ספר "דמעת העשוקים", בעניין "מחלוקת החצר" והבעלות על ישיבת "עץ חיים" בירושלים, מאת רבי שמואל שלמה בויארסקי. ירושלים, [דפוס ישראל ב"ק, תרכ"ד 1864].
הקונטרס פורסם כתגובה לקונטרס "אמת ומשפט" (ירושלים, תרכ"ג), שנדפס מטעם רבני ירושלים, ובו הותקף רבי שמואל שלמה בויארסקי, יחד עם חבריו רבי שאול בנימין הכהן קרליץ הרב מראדישקוביץ, ורבי שמואל מנחם מנדל יאנובר ירושלימסקי. הקונטרס שלפנינו כולל דברים נגד ממוני כולל וורשא, ונגד רבני האשכנזים בירושלים, רבי שמואל סלאנט, רבי משה יהודה ליב זילברברג, רבי מאיר אוירבאך, ורבנים נוספים.
הגאון רבי שאול בנימין הכהן קרליץ מראדישקוביץ, מקים "תלמוד תורה וישיבת עץ חיים" בירושלים, עלה לירושלים בשנת תרי"ז בערך (1857), ועם בואו הקים וביסס "תלמוד תורה" מרכזי בעיר. היה זה חידוש אשר שינה את סדרי העיר, שכן עד אז היו ה"מלמדים" מלמדים את הילדים ב"חדר" בביתם, ללא פיקוח מרכזי. בהקמת ישיבת "עץ חיים" השתתף עמו הגאון רבי שמעון זרחי אב"ד טאבריג (תקמ"ח-תר"כ). רבי שאול בנימין פעל רבות לביסוס הכלכלי של ישיבת "עץ חיים", ואף רכש "חצר" לביסוס קרן קיימת לטובת הת"ת. בשנת תרכ"ג התעוררה מחלוקת גדולה נגדו, ונגד רבי שמואל שלמה בויארסקי וחבריהם, מכיון שרשם את ה"חצר" על שמו הפרטי [כמקובל אז, לפי תנאי החוקים של השלטון העות'מאני, שלא אישר רישומי בעלויות על שם מוסדות ציבוריים חדשים], ולא היה מוכן לתת לרבני העיר מסמך נגדי, בו הוא מאשר שה"חצר" אינה רכושו הפרטי. מאמרים רבים נכתבו בעתונות אותה תקופה (בעתון "המגיד" ועוד) בעד ונגד הרב מראדישקוביץ. היו גם שהעלילו על הרב מראדישקוביץ כי הוא זומם להכניס לימודי השכלה בתכנית הת"ת. רבני ירושלים פרסמו את דעתם בחוברת "אמת ומשפט" (ירושלים, תרכ"ג), והצד שכנגד פרסם את הקונטרס שלפנינו (וכן קונטרס נוסף, "דברי אמת", ירושלים תרכ"ד). מחלוקת זו הסתעפה לדרישות שיוטל פיקוח של הרבנים על הכספים הנגבים עבור ישיבת "עץ חיים" ועבור החובות על רכישת אותה ה"חצר".
ראה עוד אודות פרשה זו: הרב רפאל קצנלבוגן, "באר ראי – תולדות החינוך המקורי במשך הדורות" (ירושלים, תשנ"ז, פרק לח, עמ' רלה-רמב); יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 828-829; פ' גרייבסקי, זכרון לחובבים הראשונים, יג, "החצר מראדישקוביץ", עמ' 115-116.
[1], טו דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי. קרעים חסרים בשוליים התחתונים של הדפים, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. כריכת עור חדשה.
ש' הלוי, מס' 95.
