שאל על פריט זה

מכתב ארוך ומעניין בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יצחק הוטנר. ירושלים, אייר תרצ"ג [1933].
המכתב נכתב לרבו ורֵעוֹ מתקופת סלבודקה, הגאון רבי ברוך יוסף פייבלזון [ראש ישיבת ראדין וחתן רבי נפתלי טרופ - הגרנ"ט]. בדבריו מתאר הרב הוטנר בפרוטרוט את עולמו הפנימי, מעשיו ותכניותיו: "אח גדול ואהוב! באמת מה שיעשה הזמן לא יעשה השכל. המאורעות והעובדות האחרונים באו עלי בשטף כל כך גדול וביד כל כך חזקה... התארסתי, אמרתי 'הרי אַתּ', עליתי ארצה ישראל, הסתדרתי... כפי שאתה רואה מה'פירמה' [הלוגו של נייר המכתבים - "יצחק הוטנר רחוב אבן עזרא, רחביה, ירושלים"] הריני יושב ברחביה בירושלים עיה"ק. רחביה היא שכונת האינטליגנציה דפה, וכולם מלגלגים לי שנעשיתי ל'אינטלגנט'. ברם מה אעשה, כפי שהנך זוכר בודאי עוד מימי ילדותי התרגלתי ללגלוג זה... ראשית דרכי עכשיו בבואי הנה להשתקע שוב בעיון התורה... ולתכלית זו בחרתי שלשה בחורים בעלי כשרון גדולים 'פון די אינגערע' [=מן הצעירים], ואנחנו לומדים יחד מסכת מקוואות בעיון כמו בשנים קדמוניות, וקול התורה נשמע ב'רחביה' ברמה, וכבר נודע לי כי ר' מנחם אוסישקין [ראש "הסוכנות היהודית"] (שהוא שכני) נ"י, שָאַל מי הוא זה שקבע את אוהל-תורתו ברחביה הצעירה בסגנון של הישוב הישן מעיר העתיקה..." [על קביעות זו ללימוד מסכת מקוואות, מסופר בספר ר' הירש, עמ' 127-129, כי היה זה לימוד בחבורה של ארבעה, רבי יצחק יחד עם הבחורים: שמחה זיסל ברוידא, שמחה פינס והירש פלאי, שנודעו לימים כמרביצי תורה ומוסר בישיבת חברון ובישיבות אחרות. סדר לימודם היה בעיון רב ובהתמדה רצופה מן השעה שמונה בבוקר עד שתיים אחה"צ, וכשפעם אחד הלומדים פיהק באמצע הלימוד, סטר לו רבי יצחק על לחיו, באמרו כי 'מקוואות' ופיהוקים אינם הולכים יחד...].
בהמשך המכתב מפרט רבי יצחק את תכניותיו לעתיד הקרוב, בלימוד הלכה בעיון, הוא מסביר את נטית לבו לכך ותועלת הלימוד של טור עם פירוש הבית יוסף - "כי לפי דעתי הוא הגשר הראשון בין הסוגיא ובין ההלכה". הוא מסכם את תכניותיו במשפטים אופיינים לדרכו של הרב הוטנר בכל מסלולי חייו: "אינני יכול לכתוב לך את תוצאות נסיון זה, ואפילו לא להביע את השערתי אם צפויה היא ההצלחה לי בשביל זה, כי בכלל אינני מהממהרים להוציא משפט. לכשנתכתב ויגיע הזמן אכתוב לך בפרוטרוט על מהלך העבודה...".
הגאון המופלא רבי יצחק הוטנר (תרס"ו-תשמ"א), למד בצעירותו בישיבות סלבודקה בליטא ובחברון. בעודו בחור הוציא בשנת תרצ"ב את הספר "תורת הנזיר", אשר הפתיע את עולם התורה ביצירת למדנות מקורית ועמוקה אשר יצאה מתחת יד צורב צעיר-לימים. כשבועיים לאחר נישואיו עלה ארצה והתגורר כשנה אחת בשכונת רחביה בירושלים. בשנת תרצ"ד עבר לארה"ב, בה עמד שנים רבות בראשות ישיבת "מתיבתא רבנו חיים ברלין" בניו יורק. מראשי "מועצת גדולי התורה" בארה"ב. נודע בשיעוריו העמוקים בהלכה ובמאמריו המחשבתיים ב"הלכות דעות בחובות הלבבות", שלימים יצאו לאור בסדרת הספרים "פחד יצחק".
נייר מכתבים רשמי, 28 ס"מ. כתוב משני צידיו ובשולי הגליונות. מצב טוב-בינוני, קמטים ובלאי.
מכתב רב-תוכן ולא ידוע. אינו מופיע בספר "פחד יצחק - אגרות וכתבים", ולמיטב ידיעתנו גם לא נדפס במקומות אחרים.