מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי נחום פרצוביץ, מראשי ישיבת מיר בארץ ישראל. ירושלים, ז' מנ"א תשט"ז [1956].
המכתב נשלח לאחד הבחורים בישיבת מיר בברוקלין שבארה"ב, שביקש מרבי נחום לברר למטרת שידוך על טיבו של הבחור נח ויינברג מארה"ב, שלמד תקופה בישיבת מיר בירושלים [הגאון המופלא רבי נח ויינברג (תר"צ-תשס"ט), לימים מייסד וראש ישיבות "אש התורה", מגדולי פעילי הקירוב ומפיצי היהדות בארצות הברית ובעולם כולו].
רבי נחום משיב במכתבו: " את מר נח וויינברג שיחי' הנני מכיר היטב מעת למדו פה בישיבתנו, והנו מצוין נפלא בכל המובנים, בין בבקיאות, בין בהבנתו החודרת ומעמיקה באופן מצוין מאד עפ"י דרך הבנת התורה הנכונה, ומתמיד גדול כפי שראינו פה בלמדו בישיבה לילות כימים, וגם יראת ה' היא אוצרו, ומוכתר במעלות ומידות תרומיות ונימוסין נאים ומעורב בין הבריות, וכל מכיריו פה גמרו עליו את ההלל". בהמשך הוא מוסיף שהוא בירר גם אצל חמיו ראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ: "גם שאלתי את דעת כבוד מו"ח הגאון שליט"א בזה ואמר ג"כ ככל מה שכתבתי". רבי נחום מוסיף להבהיר: ". ..ורבים רצו לקחת או..ורבים רצו לקחת אותו לבנותיהם, רק הוא כנראה בררן גדול וכנראה מבוקשו הוא אשה יראת ה' היא תתהלל שזה לא קל למצא...".
בסוף המכתב דורש רבי נחום בשלום אבי הנמען ובשלום ראש הישיבה בארה"ב רבי אברהם קלמנוביץ.
הגאון רבי נחום פרצוביץ (תרפ"ג-תשמ"ז), תלמיד רבי ברוך בער ליבוביץ בעל ה"ברכת שמואל" ורבי אלחנן וסרמן, ובהמשך תלמיד ישיבת מיר במיר ובשנחאיי. חתן הגאון רבי חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר. בשנת תשכ"ה התמנה לראש ישיבת מיר, ונודע לאחד מגדולי מרביצי התורה בדור הקודם. למרות מחלתו הקשה ופטירתו בדמי ימיו, רבי נחום נחשב לאחד מ"מוסרי התורה" לדורות. דרך לימודו, המוכרת בעיקר מספרי שיעוריו ההולכים ונדפסים במהלך השנים ע"י תלמידיו ומשפחתו, נחשבת לאבן יסוד בכל עולם התורה בדורנו.
נשוא המכתב: הגאון המופלא רבי ישראל נח וינברג (תר"צ-תשס"ט), בן-זקוניו של הרב הקדוש רבי יצחק מתתיהו וינברג מטבריה וארה"ב (תרל"ה בערך-תש"ה, אחיו הגדול של האדמו"ר מסלונים בעל "ברכת אברהם"). נולד בניו יורק ארה"ב ולמד בישיבת "רבנו חיים ברלין" ובישיבת "נר ישראל" בבולטימור, ונודע כאחד ה"עילויים" הגדולים בישיבות ארה"ב. בראשית שנת תשי"ד נסע לארץ ישראל על מנת לפגוש את ה"חזון איש", אך הוא הגיע לארץ מיד לאחר פטירתו. באותה תקופה למד בישיבת מיר בירושלים, ולאחר כשנה חזר לארה"ב. לאחר נישואיו בשנת תשי"ח עלה לארץ ישראל ולמד בכוללי האברכים בירושלים. כבר בבחרותו כאב הרב וינברג על ההתבוללות שפשתה אצל יהודי ארצות הברית והתפוצות ועל הבורות של יהודי ארה"ב בתרבות והמסורת היהודית, וראה את הפתרון לכך רק בהצתת "אש התורה" בשיעורי יהדות ותלמוד ברמה גבוהה. בשנת תשכ"ו הקים הרב וינברג את הישיבה הראשונה לחוזרים בתשובה (שנסגרה לאחר תקופה קצרה), ובשנת תש"ל הקים יחד עם כמה מחבריו את ישיבת "שמע ישראל" לחוזרים בתשובה (שנודעה אח"כ בשם "ישיבת אור שמח"). בשנת תשל"ג פרש מישיבת "אור שמח" והקים את ישיבת "אש התורה", בדירה קטנה ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. ישיבה זו התפתחה והפכה על ידי הרב וינברג לתנועה כלל עולמית של שיבה ליהדות בארה"ב ובדרום-אמריקה. הסניף הראשון של "אש התורה" בארה"ב נפתח בסנט לואיס בשנת תשל"ט, ומאז תנועת "אש התורה" המשיכה להצית את אש התורה והיהדות ברחבי העולם, וכוללת רשת גדולה של ישיבות ומדרשות, סמינרים לקירוב רחוקים ליהדות, חוגי בית והרצאות. לצד זאת, הישיבה בירושלים העתיקה התפתחה, קיבלה את בנייניה העתיקים של "ישיבת חיי עולם" הסמוכים לכותל המערבי, והקימה במקום מספר בנינים גדולים, הכוללים את המרכז העולמי של אש התורה, הישיבה הגדולה ומרכז המבקרים.
אגרת דואר אוויר. 17.5X30 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.