אוסף גדול ומגוון הכולל כ-140 פריטי נייר הקשורים בחייו של החזן הווינאי גרשון הרץ מרגליות (נפטר בשנת 1953) – גלויות, מכתבים, תעודות, כרזות ותוכניות למופעים, ועוד. וינה, ארצות הברית, ארץ ישראל, ומקומות נוספים. ראשית המאה ה-20 עד שנות ה-50. גרמנית, יידיש, אנגלית, עברית, ושפות נוספות.
אוסף גדול ומגוון של פריטים, דרכם מתגלה נתיב חייו של החזן גרשון הרץ מרגליות.
באוסף: עשרות גלויות, חלקן גלויות מצולמות, שנשלחו אל מרגליות מבני משפחה, מידידים ומעמיתים למקצוע מרחבי העולם; עשרות מכתבים אישיים ומקצועיים בשפות שונות (מרביתם בכתב-יד); עשרות תצלומים משפחתיים ותצלומים של מרגליות עצמו; מספר תעודות אישיות של מרגליות, בהן תעודת זהות עם תצלום שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien) והמעידה כי שימש כחזן ראשי (Oberkantor) בבית הכנסת Grossen Leopoldstädter Tempel בווינה, לפחות עד לסוף יוני 1938 (בית הכנסת נהרס כליל בפוגרום ליל הבדולח ב-10 בנובמבר 1938); הספד שכתב מרגליות לידידו, החזן דון פוקס (Don Fuchs) (מודפס במכונת כתיבה); תכניה של קונצרט בהשתתפותו שנערך במהלך הקונגרס הציוני ה-XII בקרלסבאד; חמש כרזות (קרועות) להופעותיו של מרגליות בווינה, בתל-אביב ובמקומות נוספים; תעודת הוקרה (Citation of Honor) שניתנה לו בשנת 1950 על-ידי ארגון ציוני אמריקה; ועוד.
גרשון נפתלי הרץ מרגליות (Gerson Herz Margolies), נולד ב-1885 בקירוב בקלווריה שבליטא. שימש כחזן הראשי בבית הכנסת הליברלי טמפלגאסה (המכונה גם Leopoldstädter Tempel) ברובע לאופולדשטאדט בוינה. מרגליות היה חזן ידוע בזמנו, טנור שהרבה להופיע בפני קהילות ברחבי העולם; בביקורת על קונצרט שנתן באולם אהל-שם בתל-אביב בשנת 1935, נכתב: "האורח מר גרשון מרגלית, החזן הראשי מוינה [...] הוכיח בזמרתו, כי קולו עשיר וחזק. אך עם זאת גם רכות וקלות בו. הטונים החרישים נשמעים יפה ובשלבים העליונים אין החוזק צעקני." (הארץ, 11 דצמבר 1935).
מרגליות היה עסקן ציוני מסור, ולפי הדיווחים בעיתונות התקופה זכה לעלות לארץ ישראל בשנת 1935, אך ככל הנראה לא השתקע בה. על-פי מקורות אחרים, ביניהם תעודת זהות שהונפקה לו על-ידי הקהילה היהודית וינה (Israelitische Kultusgemeinde Wien; ראו לעיל), שימש מרגליות חזן בבית הכנסת טמפלגאסה לפחות עד יוני 1938; חודשים ספורים לאחר מכן נשרף בית הכנסת בפוגרום ליל הבדולח. מרגליות הצליח להימלט לאנגליה, וממנה המשיך לארצות הברית; נפטר ב-1953 בניו יורק, ועל-פי צוואתו נטמן בהר המנוחות בירושלים. הקלטות מביצועיו, שלא ראו אור, מצויות בארכיון "אנו – מוזיאון העם היהודי" (לשעבר "בית התפוצות").
כ-140 פריטי נייר, גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב (הכרזות במצב בינוני-גרוע).
