מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove gloss filter gloss
- חתימות (30) Apply חתימות filter
- מיוחסים (30) Apply מיוחסים filter
- עותקים (30) Apply עותקים filter
- signatur (30) Apply signatur filter
- חסידות (18) Apply חסידות filter
- מיוחסים, (18) Apply מיוחסים, filter
- והגהות (18) Apply והגהות filter
- chassidut (18) Apply chassidut filter
- הגהות (12) Apply הגהות filter
- הגהות, (12) Apply הגהות, filter
- והקדשות (12) Apply והקדשות filter
- book (12) Apply book filter
- dedic (12) Apply dedic filter
- glosses, (12) Apply glosses, filter
- import (12) Apply import filter
- ownership (12) Apply ownership filter
העותק של הרבנית חוה טייטלבוים – אשתו הראשונה של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר (יתכן שגם האדמו"ר השתמש בסידור זה במשך השנים).
בדפי המגן רישומים בעברית: "חוה טייטעלבוים", ורישומים שונים בלועזית: "Teutelbomm Joel Satu-Mare". בשער ובדפים נוספים: חותמות חנות ספרים בעיר סאטמר.
הרבנית חוה טייטלבוים (שנות התר"מ בקירוב-תרצ"ו), בתו של הגאון הקדוש רבי אברהם חיים הורביץ אב"ד פאלאנטש (משושלת אדמו"רי רוזבדוב-רופשיץ). נישאה לרבי יואל טייטלבוים בשבט תרס"ד (ימים ספורים לפני פטירת חמיה ה"קדושת יו"ט"). בני הזוג התיישבו בעיר סאטמר, שם ייסד בעלה קבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים, אותם לימד תורה וחסידות. בהמשך כיהן בעלה ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה) וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה, והוא עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה באזור מרמרוש. מאשתו הרבנית חוה נולדו לאדמו"ר שלוש בנות, שכולן נפטרו בחיי אביהן ללא צאצאים: הבכורה, אסתר, נפטרה בצעירותה בשנת תרפ"א. בתם השניה, רחל טייטלבוים, נישאה לבן-דודה רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים, האדמו"ר מסיגט, נפטרה בגיל עשרים בשנת תרצ"א. בתם השלישית, חיה רייזל, נישאה לבן-דודה האדמו"ר מסאסוב רבי חנניה יום טוב ליפא מאייר-טייטלבוים, נפטרה בחשוון תשי"ד ומנוחתה בבית החיים בטבריה.
[10], 18-15, 6-3 עמ'; יט, כב-ל, לג-פא; [1], לא, לג-נד, נז-סז, ע-ריט דף; [17] דף, 32 עמ'; טז; נג; יג, יח-כא דף. ספירת דפים משובשת – כפי הנראה חסרים כ-22 דפים במקומות שונים, ומספר דפים נכרכו שלא כסדרם. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-גרוע. כתמים ובלאי רב. קרעים חסרים בדפים רבים (בהם קרעים חסרים גדולים), עם פגיעות בטקסט (חלקם משוקמים בהדבקות נייר דבק). דפים חסרים. חותמות. כריכת עור חדשה.
העותק של הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים האדמו"ר מסאטמר. בדף השער ובמספר דפים מופיעות חותמות בעלות של האדמו"ר מתקופת כהונתו כאב"ד קראלי וכאב"ד אורשיווא.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם.
[1], קיא, [2] דף; [1], כד דף. 36 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי, קמטים ומעט קרעים. כריכת עור חדשה. בין הספר נמצאים דפים מספרים אחרים (יתכן שגם הם הגיעו מספריית האדמו"ר מסאטמר).
הספר הראשון לחקר ארץ ישראל וגבולותיה מתורת חכמי ישראל. רבינו אשתורי ב"ר משה הפרחי, אחד מרבותינו הראשונים מחכמי ספרד ופרובנס בתקופת הרמב"ן, שגר וסייר בארץ ישראל במשך כשבע שנים, חקר את אתריה, בירר את הלכותיה, וספרו שלפנינו הוא המקור הראשון לעוסקים בבירור גבולות ארץ ישראל על פי התורה, ולעוסקים בתורת המצוות התלויות בארץ.
עותק מיוחס – מספריית האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בדפי המגן הקדמיים, חותמותיו מתקופת כהונתו כאב"ד קראל (קרולי). בדפי המגן רישומים רבים בכתב-יד, בהם רישומים בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי צבי הירש העליר בעל ה"טיב גיטין", אב"ד באנהארט (בוניאהד) ואונגוואר.
מספר הגהות בכתיבה אשכנזית-איטלקית עתיקה. חתימות רבות של "ליב אייזנשטט מפ"ב"; "ליב א"ש", ומספר הגהות בכתב ידו (שתיים מהן חתומות – דף פ/2; דף תכב/2). בדפי המגן רישומים שונים בחתימת רבי ליב אייזנשטאט, ובחתימת רבי צבי הירש העליר: רישום מאת רבי ליב אייזנשטאט מחודש אדר תקפ"ו בעיר וינה, על השאלתו לאב"ד אייזנשטאט, עם בקשה לשלוח את הספר בחזרה "ע"י שליח נאמן קודם כלות זמן הקיץ הבע"ל". רישום נוסף ממנו מח"י אלול תקפ"ח בעיר וינה, על השאלת הספר לשלשה חדשים לאב"ד באנהרט. תחתיו רישום בכתב יד וחתימת רבי צבי הירש העליר: " כן בא לידי ס' הנחמד הלז... ך"ו אלול תקפ"ח. באניאהד הצב"י הירש העליר אב"ד פ"ק הנ"ל יע"א". בהמשך רישום נוסף בכתב ידו של רצ"ה העליר: "לד' הארץ ומלואה, וזיכני בס' הנכבד הלז מיורשי המנוח הנ"ל. יום ב' כ"ד אייר תקצ"ד. פ"ק א"י [אויבן ישן] יע"א" (בספר אישים בתשובות חתם סופר, עמ' שמט, כותב כי רצ"ה הלר עבר מאונגוואר לאויבן ישן באמצע שנת תקצ"ד, וכנראה היה שם כבר בחודש אייר).
הגאון הנודע רבי צבי הירש העליר (תקל"ו-תקצ"ה, אנצי' לחכמי גליציה, ב' 665-671), מגדולי רבני הונגריה, המכונה "ר' הירש חריף" על שם גאונותו וחריפותו. רב בבריגל שבגליציה ואח"כ ראש ישיבה נודע בברודי. נאלץ לברוח מהעיר בעקבות הלשנה, הגיע להונגריה וכיהן ברבנות בקהילות בוניאהד, אונגוואר ואובן-ישן. העמיד תלמידים גדולים, ביניהם האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא והגאון רבי שלמה גאנצפריד בעל "קיצור שולחן ערוך". מחבר "חידושי טיב גיטין" וחיבורים נוספים.
האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם.
ב-כד, כד-צה, צה-קט, ר-רט, ש-שט, ת-תמד, תמד-תמז, [2] דף. דף השער חסר. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, קרעים חסרים ובלאי. שיקומים בהשלמת נייר בשולי מספר דפים. חותמות, חתימות ורישומים מכותבים שונים. כריכת עור חדשה.
בדף האחרון, קולופון המדפיס: "אמר מאיר בר יעקב איש פרענץ". שנת הדפוס על-פי א"מ הברמן, המדפיסים בני ר' יעקב פרענצוני בוויניציאה, ארשת, א, תשי"ט, עמ' 69, מס’ 6.
העותק של הצדיק משטעפנשט האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן. בדף השער חותמת דיו (מעט מטושטשת), במרכזה איור אריה, עם הכיתוב: "אברהם מתתי' פרידמאן A. M. Fridman"; חותמת נוספת שלו (חותמת בלט) בראש הדף.
המחבר היה אחד מגדולי החסידות בדורם של רבי אלימלך מליז'נסק ואחיו רבי זושא מאניפולי, שהעריצוהו מאד. הספר מעוטר בהסכמות רבות של גדולי החסידות, המפליגים בגודל קדושת הספר ומחברו, ביניהם: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המגיד מקוז'ניץ, החוזה מלובלין, רבי מנחם מנדל מרימנוב, ה"אוהב ישראל" מאפטא וה"באר מים חיים".
החוזה מלובלין כותב בהסכמתו: "...כשהייתי בילדותי הייתי סר למשמעתו ושתיתי מימיו הנאמנים, וידעתי שכל עניניו היו רק לשם שמים ולעשות נחת רוח לפניו ית"ש, והיו לו מדרגה שהרב הגאון המנוח מוהר"ר משה אלשיך ז"ל היה מתגלה אליו...". ואכן, ספר "אור פני משה" בנוי על דברי רבינו משה אלשיך והוא מרבה לצטט את דבריו ולבארם. בניו של רבי זושא מאניפולי כותבים בהסכמתם (בדפים שנוספו לחלק מעותקי הספר) עדות מאביהם הגדול, שסיפר להם כיצד כתב המחבר את הספר שלפנינו: "לאסהודי באנו מה ששמענו מפה קדוש אדונינו אבינו הצדיק נשמתו עדן בזה הלשון... וראיתי בהיותו לומד היה דמות דיוקנו עומד לפני כמלאך ה' צבאות, ובהיותו כותב ספרו הקדוש, היה להב יוצא מאותיותיו הקדושים הכתובות. כל זה שמענו מפיו הקדוש...".
הרב הקדוש רבי משה מפשוורסק (ת"פ?-תקס"ו) היה מפורסם אצל גדולי החסידות כסופר סת"ם בקדושה ובטהרה עליונה. גדולי החסידות ייחסו קדושה גדולה ביותר לתפילין ומזוזות שנכתבו על ידו, מהם שנשתמרו מדור אל דור בקדושה יתירה. מסופר על רבי אלימלך מליז'נסק שהעיד עליו "שראה את דוד המלך עומד ליד רבי משה, ומאז נתוודעו זה לזה" (אנצ' לחסידות, ג, עמ' שג). באגרת מרבי משה אל רבי מנחם מנדל מרימנוב, הוא כותב לו שמשלמים לו אדום זהב עבור תפילין, אך הוא אינו יכול למלא את דרישות הפונים אליו. מסורות ואגדות רבות השתמרו בעניין זה.
האדמו"ר הקדוש משטעפנשט, רבי אברהם מתתיהו פרידמן (תר"ח-תרצ"ג, אנצ' לחסידות, א', עמ' קלא-קלב), צדיק ופועל ישועות מפורסם. בן האדמו"ר רבי נחום משטעפנשט – בנו של רבי ישראל מרוז'ין. בגיל עשרים ואחת מילא את מקום אביו, ותחת הנהגתו הפכה שטעפנשט למרכז חסידות רב השפעה. שימש באדמו"רות במשך למעלה משישים שנה. עצמותיו הועלו לארץ, לחלקת אדמור"י רוז'ין בבית העלמין "נחלת יצחק", ונודע עד היום כמקום ישועות בו באים רבים להתפלל.
רישום בכתב-יד בדף השער: "ישעי' חתן ר' חיים מ[--??]".
[2], רמ דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות, וכתמים כהים במספר דפים. קרעים, בהם קרעים קטנים חסרים (כולל קרע קטן בדף השער), עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר דבק. סימני עש קלים, עם פגיעות קלות בטקסט. סימני שפשוף ופגמים קלים במספר מהדפים, עם פגיעות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעות קלות בטקסט במספר מקומות. רישומים. כריכת עור חדשה.
ללא שני הדפים עם הסכמות נוספות [דפים 3-4], שנוספו לאחר ההדפסה לחלק מן הטפסים.
העותק של הרב הקדוש רבי מרדכי רוקח "הרב מבילגוריי" – החתום בראש השער: " לה"ו, הק' מרדכי רוקח באאמו"ר מבעלז זצוקלה"ה".
הרב הקדוש מבילגורייא רבי מרדכי רוקח (תרס"א-תש"י, אנצ' לחסידות ג', רכד-רכה), בן האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. לאחר פטירת אביו נתמנה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל כתלמיד לפני אחיו הגדול האדמו"ר רבי אהרן רוקח ששימש באדמו"רות. בתקופת השואה ברח אל אחיו האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, ויחדיו גלו ממקום למקום עד שהצליחו בנסי-נסים להימלט להונגריה ומשם לארץ ישראל. עם עלותם ארצה היה לאחת הדמויות הבולטות בארץ ישראל וסייע ביד אחיו האדמו"ר רבי אהרן לקומם מחדש את חסידות בעלז. בשנת תש"ו, לאחר שנודע לו כי אשתו וילדיו נרצחו בשואה, נישא בשנית. נפטר כעבור זמן קצר בגיל צעיר. בנו היחיד מנישואין אלה הוא האדמו"ר מבעלזא רבי ישכר דוב רוקח שליט"א, שנולד בחודש שבט תש"ח.
[3], 2-119 עמ'; 112 עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בדף האחרון ובשולי מספר דפים. כריכת עור חדשה.
העותק של האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ. בדף הראשון חותמתו מתקופת מגוריו בתל-אביב. מתחת לחותמת רישום (קצוץ) ובו הקדשת הספר לאדמו"ר: "קניתי מהוני ... הק' חנוך זונדל בן פערל ונתתי לכבוד האדמו"ר עטרת ישראל...". מעבר לדף רישום נוסף על קבלת הספר כמתנה לחתונה מאת האדמו"ר מויז'ניץ. חתימות: "ישראל יעקב היילפרין"; חותמות נוספות.
האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר בעל "אמרי חיים" (תרמ"ח-תשל"ב), בנו השני וממלא מקומו של ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. בשנת תש"ד נמלט מגיא ההריגה, ולאחר השואה שב לגרוסוורדיין. באלול תש"ז עלה לארץ והקים את קרית ויז'ניץ בבני ברק. שיקם מחדש את חסידות ויז'ניץ ובנה את מוסדותיה. ממנהיגי היהדות החרדית בארץ וחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". דברי תורתו נדפסו בסדרת הספרים "אמרי חיים".
מחבר הספר, רבי אליעזר הלוי הורוויץ אב"ד טרנוגראד (נפטר תקס"ו), גאון וקדוש, היה תלמידם של רבי אלימלך מליז'נסק והמגיד מזלוטשוב. בספרו שלפנינו הובאו שמועות רבות מגדולי וראשוני החסידות. בספר נדפסו 11 הסכמות מגדולי אותו הדור, בהן מדגישים את קדושתו ופרישותו של המחבר. ה"חוזה מלובלין" כותב בהסכמתו: "...כל דרכיו הי' לשמים, ולעשות נחת רוח לפניו יתברך, והיה מופלג גדול אשר לא נמצא כמוהו, הן בהלכות והן באגדות, שהיה דרשן גדול...". המגיד מקוז'ניץ כותב בהסכמתו: "וכל דברי הספר מיוסדים להורות דרך לקדושה ולענוה אמיתית".
עותק חסר. [2], לד, לז-סב, סה-קב; ז-ח, יא-כב, כה-עד דף. חסרים 20 דפים במקומות שונים: דף השער והדף השני, דפים לה-לו, סג-סד מהספירה הראשונה, ודפים א-ו, ט-י, כג-כד, עה-עו, [2], מהספירה השניה. 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים, בהם קרעים חסרים גדולים בשני הדפים האחרונים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. הדבקות נייר דבק על הטקסט בדף הראשון. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות. חותמות. כריכה חדשה.
שאלות ותשובות וביאורים – שארית יוסף, מאת רבי יוסף כ"ץ אב"ד קראקא (גיסו של הרמ"א). קראקא, דפוס יצחק פרוסטיץ, [ש"ן 1590]. מהדורה ראשונה.
עותק עם הגהות בכתב-יד המחבר (אחת מהן חתומה), והגהות רבות מאחד מגדולי דורו.
בדף לא/2, בסיום הפסקה השניה, הוסיף המחבר בכתב-ידו: "וצ"ע", ובשולי הדף הוסיף הגהה (קצוצה בחלקה), החתומה בשמו: "...נא' יוסף" (בכתיבה זהה לחתימתו המלאה, המופיעה בפריט הבא).
למעלה מעשרים הגהות ארוכות, למדניות, בכתיבה אשכנזית מתקופת ההדפסה (חלקן קצוצות). ניכר שהכותב היה מגדולי דורו של המחבר, אך לא הצלחנו לזהות באופן וודאי מיהו הכותב. בהגהותיו הוא משיג ללא היסוס על מחבר הספר ואף מבטל את דבריו בדברים תקיפים: "זה שקר שהרי כתב בסמוך..."; "נ"ל טעות גמור", "ואין זה נכון...", "הא לא קשיא...", "לפי מה שפי' גבי שלא יאמרו כו' לא קשיא מידי".
בדף כו/2 (מסומן בטעות כח), מזכיר הכותב את ביאורו, כפי הנראה ביאור על הטור או על השולחן ערוך: "תימא הרי כל הגאוני' לא פסקו דצריכ' הודא'... ומחוורתא כמו שתרצתי בבאורי".
תוכן ההגהה הנ"ל מקביל לדברים שכתב רבינו הב"ח בביאורו על הטור, בסימן זה, וכן לדברים שכתב בעל הש"ך בביאורו על השולחן ערוך, אך כאמור לא הצלחנו להגיע להכרעה בנוגע לזהותו של הכותב.
מרבית ההגהות מופיעות בחלק החידושים והביאורים (על המרדכי ועל טור חושן משפט), מלבד הגהה ארוכה נוספת בדף ט/1, מאותו כותב.
[6], ה-צב; לב דף. 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים וסימני עש במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. כריכה ישנה, עם פגמים.
בראש הספר [2] דף עם ארבע תשובות שנוספו אחר גמר הדפסת הספר. כפי הנראה נוספו דפים אלה רק לטפסים מעטים (ראה: י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 724).
רבי יוסף כ"ץ בעל "שארית יוסף" – גיסו של הרמ"א, מגדולי הפוסקים, אב"ד וראש ישיבה בקראקא
הגאון רבי יוסף ב"ר מרדכי גרשון כ"ץ (רע"א בערך-שנ"א), אב"ד קראקא, גיסו של הרמ"א ומגדולי חכמי דורו. כבר בצעירותו, בשנת ש"א, התמנה לאחד מחברי בית הדין בקראקא. ברבות הזמן התעלה לשבת בהרכב הגבוה בבית דין זה, לצדם של רבי משה סג"ל לנדא ורבי משה איסרליש – הרמ"א (בעל "המפה" על השולחן ערוך). בהמשך הפך הרמ"א לגיסו של מהר"י כ"ץ, כאשר נשא את אחותו של מהר"י כ"ץ מרת קריינדל לאשה (בשנת שי"ב, לאחר שנפטרה אשתו הקודמת של הרמ"א, מרת גולדה בת רבי שכנא מלובלין). בסוף פסק דין משנת שי"ח (סימן עח בספר שלפנינו, התשובה האחרונה בחלק השו"ת) מונה סופר הקהל את שלושת הדיינים, במילים אלו: "החותם ברשיון ג' עמודי עולם דקהילה קדושה קראקא, דהיינו האלוף המופלג הישיש כמהר"ר משה לנדא והאלוף המופלג כמהר"ר יוסף כ"ץ והאלוף המופלג כמהר"ר משה איסרלז". הרמ"א, שמתאר פסק זה באחת מתשובותיו (סימן יז, סעיף ב'), כותב: "...ובא הדין לפני חכמי קראקא, האחד הישיש מורה לצדקה, הגאון מוהר"ר משה לנד"ו, והשני אשר בצדו, הגאון גיסי מוהר"ר יוסף כ"ץ, אשר מתוך הלחץ, שאין בית דין שלא יחץ, נמניתי לשליש עמהם, ואני הקטן שבהם". מלבד תפקידו כדיין שימש מהר"י כ"ץ כראש הישיבה בקראקא, ולאחר פטירת הרמ"א הוכר כראש וראשון למרביצי התורה ומנהיגי הקהילה בקראקא. שמעו נתפרסם בדורו בכל תפוצות ישראל כגאון ופוסק וכעמוד ההוראה, ואף גיסו הרמ"א התחשב בפסקיו וקיבל את דבריו. בין גדולי עולם ששלחו למהר"י כ"ץ את פסקיהם וביקשו שיחווה את דעתו, היה גם המהרש"ל, שעל אף שנודע כתקיף בדורו שלא נשא פני איש, כותב עליו בהערכה ובהתבטלות (שו"ת מהרש"ל, סימן כד): "אבל בנידון זה שכבר נתמנה על הדין מרצון שניהם, שארי ומחותני ה"ה האלוף המופלג מהר"ר יוסף כהן צדק, מורה צדק נושא אפוד, ואינני אלא כתלמיד הנושא ונותן לפני רבותיו...". אחד ממפעליו התורניים של מהר"י כ"ץ היה ספר האגודה לרבי אלכסנדר זוסלין הכהן מפרנקפורט, שמהר"י כ"ץ עמל להגיהו ולההדירו מכתב-יד ישן שהצליח להשיג, והביאו להדפסה בדפוס פרוסטיץ שבקראקא, בשנת של"א. בשער הספר כותבים המדפיסים: "והוגה ההעתק על ידי הגאון ריש מתיבתא כמהר"ר יוסף כ"ץ... אשר בו תלה זיוני חריפתו ובקיאתו... והמציא לו שותפים לסייע לדבר מצוה להוציא לאור תעלומת הספר הלז...". כשנה לפני פטירתו הביא מהר"י כ"ץ את ספרו שארית יוסף, שלפנינו, הכולל בחלקו העיקרי שאלות ותשובות, ובחלקו השני חידושים וביאורים על המרדכי (למסכתות שונות) ועל טור חושן משפט. עם הדפסתו התפרסם ספר שארית יוסף בין הלומדים, וחכמי דורו והדור שאחריו כבר דנים בחידושים ובפסקים המובאים בספר, ומצטטים אותם בחיבוריהם. בהם בני דורו (תלמידי הרמ"א והמהרש"א) רבי בנימין אהרן סלניק בספרו "משאת בנימין" ורבי יהושע פלק בעל הסמ"ע, בספרו "דרישה ופרישה". רבי יואל סירקיש בעל הב"ח, שישב על כסאו כרבה של קראקא, מזכירו בחיבורו, ואחריו הגאון רבי שבתי כ"ץ בעל הש"ך שדן ומפלפל בדבריו מספר פעמים בחיבורו על השולחן ערוך.
בן דורו, רבי דוד גאנז מפראג (שהיה תלמיד הרמ"א), מתאר את מהר"י כ"ץ בספרו "צמח דוד": "הוא הרב הגדול שמוכתר בארבע כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות וגדולה, וכתר שם טוב, אשר חיבר שאלות ותשובות, והרביץ תורה בישראל בקריה הנאמנה... קהילה קדושה קראקא, והיה שם תמיד אחד מראשי הישיבות ואב בית דין קרוב לחמישים שנה".
על מצבתו נכתב בין היתר: "...מו"ה יוסף ב"ר מרדכי גרשון כ"ץ שהיה אב בית דין וראש ישיבה פה קראקא יותר מחמישים שנה...".
(סקירה נרחבת על תולדות מהר"י כ"ץ, ראה במאמר המבוא מאת הרב משה דוד צ'צ'יק, בראש ספר שארית יוסף, מהדורת זכרון אהרן, ירושלים תשע"ז).
ספר שו"ת מהרלב"ח – שאלות ותשובות מאת מורנו הרב רבי לוי ן' חביב. [ונציה, חסר שם מדפיס, שכ"ה 1565]. מהדורה ראשונה.
עותק מיוחס שהיה שייך במאה ה-16 לרבי יוסף כ"ץ אב"ד קראקא, גיסו של הרמ"א, בעל "שארית יוסף", אשר חתם עליו את שמו. ברבות השנים התגלגל עותק זה אל מהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר, תלמיד החתם סופר.
בראש הספר חסרים דף השער הראשי ושלושת דפי המפתחות. דפים אלה הושלמו באופן אמנותי, בכתיבה נאה, עם איור שער מרשים בדיו שחורה ואדומה.
אחרי דפי השלמה אלה מופיע דף א', שהוא שער חלקי: "שאלות ותשובות החכם השלם הגאון כמהר"ר לוי ן' חביב מירושלם עיר הקדש תוב"ב".
בדף שאחריו (דף ב'), חתימת הגאון בעל "שארית יוסף": "לה' הארץ ומלואה נא' יוסף בן הר"ר מרדכי גרשון כ"ץ זלה"ה מקראקא".
בראש דף השער החלקי (דף א') חתימת רבי יחיאל מיכל סג"ל גלוגא אב"ד אייזנשטאט: "לה' הארץ ומלואה הק' יחיאל מיכל בהרב מה"ו לעמל סגל ראב"ד דק"ק..." (ראה אודותיו: אישים בתשובות חת"ס, עמ' קפ-קפא, אות רעא; החתם סופר שמע דרשות ממנו כששימש כמגיד מישרים בעיר וינה וכתב עליו: "שמעתי מפומיה איזה דרשות בהיותו ראש המדברים בעיר וויען טעמתי מנועם נואמו ומתק דבשו").
מתחת לחתימה הנ"ל רישום הקדשת הספר לרבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר: "מנחה היא שלוחה לה"ה אמ"ו הגאון אמתי המפורסם החריף בוצינא קדישא כקש"ת מה"ו איר א"ש אב"ד דק"ק אונגוואהר הק' מרדכי זילבער מיארמוט". מתחת לרישום זה, רישום נוסף: "זה הספר הקדוש מהרלחיב[?] שייך להרב הגאון מו"ה מאיר אש נ"י לנצח, אבדק"ק אונגוואר".
בדף השער המאוייר חתימה, מחוקה, של נכד המהר"ם א"ש – רבי מאיר ב"ר מנחם א"ש.
חתימה נוספת בדף ב' (בתוך תיבת הפתיחה): "יצחק בן הר"ר מנחם שלי"ט בכרך". רישום בעלות נוסף שלו בדף האחרון: "זה הספר שלי נאום יצחק בן הר"ר מנחם שלי"ט בכרך".
הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטטר – המהר"ם א"ש (תק"מ-תרי"ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני הונגריה, חתנו של רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש. כיהן ברבנות בכמה מערי הונגריה, ומשנת תקצ"ה כיהן כאב"ד העיר אונגוואר. מחבר שו"ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל החתם סופר כחמש שנים, ורבו ה"חתם סופר" אמר עליו "כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו" (החת"ס ותלמידיו, עמ' רצז). איש קדוש, שהיה מתענה בימי השובבי"ם בכל ימות השבוע, ונודע כבעל "רוח הקודש". בשנת תקצ"א נסע לבקר את רבו החתם סופר, והיה לפלא בעיני רבו האיך תלמידו הגדול זוכר היטב כל מה שלמד אצלו. נפשו היתה קשורה כל ימיו בנפש רבו החת"ס, ומדי יום היה נסגר בחדרו ומתפלל כשעה שלמה על אריכות חיי רבו החת"ס. מיום פטירת רבו הפסיק ממנהגו זה, כי ראה בהקיץ "ספר תורה לבוש שחורים" וידע שרבו החתם סופר נסתלק לבית עולמו (החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצט ועמ' שא). ה"כתב סופר" בהספדו על מהר"ם א"ש כותב כי היה "גדול שבתלמידי אבא... מובחר שבבחירי גדולי תלמידיו, בתורה ובצדקות ובמדות" באותו הספד מביא ה"כתב סופר" את הסיפור על התפעלות אביו ה"חתם סופר" מגודל בקיאותו, עד ש"אמר לעומדים לפניו שלא ראה תלמיד חכם וגדול כמותו, ממש היה הכל שגור על פיו כאילו כתוב לפניו..." (דרשות כתב סופר, עמ' קצז-קצט, במהדורת ירושלים, תשל"ב).
רט, [1], ריז-שכח דף. חסרים 6 דפים: דף השער, שלושת דפי מפתחות הספר, ושני דפי לוח הטעויות. דף השער ושלושת דפי מפתחות הספר הושלמו בכתב-יד (דפי המפתחות על פני שני דפים), בראש הספר. דף ח נכרך שלא במקומו, לאחר דף ג. 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים חסרים קטנים בדף השער המאוייר ביד, כתוצאה מחריכת הדיו את הנייר. סימני עש קלים, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור עתיקה, בלויה ומשופשפת.
בספר זה נדפסו הגהות רבות ממגיה אנונימי. כפי הנראה, בתחילה נדפס הספר עם הגהותיו של מגיה זה ולאחר מכן הודפסו מחדש דפים רבים, בהם שינו או השמיטו את ההגהות הללו. מסיבה זו, קיימים הבדלים רבים בין טפסים שונים של הספר (הבדלים במספר הדפים החדשים שצורפו אליהם, ועוד). על שינויים בין הטפסים השונים, ראה: י' ריבקינד, דקדוקי ספרים, קרית ספר, י, תרצ"ג-תרצ"ד, עמ' 492-493, מס' 8; י' יודלוב, גנזי ישראל, ירושלים תשמ"ה, עמ' 119-120, מס' 715.
רבי יוסף כ"ץ בעל "שארית יוסף" – גיסו של הרמ"א, מגדולי הפוסקים, אב"ד וראש ישיבה בקראקא
הגאון רבי יוסף ב"ר מרדכי גרשון כ"ץ (רע"א בערך-שנ"א), אב"ד קראקא, גיסו של הרמ"א ומגדולי חכמי דורו. כבר בצעירותו, בשנת ש"א, התמנה לאחד מחברי בית הדין בקראקא. ברבות הזמן התעלה לשבת בהרכב הגבוה בבית דין זה, לצדם של רבי משה סג"ל לנדא ורבי משה איסרליש – הרמ"א (בעל "המפה" על השולחן ערוך). בהמשך הפך הרמ"א לגיסו של מהר"י כ"ץ, כאשר נשא את אחותו של מהר"י כ"ץ מרת קריינדל לאשה (בשנת שי"ב, לאחר שנפטרה אשתו הקודמת של הרמ"א, מרת גולדה בת רבי שכנא מלובלין). בסוף פסק דין משנת שי"ח (סימן עח בספר שלפנינו, התשובה האחרונה בחלק השו"ת) מונה סופר הקהל את שלושת הדיינים, במילים אלו: "החותם ברשיון ג' עמודי עולם דקהילה קדושה קראקא, דהיינו האלוף המופלג הישיש כמהר"ר משה לנדא והאלוף המופלג כמהר"ר יוסף כ"ץ והאלוף המופלג כמהר"ר משה איסרלז". הרמ"א, שמתאר פסק זה באחת מתשובותיו (סימן יז, סעיף ב'), כותב: "...ובא הדין לפני חכמי קראקא, האחד הישיש מורה לצדקה, הגאון מוהר"ר משה לנד"ו, והשני אשר בצדו, הגאון גיסי מוהר"ר יוסף כ"ץ, אשר מתוך הלחץ, שאין בית דין שלא יחץ, נמניתי לשליש עמהם, ואני הקטן שבהם". מלבד תפקידו כדיין שימש מהר"י כ"ץ כראש הישיבה בקראקא, ולאחר פטירת הרמ"א הוכר כראש וראשון למרביצי התורה ומנהיגי הקהילה בקראקא. שמעו נתפרסם בדורו בכל תפוצות ישראל כגאון ופוסק וכעמוד ההוראה, ואף גיסו הרמ"א התחשב בפסקיו וקיבל את דבריו. בין גדולי עולם ששלחו למהר"י כ"ץ את פסקיהם וביקשו שיחווה את דעתו, היה גם המהרש"ל, שעל אף שנודע כתקיף בדורו שלא נשא פני איש, כותב עליו בהערכה ובהתבטלות (שו"ת מהרש"ל, סימן כד): "אבל בנידון זה שכבר נתמנה על הדין מרצון שניהם, שארי ומחותני ה"ה האלוף המופלג מהר"ר יוסף כהן צדק, מורה צדק נושא אפוד, ואינני אלא כתלמיד הנושא ונותן לפני רבותיו...". אחד ממפעליו התורניים של מהר"י כ"ץ היה ספר האגודה לרבי אלכסנדר זוסלין הכהן מפרנקפורט, שמהר"י כ"ץ עמל להגיהו ולההדירו מכתב-יד ישן שהצליח להשיג, והביאו להדפסה בדפוס פרוסטיץ שבקראקא, בשנת של"א. בשער הספר כותבים המדפיסים: "והוגה ההעתק על ידי הגאון ריש מתיבתא כמהר"ר יוסף כ"ץ... אשר בו תלה זיוני חריפתו ובקיאתו... והמציא לו שותפים לסייע לדבר מצוה להוציא לאור תעלומת הספר הלז...". כשנה לפני פטירתו הביא מהר"י כ"ץ את ספרו שארית יוסף, שלפנינו, הכולל בחלקו העיקרי שאלות ותשובות, ובחלקו השני חידושים וביאורים על המרדכי (למסכתות שונות) ועל טור חושן משפט. עם הדפסתו התפרסם ספר שארית יוסף בין הלומדים, וחכמי דורו והדור שאחריו כבר דנים בחידושים ובפסקים המובאים בספר, ומצטטים אותם בחיבוריהם. בהם בני דורו (תלמידי הרמ"א והמהרש"א) רבי בנימין אהרן סלניק בספרו "משאת בנימין" ורבי יהושע פלק בעל הסמ"ע, בספרו "דרישה ופרישה". רבי יואל סירקיש בעל הב"ח, שישב על כסאו כרבה של קראקא, מזכירו בחיבורו, ואחריו הגאון רבי שבתי כ"ץ בעל הש"ך שדן ומפלפל בדבריו מספר פעמים בחיבורו על השולחן ערוך.
בן דורו, רבי דוד גאנז מפראג (שהיה תלמיד הרמ"א), מתאר את מהר"י כ"ץ בספרו "צמח דוד": "הוא הרב הגדול שמוכתר בארבע כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות וגדולה, וכתר שם טוב, אשר חיבר שאלות ותשובות, והרביץ תורה בישראל בקריה הנאמנה... קהילה קדושה קראקא, והיה שם תמיד אחד מראשי הישיבות ואב בית דין קרוב לחמישים שנה".
על מצבתו נכתב בין היתר: "...מו"ה יוסף ב"ר מרדכי גרשון כ"ץ שהיה אב בית דין וראש ישיבה פה קראקא יותר מחמישים שנה...".
(סקירה נרחבת על תולדות מהר"י כ"ץ, ראה במאמר המבוא מאת הרב משה דוד צ'צ'יק, בראש ספר שארית יוסף, מהדורת זכרון אהרן, ירושלים תשע"ז).
הספר הראשון שהדפיס הגאון בעל "חות יאיר", ובו תורת שלושה דורות: תשובות וחידושים מאת זקנו רבי אברהם שמואל בכרך, ומאת אביו רבי משה שמשון בכרך, ומספר תשובות מאת רבי יאיר חיים בכרך עצמו. בהקדמה לספר כותב רבי יאיר חיים בכרך על תשעה ספרים שבכוונתו להדפיס, בהם: ספר מקור חיים על השו"ע (נדפס לבסוף רק בשנת תשמ"ב, ע"י מכון ירושלים), ספר השו"ת חות יאיר (נדפס ע"י המחבר עשרים שנה מאוחר יותר, בשנת תנ"ט), ועוד חיבורים (שלא יצאו לאור עד היום).
לפנינו העותק של המוציא לאור והמחבר, הגאון בעל ה"חות יאיר". בשער הספר חתימת ידו: "יאיר חיים בכרך". בדף קז הגהה קצרה בכתב ידו.
רישום בעלות נוסף (מחוק בדיו) של רבי שאול ברלין בעל ה"בשמים ראש": "לה' האר' ומלוא' חנני בזה הק' שאול ב"ה רב' מו"ה צבי הירש נר"ו אב"ד דק"ק לונדן". חותמת בדף השער של "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון" [רבי שאול ברלין נפטר בלונדון; יתכן שהספר הגיע לספריה הנ"ל יחד עם ספריית אחיו רבי שלמה הירשל, אב"ד לונדון].
הגאון רבי יאיר חיים בכרך (שצ"ח-תס"א) רב ואב"ד וורמייזא, מגדולי דורו ומחשובי הפוסקים שבכל הדורות. תלמיד אביו רבי שמשון בכרך ורבי מענדל באס אב"ד פרנקפורט. בשנת תכ"ו נתמנה לאב"ד העיר קובלנץ, בשנת תכ"ט חזר לוורמייזא ונתמנה שם כממלא מקום הרב רבי אהרן תאומים וכדיין בעיר. לאחר חורבן וורמייזא בשנת תמ"ט, גלה יחד עם יהודי העיר, ולאחר ששבו לקהילתם שימש כאב"ד הקהילה, על מקום אביו וסבו, עד לפטירתו. נודע כגאון ובקי עצום בכל מכמני התורה, בעל זכרון וידע עצומים המשתקפים בחיבוריו. היה חכם ובקי גם בחכמות העולם. בגאונותו המופלגת כתב עשרות חיבורים, רובם נותרו בכתב-יד וחלקם נדפסו בדורות האחרונים, אך נודע לדורות בזכות ספרו שו"ת "חות יאיר". על אף שהדפיס בספר זה רק חלק קטן מתוך למעלה משש מאות תשובות שהיו מוכנות אצלו לדפוס, התקבל ספרו כאחד מספרי השו"ת היסודיים וכמקור פסיקה חשוב, ונזכר פעמים רבות בספרות ההלכה עד ימינו. בין חיבוריו הנוספים: פירוש בשם "מקור חיים" על שולחן ערוך אורח חיים, שאותו הכין להדפסה, אך טרם שעשה זאת יצאו לאור ספרי "מגיני ארץ" – ה"טורי זהב" וה"מגן אברהם" שהיו ערוכים במתכונת דומה לחיבורו, ועל כן נאלץ לשוב ולערוך את ספרו מחדש (נדפס מכתב ידו בשנת תשמ"ב-תשמ"ד); ספר "מר קשישא" – כללי הש"ס, נדפס בשנת תשנ"ג; חיבור אנציקלופדי ענק בן ארבעים ושישה כרכים אבד, וממנו נותר רק חלק המפתחות הנקרא "יאיר נתיב".
רבי שאול ברלין (ת"ק-תקנ"ה), בנו של רבי צבי הירש לוין, רבה של לונדון וברלין, ונכד ה"חכם צבי". גאון מופלג ודמות מעניינת. בגיל צעיר הוסמך לרבנות, ובגיל 28 התקבל לרבנות פרנקפורט דאודר. מאוחר יותר פרש מכס הרבנות ועבר לברלין, בה כיהן אביו כרב. הוציא לאור קונטרסי השגות נגד ספר "ברכי יוסף" של החיד"א, ונגד ספרי רבי רפאל הכהן מהמבורג. קונטרסים שעוררו פולמוס רב ו"חרמות" על המחבר. בשנת תקנ"ג (1793) הוציא לאור רבי שאול את הספר שו"ת "בשמים ראש". לדבריו, הספר הוא קובץ תשובות הרא"ש וראשונים נוספים שנאספו על ידי חכם בשם רבי יצחק די-מולינא שחי בזמן ה"בית יוסף" ואף הוסיף הגהות על הספר. על ספר זה הוסיף רבי שאול פירוש משלו, בשם "כסא דהרסנא". הספר קיבל את הסכמת אביו רבי צבי הירש שמפליג בשבחו. לצדו נדפס מכתב מאת ה"נודע ביהודה", הכותב בשבחו ומתארהו כ"גדול בתורה" שאינו צריך להסכמות לחידושיו: "...כי מעלתו אינו צריך לזה, ואין בו שום תועלת, כי דברי הרא"ש שהן עיקר הספר אינם צריכים לשום הסכמה, ואם בשביל הגהות ופלפלא חריפתא של כבוד מעלת ש"ב הגאון נר"ו, לדעתי הוא נגד כבודו שידפיס שום הסכמה... לכן כבודו הוא שלא יגיש שום הסכמה בראש הספר, כי אין זה דרך מחברים מגדולי התורה...". עם צאת הספר התעורר פולמוס כנגדו בטענה כי הוא מזויף, וכי למעשה התשובות לא חוברו על ידי הרא"ש או אחד מחכמי הראשונים, אלא על ידי רבי שאול עצמו. בתשובות ובביאוריו של רבי שאול נמצאו קטעים משונים והקלות הלכתיות שנוגדות את המקובל, כגון היתרים שונים ליין נסך, נסיעה בשבת, שינויים בסדרי בית הכנסת וגילוח בחול המועד, כמו גם טיעונים בעייתיים הנוגעים לשינוי מצוות התורה משיקולים שונים. בעקבות כך יצאו נגד הספר בפומבי כמה מחכמי הדור, ובין המתנגדים הבולטים לספר היו רבי מרדכי בנעט והחתם סופר. החתם סופר אף כינה את הספר "כזבי הרא"ש". אביו של רבי שאול, רבי צבי הירש לוין אב"ד ברלין, לא הסכים לקבל את דברי המערערים, ואף הדפיס קונטרס מיוחד בו יצא בתוקף להגנת בנו (איש עניו, ברלין תקנ"ג). במשך הדורות נותרה מחלוקת לגבי הספר. בעוד רבנים מסוימים שללו אותו מכל וכל, היו פוסקים רבים שציטטו קטעים מספר זה ודנו בדבריו, ואף כתבו עליו הגהות וביאורים. עד לימינו היחס לספר מעורב; יש שנמנעים כליל מלהשתמש בו, אך יש שמשתמשים בו בזהירות, ובלי לראות בו מקור סמכותי מזמן הראשונים.
[1], צב, צה-קטו דף. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. בדף האחרון (של לוח הטעות) קרע חסר, עם פגיעה בטקסט (משוקם במילוי נייר). סימני עש קלים. חותמות. כריכת עור חדשה.
בעותק זה חתך המחבר את דפים כג-כד המקוריים שהדפיס, והדביק במקומם שני דפים שהדפיס מחדש, עם תשובה שחיבר (בתחילה היו מודפסות בדפים אלו התשובות יט-כ, אולם בדפים שלפנינו מופיעים סיום קטוע של תשובה יח, תשובה בלתי ממוספרת ותחילת תשובה כא – ראה אודות כך ברישום הספר במפעל הביבליוגרפיה. טפסים בודדים בלבד נותרו מההדפסה המקורית. בספריית אוניברסיטת בר-אילן נמצא טופס בלתי-מתוקן, בו מופיעים הקטעים שנשמטו. ראה: י"ש שפיגל, המעין, מז, גליון ג, ניסן תשס"ז, עמ' 69-76 – שם גם מופיע צילום הדפים מן ההדפסה המוקדמת).
בעותק זה הגהות רבי משה חאגיז. בשולי דף כא/2 הגהה בכתב ידו, בכתיבתו האשכנזית, הפותחת בראשי התיבות שבהם נהג לחתום: "אמר המני"ח..." [המני"ח = הצעיר משה בן יעקב חאגיז]. ההגהה שלפנינו צולמה ונדפסה בקובץ כרם שלמה (גליון פה, שנה ט, קונטרס ה, אדר תשמ"ו, עמ' ח-ט; משם הועתקה לגליון מהדורת תש"ע של שו"ת שער אפרים).
שלוש הגהות נוספות בכתב ידו, בכתיבתו הספרדית, בדפים פז/1, צג/2 ו-צה/1 (בהגהות אלו ציונים לספרים שנדפסו בשנות הת"ע בקירוב). הגהות אלו לא נדפסו.
בשער הספר חתימה עתיקה, מחוקה, וחותמת "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון".
הגאון הנודע רבי משה חאגיז (נולד תל"ב – נפטר תק"י-תק"כ בקירוב) – גאון מופלג בהלכה ובקבלה, מגדולי חכמי הספרדים בירושלים, ומגדולי הדור בארצות אשכנז. נולד בירושלים בשנת תל"ב לאביו הגאון רבי יעקב חאגיז בעל "הלכות קטנות". נתייתם בילדותו מאביו הגדול ונתגדל בבית סבו הגאון רבי משה גאלאנטי "הרב המג"ן", שהיה ראש רבני ירושלים. המהר"ם חאגיז היה תלמידם של גדולי חכמי הספרדים בירושלים, ושל גיסו הגדול רבי משה ן' חביב [חתן רבי יעקב חאגיז]. בשנת תנ"ד לאחר פטירת סבו המהר"ם גאלאנטי, יצא לשליחות ארץ ישראל במצרים ובארצות הגולה. נדודיו התארכו לכדי גלות בת ארבעים שנה, במהלכה נדד בארצות אירופה והתגורר בליוורנו, ונציה, אמשטרדם, לונדון, ברלין, עמדין והמבורג. במשך אותן שנים רבות התרגל לכתוב גם בכתב האשכנזי [דבר שהקל על התכתבויותיו עם גדולי הרבנים בארצות אירופה]. המתבונן בכתב היד של ההגהה הראשונה בספר שלפנינו, יראה כי עדיין יש בה מוטיבים הנובעים מהכתיבה הספרדית אליה התרגל בילדותו.
המהר"ם חאגיז היה מעורה בענייני הרבנות בארצות אשכנז, וגדולי הרבנים התחשבו בדעתו בהלכה ובהנהגת הקהילות. נודע במלחמתו הנוקבת יחד עם ה"חכם צבי" והיעב"ץ, נגד השבתאי נחמיה חיון מאמשטרדם. מסיבה זו נאלץ לעבור לגרמניה, בה התגורר למעלה מעשרים שנה. חיבר ספרים רבים, בהלכה, מוסר וקבלה (חיבר גם ספרי פולמוס נגד השבתאות וכתבי נחמיה חיון). תורתו מופיעה גם בספרים רבים שהדפיס, מתורת אביו, זקניו ורבותיו, בהם הוסיף את הוספותיו, הגהותיו והקדמותיו, כשהוא חותם: אמר המני"ח [=הצעיר משה בן יעקב חאגיז]. [ראה במאמר מ' בניהו: ספרים שחיברם ר' משה חאג'יז וספרים שהוציאם לאור, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ' 160-154].
בשנת תצ"ח זכה לחזור לארץ ישראל והתגורר בצידון ובצפת. על שנת פטירתו ומקום קבורתו ישנן ידיעות סותרות. החיד"א בשם הגדולים כותב כי הגיע בשנת תצ"ח לצידון, ונפטר בצפת בשנת תק"כ, קרוב לגיל תשעים. (ראה: שם הגדולים, מערכת גדולים, אות מ, קכג). לפי גרסה אחרת נפטר בסביבות שנת תק"י. לפי דברי לונץ ("ירושלים", שנה א, תרמ"ב, עמ' 120-119) יצא מצפת לבירות להתרפא. שם נפטר והובא לקבורה בצידון.
[2], ג-קיד דף. 32 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים כהים. בלאי וקרעים. פגיעות בטקסט בשולי הדף האחרון. קרעים ובלאי בשולי שלושת הדפים הראשונים, משוקמים בהדבקות נייר. מספר דפים מנותקים. כריכת עור חדשה.
ספר במדבר נדפס אצל מדפיס אחר, ודף השער שלו שונה טיפוגרפית מיתר השערים.
העותקים של רבי אפרים זלמן מרגליות. בדפי השער של ספר בראשית וספר במדבר חתימות ידו: " הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד, תמוז תקפהא"ל [תקפ"ה לפ"ק]".
הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד (תקכ"א-תקפ"ח), בעל ה"בית אפרים" ו"מטה אפרים". גאון מפורסם, אשר נודע בכל תפוצות ישראל לאחד מגדולי הפוסקים והחליף שו"ת עם כל גאוני דורו. בן דורם של ה"נתיבות המשפט" וה"קצות החושן". נודע בייחוסו המפואר עד לרש"י, וכצאצא לגדולי עולם כדוגמת המהרש"א והרמ"א. אביו וסבו היו מחכמי ה"קלויז" הנודע בבראד (ברודי). בצעירותו שימש ברבנות בעיר אוהניב, אך לאחר תקופה קצרה חזר לבראד, והחליט שלא לכהן במשרה רבנית – כרבו בעל ה"תבואות שור". הוא היה עשיר מופלג, ותורה וגדולה התאחדו על שולחנו. שמו נודע כאחד מגאוני דורו ומכל קצוי הארץ נשלחו אליו שאלות בהלכה. בין אלו שעמדו עמו בקשרי שו"ת היו ה"נודע ביהודה", ה"שאגת אריה", רבי עקיבא איגר, ה"חתם סופר", ועוד. על אף שלא נחשב לחסיד, היה מקורב לחסידות ולגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, והסכים על הדפסת ספרי חסידות רבים. ספריו בשו"ת ובהלכה הנם מספרי היסוד של פסק ההלכה, וכבר בחייו היו מפורסמים, וכפי שאמר עליו החתם סופר בהספדו: "ובכל יום שמועותיו בבתי מדרשינו, מספרים שחיבר" (אישים בתשובות חתם סופר, עמ' עט-פא).
חמישה כרכים. בראשית: [1], א, ג-קכו, [2] דף. חסרים [2] דפים לפני הדף האחרון, עם סדר ההפטרות. שמות: [1], קכח דף. ויקרא: [1], קו דף. חסרים 5 דפים בסוף (קז-קיא), עם ההפטרות ומגילת שיר השירים. במדבר: [1], ק דף. דברים: עח, ז, [1] דף. 37 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל בחלק מהדפים. סימני עש קלים במספר מקומות. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרעים חסרים בשולי דפי השער של ספר שמות וספר במדבר, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. חותמות. כריכות עוד חדשות (אחידות).
ארבעה כרכי מסכתות מן התלמוד הבבלי, מהדורת וינה, דפוס אנטון שמיד, תקע"א 1811, שהיו שייכים להגאון רבי אלעזר לעוו בעל "שמן רוקח. עם כמאה הגהות בכתב-ידו, רובן לא נדפסו.
לפנינו המסכתות: מסכת ערכין, מסכת תמורה, מסכת כריתות ומסכת מעילה.
בדפי כל כרך מכרכי המסכתות עשרות הגהות בכתב-ידו של ה"שמן רוקח", רובן הגהות למדניות וחלקן ארוכות במיוחד. במסכת מעילה, באחת ההגהות שבדף יא, א, מזכיר ה"שמן רוקח" את ספרו: "עיין מה שכתבתי בס' תורת חסד כלל כ"ט...".
למיטב ידיעתנו, ההגהות שבמסכתות תמורה, כריתות ומעילה (כששים הגהות), לא נדפסו. ההגהות במסכת ערכין (כ-40) נדפסו מתוך הכרך שלפנינו בקובץ "כרם שלמה", גליון ר"ב (תשנ"ט).
4 כרכים (בכרך מסכת ערכין חסר דף השער). 38 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים במספר דפים. קרעים ובלאי. חותמות. כריכות חדשות.
הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז), מגאוני דורו המפורסמים, כיהן רוב שנותיו כאב"ד בכמה קהילות חשובות ברחבי אירופה. בשנת תקל"ח כיהן כאב"ד פילץ שבגלילות קראקא. בשנת תקס"א עבר לכהן כאב"ד טרישט בבוהמיה, ובהמשך השנים כיהן ברבנות ערים שונות במורביה והונגריה. רוב ימיו כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. על פי המסופר, היה הוגה בתורה אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושים רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר עוד כי במוצאי יום כיפור היה שוקד על תלמודו כל הלילה, מבלי שטעם מאומה עם צאת הצום, והיה זוכה כל שנה בלילה זה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כוח תפילתו שהייתה נשמעת. בשנת תקצ"ג התעוור כתוצאה מפגיעת ברק. על אף זאת, המשיך ללמוד מאז ועד לפטירתו. בשנים אלו ראו את כוח זכרונו האדיר וכיצד סדורה כל התורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בהתפעלות רבה: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם – "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.