שאל על פריט זה

טור חלק יורה דעה, עם ביאור בית ישראל (דרישה ופרישה), מרבינו יושע פלק (וואלק) כ"ץ. לובלין, [שצ"ה 1635]. דפוס קלונימוס ב"ר צבי יפה. מהדורה ראשונה של הביאורים "דרישה" ו"פרישה".
חתימות עתיקות רבות בשער ובדף ב': "הק' יצחק [שפירא?]"; "בנימין זאב"; "הקטן יוסף נרו יאיר בא"א יהודא ליב זצללה"ה מפי---"; "קניתי ממנו הק' יצחק שפירא"; "חנני ה', הק' משה ברנדיס חר"ג מפיורדא"; "מגן הוא לכל החו[תם] כי בזה הספר למדתי אני הק'[?] בהגאון המפ[ורסם] מו"ה משה סג"ל ברנדיס, שנת תק"ב לפ"ק".
הגאון הנודע מגדולי דורו רבי משה סג"ל ברנדיס - רבי משה חריף (ת"מ בערך-תקכ"ז), בנו של הגאון רבי יעקב ברנדיס אב"ד מגנצא, ומצאצאי המהר"ל מפראג. בבחרותו למד אצל הגאון רבי אברהם ברודא, שהעריכו מאד ואף נהג לכבדו לומר "חלוקא דרבנן" לפני התלמידים ובנוכחותו. לאחר נישואיו לבת רבי גבריאל פרנקל מייסד ה"קלויז" בפיורדא [על שמו היה רגיל לחתום: חר"ג – חתן רבי גרשון], החל להרביץ תורה בשנת תס"ו (1706) לתלמידי ה"קלויז" [ישיבת פיורדא], ובשנת תע"ג (1713) החל גם לכהן כאב"ד שנייטאך ומדינת אנשבאך. בשנת תע"ז (1717) עבר לכהן כרב בקהילת בומסלא, ובשנת תצ"ג (1733) נתמנה לרבנות קהילת מגנצא (מיינץ), שם כיהן כ-34 שנים. נודע כאחד מגדולי הרבנים בדורו (דורם של ה"פני יהושע" ורבי יהונתן אייבשיץ), גאון חריף, וידיו רב לו אף בתורת הקבלה. העמיד תלמידים רבים ששימשו ברבנות ובהרבצת תורה. נתפרסם בחריפותו הנפלאה עד שנודע בשם "ר' משה חריף" [כינוי זה אף נכתב על מצבת קבורתו במגנצא – "והרביץ תורה בישיבה עד שהיה נקרא בפי כל אדם ר' משה חריף"]. שרידים מחידושיו נדפסו בספר "חידושי רבי משה חריף ("מכון ירושלים", ירושלים, תשמ"ז), ראה שם מבוא לתולדותיו.
שנו דף. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי, פגמים בדף השער. כריכת עור עתיקה ונאה, מנותקת ובלויה.