שאל על פריט זה

כיסוי קטיפה רקום לתיבה, נדבת גבריאל אדוט לבית הכנסת שבנה אביו. [וינה?], תרי"ג [1853].
קטיפה; רקמת חוטי כסף וחוטים צבעוניים על תשתית קרטון; עיטורי מתכת; אניצים מתכתיים.
יריעת קטיפה בגון הזית, מעוטרת רקמת חוטי כסף וחוטים צבעוניים בדגמי עלים, פרחים וכוכבים, ולשוליה אניצי כסף. במרכז היריעה רקומה כתובת הקדשה המעידה כי הכיסוי נתרם לבית כנסת שבנה אבי התורם, גבריאל אדוט: "בעז"ה / פה למקדש מורי אבי בנה בחדוה / הבאתי שי לקודשו את מכסה התיבה / להיות בן ישמח אב נפשי תאוה / כי ידעתי רב חשקו בהדור המצוה / מבנו הצ' גבריאל אדוט ס"ט / שנת ת'ר'י'ג' לפ"ק". הכתובת מוקפת מסגרת נאה, ובראשה כתר תורה עשוי קטיפה וסרטי בד, עיטורי מתכת, רקמת כסף וזהרונים.
משפחת אדוט, שכמה מבניה נקראו בשם גבריאל, הייתה מן המשפחות הבולטות בקהילה הספרדית בווינה. מבין בניה הקרויים בשם זה מוכרים רפאל גבריאל אדוט (נפטר תר"כ [1859]), וגבריאל (בן) חיים אדוט (תקצ"ג-תרס"ה [1833-1904]).
ראשוני היהודים הספרדים בווינה נזכרים בכתובים כבר במאה ה-17. בשנת 1718 נחתם הסכם שלום פוז'ארוואץ בין האימפריה העות'מאנית ובין ממלכת הבסבורג ורפובליקת ונציה, ובו הותרו התנועה והמסחר לאזרחי המדינות החתומות על ההסכם בכל שטחי המדינות הללו. כך נהנו יהודי האימפריה העות'מאנית מרשות לסחור ולהתגורר ברחבי הממלכה ההבסבורגית, אף שעל יהודי אוסטריה עצמה נאסר להתגורר בווינה. היו מיהודי אוסטריה שאף היגרו לתורכיה כדי להפוך לאזרחיה וכך לזכות לתנאים נוחים יותר כשישובו לאוסטריה, ומספר היהודים ה"תורכים" בעיר, שרובם אכן היו ספרדים, גדל. לקראת סוף המאה ה-18 נתנו השלטונות גושפנקה רשמית לקיום קהילה ספרדית "תורכית" בווינה, במסמך משנת 1778 המוכר בשם "נקודות" (punkten), ובשנת 1796 הותר להם להפוך לאזרחי ממלכת הבסבורג.
116X74 ס"מ בקירוב (כולל האניצים). מצב בינוני-טוב. קרעים וקרעים חסרים, רובם בבד הבטנה. כתמים ואזורים שחוקים בבד הקטיפה. פרימות. תיקונים גסים. עיטורים פגומים וחסרים; כיפופים בחלקי המתכת.