ארבעה דפים (6 עמודים כתובים) בכתב-יד קדשו של רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". [בגדאד, המחצית השניה של המאה ה-19 בקירוב].
רשימות לדרשה שכתב ה"בן איש חי", כפי הנראה הספד על פטירת בחור – עם ביאורים על קטע מ"סבי דבי אתונא", על המאמר "קשה סילוקן של בחורים לפני הקב"ה...", ביאור במדרש במדבר רבה יב: "אמר רבי סימון: בשעה שאמר הקב"ה לישראל, להקים את המשכן, רמז למלאכי השרת, שיעשו אף הם משכן", ועוד.
בעמוד האחרון, מספר שורות לפני הסיום, כותב ה"בן איש חי" ברכה: "אל ש-די יהיה בעזרתינו אכי"ר".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך. מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה", גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, והוא נודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה לו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ולכן קרא לרבים מחיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. ספריו הנוספים הם: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות ועוד.
[4] דפים (שנים מהם כתובים משני צדיהם, והשנים האחרים כתובים מצדם האחד; סה"כ 6 עמודים כתובים בכתב-יד קדשו של ה"בן איש חי"). 13 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מעט כתמים. כרוכים בכריכת עור חדשה מהודרת.
