טס לספר תורה שני. כנראה אוראן (Oran), אלג'יריה, [1918 בקירוב].
כסף יצוק, מקודח וחקוק (חתום בחותמות צרפתיות: חותמת זעירה בצורת פרח או סרטן; האותיות JF עם עיטור ביניהן, בתוך מעוין זעיר - כנראה ראשי תיבות היצרן או בוחן הכסף).
לוח כסף מלבני ועבה, ששוליו העליונים מעוצבים בצורת מבנה בעל כיפות. כתובת הקדשה: "לבני ישראל לזכרון / ספר שני / למנוחת הבחו"ן [הבחור ונבון / הבחורים ונבונים] ההרוג / במלחמה הר' יעקב / והר' משה אחיו בניו של / המשו"ח [המשכיל וחכם] הר' אברהם כלפון / י"ץ תנצב"ה" (המלים "ספר שני" מקודחות בשליש העליון של הטס, בעוד שיתרת הכתובת חקוקה על גביו). בצדו האחורי של הלוח חקוק השם J. Fima, כפי הנראה, שמו של הצורף אשר יצר את הטס. שרשרת ארוכה (מקורית), לתלייה על תיק ספר התורה.
על-פי רשומות חללי מלחמת העולם הראשונה של משרד הכוחות המזויינים הצרפתי (Ministère des Armées), יעקב כלפון (יליד 1891) ומשה כלפון (יליד 1893), שניהם מהעיר אוראן שבאלג'יריה, נהרגו במהלך שירותם בצבא צרפת, יעקב בשנת 1914, בן 23 שנים, ומשה, אחיו הצעיר, בשנת 1918, בן 25 שנים (ראו חומר מצורף).
גובה: 11 ס"מ, עם השרשרת: 63 ס"מ, רוחב: 12 ס"מ. מצב טוב.

חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.

חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.

כתר לתיק של ספר תורה. צרפת (אלזס?), המאה ה-19 (לאחר 1838).
כסף יצוק ומוטבע (חתום בחותמות צרפתיות: חותמת זעירה בצורת סרטן; מעוין זעיר עם ראשי תיבות לא מזוהים); מוזהב; בד קטיפה.
כתר המזכיר בצורתו הכללית כתרי-תורה ממזרח אירופה, אשר נעשה, כפי הנראה, לשימושה של אחת מקהילות האשכנזים בצרפת (ייתכן כי באלזס; כתר הדומה במידת-מה לכתר שלפנינו נמצא בבית הכנסת של העיר קולמאר - Colmar - שבאלזס).
ניצב על בסיס עגול המעוטר בדגמים צמחיים ובבליטות עגולות וסגלגלות לסירוגין, עם עיטורים תלתניים הפונים כלפי מעלה. עשר זרועות מחברות בין הבסיס ובין העיטור העליון, המעוצב ככדור פחוס שבראשו להבת-אש. שני פתחים סגלגלים קבועים בחלקו החיצוני של הכתר, בין זרועותיו, ושני מוטות-כסף דקים עם חישוקים ממוקמים בחלקו הפנימי - עבור עצי החיים. חלקו הפנימי של הכתר מחופה בבד קטיפה עבה בגוון חום-אדמדם.
קוטר הבסיס: 19.5-21 ס"מ, קוטר מרבי: 27 ס"מ, גובה: 27 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כיפופים ושברים קלים. העיטור העליון מכופף וכמה מזרועות הכתר שבורות או מעוקמות בחיבורן אליו. קרעים ובלאי בחיפוי הבד.

חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.

חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.

זוג "תפוחים" ("רימונים") לספר תורה. אלג'יריה (או מרוקו), [סוף המאה ה-19], כתובת הקדשה משנת תרנ"א [1891].
כסף יצוק, מקודח וחקוק (גוף הרימונים כפי הנראה אינו חתום; חותמת כסף צרפתית זעירה על אחד הפעמונים); מוזהב.
חלקם העליון דמוי כתר, שבראשו עיטור בצורת פרי אננס, מונח בתוך זר עלים. גוף כל "תפוח" מעוצב כמשושה ומורכב מבסיס דמוי גביע ומחלק מרכזי ובו לוחיות המקודחות בדגמים צמחיים, עם תריסר חלונות קטנים בהם ממוקמים פעמונים (וסביבם משובצים עיטורי פרחים דמויי כפתורים). ניצבים על רגליים מצולעות וגבוהות. פעמונים נוספים משתלשלים מחלקו העליון של הבסיס.
כתובת הקדשה זהה חקוקה על הרגליים: "הרמונים אלו נעשו למנוחת היקר הנכבד / וחשוב מטה עז מקל תפארה העלוב קצר / ימים כה"ר אברהם אביקציץ ברי"ץ נ"ע / נלב"ע בה' בש' [ה' בשבוע] כ"ה לחדש אדר א' שנת תרנ"א / תנצב"ה". ייתכן כי אברהם אבוקסיס, שלזכרו הוקדשו הרימונים, היה בן למשפחה יהודית מתיטואן (מרוקו) אשר חיה באוראן (כמה מאות משפחות יהודיות מתטואן הגיעו לאוראן לאחר פרוץ המלחמה בין מרוקו לספרד בשנת 1859).
זוג דומה של "תפוחים" (עם כתובת הקדשה שאותיותיה דומות לאותיות הכתובת שלפנינו) מתיטואן (תטואן), מרוקו, מתועד במרכז לאמנות יהודית, פריט 36930 (מאוסף ביל גרוס). למידע נוסף על טיפוס זה של "תפוחים", ראו פריט קודם.
גובה: 42.5 ס"מ. מצב בינוני. מעט פגמים, שברים וכיפופים, עם תיקוני הלחמה גסים. שמונה פעמונים חסרים. שני עיטורי פרחים חסרים.

חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית
יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.

חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.

שני "תפוחים" ("רימונים") לספרי תורה (אינם זוג). אלג'יריה / לוב, [המאה ה-19].
כסף יצוק, מקודח וחקוק.
שני "תפוחים" שאינם זוג, אך בעלי עיצוב זהה.
בראש כל "תפוח" "גג" דמוי כיפה, שבראשו עיטור מסוגנן. גוף כל "תפוח" מורכב משלוש קומות בצורת משושה. בכל אחת מצלעות המשושה מקודחים עיטורים: בקומות התחתונה והעליונה עיטורים בדגמים צמחיים ובצורת מנורה, לסירוגין, ובקומה האמצעית - חלונות עם קשתות-פרסה ומתלים עבור פעמונים (חסרים). ניצבים על רגל גלילית שבראשה עיטור דמוי גביע; שש שרשראות שבקצותיהן פעמונים.
1. כתובת הקדשה חקוקה על צלעות הקומה האמצעית: "תפוחי כסף אשר עשו האחים הר' יצחק והר' דוד הכהן יצ"ו למנוחת אביהם הר' יוסף הכהן תמ"ך [תהא מנוחתו כבוד] ע"י אומן שלום גייאן". על רגל ה"תפוח" חקוקה גם שנת ייצורו: 1868. חתום בחותמת צרפתית זעירה (לא מזוהה). ייתכן כי מקורו או מקור הצורף בלוב. גובה: 35 ס"מ. מצב טוב. פעמונים חסרים.
2. כתובת הקדשה חקוקה על צלעות הקומה התחתונה: "רמני כסף שמיתנדב סי' יוסף פורת היו' למנוחת אמו". חתום בחותמות צרפתיות זעירות (ראשי תיבות היצרן או בוחן הכסף בתוך מעוין זעיר: האותיות CD עם עיטור ביניהן). גובה: 38 ס"מ. מצב טוב. פעמונים חסרים.

חפצי קודש מאוסף משפחה אלג'יראית

יהדות אלג'יריה, הנחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והגדולות ביותר שהתקיימו בארצות האסלאם, מנתה בשיאה כ-130,000 יהודים, אשר רובם נטשוה עם נסיגת כוחות הצבא הצרפתיים משטחה ועם זכייתה בעצמאות, בשנת 1962. מרביתם היגרו לצרפת, וחלקם למדינת ישראל.
פריטים 288-296 בקטלוג זה מקורם באוסף פרטי של משפחה רבנית ממערב אלג'יריה. פריטים אלה – אשר חלקם נמצאו נטושים בבתי הכנסת של אלג'יריה לאחר עזיבתם המאסיבית של יהודיה – נאספו בידי בני אותה משפחה, אשר צאצאיה היגרו בהמשך לצרפת, ואחר כך למדינת ישראל.

חותמות-כסף באלג'יריה הצרפתית
משנת 1830 ועד 1962 היתה אלג'יריה תחת שליטה צרפתית, והחל משנת 1838 נהגו בה גם חוקי הצורפות וכללי חותמות-הכסף הרשמיים שהיו נהוגים בצרפת (ראו: טרדי, עמ' 29-30; 197-200).
חלק מחפצי הכסף בקבוצת הפריטים שלפנינו נושאים חותמות-כסף צרפתיות, אשר על פי רוב נראה כי הוטבעו בידי הצורפים או בוחני-הכסף האלג'יראיים באלג'יריה, עוד במהלך המאה ה-19. עם זאת, בכמה מקרים, נראה כי הפריטים נוצרו בצרפת, והוחתמו שם עוד קודם הגעתם לאלג'יריה.
הקשר הצרפתי החזק כמו גם המגוון התרבותי של יהודי אלג'יריה (ביניהם חיו, בין היתר, מהגרים יהודים מספרד, ממרוקו, מאיטליה ומצרפת) משתקפים היטב בפריטים שלפנינו, עד שלעתים קשה להכריע, למשל, האם מקורו של פריט בסדנתו של צורף יהודי מאלג'יריה, ממרוקו הספרדית, מקהילת יהודי תיטואן (תטואן) אשר חיה באוראן שבאלג'יריה, מלוב או מצרפת. כמו כן, בכמה מהמקרים קשה לקבוע באופן חד משמעי האם פריט מסוים הוחתם בחותמות-הכסף קודם שהובא מצרפת לאלג'יריה במהלך המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20, לאחר כניסתו לאלג'יריה, או שמא הוחתם עשרות שנים לאחר מכן, עם כניסתו לצרפת במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

תודה לחיה בנג'מין ולפרופ' שלום צבר על עזרתם בבדיקת הפריטים ובתיאורם.

"ג'אמטאס", קערית שתיה עשויה כסף מעוטרת במראה המקומות הקדושים ובמגן דוד. [אפגניסטן], תרצ"ו (1936).
כסף חקוק.
קערית שתיה נמוכה על פי מסורת יהודי אפגניסטן, מעוטרת בצדה הפנימי בדגמים חקוקים צפופים ונאים: במרכז הכוס מגן דוד ובתוכו הכתובת "מגן ציון". סביבו, במסגרות מקושתות ומסוגננות, דמויות בעלי חיים, כדים, מראה הכותל המערבי בגרסה הסכמטית הנפוצה בתיאורי המקומות הקדושים ומראה מבנה בעל כיפה (שעשוי לייצג את מקום המקדש). ברצועה סביב לעיטורים אלו חקוקה כתובת ברכה: "תזכו לשנים רבות ונעימות לחיים בשמחת ירושלים ת"ו; מלכיאל בן שמואל אברמוף נולד ה חשון תרעז'". ברצועה נוספת לשפת הכוס מופיעים עיטורים צמחיים וגיאומטריים, ובתוך ארבעה מדליונים זעירים שנת ההקדשה: "תרצ"ו". צדה החיצוני של הכוס מעוטר בדמויות ציפורים.
קעריות שתיה מעין אלו, ככלי בית אחרים, ניתנו לעתים כמתנת חתונה, ונחקקו עליהן שם החתן ותאריך לידתו.
ספרות: זהר הנגבי וברכה יניב, אפגניסתאן, בית הכנסת והבית היהודי. המרכז לאמנות יהודית והאוניברסיטה העברית בירושלים, 1991. עמ' לח, פריטים 72-74.
קוטר: 9 ס"מ. מצב טוב.