שני ספרים הכרוכים יחד: שו"ת הב"ח, לרבי יואל סירקיש מקראקא בעל "בית חדש". פרנקפורט דמיין, דפוס יאהן וואושט, [תנ"ז 1697]. מהדורה ראשונה; שו"ת עבודת הגרשוני, מאת רבי גרשון אשכנזי אב"ד ניקלשבורג והמדינה. פרנקפורט דמיין, דפוס יהאן וואושט, [תנ"ט 1699]. מהדורה ראשונה.
העותק של רבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם". בשולי השער הראשון (של שו"ת הב"ח), מופיע רישום בעלות בכתב ידו וחתימתו של ה"חיי אדם": "שייך לאדמ"ו המאור הגדול החריף והבקי מה"ר משה [מייזלש?], יו'[ם] ב' יו"ד אייר תקךהל [תקכ"ה לפ"ק] בברלין – הק' אבר"ם הואברהם מדנציג" (רישום דומה מימי צעירותו בעיר ברלין, מופיע בשער ספר אחר שהופיע בעבר במכירת "קדם", קטלוג 51, פריט 121. שם מופיע הכיתוב: "שייך לאדמ"ו המאה"ג הגאון מה"ו משה מייזל שי', יום ב' ג' ניסן תקכ"ה ברלין, הק' אבר"ם הואברהם מדנציג").
רישומים וחתימות נוספות בשער שו"ת הב"ח, בהן חתימת רבי "משה חיים ווייס" מקליינווארדיין [בעל ה"ברית משה" על הסמ"ג; נפטר תרפ"ב]; בשולי הספר מעט רישומים וסימונים בכתב ידו של רבי משה חיים ווייס.
בדף קה/2 בשו"ת הב"ח: הגהה למדנית ארוכה, חתומה על ידי הכותב "הק' משה מייזלש אב"ד ווייסליץ".
כמעט ואין בידינו פרטים על הגאון רבי משה מייזליש אב"ד וייסליץ (כיום: וישלצה, Wiślica, בדרום-מערב פולין). ידוע כי חיבר ספר "פרי עץ הדעת" על שולחן ערוך יורה דעה, שנותר בכתב-יד. הגה"ק רבי צבי הירש ממונקאטש בספרו "דרכי תשובה" הלכות שחיטה וטריפות, הביא דברים רבים מכתב-יד זה, אך כנראה שהוא אבד בצוק העתים (ראה: אגרות שפירין השלם, ניו יורק תשע"ט, עמ' קכ).
הגאון רבי אברהם מדאנציג בעל ה"חיי אדם" (תק"ח-תקפ"א), מגדולי דורו, תלמיד-חבר ומחותנו של הגר"א מווילנא, ומחברם של ספרי יסוד בהלכה, "חיי אדם", "נשמת אדם", "חכמת אדם" ועוד. נולד בעיר דנציג לאביו רבי יחיאל מיכל (וזה פשר חתימתו הידועה "אברהם בר"מ מדנציג", או בנוסח שלפנינו "אבר"ם [=אברהם בן רבי מיכל] הוא אברהם מדנציג"]. בצעירותו נסע ללמוד בפראג והיה שם תלמידם של ה"נודע ביהודה" וגאוני פראג. מהעותק שלפנינו מתברר כי בשנת תקכ"ה הוא שהה בעיר ברלין, ושם פגש את הגאון רבי משה מייזליש אב"ד וייסליץ. מהתארים שבו מכנהו ה"חיי אדם" ניתן לשער שאף למד תורה מפיו.
לאחר נישואיו התיישב בווילנא, שם הסתופף בצל חכמי העיר ובצלו של הגר"א מווילנא, ונשא ונתן עמו בדברי תורה. בהמשך הפך למחותנו, כאשר בנו נשא את נכדת הגר"א. בספרו "חיי אדם" הביא רבות מדברי הגר"א, אך במספר מקומות חלק עליו. הדבר הביא עליו תרעומת, ועל כן נמנע להביא מדברי הגר"א ב"חכמת אדם" בכדי לא לחלוק על דבריו בפומבי.
עסק במסחר, אולם עשה תורתו קבע ועיקר. היה ממנהיגי קהילת ווילנא, וכפי שמעיד על עצמו לא זזה הוראה מתוך ביתו ולא נעשה דבר בווילנא בלי הסכמתו. רק לעת זקנותו, בשל קשיי פרנסה, הסכים לקבל על עצמו באופן רשמי את עול ההוראה בווילנא. עמד בקשרים אמיצים עם גדולי דורו. הגאון רבי חיים מוולוז'ין, הגאון רבי יעקב מליסא בעל חוות דעת והגאון רבי מאיר פוזנר בעל "בית מאיר".
ספריו ה"חיי אדם" וה"חכמת אדם" נתקבלו בכל תפוצות ישראל כספרי יסוד בפסיקת ההלכה, עוד בימי-חייו, בדור דעה של גאונים וחכמים, דורו של הגר"א מווילנא, וכפי שהוא כותב בעצמו בהקדמה למהדורה השנייה של ספרו חיי אדם. על ההצלחה תעיד העובדה שבקהילות בכל רחבי ליטא ורוסיה הוקמו "חברות חיי אדם", ללימוד הספר בצוותא. חברות אלו החלו כבר בחיי המחבר, וכפי שמעיד עליו ידידו רבי חיים מוולוז'ין: "גברא דמריה סייעיה... שנתקבל ספרו חיי אדם... ונתפשט בכל גבול ישראל".
ספריו הפכו לספרי הפסיקה העיקריים בליטא, עד זמנו של ה"משנה ברורה" המביאו בכל מקום וסומך על דבריו כבעלי משקל גדול בפסיקה. גם מחוץ לגבולות ליטא הפכו ספריו לספרי יסוד. כך לדוגמה, מובא בשם ה"חתם סופר" שאמר כי מורי הוראה יכולים לסמוך על הוראתו כשאין להם פנאי לעיין בעצמם במקורות ההלכה. ואכן, רבים מגדולי הפוסקים בדורו ובדורות שאחריו הרבו להביא את דבריו ולדון בהם, ולהתחשב בדעתו בפסיקת ההלכה. ה"חיי אדם" כתב גם פיוטים ותפילות, ביניהם נתקבלה בקהילות ישראל ה"תפילה זכה" שנאמרת בפתחו של יום הכיפורים. שנות חייו היו שבעים ושלוש כמספר שם ספרו "חיי אדם".
[6], קו, [2] דף; [4], צד, [4] דף (מספור דפים משובש). 31 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות רבים ועובש. בלאי וקרעים. דפים מנותקים ורופפים. סימני עש. כריכה ישנה, בלוייה מאד וללא שדרה.
