חמשה חומשי תורה, עם תרגום אונקלוס, פירוש רש"י, בעל הטורים, תולדות אהרן, מסורה, פירוש רבי אליהו מזרחי על פירוש רש"י, ופירוש גור אריה למהר"ל מפראג. לבוב, דפוס שלמה יאריש ראפאפורט (כרך במדבר נדפס בדפוס אהרן בן חיים דוד מדפיס סג"ל), תקע"ב-[תקע"ו] 1812-1816. סט שלם בחמישה כרכים.
ספר במדבר נדפס אצל מדפיס אחר, ודף השער שלו שונה טיפוגרפית מיתר השערים.
העותקים של רבי אפרים זלמן מרגליות. בדפי השער של ספר בראשית וספר במדבר חתימות ידו: " הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד, תמוז תקפהא"ל [תקפ"ה לפ"ק]".
הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד (תקכ"א-תקפ"ח), בעל ה"בית אפרים" ו"מטה אפרים". גאון מפורסם, אשר נודע בכל תפוצות ישראל לאחד מגדולי הפוסקים והחליף שו"ת עם כל גאוני דורו. בן דורם של ה"נתיבות המשפט" וה"קצות החושן". נודע בייחוסו המפואר עד לרש"י, וכצאצא לגדולי עולם כדוגמת המהרש"א והרמ"א. אביו וסבו היו מחכמי ה"קלויז" הנודע בבראד (ברודי). בצעירותו שימש ברבנות בעיר אוהניב, אך לאחר תקופה קצרה חזר לבראד, והחליט שלא לכהן במשרה רבנית – כרבו בעל ה"תבואות שור". הוא היה עשיר מופלג, ותורה וגדולה התאחדו על שולחנו. שמו נודע כאחד מגאוני דורו ומכל קצוי הארץ נשלחו אליו שאלות בהלכה. בין אלו שעמדו עמו בקשרי שו"ת היו ה"נודע ביהודה", ה"שאגת אריה", רבי עקיבא איגר, ה"חתם סופר", ועוד. על אף שלא נחשב לחסיד, היה מקורב לחסידות ולגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, והסכים על הדפסת ספרי חסידות רבים. ספריו בשו"ת ובהלכה הנם מספרי היסוד של פסק ההלכה, וכבר בחייו היו מפורסמים, וכפי שאמר עליו החתם סופר בהספדו: "ובכל יום שמועותיו בבתי מדרשינו, מספרים שחיבר" (אישים בתשובות חתם סופר, עמ' עט-פא).
חמישה כרכים. בראשית: [1], א, ג-קכו, [2] דף. חסרים [2] דפים לפני הדף האחרון, עם סדר ההפטרות. שמות: [1], קכח דף. ויקרא: [1], קו דף. חסרים 5 דפים בסוף (קז-קיא), עם ההפטרות ומגילת שיר השירים. במדבר: [1], ק דף. דברים: עח, ז, [1] דף. 37 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל בחלק מהדפים. סימני עש קלים במספר מקומות. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר דפים. קרעים חסרים בשולי דפי השער של ספר שמות וספר במדבר, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. חותמות. כריכות עוד חדשות (אחידות).

ספר עטרת צבי – בית לחם יהודא – שולחן ערוך יורה דעה, עם פירוש בית לחם יהודה ושער אפרים, מאת רבי צבי הירש אב"ד אליק ב"ר עזריאל מווילנא. פיורדא, דפוס צבי הירש בן חיים, [תק"ז 1747]. מהדורה שניה.
עותק מיוחס – עם חתימות, רישומי בעלות שונים וחותמות.
במרכז השער ובשוליו, כמה רישומי בעלות בכתב-ידו וחתימתו של בעל ה"שמן רוקח": "הצעיר אלעזר החופ"ק פילץ"; "הצעיר אלעזר החו"פ ק' פילץ יצ"ו"; "דא קניתי הצעיר אלעזר החו'[נה] בק' פילץ יצ"ו".
רישומי בעלות נוספים: "מתנה נתונה לי מש"ב הבח' כ"ה יאקב שפייאר מפיורדא יצ"ו, וד' יזכני להגות בו, הק' שמואל ---- יע"א"; "חנני אלקי' בזה, הק' יהודא ליב בר"י ---"; ורישומים נוספים.
חותמת בעלות של הגאון רבי "יהודא סג"ל ראזנער אב"ד דק"ק סעקעלהיד והגליל יע"א".
הגאון רבי יהודה סג"ל רוזנר (תרל"ט-תש"ד), מגדולי רבני הונגריה. כיהן 39 שנה ברבנות סקלהיד ובראשות הישיבה בעיר, שהייתה אז אחת מהישיבות הגדולות והחשובות בהונגריה. מאנשי שלומם של אדמו"רי סאטמר. מחבר הספרים "אמרי יהודה", שו"ת וחידושים על התורה. נספה בשואה עם משפחתו, הי"ד.
[1], ב-סד, סב-עא, [2], עח-קג, קב-קג, קו-קט, קל-קלב, קד-קז, קיז-קכ, קיט-קכ, [8] דף. 32 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי ומעט קרעים. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט בשולי דף השער וכמה דפים נוספים. סימני עש בדפים הראשונים. כריכת עור חדשה.

הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז), מגאוני דורו המפורסמים, כיהן רוב שנותיו כאב"ד בכמה קהילות חשובות ברחבי אירופה. בשנת תקל"ח כיהן כאב"ד פילץ שבגלילות קראקא. בשנת תקס"א עבר לכהן כאב"ד טרישט בבוהמיה, ובהמשך השנים כיהן ברבנות ערים שונות במורביה והונגריה. רוב ימיו כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. על פי המסופר, היה הוגה בתורה אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושים רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר עוד כי במוצאי יום כיפור היה שוקד על תלמודו כל הלילה, מבלי שטעם מאומה עם צאת הצום, והיה זוכה כל שנה בלילה זה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כוח תפילתו שהייתה נשמעת. בשנת תקצ"ג התעוור כתוצאה מפגיעת ברק. על אף זאת, המשיך ללמוד מאז ועד לפטירתו. בשנים אלו ראו את כוח זכרונו האדיר וכיצד סדורה כל התורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בהתפעלות רבה: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם – "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.

ספר שמלת בנימין, שני חלקים, שו"ת על ארבע חלקי שולחן ערוך, וחידושי אגדה ודרשות, מאת הגאון רבי וואלף המבורג ראש הישיבה הרמה בפיורדא. פיורדא, דפוס דוד צירנדארפער וחתנו יודא זאממער, ת"ר-תר"א [1840-1841]. מהדורה ראשונה.
העותק של ה"כתב סופר" – בשער הספר הקדשה בכתב-יד המחבר, אל הכתב סופר שנתמנה באותה תקופה לרבה של פרשבורג: " ...נשלח ליד הרב המאה"ג אב"ד דק"ק פ"ב, בן לאותו צדיק הגאון מו"ה משה סופר זצוק"ל, מאת המחבר".
הגאון הישיש בן ה-70 שלח את ספרו לידידו הצעיר, שנבחר באותה עת למלא את מקום אביו ה"חתם סופר" ברבנות פרשבורג וראשות הישיבה. מעניין לציין, כי בשו"ת כתב סופר (חלק יורה דעה, תשובה ז) מופיעה תשובתו של ה"כתב סופר" לרבי וולף המבורג, בה הוא מאשר בתודה את קבלת הספר וכותב: "...הגיע לידי מנחה למזכרת אהבה ספרו הנחמד ב' חלקי ש"ב [שמלת בנימין], ושמחתי מאד כי ברית כרותה מאבות לבנים... בעבותות אהבה אל הדר"ג.... והנני במנחת מרחשת... ברב תודה, כי הלבישני בגדי ישע שמלתו אשר פרש על פני תבל.... עוד ינוב בשיבה טובה". בהמשך התשובה דן ה"כתב סופר" ומשיב על אחת התשובות שבספר שלפנינו.
הגאון רבי אברהם שמואל בנימין (וואלף) סופר (תקע"ה-תרל"ב), בנו בכורו של ה"חתם סופר" וממלא מקומו ברבנות וראשות ישיבת פרשבורג. מגדולי דורו. תלמידיו היו גדולי הרבנים במדינת הונגריה וסביבותיה. חיבוריו בשו"ת, חידושי ש"ס ועל התורה נקראו בשם "כתב סופר". עוד קודם לידתו חזה אביו הגדול בעל "חתם סופר" כי נשמתו של צדיק עתידה לרדת לעולם, ואכן מילדותו ניכר בגודל קדושתו ודבקותו בלימוד התורה כאחד מגדולי ישראל. בעודו נער בן 17-18 כבר התכתב בהלכה עם גדולי תלמידי אביו. בתחילה הסתיר את התמדתו ודרגתו הגבוהה בתורה מפני אביו, אך עם הזמן הכיר אביו בגדלותו התורנית וייעדו להמשיך דרכו בשיעורי הישיבה ובהשבת תשובות בהלכה לרבנים שונים מרחבי העולם. אביו הגדול הדריכו בדרכי הלימוד בנגלה ובנסתר, ואף שלח לו ספרי קבלה שילמד בהם. עם פטירת אביו בתשרי ת"ר (1839), עלה על מקום אביו ברבנות העיר הגדולה פרשבורג, ובראשות הישיבה. למרות שהיה אז צעיר לימים, כבן 24, נודע לו מקום של כבוד בין גדולי הרבנים בדורו, שהעריכוהו כאחד מגדולי הדור. עמד בראש המלחמה נגד התנועה הניאולוגית בהונגריה, ועל פי הוראתו התפלגו קהילות הונגריה לקהילות אורתודכסיות נפרדות. סמכותו ההלכתית היתה גדולה ודבריו התקבלו להלכה ולמעשה אף בעיני זקני רבני דורו. ישיבת פרשבורג שעמד בראשה היתה החשובה שבישיבות הונגריה – בתקופת ה"כתב סופר" למדו בישיבה בין 300 ל-400 בחורים, כשרוב בני הישיבה היו בחורים מטובי הבוגרים של ישיבות הונגריה האחרות. יש לציין כי אחוז ניכר מרבני הונגריה ומרכז-אירופה, היו מבוגרי ישיבת פרשבורג.
הגאון רבי אברהם בנימין זאב וואלף האמבורג (תק"ל-תר"י), מגדולי רבני גרמניה בדורו. תלמיד מובהק של הגאון מהרז"ך בעל בגדי כהונה, וממלא מקומו כרבה של פיורדא וכראש "הישיבה הרמה" בעיר. גאון מופלג וממנהיגי יהדות אשכנז, תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. מחבר "שער הזקנים" (שני חלקים), "שמלת בנימין", ועוד. היה יליד פיורדא ובה גדל והתעלה עד שהתמנה ע"י רבו המהרז"ך להחליפו בתפקידים שונים, ולאחר פטירתו ירש את כל תפקידיו, כאב"ד העיר וכראש הישיבה. לחם נגד הרפורמה ובתקופתו נסגרה "הישיבה הרמה" בפיורדא עקב סירובו להכניס אליה לימודי חול והפיכתה לסמינר מודרני להכשרת רבנים. על מאבקו זה בזבז כמעט את כל הונו. העמיד תלמידים רבים, ביניהם הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר בעל "ערוך לנר". החתם סופר במכתביו אליו מכנהו: "הגאון המופלג המפורסם העומד לתלפיות, חרב פיפיות... ראש המדברים בכל מקום...". נספד ע"י ה"כתב-סופר": "הגאון הגדול סיני ועוקר הרים... שהיה ראש ישיבה הרבה שנים בק"ק פיורדא יע"א, היה גאון הדור צדיק יסוד עולם, עמד בפרץ נגד המשחיתים, מסר נפשו על התורה וקיים בכל נפשך ובכל מאודך – אפילו נוטל נפשך וממונך" (ראה: קינסטליכר, אישים ותשובות חת"ס, עמ' לט-מ; לתולדותיו של רבי וואלף המבורג, ראה בהרחבה רבה: המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא, כרך ג', עמ' 35-144).
[5], ב-קעו דף; [2], קלד, [3] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעה בטקסט במספר דפים. חותמות. כריכת עור חדשה.
בשער הספר מצוינים שלושה חלקים, אולם החלק השלישי "שער בנימין" לא נדפס. ראה במפעל הביבליוגרפיה.

ספר ים של שלמה, על מסכת חולין, מאת רבינו שלמה לוריא – המהרש"ל. פיורדא, דפוס יוסף פעטשויא ובנו מענדל בער, [תקכ"ו 1766].
עותק מיוחס. בדף השער רישום בעלות של רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא: " חנני ד' בזה הק' הילל ל"ש"; רישום בעלות מחתנו רבי עקיבא יוסף שלזינגר: "ק יבלתיו ממו"ח נ"י עקיב' יוסף"; "לקחתי מתנה ממו"ח"; חותמות של רבי עקיבא יוסף (עם איור הכותל המערבי); חתימה וחותמת של רבי יחזקאל ראטה [לימים, אב"ד קרלסבורג ארה"ב-מירון]. בראש השער חתימה עתיקה קצוצה.
הגאון הקדוש רבי הלל ליכטנשטיין (תקע"ה-תרנ"א), מגדולי תלמידי ה"חתם סופר". נולד בעיר וועטש לאביו הדיין הגאון רבי ברוך בענדיט. מנערותו נודע ביראתו ובדבקותו בבורא, וכשלמד בישיבת פרשבורג היה תלמיד חביב על ה"חתם סופר" שהחשיבו מאד בגלל יראתו הטהורה [וקרא עליו ועל בן דודו רבי הלל פולק את הפסוק "קודש הילולים להשם"]. כיהן ברבנות במארגרטין וסיקסא שבהונגריה, ובשנת תרכ"ז עבר לכהן ברבנות קולומייא שבגליציה. דרשן מפורסם, לוחם מלחמות השם, אשר עמד בפרץ והוכיח את דורו על פרצות בחומת כרם ישראל. נערץ ע"י גדולי רבני דורו. האדמו"ר ה"דברי חיים" מצאנז דיבר רבות בשבחו. תשובותיו נדפסו בספר "תשובות בית הלל" (סאטמר תרס"ח) ודרשותיו נדפסו בארבעת חלקי ספרו "משכיל אל דל", "עת לעשות" ועוד.
חתנו – הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ה-תרפ"ב) בעל "לב העברי". נולד בפרשבורג ונימול ע"י ה"חתם סופר". תלמידם של גדולי רבני הונגריה וגדול הקנאים הלוחמים ברפורמה ובהשכלה. בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מחדשים". פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. על שמו נקרא שם היישוב "בני עי"ש".
הגאון רבי יחזקאל רוט אב"ד קרלסבורג (תרצ"ה-תשפ"א), נכד רבי משה ראטה אב"ד האמאראד ומגזע האדמו"ר רבי יחזקאל פנט אב"ד קרלסבורג. עלה מרומניה לאחר השואה ולמד בירושלים בישיבת "בית יוסף צבי" ובישיבת "ייטב לב" אצל רבי משה אריה פריינד. לאחר נישואיו כיהן כמו"צ העדה החרדית ורב קהילת סאטמר בשכונת קטמון. בשנת תשל"ב נקרא ע"י האדמו"ר מסאטמר לכהן כרב קהילת סאטמר בבורו-פארק ארה"ב, והקים את בית מדרשו "קהל יראי ה' – קרלסבורג". בשנת תשמ"ג בנה בית ובית מדרש במושב מירון, ולעת זקנותו שהה מדי שנה חדשים רבים באתרא קדישא מירון. מחבר ספרים רבים: "עמק התשובה"; "עמק שמעתתא"; "חזון יחזקאל"; "קרן התורה"; ועוד.
[1], ב-צח דף. 32.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. כריכת עור חדשה.