כתב-יד, "שו"ת פונדק דאברהם", חידושי סוגיות וחידושים על הרמב"ם בדרך שו"ת, מאת רבי אברהם אבריל יוסף ממיץ ומוורמייזא, תלמיד ה"פני יהושע" ורבי יהונתן אייבשיץ. [מיץ, חשוון תקמ"ב, 1781].
בראש הכרך, מעבר לעמוד השער, מודבק מכתב סמיכה מקורי, בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ אב"ד מיץ, שמהלל את הבחור רבי אברהם אבריל מבני הישיבה, וסומכו ב"סמיכה לאורייתא" בתואר "חבר". מיץ, אב [תק"ה, 1745].
"הרמותי בחור מעם, לשבח נותן טעם, אמריו אמרי נועם... אשר ישב אתנו בישיבה... לא מש מתוך אהל של תורה ובין כתפי שכן בשכוני גואי וחדר המדע, עד אשר העלה והביא תלמודו כאחד מבחורי'[ם] מובהקי'[ם], ואברהם הי'[ו] יהי'[ה] כאחד מחד דקמאי הראוי'[ם] ליקר כי משנתו ברורה וידיו רב לו לפלפל ולפרק העמק שאלה והגבה, וגלל כן חשבתי למשפט לכבדו נגד זקני עמי ולשום לו כסות עיני[ם] לפאר ולכבוד למען דעת כי הוא ליקר, ולבבו תבונ'[ה] חוקר, ולא אברהם יקרא עוד שמו, כי אם חבר ר' אברהם אבריל יצ"ו בן כהר"ר מאיר שי'[חיה] יצ"ו...
הק' יהונתן בהרב המנוח מהור"ר נטע זלה"ה חונה פה ק"ק מיץ ואגפי'[ה]".
על גבי המכתב של רבי יהונתן אייבשיץ ועל גבי הדף עליו מודבק המכתב, מופיעים רישומים בכתב-ידו של הגאון הנודע רבי אהרן ווירמש, בן-המחבר, המספר על אביו המנוח ועל גדלותו בתורה. בתוך הדברים הוא כותב כי פרסם מעט חידושי תורה בשמו בסוף החלק הראשון של ספרו "מאורי אור" (שנדפס במיץ, בשנת תק"נ; ראו שם בדפים עו-עז). באמצע הדברים נעתק נוסח מצבת המחבר, שנפטר בחשוון תקמ"ז (1786), בגיל שישים ושבע שנה.
כתיבה נאה ומסודרת, בכתב אשכנזי רהוט עם כותרות בכתיבה מרובעת (בהעתקת סופר, או העתקת המחבר בעצמו). הגהות בשוליים במספר מקומות (מהמחבר או מבנו רבי אהרן ווירמש). לפנינו חיבור ערוך ומוכן לדפוס, כולל מפתחות בסוף הספר לפי מספור דפי כתב-היד, הכוללים תוכן עניינים – עם הכותרת: "רשימות ומפתחות, למצוא דברי חפצות, על הסדר שאלות ותשובות", ומפתחות לגפ"ת – עם הכותרת: "רשימות ומפתחות, למצוא דברי ביאורם נכוחות, בגמ' רש"י ותוספת". בראש כתב-היד שער מעוטר, עם נוסח בחרוזים.
החיבור "פונדק דאברהם" כולל בירורי סוגיות וחידושים על הרמב"ם, בכתיבה מליצית בדמות משא ומתן של שאלות ותשובות בין שני אחים. למעשה, גם דברי השואל וגם דברי המשיב, נכתבו על ידי המחבר. כבר בנוסח השער נרמז שהחיבור כולו נכתב ונעשה על ידו בלבד: "שו"ת פונדק דאברהם השואל ומשיב בהלכה ובענין, אחד הוא אברהם ואין שני לו במנין, בפי שנים מרוחו נעשה הבנין, כשבת שני אחים יחד כאיש אחד חבירין...". בתוך החיבור מופיעות בכל סימן וסימן הכותרות: "אל"א" "וי"א". בהקדמת המחבר מתבאר פתרון ראשי התיבות: "אמור לי אברהם", "ויאמר אברהם". את בנו רבי אהרן וירמיש (דיין וראש ישיבה במיץ בעל ה"מאורי אור"), הוא מכנה בהקדמתו בשם "אש"ל – אהרן שלמן ליברמן".
בהקדמתו המעניינת מזכיר המחבר בקצרה וברמז את תולדות משפחתו, הוריו וקרוביו, אשתו וצאצאיו. בסוף ההקדמה, שנכתבה בחשוון תקמ"ב, הוא כותב: "ואבוא היום על חתימתי לסדר ולפרט 'ויברך אברם לאל' המגן בעדי בעת צרתי, הוא אברהם המכונה אברלי בן ר' מאיר מווירמיישא עיר מולדתי ובית אבותי, גדולי שמשים ונאמני קהל, וצרכי ציבור באמונה עושים בית אב והוריות. מנשים באוהל תבורך אשה חשובה... אמי מורתי אחות אב של המנוח... פרנס ומנהיג המדינה... כהר"ר משה בלין".
בתוך החיבור הוא דן רבות בדברי רבו הגדול רבי יהונתן אייבשיץ בספריו, והוא מביא גם דברים ששמע בעצמו מפיו הקדוש, לדוגמה: "ועלה בזכרוני שבהך סברא שמעתי מפה הקדוש – כאשר בא בדפוס בחידושיו לה' נדה – מאדמ"ו הגאון אמיתי רבינו יהונתן זצוק"ל, לפרש הסוגיא..." (דף ב, עמוד ב). כמו כן, מביא דברים בשם חכמים מבני דורו ומחבריו.
המחבר,
רבי אברהם אברלי יוסף ווירמיש, נולד בשנת תק"פ בקירוב בוורמייזא, ולמד בישיבת מיץ, בזמן כהונתם של ה"פני יהושע" ושל רבי יהונתן אייבשיץ ברבנות מיץ ובראשות הישיבה במיץ. בהקדמה לחיבור הוא מספר על רבותיו הגדולים בישיבות וורמייזא, פיורדא ומיץ: "שמיום עומדי על דעתי למדתי מרבותי, הלכתי מישיבה לישיבה בילדותי, וגדולי רבנן שמשתי, ה"ה הגאון המפורסם מוהר"ר ברוך חריף מפיורדא, וה"ה הגאון המפורסם מחבר פני יהושע אבד"ק מיץ יע"א שהייתי במספר בחורי חמד חברים שלו יחדיו על הישיבה [הג]דולה ורמה בהאי אתרא שבאתי מגרמייזא..." [=מהבחורים שנמנו במספר תלמידי הישיבה שקהילת מיץ הקצתה להחזיקם על חשבון הקהילה; ה"פני יהושע" כיהן כרב וראש ישיבה במיץ בין השנים תצ"ד-תק"א, ואחריו כיהן רבי יהונתן אייבשיץ בין השנים תק"א-תק"י].
הוא ממשיך לספר על קרבתו לרבו הגדול רבי יהונתן אייבשיץ: "הדין הבא באחרונה על שלחן ריש גלותא, ריש ורשכ"ב הגולה הוא יהונתן אשר עשה תושי'[ה] גדולה להרביץ תורה בישראל, ומשלחן גבוה זכיתי, מיערת דבש יהונתן טעמתי ויאורו עיני בתורתו תורת אמת ויגעתי ומצאתי...".
לאחר נישואיו התגורר רבי אברלי בעיר מיץ כל ימיו. הוא היה איש גדול בתורה, אולם הצניע את חכמתו כל הימים. כבר רבו רבי יהונתן אייבשיץ רומז על כך במכתב הסמיכה שלפנינו. המחבר בעצמו מספר בהקדמה על הנהגתו להסתיר דרכיו ביגיעת התורה: "מאז ועד עתה לא פסק פומי מגרסתי, ללון בעומקא של הלכה ברב חשקי ותאוותי, אך בצנעא הי'[תה] תמיד יגיעתי, אדם לא ידע את חב"א, וטמונתי, טומן ידי בצלחתי, לבי לפומי ממש לא גליתי, המכסה אני אברהם לאמר חרפתי...". גם בנו הגאון רבי אהרן ווירמש כותב על "הסיבה שטמן תורתו כמ"ש בהקדמה... לא ידעו ממנו שהי'[ה] חריף ובקי ואין תוכ"ו כבר"ו, שבחוץ הי'[ה] נראה כשאר ב"ב [בעלי בתים] ולא למדן כלל, משום שהי'[ה] נהנה מיגיע כפו אחר נשואין עד יום מותו... אם היה רואה שמחזיק להניח מו"מ להיות יושב אהל הי'[ה] טוב לו יותר, ובלי ספק הוי מגיע עד החזקת רבנות ומורה מפורסם...". על מצבתו בעיר מיץ נכתב: "איש צדיק למד תורה לשמה, זה קנה חכמה, ירד לעומקה ויהי ידיו אמונה... זה שמו מהר"ר אברהם יוסף ב"ה מאיר מגרמייזא... שנותיו שישים ושבע שנה... ויאסף אל עמיו בכ"א מרחשון, זו השנה, תקמ"ז למניינא".
[4], צה, [5] דף. 31 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי פטרייה בשוליים. בלאי וקרעים. הדבקות נייר בשולי הדפים הראשונים. תו-ספר. כריכה חדשה, עם שדרת קלף.
למיטב ידיעתנו, החיבור שלפנינו לא נדפס.
