מכתב ארוך בכתב ידו ובחתימתו של הרב מבריסק הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. ירושלים, טבת תש"ז [1947].
נשלח ללונדון, אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, בתגובה למכתבו של הרב אברמסקי שרצה לדון עמו בחידושי תורה בסוגיות הש"ס [בענין "טומאת אהל"]:
"ברכה מרובה לכבוד ידי"נ [ידיד נפשי], הגאון הגדול פאה"ד [פאר הדור]... ר' יחזקאל אברמסקי שליט"א רב בלאנדאן... יקרתו הגיעני עם החד"ת [החידושי תורה], והאמת אגיד להדר"ג [להדרת גאונו], כי לא ידעתי מה נסתפק להדר"ג בהם, אנכי נהניתי מאד מכל הדברים חדשים ובלתי חדשים לי, וכמדומני שהדברים ברורים ומחוורים ולא אדע בהם צד ספק וגמגום, לפי עניות דעתי ומיעוט ידיעתי בהענינים האלו...".
הרב מבריסק כותב לו בהמשך הדברים על סיבת התבטלותו הרבה כלפי הדברים ששמע בזמנו מאביו הגר"ח: "גם אצלי פעמים הרבה מזדמן דברים שמסתפקים לי עכשיו, שהיו בעיני מאז כדברים ברורים שאין מה להרהר אודותם כלל, והאמת אגיד להדר"ג, כי במקרה כזה הנני מבכר תמיד את שיקול דעתי מאז בשעה שהייתי קרוב למעיין-החיים והתחממתי כנגד אוּרו של אאמו"ר הגאון החסיד זצוקללה"ה, שכל הסברות היו אז מצורפות ומזוקקות ולא עלתה עליהם חלודה מעולם-מלא של ע"ה [עמי הארצות] המטילים ספקות בסברות יסודיות שכל הענינים תלויים בהם, שאי אפשר להמלט מהם לדאבוני ומהשפעתם".
בסיום המכתב הוא חותם בדברי ברכה: "וברכת כל טוב להדר"ג שליט"א. הנני ידידו מוקירו ומכבדו הדושו"ט [הדורש שלומו וטובתו] תמיד מלו"נ [מלב ונפש], יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק".
הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז. עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.
מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה (בחלקם הוזכר גם שמו של הרב אברמסקי). בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.
[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 22.5 ס"מ. מצב טוב-מאד. סימני קיפול.
מכתב זה צולם ונדפס בספר "מלך ביפיו", ירושלים, תשס"ד, עמ' 94; נדפס גם בספרים: "אגרות מרן רי"ז הלוי", ירושלים תשס"ח, אגרת 123 ; "ילקוט מכתבים - ממרן הגרי"ז מבריסק", ירושלים, תש"ע, אגרת כ.
