מסמך בכתב-ידו וחתימתו של רבי יעקב ישראל קניבסקי - ה"סטייפלר", ובו פרטי הסכם עם נדיבה מארגנטינה, שתרמה דירות למגורי אברכים בבניין של "שיכון חזון איש" בבני ברק. תשרי תשי"ח [1957].
פרטי ההסכם עם הנדיבה: "...הנהלת כולל אברכים ע"ש מרן חזון איש זצוקלה"ה מאשר בזה כי האשה הכבודה הנדיבה מרת משא אסתר גינזברג... התנדבה עשרת אלפים ל"י לבנין בשיכון הכולל חזון איש הנועד לשיכון הרבנים גדולי התורה חברי הכולל הנ"ל [הוא הבנין אשר החל מרן זצ"ל בבנינו בעודו בחיים זי"ע]... הדירות שיבנו מכספה הם לזכות ולעילוי נשמת בעלה המנוח... ר' שאול יצחק ב"ר בנציון גינזבורג ז"ל שנלב"ע ביום י"א תמוז תשי"ד בארגנטינא... הנהלת הכולל מתחייבת להציב אבן זכרון בהדירות במקום נראה לעין, בגודל ובמקום שתחליט המנדבת הנ"ל. בתוך החוזה שיֵעָשֶֹה עם הרב שיכנוס לדור שמה, יהא תנאי מפורש שעליו האחריות להחזקת האבן-זכרון במצב טוב... וכמובן שהנהלת הכולל מתחייב שלא לשום שום אבן זכרון אחר על אותן דירות שיבנו מכספי המנדבת הנ"ל, זולת השלט זכרון להר"ר שאול יצחק גינזבורג ז"ל...".
על החתום באו ראשי הכולל (גיסיו של ה"חזון איש"): רבי נחום מאיר קרליץ ורבי יעקב ישראל קניבסקי [כל המסמך בכתב-ידו האופייני של רבי יעקב ישראל קניבסקי, כולל העתקת חתימת גיסו רבי נחום מאיר קרליץ].
אחת מהדירות שנבנו מכספי הנדיבה הנ"ל, היא דירתו המפורסמת של הגאון רבי חיים קניבסקי בבנייני "שיכון חזון איש" ברחוב רשב"ם 23 בבני ברק; ואכן, בקיר דלת הכניסה של ביתו נמצא עד היום השלט המדובר בהסכם זה - ראה תמונות מצורפות].
[1] דף, 26 ס"מ. כ-22 שורות בכתב-ידו של ה"סטייפלר". מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וסימני קיפול.

מצוקת הדיור בבני ברק בשנות ה-50 ובניית "שיכון חזון איש"
העובר היום ב"עיר התורה" בני ברק, בה נמצאים ישיבות וכוללי-אברכים לרוב, איננו מודע לרוב לקשיי ה"בראשית" של הישוב החרדי ומשפחות האברכים בבני ברק. אברכי ישיבת פוניבז' ואברכי ה"כולל" שייסד ה"חזון איש" סבלו ממצוקת דיור נוראה. רוב הדירות החדשות בעיר נבנו כ"שיכונים" ממשלתיים וחלוקת הדירות בהם נשלטה ע"י ארגוני עובדים ומפלגות עוינות. אלה סירבו לספק מענה למשפחות חרדיות ולמשפחות לומדי התורה שרצו לגור בעיר. הדירות הפרטיות של מתיישבי בני ברק הוותיקים, שהושכרו במחיר גבוה, אוכלסו בצפיפות רבה, עד כדי כך שבדירה אחת התגוררו מספר משפחות של אברכים, כל אחת בחדר אחר. לדוגמה, כשהתחתן הגאון רבי חיים קניבסקי בשנת תשי"ב, הוא התגורר עם רעייתו הרבנית במשך מספר שנים בשכירות בדירה אחת עם שלש משפחות (משפחות הגאון רבי פנחס שרייבר, ומשפחת בן-דודו הגאון רבי נסים קרליץ).
מצוקה קשה זו הובילה לבניית כמה שיכונים עבור הקהילה החרדית, רובם באזורים המזרחיים של בני ברק, שהיו אז מעט מרוחקים מהמרכז העירוני של המושבה: "שיכון חזון איש" ברחוב רשב"ם (שלפי האמור במסמך שלפנינו: "החל מרן [החזון איש] זצ"ל בבנינו בעודו בחיים"); "שיכון ויז'ניץ"; "קרית אגודת ישראל" (כיום: רחוב עזרא בעיר); ובתי "נציבי ישיבת פוניבז'". הדירות בשיכונים הנ"ל הושכרו בחלקם ב"דמי מפתח", וחלקם נמכרו במחיר מוזל למשפחות האברכים ומשפחות חרדיות, שלא הצליחו לקבל "שיכון" ממשלתי בעיר בה חפצו לחנך את ילדיהם.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי נחום פרצוביץ, מראשי ישיבת מיר בארץ ישראל. ירושלים, ז' מנ"א תשט"ז [1956].
המכתב נשלח לאחד הבחורים בישיבת מיר בברוקלין שבארה"ב, שביקש מרבי נחום לברר למטרת שידוך על טיבו של הבחור נח ויינברג מארה"ב, שלמד תקופה בישיבת מיר בירושלים [הגאון המופלא רבי נח ויינברג (תר"צ-תשס"ט), לימים מייסד וראש ישיבות "אש התורה", מגדולי פעילי הקירוב ומפיצי היהדות בארצות הברית ובעולם כולו].
רבי נחום משיב במכתבו: " את מר נח וויינברג שיחי' הנני מכיר היטב מעת למדו פה בישיבתנו, והנו מצוין נפלא בכל המובנים, בין בבקיאות, בין בהבנתו החודרת ומעמיקה באופן מצוין מאד עפ"י דרך הבנת התורה הנכונה, ומתמיד גדול כפי שראינו פה בלמדו בישיבה לילות כימים, וגם יראת ה' היא אוצרו, ומוכתר במעלות ומידות תרומיות ונימוסין נאים ומעורב בין הבריות, וכל מכיריו פה גמרו עליו את ההלל". בהמשך הוא מוסיף שהוא בירר גם אצל חמיו ראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ: "גם שאלתי את דעת כבוד מו"ח הגאון שליט"א בזה ואמר ג"כ ככל מה שכתבתי". רבי נחום מוסיף להבהיר: ". ..ורבים רצו לקחת או..ורבים רצו לקחת אותו לבנותיהם, רק הוא כנראה בררן גדול וכנראה מבוקשו הוא אשה יראת ה' היא תתהלל שזה לא קל למצא...".
בסוף המכתב דורש רבי נחום בשלום אבי הנמען ובשלום ראש הישיבה בארה"ב רבי אברהם קלמנוביץ.
הגאון רבי נחום פרצוביץ (תרפ"ג-תשמ"ז), תלמיד רבי ברוך בער ליבוביץ בעל ה"ברכת שמואל" ורבי אלחנן וסרמן, ובהמשך תלמיד ישיבת מיר במיר ובשנחאיי. חתן הגאון רבי חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר. בשנת תשכ"ה התמנה לראש ישיבת מיר, ונודע לאחד מגדולי מרביצי התורה בדור הקודם. למרות מחלתו הקשה ופטירתו בדמי ימיו, רבי נחום נחשב לאחד מ"מוסרי התורה" לדורות. דרך לימודו, המוכרת בעיקר מספרי שיעוריו ההולכים ונדפסים במהלך השנים ע"י תלמידיו ומשפחתו, נחשבת לאבן יסוד בכל עולם התורה בדורנו.
נשוא המכתב: הגאון המופלא רבי ישראל נח וינברג (תר"צ-תשס"ט), בן-זקוניו של הרב הקדוש רבי יצחק מתתיהו וינברג מטבריה וארה"ב (תרל"ה בערך-תש"ה, אחיו הגדול של האדמו"ר מסלונים בעל "ברכת אברהם"). נולד בניו יורק ארה"ב ולמד בישיבת "רבנו חיים ברלין" ובישיבת "נר ישראל" בבולטימור, ונודע כאחד ה"עילויים" הגדולים בישיבות ארה"ב. בראשית שנת תשי"ד נסע לארץ ישראל על מנת לפגוש את ה"חזון איש", אך הוא הגיע לארץ מיד לאחר פטירתו. באותה תקופה למד בישיבת מיר בירושלים, ולאחר כשנה חזר לארה"ב. לאחר נישואיו בשנת תשי"ח עלה לארץ ישראל ולמד בכוללי האברכים בירושלים. כבר בבחרותו כאב הרב וינברג על ההתבוללות שפשתה אצל יהודי ארצות הברית והתפוצות ועל הבורות של יהודי ארה"ב בתרבות והמסורת היהודית, וראה את הפתרון לכך רק בהצתת "אש התורה" בשיעורי יהדות ותלמוד ברמה גבוהה. בשנת תשכ"ו הקים הרב וינברג את הישיבה הראשונה לחוזרים בתשובה (שנסגרה לאחר תקופה קצרה), ובשנת תש"ל הקים יחד עם כמה מחבריו את ישיבת "שמע ישראל" לחוזרים בתשובה (שנודעה אח"כ בשם "ישיבת אור שמח"). בשנת תשל"ג פרש מישיבת "אור שמח" והקים את ישיבת "אש התורה", בדירה קטנה ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. ישיבה זו התפתחה והפכה על ידי הרב וינברג לתנועה כלל עולמית של שיבה ליהדות בארה"ב ובדרום-אמריקה. הסניף הראשון של "אש התורה" בארה"ב נפתח בסנט לואיס בשנת תשל"ט, ומאז תנועת "אש התורה" המשיכה להצית את אש התורה והיהדות ברחבי העולם, וכוללת רשת גדולה של ישיבות ומדרשות, סמינרים לקירוב רחוקים ליהדות, חוגי בית והרצאות. לצד זאת, הישיבה בירושלים העתיקה התפתחה, קיבלה את בנייניה העתיקים של "ישיבת חיי עולם" הסמוכים לכותל המערבי, והקימה במקום מספר בנינים גדולים, הכוללים את המרכז העולמי של אש התורה, הישיבה הגדולה ומרכז המבקרים.
אגרת דואר אוויר. 17.5X30 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

"פסק דין" בחתימות שבעה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, הרב גשטטנר ועוד) - איסור על כל שיתוף פעולה עם ה"מועצה הדתית" (אם תקום) ועל קבלת טובות הנאה או משכורת ממנה. ראש חודש חשון תש"ל [1969].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם חתימות ידי הרבנים. נוסח פסק דין בו מודיעים רבני בני ברק כי "כל מי שישתף פעולה עם המועצה הדתית בעירנו הוא פורץ גדר והוא נבדל מהצבור", ומוסיפים בתקיפות יתר: "כי מינוי מועצה דתית בעירנו בני ברק הוא נגד דין תוה"ק, וכל קיומה הוא באיסור, וחבריה יש עליהם דין של 'פורצי גדר', כאמור 'ופורץ גדר וגו'" [סיום הפסוק הוא "ופורץ גדר ישכנו נחש", ויש כאן רמז לחרם וקללת נח"ש (נידוי-חרם-שמתא)].
על פסק הדין שלפנינו חתומים הרבנים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט); רבי משה בלוי (אב"ד פרדס כץ "הרב מבודפסט", תר"ע-תשס"ב); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב).
[1] דף. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק.