Wahre eigentliche Abildung dess unsterblichen Heydens, Joseph Krantz, Von dessen Wandel, Ursachen und neuester Eräugnüs im Norden von Engelland [תיאור אמיתי של היהודי הנצחי יוזף קרנץ... והופעתו בצפון אנגליה]. תחריט מאת אמן לא ידוע. ללא ציון מו"ל, מקום או שנה, [גרמניה, תנ"ד–ת"ע בקירוב 1694–1710 בקירוב]. גרמנית.

דף בודד (עלון) שבראשו תחריט המתאר מפגש בצפון אנגליה, בין "היהודי הנצחי" יוזף קרנץ ושני גברים נוספים. מעל התחריט מופיעה הכותרת הנ"ל, ותחתיו נדפס טקסט ארוך המתאר את סיפור הופעתו של יוזף קרנץ, אשר לפי האמונה חי במשך 1700 שנים. הטקסט מבוסס, כנראה, על גרסאות שונות של סיפור "אחשוורוש" – "היהודי הנודד" או "היהודי הנצחי" – סנדלר יהודי שנידון לנדודי נצח לאחר שביזה את ישו, אשר נפוץ לראשונה בימי הביניים וזכה לפופולריות רבה ולגרסאות מאוירות, רובן בעלות אופי אנטישמי.

[1] דף. 40.5X32.5 ס"מ. מצב בינוני–טוב. קרעים משוקמים שיקום מקצועי, עם פגיעות קלות בטקסט. סימני קיפול. מעט כתמים. מוצמד לנייר נטול חומציות. קרע בקו הקיפול המרכזי.

למידע נוסף, ראו: George K. Anderson (1947), Joseph Krantz, Twin of Ahasverus, The Germanic Review: Literature, Culture, Theory, 22:3, pp. 188–201.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 117.011.048.
נדיר.

שיחת חולין, איינע פון די געשיכטען – מעשייה מאת משה ברודרזון, עם איורים ועיטורים מעשה ידי אליעזר (אל) ליסיצקי. מוסקבה, הוצאת "לעבען" – Nashe slovo, [תרע"ז] 1917 (פרטי דפוס בקולופון בעמוד האחרון). יידיש.
"שיחת חולין" (או "אגדת פראג") נחשבת לאחת הדוגמאות המרהיבות של הספר היהודי המאויר במאה העשרים. היצירה נכתבה כעיבוד מודרניסטי לסיפור הפולקלור "מעשה ירושלמי", סיפור נישואיהם של ר' יונה היהודי ובתו של מלך השדים אשמדאי, שמקום התרחשותו הועתק לגטו היהודי של פראג.
עיצובו של הספר – עבודתו המשמעותית הראשונה של ליסיצקי בתחום הספר המאויר – נעשה ברוח המגילה היהודית המאוירת, תוך שילוב אלמנטים מודרניסטיים. הטקסט נכתב כולו בידי סופר סת"ם, באותיות עבריות מרובעות, וסביבו, בכל עמוד ועמוד, הוסיף ליסיצקי איורים ועיטורים עשירים – דמויות, בעלי חיים ומבנים ארכיטקטוניים, במתכונת המזכירה מגילות אסתר. באיור שבעמוד השער נראות שלוש דמויות המייצגות את יוצרי המגילה – ליסיצקי, ברודרזון וסופר הסת"ם, וביניהם דמות רביעית, קטנה, המייצגת את גיבור הסיפור – יהודי הנישא מעלה בטופרי ציפור.
המהדורה הראשונה של "שיחת חולין" נדפסה במוסקבה, 1917, במספר מצומצם של עותקים, שמקצתם נכרכו לצורת מגילה (ראו: מכירת "קדם" 92 ב', פריט מס' 183).

[18] עמ'. 24X30.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים מחוזקים בהדבקות נייר בשולי דף השער והעמוד האחרון. הדבקות נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של הדפים. חותמות. רישום דהוי בשער. כריכה ודפי בטנה חדשים.

אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890–1941), אמן יהודי–רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי. ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ', לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915–1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ–סקי בתחום המושב). עם פרוץ מהפכת אוקטובר התמסר ליסיצקי בדבקות לרעיון הקומוניסטי. מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית. שפה זו באה לידי ביטוי בסדרת ציורים והדפסים גיאומטריים מופשטים שיצר בשנים 1919–1927 אותם כינה "פרואון" (Proun).

משה ברודרזון (1890–1956), משורר, מחזאי ומייסדן של כמה קבוצות אמנים חשובות במזרח אירופה: הקבוצה האוונגרדית "יונג–יידיש", תיאטרון "אררט" בלודז', וכן תיאטרון הבובות הראשון ביידיש – "חד גדיא". בשנת 1916 היה ממייסדי קבוצת האמנים "החוג לאסתטיקה יהודית" – "שמיר". יצירתו של ברודרזון כוללת מגוון שירים ומחזות, שרבים מהם הוקדשו לנושאים יהודיים. בין היתר, חיבר את מילות האופרה היידיש הראשונה שהועלתה על במות פולין – "דוד און בת–שבע", ואת הפואמה החשובה "י", העוסקת באסון המתרגש על יהדות אירופה. רבים מספריו הציגו שיתופי פעולה עם אמנים יהודיים אחרים – מעצבים, ציירים וצלמים, שעבודתם המשותפת הולידה שורת ספרים מאוירים ומעוצבים בסגנונות שונים.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב.

דער בער [הדוב], מאת פעטער בן ציון [בנציון רסקין]. קייב–סנקט פטרבורג, הוצאת "אידישער פאלקס–פארלאג", תרע"ט [1919]. מסדרת הספרים "קינדער–גארטן" (גן ילדים). יידיש.
מעשיה לילדים, עם איורים מאת אל ליסיצקי.

10, [2] עמ'. 20 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים קלים בשדרה. מספר רישומים וחותמות. ללא כריכה.

באפריל 1919 חתמו אל ליסיצקי ובנציון רסקין על חוזה עם בית ההוצאה "אידישער פאלקס–פארלאג" בקייב, ובו התחייבו למכור לו את הזכויות על אחד–עשר ספרי יידיש מאוירים לילדים תחת הכותרת הכללית "קינדער–גארטן". לפי החוזה היה עליהם לבצע את אחד–עשר הספרים תוך חמישה חודשים בלבד. בסופו של דבר רק שלושה ספרים ראו אור כמתוכנן: "דער בער" (הדוב), "די הון, װאָס האָט געװאָלט האָבן אַ קאַם" (התרנגולת שרצתה מסרק) ו"דער מילנער, די מילנערין און די מילשטיינער" (הטוחן, הטוחנת ואבני הרחיים). סמוך לאחר מכן חזר ליסיצקי לוויטבסק, ללמד אדריכלות, ציור ואמנויות גרפיות בבית הספר לאמנות בניהולו של מארק שאגאל. ראו: Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant–Garde Art 1912–1928, עמ' 118.

אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890–1941), אמן יהודי–רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915–1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ–סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת. ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר.
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת–מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.55.

"עלפאנדל" [בן הפיל], מאת רודיארד קיפלינג. איורים מאת "קראפט" [אל ליסיצקי]. ברלין, הוצאת "שוועלן", תרפ"ג 1922. יידיש.
תרגום ליידיש של סיפור הילדים הידוע "בן הפיל" (The Elephant's Child) מאת רודיארד קיפלינג (1856–1936), מתוך הקובץ "סיפורי ככה סתם" (Just So Stories). איורים מאת אמן האוונגרד היהודי–רוסי אל ליסיצקי (תחת שם העט "קראפט").

14, [2] עמ', 28 ס"מ. מצב בינוני–טוב. כתמים וקמטים. דפים מנותקים. קרעים וקרעים חסרים בשולי אחדים מהדפים (קטנים; אחד מהם משוקם במילוי נייר). קרע בתחתית השדרה.

אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890–1941), אמן יהודי–רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי.
ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ' לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915–1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ–סקי בתחום המושב). מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית.
בשנת 1921 עבר ליסיצקי לגרמניה, שם שימש כנציגהּ התרבותי של רוסיה, עסק ביצירת קשרים בין אמנים רוסים וגרמנים, בכתיבת מאמרים, והמשיך לעסוק בעיצוב ספרים וכתבי עת. ליסיצקי, אשר ראה בספר חפץ אלמותי, "מונומנט של העתיד" כהגדרתו, דאג להשתמש במדיום זה גם ככלי להפצת בשורות האוונגרד ותפישתו האמנותית, ועל כך מעיד מגוון הספרים שבעיצובם, בהפקתם או באיורם לקח חלק – החל בספרי ילדים וספרי שירה וכלה בקטלוגים, מדריכים וספרי מחקר.
ליסיצקי נפטר במוסקבה בגיל 51. בשנותיו האחרונות הוקדשה עבודתו האמנותית בעיקר לתעמולה סובייטית, אך נראה כי אותה השקפת עולם ליוותה את יצירתו לכל אורך חייו, השקפה המאמינה ביצירה ממוקדת–מטרה (Zielbewußte Schaffen, כלשון המונח שטבע בגרמנית) ובכוחה של האמנות להשפיע ולהביא לשינוי.

תערוכה:

פויגלען [ציפורים], מאת לייב קוויטקאָ. איורים מאת יששכר בער ריבאק. ברלין, הוצאת "שוועלן", [תרפ"ב 1922 בקירוב]. יידיש.
שיר ארוך לילדים מאת לייב קוויטקו. על העטיפה הקדמית והאחורית איורים צבעוניים. בגוף הספר איורים גדולים ונאים המציגים מיני ציפורים שונים בשחור–לבן, מעשה ידי יששכר בער ריבאק.

15, [1] עמ'. 31X24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים זעירים וקמטים קלים בשולי העטיפה ובשדרה.

יששכר בער ריבאק (1897–1935), יליד העיר יליסבטגרד שברוסיה (כיום קרופיבניצקי, אוקראינה), צייר, אמן גרפי ופסל; מן הבולטים באמני האוונגרד היהודי–הרוסי. למד באקדמיה לאמנות בקייב ובסטודיו של האמנית אלכסנדרה אקסטר. בשנת 1915–1916 השתתף במשלחת האתנוגרפית לתיעוד תרבותם של יהודי פודוליה וווהלין בראשותו של שלמה אנ–סקי, ובתפקידו כצייר לצד אל ליסיצקי העתיק מצבות ותיעד את האמנות העממית בבתי הכנסת מעץ בעיירות תחום המושב. כך החלה אהבתו ארוכת–השנים למוטיבים הלקוחים מן המסורת העממית היהודית, מוטיבים ששימשו מעמודי התווך ביצירתו. היה מן האמנים הפעילים והבולטים בקבוצת "קולטור–ליגע" והורה ציור בבית הספר שהפעילה החטיבה האמנותית שלה. בשנת 1921 עבר לברלין, שם הצטרף ל"קבוצת נובמבר" והציג עם אמניה. בהמשך שב לברית המועצות ולאחר מכן עקר לצרפת, שם נפטר בשנת 1935.
תערוכות: