שאל על פריט זה

מכתב ארוך (3 עמ', כ-45 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי מאיר אריק אב"ד טורנא. טורנא, "בין כסה לעשור תרפ"ד" ["עשרת ימי תשובה", תשרי תרפ"ד 1923].
מכתב למדני בסוגיית "אין הולכין בממון אחר הרוב". נשלחה אל רבי דוד זיידמאן. המכתב פותח בברכת שנה טובה: "תחל שנה וברכותיה... השי"ת ברחמיו יגמור בעדו והנלוים עליו החתימה לטובה לחיים טובים ומתוקנים ונזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות בשמחה ברוב נחת והרחבה והרחבת הדעת לאורך ימים ושנים". בחתימת המכתב מסיים המהר"ם אריק בברכת "והשי"ת שנותיו יאריך ויחדש עליו ועלינו בכלל כל ישראל שנה טובה ומבורכת ברוב נחת גאולה וישועה... באהבה רבה, הק' מאיר אריק אבדק"ק הנ"ל". 
בשולי המכתב (בעמוד השלישי) כותב רבי מאיר על מניעתו מלנסוע לכנסיה הגדולה הראשונה של "אגודת ישראל" [שנערכה בוינה בחודש אלול תרפ"ג] על אף רצונו להשתתף בה: "...ואם כי תש כוחי ל"ע, עכ"ז רציתי באמת לנסוע לשם ולא עלתה בידי, כאשר כתבתי להאגודה הדברים כהווייתן. הנ"ל".
לפי המסופר בפרקי תולדותיו "המאיר לעולם" (נדפסו בסוף "חידושי הגר"מ אריק" על מקוואות, מהדורת אנטוורפן תשס"ו, עמ' עח-עט), לפי התוכנית המקורית היה אמור רבי מאיר לנסוע לווינה ברכבת יחד עם ה"חפץ חיים" וה"אמרי אמת", אך הדבר נמנע ממנו מאחר והדרכון (שהיה נדרש לצורך מעבר הגבולות בין גליציה לאוסטריה) הגיע אליו באיחור. זו היתה הסיבה הרשמית, אך מאחורי הקלעים הייתה ידם של כמה חסידים קנאים, מאנשי טרנוב, במעל. הללו לא ראו בעין יפה את השתתפותו של רבם ב"כנסיה הגדולה" של "אגודת ישראל", ועשו תחבולות שונות למנוע את השתתפותו, דבר שגרם לו לעגמת נפש מרובה. רבי מאיר היה מרבני "אגודת ישראל" כל ימיו, ובימי שבתו בווינה במלחמת העולם הראשונה היה מהפעילים החשובים של אגו"י למען פליטי המלחמה. ב"כנסיה הגדולה" הראשונה, שכאמור נמנע ממנו להשתתף בה, הוכתר בהעדרו כחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". התשובה נדפסה בקובץ "צפונות" (גליון טז, תמוז תשנ"ב, עמ' מא-מב) ובשו"ת אמרי יושר החדש (ירושלים, תשנ"ז, ענינים, סימן קיא, עמ' קכ-קכא).
הגאון הנודע רבי מאיר אריק (תרט"ו-תשרי תרפ"ו 1925), מגדולי גאוני גליציה. כיהן כאב"ד יאזלוביץ, בוטשאטש וטורנא. תלמיד הגאון רבי יעקב מהרימלוב ותלמיד המהרש"ם. משנת תרמ"ה כיהן כאב"ד יאזלוביץ על מקום מורו ורבו המהרש"ם שעבר לבערזאן. משנת תרע"ב אב"ד בוטשאטש (בוצ'ץ'). במלחמת העולם הראשונה ברח לוינה, ועסק שם בתורה עם רעו הגדול הגאון רבי יוסף ענגל. לאחר המלחמה שב לגליציה ונתמנה לאב"ד טורנא (טרנוב). רבים מגאוני פולין היו מתלמידיו המובהקים, כשהמפורסמים שבהם הנם רבי מאיר שפירא מלובלין ורבי אריה צבי פרומר הגאון מקוזיגלוב, רבי דוד שפרבר הגאון מבראשוב, רבי יהודה הורביץ האדמו"ר מדזיקוב, רבי משולם ראטה בעל "קול מבשר", רבי ראובן מרגליות ורבי יהושע ארנברג אב"ד תל אביב.
הדפיס ספרים רבים אך רוב כתבי ידו אבדו בעת בריחתו לוינה במלחמת העולם הראשונה, אז אבדו חמשה כרכים גדולים של שו"ת בהלכה. מספריו: "שיירי טהרה" על משניות סדר טהרות (קולומייא, תר"נ); "מנחת קנאות" על מסכת סוטה (למברג, תרנ"ד); "מנחת פתים" על שו"ע יורה דעה ואבן העזר (מונקאטש, תרנ"ח-תרס"ח); ספר "טל תורה" (וינה, תרפ"א); שו"ת "אמרי יושר" חלק א' (מונקאטש, תרע"ג), חלק ב' (קראקא-טרנוב, תרפ"ה). ספרים נוספים עם ליקוטים מדברי תורתו ומכתביו: "מנחת אהרן – מאירת עינים" (ברוקלין, תשל"ח) ו"אמרי יושר החדש – טל תורה החדש" (ירושלים, תשנ"ז).
רבי מאיר אריק היה מגדולי חסידי טשורטקוב, מקושר בלב ונפש, בעבותות אהבה, יראה והכנעה, לרבותיו הגדולים האדמו"רים רבי דוד משה ורבי ישראל מטשורטקוב. גדולי דורו העריצו אותו ביותר. האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא אמר עליו: "אחרי מהרש"ם [מברז'ן] אין עושים בחצר אצלנו דבר מבלי לשאול את רבי מאיר". הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי התבטא עליו: "כזה ר' מאיר אין לנו בליטא".
מקבל המכתב רבי דוד זיידמן, תלמיד חכם חשוב, מחשובי חסידי טשורטקוב. התגורר בבוצ'אץ' ובווינה, ובשנת תרצ"ט עלה לארץ ודר בתל-אביב. היה משמשו של האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב. העלה על הכתב את תורותיו של רבו, והוציא לאור בחייו את הספר "תפארת ישראל" (ווינה תרצ"ג).
[1] דף כפול (3 עמ' כתובים, כ-45 שורות), נייר מכתבים רשמי. כ-22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים וכתמי רטיבות.