שאל על פריט זה

מכתב ארוך ופיוטי ששלח משה דיין מנהלל לירושלים, חודשים ספורים לאחר שפגש לראשונה את רות שוורץ – לימים אשתו רות דיין. נכתב כאשר היה דיין בן עשרים, ומתעד את חייו כחלוץ צעיר בנהלל. חתום בחתימת-ידו. נהלל, 4 לפברואר 1935. המכתב שלפנינו פורסם, תוך השמטות שונות, בספרה של רות דיין "ואולי... סיפורה של רות דיין" (ספרית מעריב, 1973), ונשלח, לדבריה, כששבה לבית הוריה בעיצומו של חורף 1935. בעת כתיבתו, היה דיין חלוץ צעיר בן תנועת העבודה, ומכתבו זה מספק הצצה ייחודית לדמותו, בית הוריו, עולמו הרוחני ומחשבותיו כאדם צעיר, שנים ארוכות לפני שנעשה לדמות איקונית בתרבות הישראלית. דיין כותב: " הכל מלוכלך, מלוחלח וקר, כל תנועה – קריעת ים סוף, והמגפיים רטובים משני צדיהם והמושכות חלקות והסוסות מתעקשות... מי יתנני תנור וזכות לשבת ולא לעבוד! ", בהמשך מתייחס דיין לבית הוריו – " בעצם לא העבודה היא המכעיסה אותי אלא מצב הרוח שבבית... זוהר חולה וסבתא נאנחת. מיד מתחילים כולם כועסים וכל אחד מוצא פגם בשני, וקצת רוגז, והכל כל-כך קטנוני עד לבחילה ", ובחלק אחר לעתידו והמשך דרכו: " הייתי מוצא לי כל מני קיבוצים וקבוצות ומקצועות בבנין וכתיבה וציור והשד יודע מה... אך כשאני מסתכל בתוך תוכי אני יודע שלא אמצא שם את סיפוקי... ". בכמה מקומות במכתב מספר דיין על הערצתו לסופר הרוסי פיודור דוסטוייבסקי: " ברוך יהיה לי דוסטויבסקי. שניים שלושה דפים ואתה מטהר ומזדכך בסבל האדם... סבל האדם כנראה תמיד אחד הוא ולאורו אני מתרומם לרגע ". כמה מחלקי המכתב הושמטו מהנוסח שפורסם בספר, ובהם גם קטע ארוך ומעניין, העוסק בפועלים ערבים: " בלילה כזה מתעוררים בי, כמובן, כל היצרים ההומ [א] נים, ואני נזכר איך ממש פגשתי את עובדי הקדוח הממשלתיים (קרי – פלחים מסביבות שכם)... הם גרים שם באוהל, האוהל דולף ו'הרצפה' כולה בוץ... מובן שלשם קימוץ הם הולכים יחף ומחזיקים את הנעליים בידיהם. הערב, הייתי מוכשר לכתוב על זה ספר שלם ". חתום בשוליים התחתונים של העמוד האחרון: "שלך, משה". 3 דף (ששה עמודים כתובים), 26.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול, קמטים וכתמים קלים. קרעים קלים בשוליים. ראו: "ואולי... סיפורה של רות דיין" מאת רות דיין והלגה דדמן, הוצאת ספרית מעריב, ירושלים, 1973. עמ' 23-27. מקור: עזבון רות דיין.