שאל על פריט זה

צרור פסקי דין, מסמכים ומכתבי דיינים, מתקופת המלחמה נגד "גיורי-הסרק" והמלחמה על עצמאות ההלכה בבתי הדין הרבניים במדינת ישראל, בראשית שנות השבעים.
· פסק דין בחתימת דייני בית הדין הרבני הגדול: הרב יוסף שלום אלישיב, הרב בצלאל זולטי, הרב אליעזר גולדשמידט והרב שאול ישראלי, ירושלים, סיון תש"ל [1970]. [בית הדין מתחמק באלגנטיות משאלת "זכות העמידה" של הרב ויינמן, בעתירה שהגיש נגד אישור גיורה של הלן זיידמן שנעשה בבית דין פרטי, ומאידך מתנער בית הדין באופן מוחלט מהאפשרות למתן תוקף לגירות שאינה כהלכה, הנעשית ללא קבלת עול מצוות].
· "בקשה דחופה לצו מניעה" - תביעה ייצוגית של הרב צבי וינמן, על פי פסק הדין הקודם של בית הדין הגדול, "להוציא צו שיאסור על המשיבים לרשום את הגב' זיידמן כיהודיה, כל עוד לא אושר גיורה עפ"י בית דין איזורי". בהמשך מופיעה פיסקה שמקורה בפסק הרב אלישיב: "לעותר יש זכות עמידה בדין, ע"פ תשובת הרשב"ש סימן מ"ו". [ירושלים, תש"ל 1970].
· פסק דין ותשובה הלכתית [מהרב אלישיב] בדיני "תוספת כתובה". בחתימות דייני בית הדין הרבני הגדול: הרב יוסף שלום אלישיב, הרב בצלאל זולטי והרב אליעזר גולדשמידט. אב תשל"א [1971].
· ארבעה טפסי "גילוי דעת", עם 27 חתימות ידם של רבני ערים ודיינים. שבט תשל"ג [1973]. כתבי-מחאה נגד "עלילות הזדון" וההאשמות בעתונות ובתקשורת, על "אכזריות" דייני ישראל "המחמירים". כאשר הפסקה המשמעותית ב"גילוי הדעת" היא בסעיף ב' שבו: "אין שום כח ושום גורם שבאפשרותו לשנות אף כמלוא נימא את ההלכה, ובעתיד כמו בעבר ימשיכו דייני ישראל לדון ללא שינוי כל שהוא, לא יושפעו כלל משום לחץ, ודוחים בתוקף כל התערבות שהיא בדרכי פסיקתם ואופניה". בין החותמים, הרבנים: רבי מרדכי יפה שלזינגר, רבי שלום מזרחי, רבי יצחק קוליץ, רבי חיים גדליה צימבליסט, רבי עמרם אזולאי, רבי שלמה שמשון קרליץ, רבי זבולון גרז, רבי אליהו קושלבסקי, רבי אברהם שמחה קפלן, רבי בצלאל זולטי, ועוד.
בתקופה המדוברת ערכו דייני ישראל מאבק על עצמאות הפסיקה עפ"י ההלכה היהודית בבתי הדין הרבניים. בראש המאבק עמד אז הרב אלישיב [אשר גיבה את פעילותו של הטוען-רבני הרב ויינמן, שהיה מגיש תביעות יצוגיות נגד משרד הפנים ונגד הרשויות, על הכרתם ב"גיורי-סרק" לצורך רישום הלאום בתעודת הזהות ובמרשם התושבים - שאלת "מיהו יהודי"]. אחת הפרשיות המפורסמות היתה שאלת גיור הלן זיידמן מקיבוץ נחל-עוז, ש"גויירה" ע"י הרב הראשי לצה"ל הרב גורן, בגיור-בזק תוך 24 שעות מאז פנייתה לבית הדין, ובניגוד לכל כללי וסדרי הגיור עפ"י ההלכה. לאחר מכן מונה הרב גורן לרב ראשי לתל אביב, ובאותה תקופה התפרסם בפרשת "היתר הממזרים", שנעשה בשנת תשל"ג בתקופת מינויו לרב ראשי לישראל.
פרשת "היתר הממזרים" הביאה להתנערות דייני ישראל מפסיקותיו של הרב גורן, והעולם החרדי יצא במתקפה רבתי על דרכו הליברלית של הרב גורן, שבשיאה עמדו הכינוסים והמחאות בסתיו תשל"ג [1972], "מעמד הקריעה" של בד"צ העדה החרדית בירושלים, והכינוס ב"היכל התרבות", במעמד אלפי בני-ישיבות, בו הכריז הרב שך על הרב גורן כי "פסקיו אינם פסקים".
8 דף, 27-32 ס"מ. מצב משתנה, טוב עד בינוני. בלאי וקרעים.