מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
ספר צמח ה' לצבי, מאמרי חסידות על התורה, מאת רבי צבי הירש מנדבורנה. [ברדיטשוב, דפוס רבי ישראל ב"ק, תקע"ח 1818 בערך]. מהדורה ראשונה.
מחבר הספר, האדמו"ר רבי צבי הירש מנדבורנה (ת"ק-תקס"ב, אנצ' לחסידות, ג, עמ' תרד-תרז), מגדולי הדור השלישי לחסידות. תלמיד המגיד ממזריטש ותלמידו המובהק של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שאמר עליו כי הוא הגדול שבתלמידיו וכי אליהו הנביא חפץ בקרבתו. בין תלמידיו היו רבי מנחם מנדל מקוסוב, רבי צבי הירש מזידיטשוב, רבי אברהם דוד מבוטשאטש ועוד. כתב מספר חיבורים, והתפרסם בחיבורו העיקרי "צמח ה' לצבי". ספרו "אלפא ביתא" זכה למהדורות רבות ורבי אליעזר פאפו בעל "פלא יועץ" העתיקו וצירפו לחיבורו.
[3], כח; קלח דף. 20 ס"מ בקירוב. נייר כחלחל. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט במספר דפים, משוקמים במילוי נייר ובהדבקה (בדפים האחרונים עם השלמה בצילום). רישומים וחותמות. כריכת עור חדשה.
כולל דף [3], עם ההסכמה השלישית וההשמטות מפרשיות כי תשא ושמיני, הנמצא רק בחלק מן הטפסים.
תאריך הדפוס ע"פ א' יערי, הדפוס העברי בברדיטשוב, קרית ספר, כא, תש"ד-תש"ה, עמ' 120-121. הקישוט בשער – טס של ספר תורה – סמל הדפוס של רבי ישראל ב"ק.
שער נפרד לכל חלק.
בדף השער של כל אחד מהחלקים הודגש מקום הדפוס הראשון. בחלק הראשון הודגשה המילה "באוסטרהא" באותיות גדולות: "ואין די באר כמה מעלות טובות אשר נתוספו באלה על הראשונים אשר נדפסו זה י"ג שנה – באוסטרהא". בחלק השני הודגשה המילה "במאהלוב" באותיות גדולות: "זה הספר הקדוש נדפס כבר זה עשר שנים, וכעת נדפס שנית בתוספות מראה מקומות... ובתוספות כמה חידושים חדשים אשר לא הובאו כלל בראשונים אשר נדפסו – במאהלוב".
ספרים אלו סודרו לדפוס ונדפסו ע"י רבי נתן מברסלב (מוהרנ"ת), מפיץ תורת רבו רבי נחמן "נחל נובע מקור חכמה" (ראשי תיבות: נחמן). מאחר שלא ישרו בעיניו ההדפסות הקודמות בשל הטעויות הרבות שנפלו בהן, הקים רבי נתן בביתו בברסלב בית דפוס מיוחד ובו הדפיס בקדושה ובטהרה את ספרי רבו. בספר ימי מוהרנ"ת הוא כותב על תלאותיו בהקמת בית הדפוס: "...אח"כ כשבאתי לביתי עזר לי השי"ת והכניס מחשבות בלבי ועצות נפלאות עד שזכיתי באותה השנה להעמיד הדפוס ולהדפיס ספרי רבינו ז"ל ס' לקוטי מוהר"ן הראשון והתנינא וגם ס' הא-ב ושמות הצדיקים – והכל בתיקונים נפלאים ובהוספות חדשות נפלאות ונוראות המחיין הנפש...". בהמשך מספר רבי נתן על הקשיים הרבים בקבלת רישיון ממשלתי להדפסה ובהשגת הנייר [הספרים ממהדורה זו נדפסו על נייר לא מעובד (עבה ורך) ובגודל לא אחיד, ומסיבה זו הם נדירים מאד]. בית הדפוס נסגר לבסוף ע"י השלטונות ורבי נתן נאלץ לברוח מן העיר.
[2], מב; ד, קכב דף. החלק השני (תניינא) נכרך לפני החלק הראשון (קמא). חסרים שני הדפים האחרונים (מג-מד) של החלק השני. [1] דף אחרון של החלק הראשון, עם המפתחות, נכרך לאחר דף השער של החלק השני. 22.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני, מספר דפים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות וכתמים כהים. קרעים חסרים בדפי השער של שני החלקים ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (עם השלמות של הטקסט בצילום ובכתב-יד במספר מקומות). סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. חותמת בדף השער של החלק השני. כריכת עור חדשה.
חמשה חלקים בחמשה כרכים. בשער נדפס: "פנים יפות... והוא חלק שלישי מספר הפלאה". החלקים הראשונים של ספר "הפלאה" הם ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז) וספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א).
הספר שלפנינו נדפס כעשרים שנים לאחר פטירת המחבר. תוכן הספר הוא פירושים על התורה על-פי דרך הפשט, הפלפול, הדרוש, הרמז, המוסר, הקבלה והחסידות. העורך והמו"ל של הספר היה מחותנו של המחבר, הגאון המפורסם רבי אפרים זלמן מבראד, שאף כתב הקדמה ארוכה, מפורטת ומעניינת בתחילת הספר. כמו כן, הוסיף רבי אפרים בסוף הכרכים פירוש משלו לדברי רש"י, ונקרא בשם "שם אפרים".
בהסכמתו כותב רבי עקיבא איגר על החשיבות והזכות שבקניית ספר זה: "אשרי שיאחז צדיק דרכו דרך הקודש יקרא לה, לקוח ספר התורה הזאת בביתו ובחומותיו, והבית ימלא אורה כשחר נכון מוצאו".
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה" (תצ"א-תקס"ה), בצעירותו כיהן ברבנות בערים וויטקוב ולכוביץ. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ובה כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק הר"ר שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממעזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [=הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, ז'יטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממעזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות", נעוצה באשמת המעתיקים של כתב-היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. אך טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס בעל ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות שמקור הרעיונות הוא מתורת המגיד).
סט שלם בחמשה כרכים. שני שערים בכל כרך. שער ראשון מקוצר (עם מספר מילים בדיו אדומה), ושער שני מפורט.
כרך בראשית: [4], קנו, ב-ז דף. כרך שמות: [3], ק, ק-קה, קה-קיב, קכא-קסח, קמט-קס, קסו-קעא, [1]; י, [3]; כא-לב, [2] דף. כרך ויקרא: [2], כו, כו-נט, נח-קלט, [2]; ו, [7] דף. כרך במדבר: [2], קמו; ד, [1] דף. כרך דברים: [2], קנג; יח, [8] דף. 24 ס"מ (כרך שמות בגודל 21 ס"מ). נייר כחלחל בכרך שמות. מצב טוב עד טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. כתמי דיו כהים בדפים הראשונים של כרך ויקרא (עם פגיעה בכותר הספר בדפי השער). בלאי קל בחלק מהדפים. קרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט במספר מקומות, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים בדף השער של כרך שמות, בהם קרע חסר בחלקו התחתון של השער, על גבול הטקסט. סימני עש קלים בכרך שמות. רישומים, חתימות וחותמות. כריכות עור חדשות (כרך שמות בכריכה שונה מן השאר).
שלושה חלקים בכרך אחד. שער נפרד לכל חלק.
הדפסת הספר נמשכה על פני מספר שנים. החלק הראשון נדפס בשנת תקצ"ד, כפי שעולה מפרט השנה הרמוז בדברי המביא לדפוס מעבר לדף השער. החלק השלישי נדפס לאחריו (על פי דברי המביא לדפוס, הכותב: "אבטח בחסד אל... להוצי'[א] גם את ספר שמות ממכבש הדפוס בקרב[!]..."). החלק השני נדפס ככל הנראה בשנת תר"א, שכן אחד מהמסכימים, רבי אהרן משה טויבש "אב"ד דק"ק ייאס", נתמנה לכהונתו ביאס רק בשנת תר"א.
האדמו"ר בעל ה"עטרת צבי" מזידיטשוב – הגאון הקדוש רבי צבי הירש אייכנשטיין (תקכ"ג-תקצ"א, אנצ' לחסידות, ג', עמ' תקצו-תקצט), נודע בכינויו "שר בית הזוהר" על שום גדלותו בחכמת הקבלה. מגיל צעיר נודע כ"עילוי" מופלא בעל ידיעות מקיפות בכל חלקי התורה. מתלמידיו הגדולים וממקורביו של החוזה מלובלין. נסע ונפגש גם עם יתר גדולי החסידות, ביניהם רבי משה ליב מסאסוב, רבי ישראל המגיד מקוז'ניץ, רבי מנחם מנדל מרימנוב ורבי אברהם יהושע העשיל מאפטא. לאחר פטירת רבו החוזה מלובלין, בשנת תקע"ה, הפכה זידיטשוב תחת הנהגתו של רבי צבי הירש לאחד ממרכזי החסידות הגדולים והחשובים בגליציה. ההערצה אליו היתה עצומה, והתבטאה גם בדברי שבח מופלאים שנאמרו עליו על ידי צדיקי דורו. מבין תלמידיו בתורת הקבלה היה גם הגאון המלבי"ם (על אף שלא היה חסיד).
בספרו "עטרת צבי" על ספר הזוהר מתגלה מעט מעומק ידיעותיו בתורת הקבלה. שמו של החיבור לא ניתן על ידי רבי צבי הירש עצמו, אלא על ידי העורך והמביא לדפוס, רבי יוסף הכהן רפפורט (שהביא לדפוס גם את יתר כתביו של רבי צבי הירש) – חתנו של רבי יחיאל מיכל, בנו יחידו של רבי צבי הירש, שנפטר עוד בחיי אביו.
חיבורים נודעים נוספים של רבי צבי הירש מזידיטשוב הם: ספרו "סור מרע ועשה טוב" שמכונה גם "הקדמה ודרך לעץ החיים" – חיבור המשמש כמבוא לספר "עץ חיים" למהרח"ו, ושעליו נכתבו הוספות מאת רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר"; ספרו "בית ישראל" – דרושים על התורה בדרך החסידות; וספרו "פרי קודש הלולים" – הקדמה וביאור לספר "פרי עץ חיים" על כוונות התפילה.
בדף השער הראשון חתימה וחותמת האדמו"ר רבי ישראל שמעון מאיר לייפר מטמשוואר (בן האדמו"ר רבי לוי יצחק לייפר מטמשוואר-ירושלים, מגזע נדבורה).
הגהות קצרות בכתב-יד במספר דפים.
שלושה חלקים בכרך אחד. [1], פג, פה-קנב; [1], נד; [1], נ דף. 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות קלים. בלאי. סימני עש, מרביתם בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרעים חסרים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים, ללא פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה חדשה.
בעותק שלפנינו מופיע הדף הנדיר, שאינו מופיע ברוב העותקים, ובו שלוש הסכמות של שלושה מגדולי החסידות: רבי מרדכי דוד מדומברובה, ה"אריה דבי עילאי" רבי אריה לייב ליפשיץ, והסכמתו המפורסמת של ה"דברי חיים" מצאנז, בה הוא כותב: "אשר לפי דעתי, אין בדורינו מי שישיג חכמתו" [של המגיד מקוז'ניץ]. הסכמות אלו לא מופיעות ברוב עותקי המהדורה הראשונה (כפי הנראה, נשלחו למדפיסים רק בסיום ההדפסה, ולכן נכרכו רק במעט עותקים), ואף לא נדפסו בכל המהדורות האחרות, עד למהדורת בני-ברק תשכ"ה.
המחבר, הגאון הקדוש והמקובל האלוקי רבינו ישראל הופשטיין – הנודע בכינויו "המגיד מקוז'ניץ" (תצ"ג/תצ"ז-תקע"ה), מאבות החסידות בפולין. נודע כגאון גדול בתורה, כעמקן וכמחדש. היה תלמידם המובהק של רבותיו המגיד ממזריטש, הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. בשנת תקכ"ה התחיל לכהן כ"מגיד מישרים" בעיר קוז'ניץ. אלפי חסידים נהרו לפתחו, והוא נחשב לגדול האדמו"רים בפולין. מתלמידיו הידועים הגה"ק רבי יצחק מאיר אלטר, בעל "חידושי הרי"מ", שגדל בביתו. המגיד מקוז'ניץ חיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, ביניהם ספרי הלכה, חידושים, דרוש וקבלה. הוא נחשב לאחד מגדולי המקובלים בדורו ונודע בבקיאותו העצומה בכל ספרי הקבלה, על שיטותיה ודרכיה השונות. מסופר עליו שעוד בצעירותו, טרם נסיעתו אל המגיד ממזריטש, הספיק ללמוד כשמונה מאות ספרי קבלה. חלק מחיבוריו בתורת הנסתר הוקדשו לפירוש ספרי קבלה קדמונים וכן לספריו של המהר"ל מפראג.
ספר "עבודת ישראל" נדפס 27 שנים לאחר פטירת המחבר, והוא החיבור הראשון שנדפס מחיבוריו (למעט מאמרים בודדים שנדפסו בחייו). "עבודת ישראל" נחשב לספר יסוד מרכזי בתורת החסידות, בו בא לידי ביטוי עומק הפנימיות של תורה זו. האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם אב"ד שינאווא אמר: "כל ספרי תלמידי אור שבעת הימים רבינו הבעש"ט זיע"א הם בבחינת קודש, וספר הקדוש עבודת ישראל הוא בבחינת קודש קדשים". האדמו"ר בעל ה"תורת חיים" מקוסוב אמר שצריך ללמוד ספר זה בעיון ובעמקות כשם שלומדים בספר הזהר. מסופר על האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב שהעריץ מאד את ספרי המגיד מקוז'ניץ, וכשהגיע לידיו הספר "עבודת ישראל", "היה לו שמחה גדולה עד אין שיעור", ואמר לזה שהעניק לו את הספר, שאם היה יודע שהוא הולך להביא לו את הספר, הוא היה יוצא לקראתו לקבל את פני הספר "מחמת חיבת קודש הספר".
[4], צ; לב דף. במקור נדפס הספר עם שני שערים. דף השער הראשון חסר. 21.5 ס"מ. נייר כחלחל בחלק מהדפים. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. סימני עש קלים, עם פגיעות בטקסט. חותמות רבות (לעתים על הטקסט). כריכת עור חדשה. תו-ספר מאויר בידי איליה שור.
שני חלקים בשני כרכים. שער נפרד לכל חלק.
ספר "מאור ושמש" על התורה, מספרי היסוד החשובים של תורת החסידות, ובמהדורות רבות נדפס יחד עם החומש. המחבר הוא הגאון הקדוש רבינו קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין מקראקא (תקי"א-תקפ"ג), גאון מופלג בנגלה ובנסתר, מגדולי תלמידיו של האדמו"ר רבי אלימלך מליז'נסק, שאותו החשיב בדרגת הבעש"ט בעצמו. עם זאת היה נוסע גם לרבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. לאחר פטירת רבו רבי אלימלך, היה נוסע אל "החוזה מלובלין", אל רבי בער מראדושיץ, אל "המגיד מקוזניץ" ואל רבי מנדלי מרימנוב [שהעיד עליו שהוא "שומר הברית"]. שמו כאיש קדוש נודע כבר בדורו, וידועים עליו סיפורים של גילויי רוח-הקודש ומופתים. רבו רבי אלימלך מליז'נסק הכתירו לכהן באדמו"רות והיה הראשון למפיצי החסידות בעיר קראקא, בה נקבצו אליו מבקשי השם שנודעו לימים לגדולי החסידות. נרדף רבות ע"י המתנגדים בקראקא, שאף הכריזו "חרם" על החסידות בשנת תקמ"ו. לאחר שהרדיפות גרמו להלשנות ומאסר, עקר רבי קלמן לעיר מולדתו ניישטאט והקים בה את בית מדרשו. בשנת תק"פ בקירוב חזר לעיר קראקא ושם מנוחתו כבוד.
שני חלקים בשני כרכים. כרך ראשון: [2], קמד דף. כרך שני: [1], קמה-קצ, קצב-רעז, [2] דף. חסר דף קצא. 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים רבים וכתמי רטיבות. בלאי. סימני פטריה במספר דפים בכרך השני. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים, בהם קרעים קטנים חסרים בדפי השער, וקרעים קטנים חסרים עם פגיעות קלות בטקסט בשני דפים בכרך השני. רישומים, חתימות וחותמות. כריכות עור חדשות.
ישנם עותקים עם שערים שונים. בהם: עותקים עם שער לחלק א' בלבד; עותקים עם שם מדפיס מזוייף אך עם תאריך נכון "בשנת תר"ב"; עותקים עם שערים אמיתיים בהם נכתב שנדפס בשנת תר"ב ב"ברעסלויא בדפוס ר' הירש זולצבאך". לפנינו עותק ייחודי בו נמצאים שני השערים ה"מזוייפים" בכל הפרטים – "בדפוס הרבנית מרת יהודית ראבינשטיין, בשנת תקמ"ה".
שני חלקים בשני כרכים. החלק השני נדפס לפני החלק הראשון. החלק הראשון נדפס לראשונה בשנת תר"י בזולקווא, ואילו החלק השני קדם לו, ונדפס כבר בשנת תר"ו. פרט זה עולה מהקולופון שנדפס בסוף החלק השני: "ותוגמר המלאכה ביום ג' ל"ח למב"י [כ"ג באייר] שנת תר"ו..." (חלק זה נדפס ללא דף שער, משום שהצנזורה לא הרשתה להדפיס את הספר – ראה להלן).
מסופר על המחבר שהיה מרגיש קדושה והתעלות מיוחדת בימי החנוכה, ופעם כשרצה לשאול את רבו המובהק, החוזה מלובלין, על פשר הדבר, טרם שהספיק לשאול השיב לו רבו: משבטו של יששכר אתה, ובגלגולך הקדום היית מבית דינם של החשמונאים, לפיכך אתה מרגיש תוספת קדושה בחנוכה. על שם כך קרא את ספרו בשם "בני יששכר". מסופר על ה"דברי חיים" מצאנז, שפעם בראש השנה, לפני תקיעת שופר, הסתגר בחדרו במשך כמה שעות עם הספר "בני יששכר", ולמד בו בדבקות גדולה כהכנה לתקיעת השופר (הקדמת הספר יודעי בינה, מאת רבי אלעזר צבי שפירא, בנו של ה"בני יששכר"; בית שלמה, מהדו' ניו-יורק תשס"ה, עמ' טו; ש"י עגנון, ספר סופר וסיפור, עמ' 457).
הסיבה שהמהדורה הראשונה שלפנינו נדפסה ללא דף שער, קשורה אף היא למעשה פלא. מסופר על אברך למדן גדול בשם יוסף טרלר (תקנ"ד-תרי"ד), שמצעירותו התרועע עם ראשי "המשכילים", וספרי מינים היו נושרים מתוך חיקו. פעם אחת יצא לו לשמוע איך ה"בני יששכר" קורא בתורה בהתלהבות את פסוקי התורה המדברים על איסור "גיד הנשה". כששמע יוסף הנ"ל את הפסוקים יוצאים מפיו, מילא פיו בדברי ליצנות וזלזול בקדושת התורה. כששמע ה"בני יששכר" את תוכן דבריו המזלזלים, התבטא: "כך אמר?! מובטחני שימיר דתו...". כששמע יוסף טרלר את ה"פסק" של ה"בני יששכר", נסע אל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ וסיפר לו על כך בלעג. כששמע זאת רבי נפתלי, אמר במליצה: "כך אמר?! נו! נו! מצוה לשמוע דברי חכמים". לימים שימש יוסף טרלר כחוכר הבשר הכשר בלבוב, ובאחד הימים נתפס במעשי זיוף שטרות של אציל פולני. כדי להינצל מעונש הלך והמיר את דתו, מתוך אונס, יחד עם בני משפחתו. לאחר שהמיר את דתו התמנה לצנזור הממשלתי בלבוב. לאחר פטירת המחבר, כשבאו להדפיס את הספר "בני יששכר", באו לבקש רשות מהצנזורה להדפיס את הספר, אך הצנזור המומר יוסף טרלר לא הרשה להדפיס את הספר, ואמר: הרי על פי דבורו הייתי מוכרח להמיר דתי, כלום אתן עוד רשות להדפיס את ספרו?! מסיבה זו נדפסה המהדורה הראשונה ללא שער, על מנת להעלים את מקום ושנת הדפוס (אהל נפתלי, וורשא תרע"א, עמ' 98-99; נפתלי בן מנחם, טמירין, א, עמ' שיג-שטז).
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי צבי אלימלך לנגזם-שפירא (תקמ"ג-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים, תלמיד מובהק של רבי מנדלי מרימנוב ותלמיד החוזה מלובלין. היה גם תלמידם של ה"אוהב ישראל" מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. מגיל צעיר כיהן ברבנות בעיירות שונות בגליציה, וכן ברבנות העיר מונקאטש, אך נודע בעיקר על שם רבנותו בעיר דינוב, בה הוכתר לאדמו"ר בשנת תקע"ה. חיבר עשרות חיבורים בהלכה ובאגדה, בחסידות ובקבלה. חיבורו אשר על שמו נודע שמו בישראל הוא הספר הקדוש "בני יששכר". מצאצאיו יצאו שושלות רבות של רבנים ואדמו"רים: דינוב, מונקאטש, בוקאווסק ועוד.
שני כרכים. חלק א': [1], כד; עב דף. דף סד נכרך בטעות לאחר דף סב. חלק ב': קטז דף. 24-24.5 ס"מ. נייר כחלחל במרבית הדפים בחלק השני. חלק ראשון במצב בינוני. חלק שני במצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש בכרך הראשון, עם פגיעות בטקסט בדף השער ובדפים נוספים, משוקמים בחלקם במילוי נייר. סימני עש קלים עם פגיעות בטקסט בכרך השני. קרעים חסרים בדף השער של הכרך הראשון, סביב השוליים (עם פגיעה בטקסט שמעבר לדף), משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים בדפים נוספים בכרך הראשון. סימני שפשוף וסימני שריפה קלים בכרך השני, עם פגיעות בטקסט במספר דפים. כריכות עור חדשות.
שני דפי שער. בשער השני נדפסו שם הספר ומקום הדפוס בדיו אדומה.
העותק של אדמו"רי סלונים – הספר שלפנינו היה שייך לאדמו"ר מסלונים בעל "דברי שמואל", ולאחר פטירתו עבר בירושה לבנו האדמו"ר רבי ישכר ליב, כפי שמעידות החותמות בדף השער השני: " מעזבון אאמורהר"ש זלל"ה מסלאנים, ישכר ליב וויינבערג".
האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו בחו"ל ובטבריה. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה, והקים את ישיבת "אור תורה" בטבריה. ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב. ה"דברי שמואל" הסתופף רבות בצל צדיקי ואדמו"רי דורו, כדוגמת ה"דברי חיים" מצאנז והרה"ק רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין. הרבה בייחוד לנסוע אל האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, אשר שימש לו כרב מובהק בכל ענייניו. ה"דברי חיים" מצאנז הפליג פעם בשבחו של ה"דברי שמואל" ואמר עליו שנשמה גבוהה כמותו לא הייתה בעולם כבר יותר משלש מאות שנה (רבי יצחק דוד לידר, בית דלי, מהדורת ירושלים תשס"ט, עמ' מט-נ). הגר"ח מבריסק אמר על ידיעת התורה שלו: "יכולים אנו להעיד עליו שהוא בקי בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי ותוספתא" (רבי שמואל אהרן לידר, נטעי אש, עמ' תעא).
בנו הבכור, האדמו"ר רבי ישכר ליב ויינברג (תרל"ג-תרפ"ח, אנצי' לחסידות, ב', עמ' תסו-תסז) כיהן כאדמו"ר בסלונים לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ו, לצד אחיו הצעיר האדמו"ר רבי אברהם ויינברג, בעל ה"בית אברהם". ידידות נפש עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה. נודע כחכם ופיקח אף בענייני העולם, וכאוהב ישראל ומאיר פנים לכולם. האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש אמר על האחים האדמו"רים מסלונים, שהכירם עוד בגיל צעיר, שבכל פולין לא מצא כאלה אחים קדושים וטהורים. האדמו"ר רבי ישכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל (לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב; תרנ"ח-תשל"ח, אנצי' לחסידות, א, עמ' צה-צו).
בהקדמת הספר כותב המחבר על ספרו: "קוה קויתי אל ה' לשאוב ממי חסדי דוד הנאמנים בזה המחברת, ולחשוף ההשפעה מצינורות... העליונים...". המחבר – האדמו"ר רבי דוד טברסקי מטולנא (תקס"ח-תרמ"ב), החל לכהן כאדמו"ר לאחר פטירת אביו האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל, בשנת תקצ"ז. היה מגדולי המנהיגים של יהדות אוקראינה, ואדמו"ר לאלפי חסידים. חצרו בוואסילקוב, ולאחר מכן בטולנא, הייתה מהגדולות והמפורסמות ביותר בזמנו. מסופר על רבים שהתעוררו לתשובה משמיעת דברי תורתו, בהם משכילים רבים. רבי דוד היה השישי משמונת בניו הקדושים, הנערצים והמפורסמים של רבי מרדכי מטשרנוביל. אביהם רבי מרדכי אמר: "אני ובניי באנו לעולם הזה לתקן נשמות המתים והחיים" (רבי ישעיה וואלף ציקרניק, סיפורים נפלאים ומאמרים יקרים, לבוב תרס"ח, עמ' ו). האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא היה מפליג הרבה בגודל קדושתם של שמונת האחים, ואמר בשם אביו האדמו"ר רבי ישכר דב: "שאין לנו מושג מהם ומגודל ערכם", ופעם שהזכירם רבי אהרן מבעלזא, רעד בשני ידיו ואמר: "הם היו מלאכים ממש... לגמרי מלאכים..." (ביתו נאוה קודש, ניסן, עמ' קכג).
[2], ג-קכ, [1] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש עם מעט פגיעות בטקסט (בעיקר, בדפים ראשונים ואחרונים). חותמות. רישומי בעלות ישנים בדפי המגן ובכמה מדפי הספר. כריכת עור חדשה.
כולל דף אחרון עם "לוח הטעות והתיקון" (שלא נכרך בכל העותקים).
הספר הובא לדפוס ע"י נכד המחבר, האדמו"ר רבי משולם זוסיא מזינקוב. המו"ל בהקדמתו מספר על אביו האדמו"ר רבי יצחק מאיר, בן המחבר, "בראותו כי רבו המעתיקים כל אחד לפי דעתו, וחשש מפני הטועין... בחר באיש אחד חריף ומופלג בתורה, ספרא רבה, ומינה אותו לרשום הדברים הקדושים היוצאים מפיו הק', ואחר כל שבת ומועד העלה לפני עיני קדשו של זקני זצוקלל"ה, ולפרקים תיקן כפי הצורך...". בהמשך ההקדמה מספר על הסיבה שהספר נקרא בשם אוהב ישראל, "יען כי הוי מרגלי בפומי דרב, אשר במדה יוכל להתפארה אפי' לפני ב"ד של מעלה, אשר אהבת ישראל תקועה בלבו. וטרם הלקח ארון אלקים צוה לבניו, שלא ירשמו על מצבת אבן שיציינו על בנין הנפש שלו שום שבח, רק: אוהב ישראל...".
רבי יוסף שאול נתנזון כותב בהסכמתו (למהדורת לבוב): "...היה אוהב בכל לבו ונפשו כל ישראל, ובפרט להת"ח היה מקרבם בכל עוז. ואבותינו ספרו לנו בעת שהיה כאן [לבוב] היו הכל כל גדולי ישראל שבעירינו, והיו משכימים ובאים אצלו, וראו נפלאות מתורתו...".
[1], קיז דף. 23.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש וקרעים חסרים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ובטקסט, משוקמים במילוי נייר. רישומים. כריכת עור חדשה.
שני חלקים בכרך אחד.
בראש החלק הראשון הסכמה מעניינת מאת תלמידו המובהק של המחבר – האדמו"ר רבי חיים מצאנז, הכותב כי אף שבעבר לא הסכים להדפסת כתבי הקודש של רבו, "כי ידעתי שגם המחבר הקדוש בחיים-חיותו לא הסכים שידפסו חידושי תורתו. אולם לאחר זה עלה בלבי שיפה עשו המדפיסים הנ"ל שהוציאו לאור כתבי קודש האלו. כי ידוע שגם הרב מהרח"ו זלה"ה מנע מלהוציא לאור חידושיו ומה שקיבל מרבו האר"י זלה"ה, ולא הניח לתלמידיו לכותבם. ואעפ"כ עשו צדיקי הדור כמה תחבולות והתפעלות להעתיקם ולכותבם ולהוציאם לאורה, והארץ האירה מכבודו ומלאו פני תבל...". מעבר לדף ההסכמה: "מודעה" מאת המביא לבית הדפוס, הכותב: "אנכי קראתי שם הספר 'אור הנר', אמנם רבינו הגאון הקדוש מצאנז קרא את שמו 'זרע קודש' – ומפני שמו ניחת הנני ובטלתי רצוני נגד רצונו הקדוש".
שני חלקים בכרך אחד. [2], קכד; [1], קכ דף. 22 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (וכתמים כהים בדפים הראשונים). בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי דף השער ובמספר דפים נוספים, וקרעים קטנים עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהשלמות נייר. סימני עש בכ-15 מהדפים האחרונים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר, עם השלמות בכתב-יד (דפים אלו הושלמו כפי הנראה מעותק אחר). רישומים. חותמת. כריכת עור חדשה.
סדרת הספרים "ישמח משה" נערכה וסודרה לדפוס על ידי נכד המחבר, תלמידו המובהק, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט, בעל ה"ייטב לב", ובמספר מקומות נדפסו הגהותיו והוספותיו, המתחילות במילים "אמר המסדר" (או בראשי התיבות: "א"ה").
בתחילת כרך בראשית נדפסה הקדמה קצרה מאת ה"ייטב לב". בתחילת הכרך הרביעי נדפסו הסכמות של ה"דברי חיים" וה"ייטב לב" (במקור נדפסו ההסכמות גם בראש החלק החמישי, אך דף זה חסר בעותק שלפנינו).
המחבר, הגאון הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), אבי שושלות אדמו"רי סיגט וסאטמר ועוד שושלות חסידיות חשובות. נודע מצעירותו כגאון מופלג, ואף זכה בימי נעוריו לבקר בהיכלו של הגר"א בווילנא ולשוחח עמו בלימוד (ראה: הגאון הקדוש בעל ישמח משה, מאת הרב יוסף משה סופר, ברוקלין תשמ"ד, עמ' כה-כו). כיהן ברבנות בשינאווא ובאוהעל. התקרב לחסידות בגיל מבוגר, והיה מתלמידי החוזה מלובלין וה"אוהב ישראל" מאפטא. בשנת תקס"ח התמנה לרב באוהעל והחל להפיץ את החסידות בגלילות הונגריה. התפרסם בדורו כמקובל אלוקי ופועל ישועות, ועסק הרבה בנתינת קמיעות. מספריו: שו"ת "השיב משה" בהלכה, "ישמח משה" על תנ"ך ו"תפלה למשה" על תהלים.
חלק מאותיות השער ומסגרת השער של חלק שמות – בדיו זהובה.
רישום בעלות בדף השער של חלק שמות: "שייך לי הק' אברהם אבלי כ"ץ ראפאפורט מאוהעל".
סט בחמישה כרכים. בראשית: [1], קיז דף. שמות: צ דף. ויקרא: מב דף. במדבר: [1], מט דף. דברים: עב, [1] דף. 22.5-25.5 ס"מ. כרך בראשית, שמות ובמדבר במצב כללי טוב, כרך ויקרא וכרך דברים במצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. בכרך ויקרא סימני עש רבים במספר דפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי ובהדבקות נייר. קרעים, בהם קרעים קטנים חסרים במספר דפים בכרך הראשון, ובדף השער של הכרך השלישי, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים בדף השער של הכרך הרביעי, משוקמים בהדבקות נייר. דף השער של חלק במדבר הושלם כפי הנראה מעותק אחר. חותמות. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות. כריכות חדשות.
האדמו"ר מקומרנא חיבר שלושה פירושים על המשניות, הכוללים ביאורים ורמזים למשנה ולהלכותיה על פי סודות הקבלה: פירוש "עצי עדן" המקיף כמעט את כל ששת סדרי המשנה (מסתיים באמצע מסכת "אהלות") וכולל תמצות מקוצר של מפרשי המשנה (מחולק לשני ביאורים: "עץ החיים", ו"עץ הדעת" בסוף המסכת על פי תורת הסוד); ושני פירושים נוספים לסדרי זרעים וטהרות – פירוש "מעשה ארג" על התלמוד ירושלמי והתוספתא הקשורים במשנה, ופירוש "פני זקן" שבו מופיעות המסקנות ההלכתיות של המשנה על פי דעת הרמב"ם.
הקדמות המחבר נדפסו בראש חלק א' (זרעים) ובראש חלק ו' (טהרות). בסיום ההקדמה לסדר טהרות כותב המחבר: "ואעתיק דברי התוספתא... ואבאר אותה על מוסדי רבינו [הרמב"ם] בשם מעשה אורג ובשם פני זקן, ואחר כך אבאר המשנה על דרך רבינו ועל יסודי ספרים מהגאון מוהרא"וו [ר' אליהו ווילנר – הגר"א מווילנא] זצ"ל... והתוספתא סדרתי ע"פ סדר הגאון מוהרא"ו זצ"ל שעשה אותה סלת נקיה, אלא במקומות מועטים ש[ה]עמדתי גירסא שלנו, שהחזיקו בה רבינו והראב"ד והרא"ש, ונתווכחתי עמו בויכוח אהבה" (המחבר מתייחס לספר "טהרת הקודש", זאלקווא תקס"ד, שבו נדפסו פירושיו והגהותיו של הגאון מווילנא על התוספתא סדר טהרות).
המחבר, האדמו"ר המקובל האלוקי רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין (תקס"ו-תרל"ד) אב"ד זידיטשוב וקומרנא, מגדולי מעתיקי השמועה של תורת הבעש"ט. בן-אחיו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. חביב היה על גדולי החסידות: החוזה מלובלין (שהיה אף שדכנו), ה"אוהב ישראל" מאפטא, רבי משה צבי מסווראן, דודו רבי משה מסמבור, רבי ישראל מרוז'ין ועוד. מחבר ספרי חסידות וקבלה רבים, ובהם גם הפירוש "היכל הברכה" על חמשה חומשי תורה, על פי סודות האר"י והבעש"ט. חומשי "היכל הברכה" הנם מספרי היסוד של ההגות החסידית ותורת הקבלה. חביבות מיוחדת הייתה לחיבוריו אצל אדמו"רים מכל החוגים (בית זידיטשוב, ה"דברי חיים" וצאצאיו, ה"צמח צדק" מליובאוויטש ועוד) ששיבחו את מעלת וקדושת דברי הסוד שבפירושיו.
ששה כרכים. זרעים: [3], צז, כו, צב, [1] דף. אחרי דף השער חסרים דפים [2-3] עם הקדמות. מועד: [1], נט, סא-קמב, [1] דף. נשים: [1], קכט, [1] דף. נזיקין: [1], ד, ז-יד, יז-קפד דף. קדשים: [2], צד, מג דף. דף [2] בראש הכרך (עם "ראשון לציון") לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה. טהרות: [1], רי, רטו-רצו דף. חסרים דפים ריא-ריד. 27-29.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הכרכים. כרכים ראשון, רביעי וחמישי במצב כללי טוב. כרכים שני, שלישי ושישי במצב כללי בינוני עד בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, בהם קרעים קטנים חסרים בשולי הדפים במספר מקומות. בכרך השני ובכרך השישי קרעים חסרים בדפי השער וקרעים חסרים גדולים בדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט ובמסגרות השערים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרע חסר עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים בכרך השלישי. סימני עש עם פגיעות בטקסט בחלק מהכרכים. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות. רישומים בכתב-יד וחותמות (חלקן גדולות במיוחד). כריכות חדשות.
המהדורה הראשונה הופיעה בשתי הוצאות, עם הבדלים קלים ביניהן. הוצאה ראשונה נדפסה בשנת תרכ"א, ובדפי השער שלה מופיע סמל המדפיסים. הוצאה שניה הופיעה בשנת תרכ"ב, והורכבה מטפסים שנדפסו בהוצאה הראשונה, עם דפי שער חדשים, בהם לא מופיע סמל המדפיסים.