מכירה 89 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove and filter and
- (-) Remove art filter art
- וגרפיקה (7) Apply וגרפיקה filter
- כרזות (7) Apply כרזות filter
- צילום (7) Apply צילום filter
- צילום, (7) Apply צילום, filter
- graphic (7) Apply graphic filter
- photographi (7) Apply photographi filter
- photography, (7) Apply photography, filter
- poster (7) Apply poster filter
לאחר גל הפרעות "סופות בנגב", נוסדה באודסה תנועת "עם עולם" שביקשה לכונן חיי חקלאות יהודיים חדשים על אדמת ארצות הברית. מושבת הדגל של אנשי התנועה, "וודביין", נוסדה בשנת 1891 במדינת ניו ג'רזי, על 21 קמ"ר מכוסים יער ראשוני (Old-growth forest), ובתוך שנים ספורות נעשתה למושבה חקלאית משגשגת (בין השאר, זכתה תוצרת המושבה במדליות בתערוכה העולמית בפריז ובתערוכה העולמית בסנט לואיס, בשנים 1900 ו-1904). האלבום שלפנינו הוגש לראש המושבה, האגרונום הירש לייב שבתוביץ' (Sabsovich), לרגל יום נישואיו ה-25 ולאות הוקרה על פועלו, מאת כמה מראשוני המתיישבים במושבה.
בפתח האלבום דף שער נאה, בכתב-יד, ובו הקדשה קצרה מוקפת זר, שלושה פסוקים בעברית מהספרים קהלת ומשלי ("טוב שם משמן טוב" / "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" / "תנו לה מפרי ידיה והללוה בשערים מעשיה"), ועשר חתימות של מעניקי האלבום – מראשוני המתיישבים בוודביין (Herman Rosenfeld, William Leo Lipman, Michael Goodale Lipman, Joseph William Pincus ואחרים).
אחרי השער הקדשה ארוכה, כתובה על גבי ארבעה עמודים, השוטחת את תולדות המושבה: " ...נעים להעלות בזכרון את המאמצים הגדולים והכנים שהקדשת על מנת לקומם קהילה מפליטים נדכאים ושפלי רוח [...] ב-1891 הונח היסוד לארץ חדשה, בה יוכלו בני גזע מיוסר לחיות... בתחילה היו אלה שלושים בריות כחושות, קטנות וחיוורות, וכעת אתה נהנה ממראה 560 אמריקאים בריאים, עליזים ומלאי חיים".
בהמשך האלבום 44 תצלומים, מודבקים על דפים נפרדים ומתוארים בכתב-יד, המתעדים את וודביין בתחילת דרכה: הנחת אבן הפינה לבית הספר החקלאי, בית הכנסת, אסיפת מועצה (תחת דיוקנו של ג'ורג' וושינגטון ודגל ארצות הברית), יחידת הכבאים של וודביין, חג שמחת תורה, תחנת הרכבת, ילדי גן ובית ספר, המתיישבים ובתיהם, ועוד. בצדו האחורי של הדף האחרון בכתב-יד מודבקת תמונת דיוקן של הירש לייב שבתוביץ'.
על גבי הכריכה הקדמית קבועה לוחית כסף בצורת לב, שעל גביה חרוטה מונוגרמת האותיות HLS.
[5] דף (שער והקדשה) ו-44 תצלומים (מודבקים לדפי האלבום, כל תצלום בדף נפרד). תצלומים בגודל משתנה, מרביתם 24X19 ס"מ בקירוב. אלבום: 37X28 ס"מ בקירוב. התצלומים במצב כללי טוב, עם הכספות קלות ופגמים קלים (קרע חסר בפינת אחד התצלומים). חמישה תצלומים חסרים. האלבום במצב טוב-בינוני, עם כתמים (בעיקר בשולי הדפים הכתובים), ומספר קרעים וקרעים חסרים (קטנים, בשוליים). כריכה בלויה ופגומה, עם קרעים. הכריכה הקדמית, יחד עם דף הבטנה והדף הראשון, מנותקים. חיפוי לוח הכריכה האחורי מנותק.
אוסף כרזות צבעוניות לתלייה בכיתות בית הספר (בפרסומי הוצאת "מנורה" מכונות הכרזות "תמונות הוראה"). כל כרזה מוקדשת לתחום מסוים – הבית על חדריו השונים, פריטי לבוש, טבע וחקלאות, מקצועות, בעלי חיים, גוף האדם, ועוד; הפרטים והחפצים הרבים המופיעים בכל איור ממוספרים, ובתחתית כל כרזה מקרא המפרט את שמותיהם בעברית. כרזה אחת מציגה את אותיות הא"ב העברי, ולצד כל אות איור מתאים.
"הוצאה עברית מנורה" הוקמה בווינה בשלהי מלחמת העולם הראשונה, והתמחתה בהוצאת ספרים יהודיים, בעברית ובגרמנית, וספרים עבריים.
מייסד ההוצאה, הרב משה דוד גרוס (1882-1966), יליד הונגריה, כיהן כרב בהונגריה ובשוויץ (בקהילת לוצרן), וכמנהל בית ספר בבוקובינה. ב-1913 עלה לארץ ישראל ושימש כמורה בבית המדרש למורים של חברת "עזרא". בשלהי מלחמת העולם הראשונה עקר לווינה, שם ייסד את הוצאת "מנורה", אשר חנות הספרים שלה שימשה מקום מפגש לאנשי ספר יהודים, ביניהם אנשי "המזרחי" ואנשי "אגודת ישראל". ב-1930 עלה בשנית לארץ ישראל, עבד בקרן הקיימת והיה פעיל ב"מזרחי". מספריו החשובים: "דע מה שתשיב", "המילון השלם" (עברית-גרמנית), ו"אוצר האגדה". נפטר בתל אביב.
[21] כרזות, 94X63.5 ס"מ בקירוב (כרזות אחדות מעט גדולות יותר). מצב משתנה. כתמים בכמה כרזות. קמטים. קרעים, בהם קרעים חסרים בשוליים (לרוב ללא פגיעה בטקסט או באיורים).
מפת ארץ ישראל ועבר הירדן, מודפסת על ארבעה גיליונות נייר גדולים, עם סימון אדמות הקק"ל, מושבות יהודיות, חורבות, מסילות ברזל ונמלים. בשוליים שתי מפות קטנות: ארץ כנען לפי חלוקת השבטים ומפה של ירושלים.
המפה מבוססת על מפה גרמנית לתלמידי בית ספר, שהוכנה בידי Johann Georg Rothaug ו-Friedrich Umlauft ופורסמה במספר מהדורות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. עורך המהדורה העברית, שמואל קליין, תרגם את שמותיהם של עשרות היישובים והאתרים שהופיעו במפה הגרמנית, והוסיף עליהם סימונים לאדמות שנרכשו בידי המפעל הציוני בראשית המנדט ("ע"פ המצב בסוף תרפ"א").
פרטי ההוצאה מודפסים על רצועת נייר ומודבקים למפה (מסתירים את פרטי ההוצאה "פרייטג וברנדט"). בקטלוג הספרייה הלאומית עותק של מפה זו, ללא המדבקה של הוצאת "מנורה".
4 גיליונות, 94.5X63 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים וקמטים (ברובם קלים, בשוליים). קרעים, נקבים וקרעים חסרים בשוליים.
שלט פח מודפס, פרסומת מאוירת למשקה כינין Quina Wine of Rishon Le Zion-Ferro, מתוצרת יקבי ראשון לציון של "כרמל מזרחי" ("כרמל אוריינטל"). עוצב בסטודיו של זאב רבן ומאיר גור-אריה. הוצאת אלפרד זלצמן, ירושלים, [שנות ה-20 או שנות ה-30?]. אנגלית וערבית.
שלט פרסומת צבעוני. במרכז האיור נראה בקבוק "פרו קינה", על רקע שמש זורחת ומבנים תעשייתיים (אולי רמז ליקבי "כרמל מזרחי" בראשון לציון, על גגותיהם המשולשים). בתחתית הכרזה כיתוב בערבית ובאנגלית: " Recommended by Medical \ Tonic Envigorator \ of Rishon LeZion \ Ferro Quina Wine Authorities".
השלט עוצב בסטודיו "בית עבודה לאמנות אינדוסטריאלית" של זאב רבן ומאיר גור-אריה. ראו "קדם", מכירה 80, חלק א', פריט 301 – מתווה לפרסומת ליקבי "כרמל מזרחי", עם איור דומה ביותר לזה שנדפס על השלט שלפנינו, חתום בחותמת הסטודיו.
"כרמל מזרחי"
היקב שהוקם במושבה ראשון לציון בידי מתיישביה הראשונים, בסיועו הכלכלי של הברון דה רוטשילד ובהדרכת פקידיו, החל לייצר יין בשנת 1890 (יקב נוסף קם בזיכרון יעקב). שוק היין המקומי בארץ ישראל היה קטן, ובשנת 1896 הוקמה חברה לייצוא היינות לרחבי העולם. היעד הראשון ליצוא היה ורשה, בה נוסדה חברת מניות בשם "כרמל", כן נפתחו סניפים באודסה, בהמבורג ובניו יורק, ונציגויות בברלין, בווינה ובלונדון. מטעמי כשרות נשלחו הבקבוקים לחו"ל כשהם סגורים וחתומים, וחברות ההפצה בערים השונות עמדו בקשר עם רבנים מקומיים, שפיקחו על כשרות היין.
כעבור כמה שנים החלו לשווק את היינות גם באימפריה העות'מאנית, תחת השם "כרמל אוריינטל", והיקבים בראשון לציון ובזיכרון יעקב נקראו בעברית "כרמל מזרחי". החברה הפעילה סניפים בערים מרכזיות באימפריה העות'מאנית: יפו, ירושלים, חיפה, ביירות, דמשק, קהיר, אלכסנדריה, פורט סעיד, וערים נוספות, ולצד ייצור יין כשר והפצתו, שיווקה גם ברנדי, ליקרים שונים, ומשקאות קלים, דוגמת מי טוניק.
אלפרד זלצמן (Alfred Salzmann), מחלוצי ההתיישבות היהודית בשכונת בקעה ("גאולים") בירושלים, ומורה ב"בצלאל". עלה לארץ ישראל מאוסטריה בשנת 1921, והקים בבקעה מפעל לייצור מוצרי פח שונים, ביניהם: קופות צדקה וקופות פח לגיוס תרומות עבור הקרן הקיימת, קופסאות אטומות לתרופות ולתחבושות, קופסאות לביסקוויטים (עבור מפעלי פרומין והדר הידועים), ושלטי פרסומת, דוגמת השלט שלפנינו.
46.5X34.5 ס"מ. מצב טוב. שריטות וקילופים, עם נזק קל להדפס. כתמי חלודה ופגמים קלים, בעיקר בשוליים, עם נזק קל לטקסט בתחתית. ארבעה נקבים לתלייה בפינות.
כרזה הקוראת להתגייס לחיל הנוטרים. האיור מציג שלושה נוטרים, חובשים שלושה כובעים שונים – כובע רחב שוליים, כומתה צבאית וכובע "קולפאק". כיתוב בשחור ואדום.
חיל הנוטרים היה כוח שיטור יהודי-מנדטורי שעסק בהגנת היישובים העבריים. על מנת להבדילם מהשוטרים האנגלים – נקבעו ליחידות הנוטרים מדים וכובעים מיוחדים. מרבית הנוטרים היו חברי "הגנה" בסתר, סייעו למחתרת בהברחת נשק, באימון ובהקמת יישובים.
48X35.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול, קמטים ומעט כתמים. התכהות קלה בנייר. קרעים בשוליים (ברובם קלים קרע במרכז ונקבי סיכות בפינות. פיסות נייר עגולות קטנות מודבקות בשתי הפינות העליונות.
איור צבעוני של שבעת המינים על רקע מדבר רחב – חציו חרוש וחציו שממה. בתחתית הכרזה, ציטוט מדברי מנחם אוסישקין: "אל תאמר מחר נגאל, שמא נאחר את המועד" וציטוט מן המקרא: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ-זית שמן ודבש" (דברים ח:ח).
33X45.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קו קיפול אופקי. קמטים. קרעים קלים בשוליים. נקב קטן במרכז.
שלושה תצלומים אייקוניים מאת הצלם הישראלי דוד רובינגר (1924-2017). הדפסים בפורמט גדול; חתומים בחתימת ידו של הצלם, עם הקדשות בכתב ידו.
1. הצנחנים בכותל המערבי. חתימה והקדשה בכתב ידו של רובינגר בתחתית.
39X29.5 ס"מ.
2. הרב גורן בכותל, אוחז בשופר ונישא על כתפי חיילים. חתימת ידו של רובינגר בפינה השמאלית התחתונה; הקדשה בכתב ידו בחלק העליון.
45.5X29.5 ס"מ.
3. מנחם ועליזה בגין במטוס – בגין מסייע לאשתו לנעול נעל. חתימת ידו של רובינגר בפינה השמאלית העליונה; הקדשה בכתב ידו בגב.
43.5X29.5 ס"מ.
מצב טוב. מדבקות זכויות יוצרים של רובינגר בגב התצלומים (אנגלית).
דוד רובינגר (1924-2017), מבכירי צלמי העיתונות הישראליים, חתן פרס ישראל לתקשורת. במהלך הקריירה העיתונאית הארוכה שלו, שנמשכה מעל לשבעה עשורים, עבד בכלי תקשורת ישראליים ובינלאומיים, ביניהם "העולם הזה", "ידיעות אחרונות" והמגזינים "טיים" ו"לייף" האמריקניים, וצילם כחצי מיליון תמונות, המתעדות את ההיסטוריה הישראלית בעצם התהוותה.
נוסף על תצלומי העיתונות החדשותיים ה"רגילים", נודע רובינגר בפורטרטים שיצר: מתוך יחסי קרבה ואמון שהצליח לבנות עם מושאי הצילום שלו זכה להנציח מנהיגים ישראלים ולא-ישראליים ברגעים אינטימיים ואנושיים, שעיתונאים מעטים נחשפו אליהם. אולם, את עולמו קנה לו בסדרת הצילומים האייקוניים שיצר ביום כיבוש הכותל המערבי בירושלים.
לימים, התבטא רובינגר לגבי תמונת הצנחנים:
"לא אחת נשאלתי אם אני רואה בתמונת שלושת הצנחנים ליד הכותל את התמונה הגדולה של חיי. תשובתי חדה ונחרצת – לא. מה שהעניק לה את חשיבותה היו הנסיבות שבהן צולמה, וזה מה שהפך אותה לסמל שרבים יכולים להזדהות איתו. כפי שקורה לא אחת באמנות, בני אדם רואים בסמלים את מה שלבם מחפש. שוב ושוב אני שומע שמדברים על תמונת 'הצנחנים הבוכים ליד הכותל'. למען האמת, איש מהמצולמים אינו בוכה, אבל אם כך בוחרים להתייחס אליה, יבושם להם". (מצוטט אצל רפי מן, "'איפה זה עם הזקן הג'ינג'י?'" לזכרו של הצלם דוד רובינגר, מתעד ההיסטוריה הישראלית". אתר העין השביעית).