עטרה וקישוטים לטלית. [שנות הת"ר, המאה ה-19 בקירוב].
חוטי כסף, כותנה. עבודת "שפאניער ארבעט" (עבודת רקמה אמנותית-יהודית, שנעשתה בגליציה בלבד. תרגום השם מיידיש: "עבודה ספרדית". לפי האגדה, מקורה של טכניקה זו במגורשי ספרד שהגיעו לאירופה).
העטרה וקישוטי הטלית שלפנינו הגיעו מעזבון משפחות חר"ג-גייגר מצפת. על פי עדות בני המשפחה מקורם בטלית שבה השתמשו אדמו"רי קוסוב-ראדוביץ בצפת. לפי עדותם, הטלית שימשה תחילה את האדמו"ר רבי יוסף אלטר הגר מראדוביץ (בנו השני של רבי חיים מקוסוב בעל ה"תורת חיים", עלה לצפת בשנת תרל"ג, ועבר אח"כ לחיפה, בה נקבר בשנת תרל"ט), ואח"כ עברה ליד בנו האדמו"ר רבי משה הגר מראדוביץ, שנקבר בצפת בכסלו תרס"ב (1901). הטלית הקדושה של האדמו"ר הגיעה לידי רבי משה חר"ג (צייגר), ממונה כולל קוסוב-ויז'ניץ בצפת ומקורבם של האדמורי"ם הנ"ל, וממנו הגיעה הטלית ליד נכדו (בן-בתו) רבי יוסף צבי גייגר. עם השנים בלתה הטלית והתפוררה ונותרו ממנה רק העטרה והקישוטים שלפנינו.
האדמו"ר רבי משה האגר מרדוביץ (ת"ר-תרס"ב, אנצ' לחסידות, ג', עמ' רסד-רסה), בעל "ויקח משה", בנו של האדמו"ר מראדוביץ רבי יוסף אלטר האגר (תק"פ-תרל"ט, שהיה בנו השני של האדמו"ר רבי חיים מקוסוב וחתן בנו של האדמו"ר רבי משה צבי מסאווראן). בשנת תרל"ג עלה אביו האדמו"ר לעיה"ק צפת ומינהו על מקומו בעיר ראדוביץ, אך הוא מסר את כס האדמו"רות לבנו רבי ישראל ועלה בעקבות אביו לעיה"ק צפת (בהמשך עבר אביו הקדוש לחיפה וקברו נמצא בבית הקברות העתיק בחיפה). בשנת תרנ"ז השתקע רבי משה בחיפה והיה מאבות הישוב האשכנזי בעיר. בשנת תרנ"ט שב לצפת (ראה אודותיו בהקדמת המהדורה החדשה של ספרו "ויקח משה" בהוצאת ישיבת ויזניץ – בני ברק, תש"ס).

3 פריטים. גודל משתנה (העטרה: 88X11 ס"מ). מצב בינוני. כתמים. מספר קרעים וחוטים פרומים.

סגולת עטרת הטלית של אדמו"רי קוסוב
לפי עדות משפחת גייגר, במשך חמשה דורות נהגו להשתמש בעטרת הטלית של אדמו"רי קוסוב בבריתות-המילה של בני המשפחה, שנערכו בבית הכנסת של חסידי קוסוב בצפת. העטרה הונחה למראשות התינוקות הנימולים, כסגולה לחיים ארוכים ובריאות.

לקט קישוטים נאים לתלייה בסוכה, מעשה ידי יוסף צבי גייגר (1870-1944). [צפת, סוף המאה ה-19 או העשורים הראשונים של המאה ה-20].
קרטון, ניירות צבעוניים, צבעי פסטל שמן, עפרונות צבעוניים, צבעי מים, צבע זהב, סיבי פשתן, חוטים וחוטי ברזל.
שנים עשר קישוטים נאים שנועדו לתלייה מן הסכך. הקישוטים צוירו, נגזרו, נצבעו והודבקו ביד, וחלקם עושים שימוש חוזר בנייר מכתבים. בהם: • יונים שגופן עשוי כדור נייר שקופל כאקורדיון וקצותיו הושחלו על ציר. • אשכולות כדורים עשויים נייר מתכתי מבריק (בגוני זהב, כסף וורוד) במילוי סיבי פשתן. • תרנגולת (עשויה שתי שכבות קרטון וביניהן מילוי סיבי פשתן) ולה להקת אפרוחים בצבעים שונים.
הכרזות לקישוט הסוכה שמקורן בתקופה המקבילה נוצרו לרוב בדפוס ובהיקף מסחרי ולכן שרדו מהן עותקים רבים. לעומתן, קישוטים מסוג זה נדירים יותר משום שהוכנו בעבודת יד וביוזמה אישית לשימוש פרטי.
נכדו של יוסף צבי גייגר, בנימין גייגר, מספר בספר זיכרונותיו על סוכת סבו ועל קישוטיה: "הסוכה שלו הייתה מהיפות בעיר. על קישוטיה טרח סבא ימים רבים לפני בוא החג. מובן שאנו הנכדים הצטרפנו בשמחה רבה לעשייה ולקישוט, כשהתכונה מלווה את כל המשפחה מראשית חודש אלול. עם גמר הבנייה כוסו הקירות בסדינים לבנים וצבעוניים. עליהם נתלו פלקטים מצוירים ומאוירים שהכין סבא במו ידיו כל שנה מחדש. זכור לי במיוחד הפלקט של האושפיזין שהפליא את עיני כל המתבוננים בו. כמו כן היו ציורים של המקומות הקדושים, קבר רחל ומערת המכפלה וגם מגזרות נייר של חיות ועופות. תקרת הסוכה הייתה האטרקציה העיקרית בסוכתנו. היא כוסתה בשכבה של הדס ריחני שהובא מהר הג'רמק, ותלויים היו קישוטים רבים שהכין סבא, כמו ציפורים עשויות מביצים חלולות שלהן הודבקו כנפיים וזנב בצבעים עזים, אשר התעופפו עם כל משב רוח קליל, דוגרת גדולה ומנופחת וסביבה עדת אפרוחים, נשרים שנשאו במקורם פסוקים מיוחדים כגון: 'ואשא אתכם על כנפי נשרים', 'כנשר יעיר קנו' ועוד. היו גם בקבוקי שמן ורימונים עסיסיים. שמע סוכתו היפה של ר' יוסל טודרוס'עס הגיע לקהל גדול שבא לראותה בכל ימי החג. גאוות הנכדים הייתה גדולה בראותם ובשומעם את קריאות השמחה וההתפעלות של המבקרים".
גודל משתנה. גודל מרבי: 43 ס"מ. מצב כללי טוב-בינוני. פגמים, קרעים וכתמים. תיקונים בנייר דבק חומצי.
ספרות: בנימין גייגר, אחד מזקני צפת. דפי חיים, 2011. עמ' 26.

ר' יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת). עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים שהזמין מאוסטריה ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.

"שבועות'ל"/"רויזעלע", מגזרת נייר בדגם פרחים וציפורים לחג השבועות, צבועה ביד, מעשה ידי יוסף צבי גייגר (1870-1944). [צפת], תרס"ח (1908).
במרכז המגזרת שני ורדים, מוקפים פרחים קטנים יותר, עלים וציפורים. במקורן של שתיים מהציפורים נתונים פתקים היוצרים יחד את הכתובת "את יום חג השבועות הזה". בתחתית המגזרת סרט ועליו הכתובת "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים ב:א). המגזרת מתוארכת בגבה: "נעשה בשנת תרסח"ית".
יוסף צבי גייגר היה ידוע בעירו צפת כסופר וצייר ברוך כישרון. ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי, בהן מגזרות לחג השבועות ומגזרות ששימשו כקישוטי סוכה.
24X23 ס"מ. מצב טוב. קרעים. פגמים, כתמים וקמטים קלים. נקבי תליה. תיקונים בנייר דבק חומצי.

ר' יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת). עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים שהזמין מאוסטריה ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.