שופר של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. שופר גדול וצר, בגוון בהיר, כפוף. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם גלי.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... אחד מהשופרות של סבא רבא-רבא שלי; הצמח צדק השתמש בשופר הזה. סבתי שטערנא שרה העניקה לי אותו במתנה בשבוע שלאחר חתונתי [י"א סיון תרפ"א]". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. שופר נוסף בגוון בהיר המיוחס לבעל ה"צמח צדק" היה ברשותו של הרבי מליובאוויטש, ובו היה נוהג לתקוע במשך שנים רבות עד שנסדק ונפסל [גם לאחר שנפסל המשיך שופר ה"צמח צדק" לעמוד על שולחן הרבי בשעת התקיעות. שני שופרות נוספים שעמדו על שולחנו היו שופר בגוון שחור של אביו רבי לוי יצחק, המיוחס לאדמו"ר המהר"ש, ושופר בגוון בהיר של חמיו האדמו"ר הריי"ץ].
לעת זקנתו נהג בנו של אדמו"ר הזקן, רבי חיים אברהם, לבוא אל התקיעות של אדמו"ר ה"צמח צדק". שאלו פעם אדמו"ר המהר"ש: למה הנך מטריח את עצמך לכאן, הלא יכול אתה לקבוע מנין לתקיעת שופר אצלך? השיב לו רבי חיים אברהם: כתיב "אשרי העם יודעי תרועה", ולא "תוקעי תרועה" – "בהמנין שלי כמו בכל המנינים רק תוקעים תרועה, ופה תוקע יודע תרועה" ("לשמע אזן", עמ' לט; "התמים" חוברת ח, ע' ט-י [דף שפא]).
אורך השופר: 27.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
מצורפת תיבת-עץ, בעלת מגירה פנימית, שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
