ספר קדושת לוי, מאמרים בדרך החסידות, מאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב. סלאוויטא, [דפוס רבי משה שפירא], תקנ"ח [1798]. מהדורה ראשונה שנדפסה על ידי המחבר.
מאמרים על חנוכה ופורים (פרקי המאמרים מכונים "קדוּשות"), ביאורים על אגדות סבי דבי אתונא, וליקוטים נוספים [חידושים על הש"ס מאבי המחבר ומבן המחבר].
הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב (ת"ק-תק"ע, אנצ' לחסידות ג', עמ' יז-כג), מדמויות ההוד של תנועת החסידות, שנתפרסם בכינוי "סניגורן של ישראל". לפי האגדה החסידית, בשעת לידתו כיבד הבעש"ט את תלמידיו בשתיית "לחיים", באמרו כי באה לעולם נשמה גדולה שתפקידה יהיה ללמד זכות על עם ישראל. נולד לאביו הגאון רבי מאיר אב"ד הוסאקוב מגזע המהרש"א ונצר לשושלת עתיקה של ל"ו רבנים. בצעירותו שהה בעיר לברטוב, שם למד עם הגאון בעל ה"פרי מגדים", ובאותה עת הכיר את האדמו"ר רבי שמעלקא מניקלשבורג, שהשפיע עליו להפוך לחסיד ולנסוע אל המגיד הגדול ממזריטש. משנות צעירותו שימש ברבנות במספר קהילות (ריטשעוואהל, זעליחוב, פינסק), בכמה מהן נרדף בידי ה"מתנגדים" עקב השתייכותו לתנועת החסידות. משנת תקמ"ה החל לכהן כרבה של העיר ברדיטשוב, הקים בה מרכז חסידי חשוב והעמיד תלמידים רבים. ממנה נתפרסם כאחד ממנהיגי החסידות בדורו ובה פעל עד לפטירתו.
מלבד צדקותו וגדלותו בתורה, נודע כסמל של אהבת ישראל וכמליץ יושר על הכלל, אפילו על הפושעים והרשעים שבישראל. עשרות סיפורים ידועים על לימוד הזכות שלו בכל מצב ועל כל יהודי. אלה הפכו לנכסי צאן ברזל באגדה החסידית ובשל כך זכה לכינוי "סנגורן של ישראל". צדיקי דורו העריצוהו והרבו לדבר בשבחו. רבי שמעלקא מניקלשבורג היה קורא לו "תלמידי בנגלה ומורי ורבי בנסתר" והיה אומר שאפילו שיחות החולין שלו מלאות בסודות וייחודים. ה"חוזה" מלובלין אמר כי הוא קובע שעה בכל יום להודות לה' על ששלח לעולם נשמה כרבי לוי יצחק, וכשנסתלק מן העולם אמר רבי נחמן מברסלב כי כבה אור העולם ונעשה חושך. ידועים שירים ותפילות שחיבר, ביניהם התפילה "גאט פון אברהם" שנאמרת בפי רבים במוצאי שבתות. לפנינו המהדורה הראשונה של ספר "קדושת לוי" שנדפסה ע"י רבי לוי יצחק מברדיטשוב בעצמו. הספר נקרא כך על שם מאמרי ה"קדוּשות" על חנוכה ופורים שמהווים את עיקר הספר. במתכונתו הנוכחית נדפס הספר בשנית בחיי המחבר בזולקווא תקס"ו. כשנה לאחר פטירתו הוציאו בניו ונכדיו מהדורה נוספת של הספר, והוסיפו לו חידושים על פרשיות התורה, מתוך הכתבים שהשאיר אחריו המחבר (ברדיטשוב תקע"א). מאז זכה הספר למהדורות רבות במתכונתו המורחבת. בתקופה מאוחרת יותר הופיע גם חלק שלישי של הספר, על פרקי אבות, שנמצא בעזבונו של המגיד מקוז'ניץ.
לפי המקובל, הספר נכתב בידי רבי לוי יצחק עצמו, וזאת בניגוד לרוב ספרי החסידות הראשונים שנכתבו בידי תלמידיהם של הצדיקים. מסופר כי האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקאטש נהג להתייגע בקריאת הספר ולהתעכב בקריאתו זמן, וזאת מפני שב"ספר הקדוש קדושת לוי בו טמון ברמז כמעט כל כתבי האר"י וכל תיבה ותיבה בנויה ומשוכללת על יסודות סתרי תורה, ולזה צריכין מתינות ועמוק והתבוננות להבין ולהשכיל שיח סוד קדשו וכולי האי ואולי" [לפי מסורת שבידי חסידי ברסלב, חלק ה"קדושות" על חנוכה ופורים שבחיבור זה, נכתב על ידי הצדיק רבי נתן מנמירוב, תלמידו המפורסם של רבי נחמן מברסלב, בעת שהסתופף בצלו של רבי לוי יצחק בברדיטשוב].
חכמים וצדיקים העידו כי סגולת ספר "קדושת לוי" גדולה מאד ויש בכוחה להשפיע על הקורא בו התלהבות ודבקות באהבת ויראת ה', ועוד אמרו כי עצם החזקת הספר בבית גורמת להמתקת הדינים ומסוגלת לשמירה מן המזיקים. כך כתב האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל – "הרב מאפטא" [בהסכמתו למהדורת ברדיטשוב תקע"ה]: "ובוודאי זכות הגאון בעל המחבר זלה"ה וקדושת ספריו הנ"ל יהיה למגן ומחסה בכל מקום אשר ימצאו...". דברים דומים כותב גם רבי אהרן מז'יטומיר בהסכמתו למהדורה הנ"ל, ורבני מונקאטש [בהסכמה למהדורת מונקאטש תרצ"ט] כותבים: "ידוע ומקובל מצדיקי דור ודור אשר ספר הקדוש קדושת לוי מסוגל בכל בית להמתקת הדינים...".
חתימת האדמו"ר רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק בדף השער: "הק' אלימלך אב"ד גראדזיסק", עם חותמותיו (בדף השער ובדפים נוספים).
הרב הקדוש רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק (תקפ"ד-תרנ"ב), בנו של האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל "השרף ממוגלניצא" ונכדם של המגיד מקוז'ניץ ורבי אלימלך מליז'נסק. מגדולי האדמו"רים והצדיקים בפולין. רבו, רבי ישראל מרוז'ין, ציוה עליו לנהוג באדמו"רות ולקבל קוויטלאך [לימים שלח מכתב ארוך לבעל ה"דברי חיים" מצאנז אודות קדושתם הרבה של רבי ישראל מרוז'ין ובניו הקדושים]. השפעתו היתה רבה ברחבי פולין ורבים מאדמו"רי פולין היו מתלמידיו, המפורסם שבהם הוא רבי מאיר יחיאל הלוי האדמו"ר מאוסטרובצה. ספריו הם "אמרי אלימלך" ו"דברי אלימלך".
ל; ד, ו-כב דף. חסר דף ה מהספירה השניה. עקב טעות בהדפסה, נדפס בעמוד השני של דף ו, הטקסט המקורי של העמוד השני של דף ה, ולכן חסרים שני עמודים משני דפים שונים: עמ' א של דף ה, ועמ' ב של דף ו. 18.5 ס"מ. נייר כחלחל. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים רבים, בהם כתמים כהים גדולים וכתמי שעווה. בלאי. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. סימני עש קלים. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות. רישומים וחותמות. כריכת עור חדשה.

ספר אור המאיר, דרושים ורמזים על התורה, המגילות ומועדי השנה בדרך החסידות והקבלה, מאת האדמו"ר רבי זאב וולף מז'יטומיר. קוריץ, ללא שם מדפיס, [תקנ"ח 1798]. מהדורה ראשונה.
ספר אור המאיר הוא מראשוני ספרי החסידות ובו דברים בשם הבעל שם טוב. המחבר – הרה"ק רבי זאב וולף מז'יטומיר, היה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ומקורבם ותלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי נחום מטשרנוביל ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ, שהתבטא עליו: "ראיתי כיצד אליהו הנביא מתלווה אליו ומגלה לו את סודה הכמוס של האידרא קדישא". הצדיק ר' ליב שרה'ס סיפר כי "ראה על פניו את צלם אלוקים בשלמות". בשער הספר שלפנינו נכתבו דברים מופלאים בשבחו, ביניהם: "היה דבוק בקונו בכל עתיו ורגעיו בלתי נפרד בהליכה ובישיבה...". הספר נכתב מפיו על ידי תלמידו הרה"ק רבי אליעזר מז'יטומיר בעל "פרקי הנאזר". האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר על הספר כי "כל מה שכתוב בספר הוא מחובת כל יהודי להתנהג כך". מכל ספרי החסידות היה חביב ביותר ספר זה על הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר (תפארת אבות, ויז'ניץ, תשנ"ג, עמ' 208). בשמו של האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא נאמר כי: "במה שהשפיעו להמחבר תורה מן השמים, אמר רק שמינית, וממה שאמר שמעו רק שמינית, וממה ששמעו הבינו רק שמינית, וממה שהבין הכותב בעל 'פרקי הנאזר' כתב מזה רק שמינית, וממה שהדפיסו מבינים רק שמינית". רבי זאב וולף נפטר בשנת תקנ"ח, וספרו נדפס סמוך לאחר פטירתו (יתכן שלכך רומז פרט השנה: "והיה מנוחתו כבוד").
רישומים בדף השער: "אברהם אביש במוהר"ר משה ---"; "הצעיר יאודה טבאך ס"ט"; "גואל אחרון למדרש מע' הגביר החכם המרומם ג'י מאיר לזבונא יצ"ו" (רישום זהה מופיע גם בדף י/1).

עותק נאה עם שוליים רחבים, על נייר איכותי. [2], נח, סא-פ, [2]; נב, נה-צח, קא-קכ; סד דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש קלים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות במסגרת השער ובטקסט. קרע בשולי אחד מהדפים, ללא פגיעה בטקסט. חותמות. כריכת עור חדשה.

בשנים תקנ"ח-תק"ע נדפס הספר במספר מהדורות דומות זו לזו, מהן במספר וריאנטים, ראה: א' טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים, עמ' 36-39; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1140. בעותק שלפנינו האיסור להדפיס את הספר עומד על חמש-עשרה שנה, ולא עשרים שנה.

ספר אור החכמה, מאמרי חסידות וקבלה על פרשיות התורה, מאת המקובל רבי אורי פייבל מקריסניפולי ודובנקא. לאשצוב, דפוס יהודה ליב רבין שטיין ומשה ציקור, [תקע"ה 1815]. מהדורה ראשונה. שני חלקים בכרך אחד.
ספר זה הוא סגולה ללידה קלה. בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדיין נכתב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה – ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דבריו הובאו בספרי הפוסקים). כמו כן, מובא שהגה"ק רבי ישעיה זילברשטיין מוויטצען "היה רגיל לשלוח את הספר 'אור החכמה' לאשה היושבת על המשבר, שתניח את הספר תחת הכר לסגולה שתלד בנקל".
המחבר, המקובל רבי אורי פייבל מקריסניפולי ודובנקא (נפטר בין השנים תקס"ד-תקס"ח), תלמיד מובהק לרבי קהת מוועריש, תלמיד הבעש"ט. על פי המסופר בהקדמת בנו לספר שלפנינו, היה רבי פייבל ספרא רבה. חיבורו על התורה המכיל ט"ו פירושים על כל פסוק, וכן חיבוריו על חמש המגילות ועל תיקוני זהר ואידרות וספרא דצניעותא ועל ספר יצירה, "פרושים נוראים נעלמים וסתומים", אבדו כולם בשריפה. רבי מאיר אב"ד בראד כותב בהסכמתו לספר אודות המחבר: "שמעודו לא מש מתוך אהלו של תורה בנגלה ובנסתר, והיה ירא ד' מאהבה, ורוב חכמתו ולימודו היה בחכמת הקבלה".
רישומים רבים לאורך הספר (בחלק שני) – חלקם נמחקו או קוצצו: "להקלויז של הרב מטשרנאביל פה ברדיטשוב". בעמוד האחרון: "שייך לבה"מ ד--- מדובנא".
שני חלקים בכרך אחד. [2], עו, מו; [1], ס, נט-קג דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש רבים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים בשולי דפי השער של שני החלקים, ובדפים נוספים, משוקמים ברובם בהשלמות נייר. דפי השער של שני החלקים ומספר דפים נוספים הושלמו כפי הנראה מעותקים אחרים. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים. חותמות (מחוקות בחלקן בשפשוף) במספר מקומות. כריכת עור חדשה.

ספר תולדות אהרן, מאמרים על פרשיות התורה, על דרך החסידות והקבלה, מאת רבי אהרן מז'יטומיר (תלמידו המובהק של רבי לוי יצחק מברדיטשוב). ברדיטשוב, דפוס רבי ישראל ב"ק, [תקע"ז 1817]. מהדורה ראשונה. עם הסכמות גדולי החסידות: ה"אוהב ישראל" מאפטא, רבי מרדכי מטשרנוביל ורבי ישראל מפיקוב. בשלוש ההסכמות לספר מכונה המחבר "בוצינא קדישא איש אלוקים".
הספר תולדות אהרן מכיל דרשות התעוררות והדרכה לעבודת ה' בדרך החסידות, שנכתבו על ידי אחד מתלמידי רבי אהרן מז'יטומיר, והובאו לדפוס בתוך שנת האבל על פטירת המחבר. החיבור כתוב בסגנון חי ולוהט, כפי שמתואר בהסכמות: "דבריו הקדושים מעוררים לבבות ישראל לאביהם שבשמים בלהב העולה השמימה"; "דבריו בוערים כאש להבה". בספר מובאות עשרות אמרות שקיבל המחבר מרבו המובהק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, וכן דברי הערצה והערכה על רבו.
המחבר, הרב הקדוש רבי אהרן מז'יטומיר (תק"י בערך – תקע"ז, אנצ' לחסידות, א', עמ' קנו), התמנה על ידי רבו המובהק רבי לוי יצחק מברדיטשוב למגיד מישרים בעיר ז'יטומיר, בערך בשנת תקנ"ח, "והזהיר אותם [את אנשי ז'יטומיר] עליו מאד מאד" שיזהרו בכבודו. בתפקידו זה כיהן כשלוש שנים. לאחר מכן עקר לגלילות הונגריה וכיהן כמגיד מישרים בערים קראלי ואשוואר. את זו האחרונה הפך לעיירה חסידית בהשפעתו. בספר שלפנינו נדפסו דרשותיו שאמר בז'יטומיר בשנים תקנ"ח-תקס"א.
[2], כ, [2], כא-לו, מ-קצא דף (מספור דפים משובש). נייר כחלחל. 19 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים במספר דפים. רישומים וחותמות. כריכת עור חדשה.

ספר ליקוטי מוהר"ן (קמא ותנינא), לרבינו נחמן מברסלב. [ברסלב, תקפ"א 1821, מהדורה שניה שנדפסה בדפוס הביתי של תלמידו רבי נתן מברסלב – מוהרנ"ת].
שער נפרד לכל חלק.
בדף השער של כל אחד מהחלקים הודגש מקום הדפוס הראשון. בחלק הראשון הודגשה המילה "באוסטרהא" באותיות גדולות: "ואין די באר כמה מעלות טובות אשר נתוספו באלה על הראשונים אשר נדפסו זה י"ג שנה – באוסטרהא". בחלק השני הודגשה המילה "במאהלוב" באותיות גדולות: "זה הספר הקדוש נדפס כבר זה עשר שנים, וכעת נדפס שנית בתוספות מראה מקומות... ובתוספות כמה חידושים חדשים אשר לא הובאו כלל בראשונים אשר נדפסו – במאהלוב".
ספרים אלו סודרו לדפוס ונדפסו ע"י רבי נתן מברסלב (מוהרנ"ת), מפיץ תורת רבו רבי נחמן "נחל נובע מקור חכמה" (ראשי תיבות: נחמן). מאחר שלא ישרו בעיניו ההדפסות הקודמות בשל הטעויות הרבות שנפלו בהן, הקים רבי נתן בביתו בברסלב בית דפוס מיוחד ובו הדפיס בקדושה ובטהרה את ספרי רבו. בספר ימי מוהרנ"ת הוא כותב על תלאותיו בהקמת בית הדפוס: "...אח"כ כשבאתי לביתי עזר לי השי"ת והכניס מחשבות בלבי ועצות נפלאות עד שזכיתי באותה השנה להעמיד הדפוס ולהדפיס ספרי רבינו ז"ל ס' לקוטי מוהר"ן הראשון והתנינא וגם ס' הא-ב ושמות הצדיקים – והכל בתיקונים נפלאים ובהוספות חדשות נפלאות ונוראות המחיין הנפש...". בהמשך מספר רבי נתן על הקשיים הרבים בקבלת רישיון ממשלתי להדפסה ובהשגת הנייר [הספרים ממהדורה זו נדפסו על נייר לא מעובד (עבה ורך) ובגודל לא אחיד, ומסיבה זו הם נדירים מאד]. בית הדפוס נסגר לבסוף ע"י השלטונות ורבי נתן נאלץ לברוח מן העיר.
[2], מב; ד, קכב דף. החלק השני (תניינא) נכרך לפני החלק הראשון (קמא). חסרים שני הדפים האחרונים (מג-מד) של החלק השני. [1] דף אחרון של החלק הראשון, עם המפתחות, נכרך לאחר דף השער של החלק השני. 22.5 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני, מספר דפים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות וכתמים כהים. קרעים חסרים בדפי השער של שני החלקים ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (עם השלמות של הטקסט בצילום ובכתב-יד במספר מקומות). סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. חותמת בדף השער של החלק השני. כריכת עור חדשה.