מכתב ארוך בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק רבה של בריסק. בריסק "על נהר בוג", אב תרצ"ד [1934].
נשלח ללונדון אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, לרגל צאת ספרו "חזון יחזקאל" על התוספתא סדר מועד [החלק שני לסדרת ספריו לפירוש התוספתא]:
"ברכה מרובה לכבוד ידי"נ [ידיד נפשי] מאז, הגאון הגדול המפורסם פאר הדור... ר' יחזקאל אבראמסקי שליט"א... רב בלאנדאן... יקרת ספרו של הדר"ג [הדרת גאונו] חלק שני על תוספתא מסדר מועד נכון הגיעני במועדו, ומה יקרה ונכבדה היא בעיני תשורה זו אשר רב טוב צפון בה והיא לי לכבוד ולעונג... ומעומק לבי אברכהו כי יזכהו העליון תמיד לשקוד ולהגות בתורה ולשדד תלמי התוספתא מתוך מנוחה והרחבה עד עולמי עד, ולהדפיס גם יתר החלקים להאיר עיני לומדי התוספתא... ויבורך הדר"ג בברכת כל טוב עד תאוות גבעות עולם".
"הנני ידידו מוקירו ומכבדו ודושו"ט [ודורש שלומו וטובתו] תמיד מלב ונפש, יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק".
בהמשך המכתב, מוסיף הגרי"ז דברי תורה בענין "טומאת התהום" ומסיים: "וכבר הדברים מבוארים היטב בדברי אאמו"ר הגאון החסיד זצוקללה"ה. הנ"ל".
הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור.
בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז. עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.
מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה (בחלקם הוזכר גם שמו של הרב אברמסקי). בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.
כשהחל הרב אברמסקי לעסוק בחיבורו הגדול ה"חזון יחזקאל" על התוספתא, עוד לא מצא עוז בנפשו לספר בפני רבו הגר"ח על התכנית שלו בנוגע לתוספתא. אך באחד הימים כששהה במינסק והשתעשע בפלפולי אורייתא עם בנו הגאון רבי וולויל'ה, הזכיר בדבריו כי בתוספתא פלונית במס' כתובות הגירסא היא כך וכך. עוד הם מדברים ביניהם ומבלי שירגישו בזאת, נכנס האב רבי חיים אל החדר וקלט את שיחתם, פתח ואמר לו: "הדבר הזה היה צורך בו מימים רבים". באמירה זו רמז לו הגר"ח, שהוא מבין מעצמו כי הוא שקוע בימים אלו ביצירה החדשה – ובכך כאילו הביע את הסכמתו למפעל כביר זה (ספר הזכרון להגר"י אברמסקי, מכון ירושלים, ירושלים תשל"ח, עמ' 24).
[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול וקרעים.
מכתב זה צולם ונדפס בספר "אגרות מרן רי"ז הלוי", ירושליםת תשס"ח, אגרת 47; תצלום המכתב (עם העתקה חלקית) בספר "מלך ביפיו", ירושלים תשס"ד, עמ' 149.
