שאל על פריט זה

פריט 354

אריה אלואיל (1901-1967) – "עשר המכות" – שני מתווים להגדה של פסח – ישראל, שנות ה-50

"עשר המכות", שני מתווים לציור המלווה את ההגדה של פסח, מעשה ידי אריה אלואיל (1901-1967). [ישראל, ראשית שנות ה-50 בקירוב].
1. גיליון נייר, במרכזו נראה חייל מטיל רימון על רקע שדה קרב, וסביבו עשרה רישומי הכנה למיניאטורות המייצגות את עשר המכות.
טכניקה מעורבת על נייר. חתום.
62X50 ס"מ. מצב טוב. קילופים, קרעים וקרעים חסרים קלים. נקבים.
2. מסגרת נייר רחבה (משלימה את הציור המופיע בסעיף הקודם), המציגה עשר מיניאטורות של עשר המכות. כל מיניאטורה משולבת באות הראשונה של שם המכה. המסגרת היא גרסה מוגמרת של רישומי ההכנה המופיעים בסעיף 1.
טכניקה מעורבת על נייר.
64X50 ס"מ. מצב טוב. נקבים בשוליים. כתמים ועקבות נייר דבק. הוראות דפוס בעט בשולי הגיליון.
הציור נדפס בהגדה של פסח בלוויית הקדמה ודברי הסבר מאת מקס ברוד וי"מ לסק ושבעה עשר ציורים מאת אריה אלואיל. הוצאת "סיני", תל אביב, [1954].
אריה אַלוַאיל (1901-1967), יליד בויבריק (בוברקה, גליציה), הקים בעיירתו קבוצה של "השומר הצעיר", וב-1920 עלה לארץ ישראל כחלוץ. היה ממקימי ביתניה עילית, ניסיון ההתיישבות הראשון בארץ של "השומר הצעיר". בשנת 1921, עקב פרשת ביתניה, פרש מן הקבוצה, וחזר לאירופה כדי ללמוד ציור באקדמיה לאמנויות בווינה. בתקופת לימודיו שם הצטרף לקבוצת אמני האוונגרד "Kunstschau" שעמה נמנו גם גוסטב קלימט ואגון שילה, יצר את יצירותיו המוקדמות, ובהן סדרת ההדפסים "טורא אפורה" שנוצרה בהשפעת חוויותיו בביתניה עילית, והציג את עבודותיו בתערוכות הקבוצה. בשנת 1926 חזר לארץ ישראל, ובה פעל כצייר וכמורה, היה ממייסדי מוזיאון תל אביב לאמנות, אגודת האמנים והמדרשה לאמנות בתל אביב, וכן הוציא את ספריו לאור במו ידיו, בהוצאת "הלל" שייסד. בעבודתו האמנותית – בציור נופי הארץ ואנשיה ובפעילותו כדמות מרכזית בחוגי האמנות הארץ-ישראלית – המשיך אריה אלואיל את עבודת חייו כחלוץ.
אלואיל נהג לצייר בטבע. בשנותיו הראשונות בארץ התקשה להסתגל לשמש הארץ-ישראלית, אך עם הזמן פיתח סגנון ייחודי של ציור טבע ונוף, כשהוא מצייר בעיקר באור הרך של הבוקר. על יצירתו העיד: "שנתיים הרסתי הכול אשר ציירתי. לצייר מיער וינה התכחש הנוף הארצישראלי [...] השמש הלוהטת קרעה את תמונותיי בכהות. לא קל 'כיבוש' נוף זה [...] הנוף הארצישראלי דחה מציורי כול עקבות קוביזם וגם פוביזם" (אלוייל, הערות אוטוביוגרפיות).
מקור: אוסף עוזי אגסי.