שאל על פריט זה

ספר שער אפרים, שאלות ותשובות מאת הגאון רבי אפרים הכהן מווילנא (סבו של ה"חכם צבי"). זולצבך, [תמ"ח 1688]. מהדורה ראשונה.
בעותק זה הגהות רבי משה חאגיז. בשולי דף כא/2 הגהה בכתב ידו, בכתיבתו האשכנזית, הפותחת בראשי התיבות שבהם נהג לחתום: "אמר המני"ח..." [המני"ח = הצעיר משה בן יעקב חאגיז]. ההגהה שלפנינו צולמה ונדפסה בקובץ כרם שלמה (גליון פה, שנה ט, קונטרס ה, אדר תשמ"ו, עמ' ח-ט; משם הועתקה לגליון מהדורת תש"ע של שו"ת שער אפרים).
שלוש הגהות נוספות בכתב ידו, בכתיבתו הספרדית, בדפים פז/1, צג/2 ו-צה/1 (בהגהות אלו ציונים לספרים שנדפסו בשנות הת"ע בקירוב). הגהות אלו לא נדפסו.
בשער הספר חתימה עתיקה, מחוקה, וחותמת "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון".
הגאון הנודע רבי משה חאגיז (נולד תל"ב – נפטר תק"י-תק"כ בקירוב) – גאון מופלג בהלכה ובקבלה, מגדולי חכמי הספרדים בירושלים, ומגדולי הדור בארצות אשכנז. נולד בירושלים בשנת תל"ב לאביו הגאון רבי יעקב חאגיז בעל "הלכות קטנות". נתייתם בילדותו מאביו הגדול ונתגדל בבית סבו הגאון רבי משה גאלאנטי "הרב המג"ן", שהיה ראש רבני ירושלים. המהר"ם חאגיז היה תלמידם של גדולי חכמי הספרדים בירושלים, ושל גיסו הגדול רבי משה ן' חביב [חתן רבי יעקב חאגיז]. בשנת תנ"ד לאחר פטירת סבו המהר"ם גאלאנטי, יצא לשליחות ארץ ישראל במצרים ובארצות הגולה. נדודיו התארכו לכדי גלות בת ארבעים שנה, במהלכה נדד בארצות אירופה והתגורר בליוורנו, ונציה, אמשטרדם, לונדון, ברלין, עמדין והמבורג. במשך אותן שנים רבות התרגל לכתוב גם בכתב האשכנזי [דבר שהקל על התכתבויותיו עם גדולי הרבנים בארצות אירופה]. המתבונן בכתב היד של ההגהה הראשונה בספר שלפנינו, יראה כי עדיין יש בה מוטיבים הנובעים מהכתיבה הספרדית אליה התרגל בילדותו.
המהר"ם חאגיז היה מעורה בענייני הרבנות בארצות אשכנז, וגדולי הרבנים התחשבו בדעתו בהלכה ובהנהגת הקהילות. נודע במלחמתו הנוקבת יחד עם ה"חכם צבי" והיעב"ץ, נגד השבתאי נחמיה חיון מאמשטרדם. מסיבה זו נאלץ לעבור לגרמניה, בה התגורר למעלה מעשרים שנה. חיבר ספרים רבים, בהלכה, מוסר וקבלה (חיבר גם ספרי פולמוס נגד השבתאות וכתבי נחמיה חיון). תורתו מופיעה גם בספרים רבים שהדפיס, מתורת אביו, זקניו ורבותיו, בהם הוסיף את הוספותיו, הגהותיו והקדמותיו, כשהוא חותם: אמר המני"ח [=הצעיר משה בן יעקב חאגיז]. [ראה במאמר מ' בניהו: ספרים שחיברם ר' משה חאג'יז וספרים שהוציאם לאור, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ' 160-154].
בשנת תצ"ח זכה לחזור לארץ ישראל והתגורר בצידון ובצפת. על שנת פטירתו ומקום קבורתו ישנן ידיעות סותרות. החיד"א בשם הגדולים כותב כי הגיע בשנת תצ"ח לצידון, ונפטר בצפת בשנת תק"כ, קרוב לגיל תשעים. (ראה: שם הגדולים, מערכת גדולים, אות מ, קכג). לפי גרסה אחרת נפטר בסביבות שנת תק"י. לפי דברי לונץ ("ירושלים", שנה א, תרמ"ב, עמ' 120-119) יצא מצפת לבירות להתרפא. שם נפטר והובא לקבורה בצידון.
[2], ג-קיד דף. 32 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים כהים. בלאי וקרעים. פגיעות בטקסט בשולי הדף האחרון. קרעים ובלאי בשולי שלושת הדפים הראשונים, משוקמים בהדבקות נייר. מספר דפים מנותקים. כריכת עור חדשה.