולאת בכתב-ידו של המחבר ובחתימתו, אל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד.
בכרך השני, מעבר לדף השער, הקדשה מודפסת, אל ראב"ד העדה הספרדית, רבי אברהם עזריאל, ממולאת בכתב-ידו של המחבר.

הגאון המקובל רבי שלום הדאיה (תרכ"ב-תש"ה), מחכמי ארם-צובא וירושלים. "זקן המקובלים" בירושלים, משנת תרפ"ז כיהן כראש ישיבת המקובלים "בית אל" ומשנת תר"ץ מונה לראב"ד ירושלים. 

שני כרכים. חלק ראשון: [2], קכ, [2] דף. חלק שני: [3], ק דף. 23.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. רישומים בכתב-יד. כריכות ישנות, עם שדרות ופינות חדשות מעור, ודפי בטנה חדשים (כריכות אחידות).

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי זרח ראובן ברוורמן. ירושלים, כ"ו טבת תרפ"ו [1926].
נשלח אל העסקן הנודע רבי דוד פוטאש מתל אביב, והוא עוסק בפרשיית עלייתו של ה"חפץ חיים" לארץ ישראל.

במכתב שלפנינו כותב רבי זרח שתקפה עליו מחלתו עקב השמועה בדבר העיכוב לעלייתו של ה"חפץ חיים" לארץ ישראל, והוא מציע להתיישב במתינות ויישוב הדעת כיצד לגלות את הדבר לציבור, וכיצד לדאוג שלא יארע חילול השם עקב הבית שנבנה עבור ה"חפץ חיים", שכעת אולי ישמש לדבר אחר שלא על דעת התורמים. הוא מבקש ממנו שיפנה ל"חפץ חיים" ולבקשו שיפרסם מכתב בעיתון "קול ישראל", כי הוא נאלץ להתעכב עקב מחלת אשתו, ושיפנה לנדיבים לבקשם שהבית שבנו עבורו, יושכר לטובת ישיבת לומז'ה הסמוכה.

לאחר מספר ניסיונות ועיכובים בתוכניותיו של ה"חפץ חיים" לעלות מראדין לארץ ישראל, נראה היה כי התוכנית צלחה וה"חפץ חיים" התכונן לעלייה ארצה. עקב הפילוגים והקשיים שבהתיישבות בירושלים, נפלה ההכרעה בעצת העסקנים ובראשם רבי זרח, כי רצוי שה"חפץ חיים" יתיישב בעיר פתח תקווה. ואכן בשנת תרפ"ה החלו בבניית בית עבורו. אך בינתיים חלתה אשת ה"חפץ חיים" ושוב נגוזה התוכנית לעלייתו ארצה. "בית החפץ חיים" הסמוך לישיבת לומז'ה בפתח תקוה, הושכר תחילה לישיבת לומז'ה, ומשנת תשל"ב עד היום הזה, נמצא בו תלמוד תורה "ברכת יעקב", כך שהבנין עדיין מהווה משכן ללימוד התורה הקדושה, כרצון מייסדו רבי זרח ראובן ברוורמן. [מעניין לציין כי בין בנין התלמוד-תורה ובנין הישיבה, שוכן עד היום בית כנסת קטן ופעיל, הנקרא בשם "נחלת ראובן" – על שם רבי זרח ראובן ברוורמן, שדאג ופעל לצביונו התורני של המקום, כמו שניכר במכתב שלפנינו].

הגאון הצדיק רבי זָרַח ראובן ברוורמן (תרי"ז-תרצ"ח), איש רב פעלים. תלמיד הנצי"ב ורבי מנחם נחום קפלן מהורדנא. בצעירותו עלה לארץ ישראל ודבק ברבו המהרי"ל דיסקין. לאחר פטירת מהרי"ל דיסקין עבר למאה שערים ובהמשך מונה לראשות ישיבת "מאה שערים" לצד רבי שאול חיים הלוי הורביץ. התפרסם בצדקותו ובמעשי החסד הרבים שלו. הקים את "אגודת שומרי תורה", להקמת והחזקת תלמודי תורה במושבות ארץ ישראל, ופעולותיה הברוכות בתקופת שנות התר"ס-התר"צ, חיזקו את לימוד התורה ושמירת הדת במושבות שונות ברחבי ארץ ישראל (לתולדותיו בהרחבה ראו: וזרח בחושך אורך: תולדות חייו ופעליו של איש ירושלים, הגאון הצדיק רבי זרח ראובן ברוורמן זצ"ל, ממייסדי החינוך התורני בארץ ישראל, ירושלים תשע"ז. המכתב שלפנינו ורקע הפרשה נזכרים בספר, עמ' 177).

[1] דף. 21X27 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול, קרעים קטנים לאורך סימני הקיפול.

ספר אשרי האיש, "על האיסור הגדול בעון התחברות לרשעים", מאת הגאון המקובל רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות, עם תשובת הסבא קדישא מוהרש"א אלפנדארי. ירושלים, דפוס "ברסלב", [תרפ"ז 1927].

על בטנת הכריכה הקדמית החדשה, מודבק מכתב הקדשה ארוך משנת תרפ"ח, בכתב-ידו ובחתימתו של המחבר הגאון המקובל הצדיק רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות (תרנ"ג-תשכ"ט), שנשלח אל הגאון אב"ד קובנא, רבי אברהם דובער שפירא, בעל שו"ת "דבר אברהם", ובו בקשה של המחבר שישלח לו כתובות של אנשים מעירו, אליהם יוכל לשלוח את ספריו.
ספר אשרי האיש: ח, עח דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. כריכת עור חדשה, כרוכה עם מעטפת הנייר הקדמית המקורית.

המכתב: [1] דף, 15 ס"מ. כ-22 שורות בכתב ידו וחתימתו. מצב טוב. כתמים. מודבק על גבי בטנת הכריכה הקדמית.