ספר שו"ת מהרלב"ח – שאלות ותשובות מאת מורנו הרב רבי לוי ן' חביב. [ונציה, חסר שם מדפיס, שכ"ה 1565]. מהדורה ראשונה.
עותק מיוחס שהיה שייך במאה ה-16 לרבי יוסף כ"ץ אב"ד קראקא, גיסו של הרמ"א, בעל "שארית יוסף", אשר חתם עליו את שמו. ברבות השנים התגלגל עותק זה אל מהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר, תלמיד החתם סופר.
בראש הספר חסרים דף השער הראשי ושלושת דפי המפתחות. דפים אלה הושלמו באופן אמנותי, בכתיבה נאה, עם איור שער מרשים בדיו שחורה ואדומה.
אחרי דפי השלמה אלה מופיע דף א', שהוא שער חלקי: "שאלות ותשובות החכם השלם הגאון כמהר"ר לוי ן' חביב מירושלם עיר הקדש תוב"ב".
בדף שאחריו (דף ב'), חתימת הגאון בעל "שארית יוסף": "לה' הארץ ומלואה נא' יוסף בן הר"ר מרדכי גרשון כ"ץ זלה"ה מקראקא".
בראש דף השער החלקי (דף א') חתימת רבי יחיאל מיכל סג"ל גלוגא אב"ד אייזנשטאט: "לה' הארץ ומלואה הק' יחיאל מיכל בהרב מה"ו לעמל סגל ראב"ד דק"ק..." (ראה אודותיו: אישים בתשובות חת"ס, עמ' קפ-קפא, אות רעא; החתם סופר שמע דרשות ממנו כששימש כמגיד מישרים בעיר וינה וכתב עליו: "שמעתי מפומיה איזה דרשות בהיותו ראש המדברים בעיר וויען טעמתי מנועם נואמו ומתק דבשו").
מתחת לחתימה הנ"ל רישום הקדשת הספר לרבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר: "מנחה היא שלוחה לה"ה אמ"ו הגאון אמתי המפורסם החריף בוצינא קדישא כקש"ת מה"ו איר א"ש אב"ד דק"ק אונגוואהר הק' מרדכי זילבער מיארמוט". מתחת לרישום זה, רישום נוסף: "זה הספר הקדוש מהרלחיב[?] שייך להרב הגאון מו"ה מאיר אש נ"י לנצח, אבדק"ק אונגוואר".
בדף השער המאוייר חתימה, מחוקה, של נכד המהר"ם א"ש – רבי מאיר ב"ר מנחם א"ש.
חתימה נוספת בדף ב' (בתוך תיבת הפתיחה): "יצחק בן הר"ר מנחם שלי"ט בכרך". רישום בעלות נוסף שלו בדף האחרון: "זה הספר שלי נאום יצחק בן הר"ר מנחם שלי"ט בכרך".
הגאון הנודע רבי מאיר אייזנשטטר – המהר"ם א"ש (תק"מ-תרי"ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מגדולי תלמידי ה"חתם סופר" (מראשוני תלמידיו) ומגדולי רבני הונגריה, חתנו של רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש. כיהן ברבנות בכמה מערי הונגריה, ומשנת תקצ"ה כיהן כאב"ד העיר אונגוואר. מחבר שו"ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל החתם סופר כחמש שנים, ורבו ה"חתם סופר" אמר עליו "כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו" (החת"ס ותלמידיו, עמ' רצז). איש קדוש, שהיה מתענה בימי השובבי"ם בכל ימות השבוע, ונודע כבעל "רוח הקודש". בשנת תקצ"א נסע לבקר את רבו החתם סופר, והיה לפלא בעיני רבו האיך תלמידו הגדול זוכר היטב כל מה שלמד אצלו. נפשו היתה קשורה כל ימיו בנפש רבו החת"ס, ומדי יום היה נסגר בחדרו ומתפלל כשעה שלמה על אריכות חיי רבו החת"ס. מיום פטירת רבו הפסיק ממנהגו זה, כי ראה בהקיץ "ספר תורה לבוש שחורים" וידע שרבו החתם סופר נסתלק לבית עולמו (החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצט ועמ' שא). ה"כתב סופר" בהספדו על מהר"ם א"ש כותב כי היה "גדול שבתלמידי אבא... מובחר שבבחירי גדולי תלמידיו, בתורה ובצדקות ובמדות" באותו הספד מביא ה"כתב סופר" את הסיפור על התפעלות אביו ה"חתם סופר" מגודל בקיאותו, עד ש"אמר לעומדים לפניו שלא ראה תלמיד חכם וגדול כמותו, ממש היה הכל שגור על פיו כאילו כתוב לפניו..." (דרשות כתב סופר, עמ' קצז-קצט, במהדורת ירושלים, תשל"ב).
רט, [1], ריז-שכח דף. חסרים 6 דפים: דף השער, שלושת דפי מפתחות הספר, ושני דפי לוח הטעויות. דף השער ושלושת דפי מפתחות הספר הושלמו בכתב-יד (דפי המפתחות על פני שני דפים), בראש הספר. דף ח נכרך שלא במקומו, לאחר דף ג. 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט במספר דפים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים חסרים קטנים בדף השער המאוייר ביד, כתוצאה מחריכת הדיו את הנייר. סימני עש קלים, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור עתיקה, בלויה ומשופשפת.
בספר זה נדפסו הגהות רבות ממגיה אנונימי. כפי הנראה, בתחילה נדפס הספר עם הגהותיו של מגיה זה ולאחר מכן הודפסו מחדש דפים רבים, בהם שינו או השמיטו את ההגהות הללו. מסיבה זו, קיימים הבדלים רבים בין טפסים שונים של הספר (הבדלים במספר הדפים החדשים שצורפו אליהם, ועוד). על שינויים בין הטפסים השונים, ראה: י' ריבקינד, דקדוקי ספרים, קרית ספר, י, תרצ"ג-תרצ"ד, עמ' 492-493, מס' 8; י' יודלוב, גנזי ישראל, ירושלים תשמ"ה, עמ' 119-120, מס' 715.

רבי יוסף כ"ץ בעל "שארית יוסף" – גיסו של הרמ"א, מגדולי הפוסקים, אב"ד וראש ישיבה בקראקא
הגאון רבי יוסף ב"ר מרדכי גרשון כ"ץ (רע"א בערך-שנ"א), אב"ד קראקא, גיסו של הרמ"א ומגדולי חכמי דורו. כבר בצעירותו, בשנת ש"א, התמנה לאחד מחברי בית הדין בקראקא. ברבות הזמן התעלה לשבת בהרכב הגבוה בבית דין זה, לצדם של רבי משה סג"ל לנדא ורבי משה איסרליש – הרמ"א (בעל "המפה" על השולחן ערוך). בהמשך הפך הרמ"א לגיסו של מהר"י כ"ץ, כאשר נשא את אחותו של מהר"י כ"ץ מרת קריינדל לאשה (בשנת שי"ב, לאחר שנפטרה אשתו הקודמת של הרמ"א, מרת גולדה בת רבי שכנא מלובלין). בסוף פסק דין משנת שי"ח (סימן עח בספר שלפנינו, התשובה האחרונה בחלק השו"ת) מונה סופר הקהל את שלושת הדיינים, במילים אלו: "החותם ברשיון ג' עמודי עולם דקהילה קדושה קראקא, דהיינו האלוף המופלג הישיש כמהר"ר משה לנדא והאלוף המופלג כמהר"ר יוסף כ"ץ והאלוף המופלג כמהר"ר משה איסרלז". הרמ"א, שמתאר פסק זה באחת מתשובותיו (סימן יז, סעיף ב'), כותב: "...ובא הדין לפני חכמי קראקא, האחד הישיש מורה לצדקה, הגאון מוהר"ר משה לנד"ו, והשני אשר בצדו, הגאון גיסי מוהר"ר יוסף כ"ץ, אשר מתוך הלחץ, שאין בית דין שלא יחץ, נמניתי לשליש עמהם, ואני הקטן שבהם". מלבד תפקידו כדיין שימש מהר"י כ"ץ כראש הישיבה בקראקא, ולאחר פטירת הרמ"א הוכר כראש וראשון למרביצי התורה ומנהיגי הקהילה בקראקא. שמעו נתפרסם בדורו בכל תפוצות ישראל כגאון ופוסק וכעמוד ההוראה, ואף גיסו הרמ"א התחשב בפסקיו וקיבל את דבריו. בין גדולי עולם ששלחו למהר"י כ"ץ את פסקיהם וביקשו שיחווה את דעתו, היה גם המהרש"ל, שעל אף שנודע כתקיף בדורו שלא נשא פני איש, כותב עליו בהערכה ובהתבטלות (שו"ת מהרש"ל, סימן כד): "אבל בנידון זה שכבר נתמנה על הדין מרצון שניהם, שארי ומחותני ה"ה האלוף המופלג מהר"ר יוסף כהן צדק, מורה צדק נושא אפוד, ואינני אלא כתלמיד הנושא ונותן לפני רבותיו...". אחד ממפעליו התורניים של מהר"י כ"ץ היה ספר האגודה לרבי אלכסנדר זוסלין הכהן מפרנקפורט, שמהר"י כ"ץ עמל להגיהו ולההדירו מכתב-יד ישן שהצליח להשיג, והביאו להדפסה בדפוס פרוסטיץ שבקראקא, בשנת של"א. בשער הספר כותבים המדפיסים: "והוגה ההעתק על ידי הגאון ריש מתיבתא כמהר"ר יוסף כ"ץ... אשר בו תלה זיוני חריפתו ובקיאתו... והמציא לו שותפים לסייע לדבר מצוה להוציא לאור תעלומת הספר הלז...". כשנה לפני פטירתו הביא מהר"י כ"ץ את ספרו שארית יוסף, שלפנינו, הכולל בחלקו העיקרי שאלות ותשובות, ובחלקו השני חידושים וביאורים על המרדכי (למסכתות שונות) ועל טור חושן משפט. עם הדפסתו התפרסם ספר שארית יוסף בין הלומדים, וחכמי דורו והדור שאחריו כבר דנים בחידושים ובפסקים המובאים בספר, ומצטטים אותם בחיבוריהם. בהם בני דורו (תלמידי הרמ"א והמהרש"א) רבי בנימין אהרן סלניק בספרו "משאת בנימין" ורבי יהושע פלק בעל הסמ"ע, בספרו "דרישה ופרישה". רבי יואל סירקיש בעל הב"ח, שישב על כסאו כרבה של קראקא, מזכירו בחיבורו, ואחריו הגאון רבי שבתי כ"ץ בעל הש"ך שדן ומפלפל בדבריו מספר פעמים בחיבורו על השולחן ערוך.
בן דורו, רבי דוד גאנז מפראג (שהיה תלמיד הרמ"א), מתאר את מהר"י כ"ץ בספרו "צמח דוד": "הוא הרב הגדול שמוכתר בארבע כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות וגדולה, וכתר שם טוב, אשר חיבר שאלות ותשובות, והרביץ תורה בישראל בקריה הנאמנה... קהילה קדושה קראקא, והיה שם תמיד אחד מראשי הישיבות ואב בית דין קרוב לחמישים שנה".
על מצבתו נכתב בין היתר: "...מו"ה יוסף ב"ר מרדכי גרשון כ"ץ שהיה אב בית דין וראש ישיבה פה קראקא יותר מחמישים שנה...".
(סקירה נרחבת על תולדות מהר"י כ"ץ, ראה במאמר המבוא מאת הרב משה דוד צ'צ'יק, בראש ספר שארית יוסף, מהדורת זכרון אהרן, ירושלים תשע"ז).

ארבעה כרכי מסכתות מן התלמוד הבבלי, מהדורת וינה, דפוס אנטון שמיד, תקע"א 1811, שהיו שייכים להגאון רבי אלעזר לעוו בעל "שמן רוקח. עם כמאה הגהות בכתב-ידו, רובן לא נדפסו.
לפנינו המסכתות: מסכת ערכין, מסכת תמורה, מסכת כריתות ומסכת מעילה.
בדפי כל כרך מכרכי המסכתות עשרות הגהות בכתב-ידו של ה"שמן רוקח", רובן הגהות למדניות וחלקן ארוכות במיוחד. במסכת מעילה, באחת ההגהות שבדף יא, א, מזכיר ה"שמן רוקח" את ספרו: "עיין מה שכתבתי בס' תורת חסד כלל כ"ט...".
למיטב ידיעתנו, ההגהות שבמסכתות תמורה, כריתות ומעילה (כששים הגהות), לא נדפסו. ההגהות במסכת ערכין (כ-40) נדפסו מתוך הכרך שלפנינו בקובץ "כרם שלמה", גליון ר"ב (תשנ"ט).
4 כרכים (בכרך מסכת ערכין חסר דף השער). 38 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים במספר דפים. קרעים ובלאי. חותמות. כריכות חדשות.

הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז), מגאוני דורו המפורסמים, כיהן רוב שנותיו כאב"ד בכמה קהילות חשובות ברחבי אירופה. בשנת תקל"ח כיהן כאב"ד פילץ שבגלילות קראקא. בשנת תקס"א עבר לכהן כאב"ד טרישט בבוהמיה, ובהמשך השנים כיהן ברבנות ערים שונות במורביה והונגריה. רוב ימיו כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. על פי המסופר, היה הוגה בתורה אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושים רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר עוד כי במוצאי יום כיפור היה שוקד על תלמודו כל הלילה, מבלי שטעם מאומה עם צאת הצום, והיה זוכה כל שנה בלילה זה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כוח תפילתו שהייתה נשמעת. בשנת תקצ"ג התעוור כתוצאה מפגיעת ברק. על אף זאת, המשיך ללמוד מאז ועד לפטירתו. בשנים אלו ראו את כוח זכרונו האדיר וכיצד סדורה כל התורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בהתפעלות רבה: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם – "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.