ספר אדון חסדך ופתרונו בלשון איטאליאנו. ונציה, דפוס זואן די גארה, שס"ט [1609].
הספר כולל את הפיוט "אדון חסדך", הידוע בשם "מי כמוך", שחיבר רבי יהודה הלוי עם תרגום לאיטלקית באותיות עבריות, עמוד מול עמוד. הפיוט מתאר את סיפור מגילת אסתר, והוא נועד במקור להיאמר בתפילת שחרית של שבת זכור, אחרי הפסוק "מי כמוך" שלפני תפילת הלחש. בכמה מהקהילות נקראת שבת זו בשם "שבת מי כמוך" על שם הפיוט. האקרוסטיכון של הפיוט הוא אלפביתי ואחריו נוטריקון "אני יהודה הלוי הקטן ברבי שמואל הלוי", אחריו שוב א"ב, ושוב "אני יהודה".
האות ר' בא"ב הראשון מופיעה פעמיים. בספר סדר הדורות מובאת אגדה לפיה התקשה ריה"ל בחיבור בית באות ר', ורבי אברהם אבן עזרא, שהסתיר עצמו כמשרת בבית ריה"ל, השלים בית זה. כאשר נודע הדבר לריה"ל, חיבקו ונישקו ולקח אותו כחתן לבתו. ריה"ל כתב לבסוף את האות ר' גם בעצמו, אך לא רצה להוציא את מה שכתב חתנו, וכך נותרו שני בתים לאות ר'.
הפיוט זכה לחיבה רבה בקהילות רבות, ובמשך השנים חוברו חיקויים רבים לפיוט, המתחילים כולם ב"מי כמוך" וממשיכים בתיאור ניסים מקומיים שונים. פיוטים אלו חולקים מקום לעצמם ונקראים בשם "פיוטי מי כמוך".
בהדפסה שלפנינו נשמט שמו הידוע של הפיוט "מי כמוך", והכותר הוא "אדון חסדך". יתכן כי הדבר משקף את סיפור העברת אמירת הפיוט ממקומו המקורי בתפילה. אמירת הפיוט בין קריאת שמע לתפילת הלחש עוררה את הבעיה ההלכתית של הֶפסק בתפילה, וברבות השנים הועבר הפיוט ממקומו למקומות שונים בתפילה. בשנת שמ"ו (1586) נדפס בוונציה בבית הדפוס של זואן די גארה הקונטרס "מי כמכה להחכם המשורר רבי יהודה הלוי ז"ל והוא פיוט אדון חסדך שנוהגים לאומרו בשבת שלפני פורים בין מי שברך לאשרי". כלומר, הפיוט כבר לא נאמר אחרי "מי כמוך", אך עדיין נותר עם השם "מי כמכה". מאוחר יותר, בהדפסה שלפנינו (שנעשתה על ידי אותו מדפיס), כבר נשמט השם "מי כמכה" מהשער ומגוף הפיוט, והפיוט נקרא על שם תחילתו "אדון חסדך". למרות זאת, הפיוט מוכר עד היום דווקא בשם "מי כמוך".
יו דף. 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. רישומים. כריכת קלף חדשה, נתונה בקופסה תואמת.

ספר תפלת ישרים, סדר תפילות ופרקי תהלים לכל יום מימי השבוע, פרקי שירה, תפילת הדרך והטבת חלום. פיסא, דפוס גד בן שמואל פואה, [תקכ"ט 1769]. פורמט מיניאטורי.
מהדורה מיניאטורית בכריכת עור מקורית נאה, מעוטרת בעיטורים מוזהבים, עם הטבעת שם בעלים משני צדי הכריכה: " S. V..M".
פ דף. 8 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרע קטן עם פגיעה קלה בטקסט באחד מהדפים. חיתוך דפים על גבול כותרות הדפים במספר מקומות. כריכת עור מקורית. פגמים קלים בכריכה. נתון בנרתיק עור מקורי.
לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה העברית. לא מופיע אצל יערי, המדפיסים בני פואה (הספר הראשון שמונה יערי מדפוס פואה בפיסא הוא משנת תקל"ט; ראה: יערי, מחקרי ספר, עמ' 414).

תלמוד בבלי, מסכת סוטה – עם פירוש רש"י ותוספות, פסקי תוספות ופירוש המשניות להרמב"ם. ונציה, דפוס דניאל בומברג, ר"פ [1520]. מהדורה ראשונה.
כרך מתוך מהדורת התלמוד הראשונה של המדפיס דניאל בומברג בוונציה. זוהי המהדורה הראשונה בה נדפס התלמוד הבבלי בשלמותו. מהדורה נודעת זו ("דפוס ונציה") היתה למהדורת אֵם של כל מהדורות הש"ס שבאו אחריה. בה נקבע לדורות נוסח הגמרא, ובה נקבעו "צורת הדף" ומספור הדפים שנוהגים עד ימינו.
בדף מג/א תרשים להמחשה בפירוש רש"י. זהו התרשים המודפס היחיד שנמצא במהדורת התלמוד של בומברג. בשאר המקומות בהם אמורים להיות תרשימים ואיורים, השאיר בומברג מקום ריק שעליו יציירו לאחר ההדפסה.
בעמוד האחרון מופיע ה"ריגיסטרו" – רשימת הקונטרסים עם הטקסט הפותח של כל גליון (כעזר לכורכי הספר).
עותק שלם, כולל שער. נג דף (הדף אחרון מסומן כ-נד). שישה קונטרסים בני שמונה דפים, קונטרס שביעי בן חמישה דפים. 35 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים (כתמי דיו בדף המגן הקדמי, בדף הראשון ובדף האחרון). סימני עש בכל דפי הספר, עם פגיעה בטקסט, חלקם משוקמים בנייר דבק שקוף. בלאי ומספר קרעים, משוקמים בחלקם בהשלמת נייר. הגהות בכתיבה מזרחית עתיקה (ציוני מקורות ותיקונים). חותמות (מחוקות) ורישומי בעלות. כריכה חדשה.

משניות סדר זרעים, עם פירוש הרמב"ם ורבינו שמשון [הר"ש] משאנץ. ונציה, רפ"ב [1522]. מתוך מהדורת התלמוד הראשונה של המדפיס דניאל בומברג.
עם הקדמת הרמב"ם לסדר זרעים והקדמת המתרגם.
רישום בעלות, מעבר לדף השער: "שלי זה הגמרא נאום שמשון בר ויידיל שפירא".
רישומים בכתב-יד במספר מקומות.
פו; ו דף. 35 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות (כתמים קשים במספר דפים). סימני עש רבים עם פגיעות בטקסט, משוקמים ברובם במילוי נייר. קרעים חסרים רבים (קרעים גדולים בדף השער), עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (במספר מקומות השלמות של הטקסט בצילום). כריכת עור חדשה.

שלושה דפים (שישה עמודים כתובים, 25-30 שורות בעמוד), חידושים על מסכת פסחים, בכתב-ידו של הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה". [פרנקפורט דמיין?, סוף המאה ה-18 בקירוב].
חידושים על מסכת פסחים. תוכן הדפים שלפנינו לא נדפס בסדרת הספרים "חידושי הפלאה" על מסכתות הש"ס, שנדפסה בשנים תר"ס ותשנ"ד, וכפי הנראה לא נדפס באף מקום אחר.
רוב החידושים הם על סוגיית נכרי שהלווה את ישראל על חמצו ובעל חוב למפרע או להבא הוא גובה (בדפים ל ע"ב – לא ע"ב). בסוף אחד הדפים קטע על פרק ערבי פסחים (קט ע"ב), בעניין שולחן של מקדש של פרקים. חידוש זה נזכר בחידושי הפלאה (ירושלים תשנ"ד, ב, פסחים שם): "כבר כתבנו בחידושינו בטוב טעם הא דנקט דווקא שולחן".
הדפים שלפנינו הם, כפי הנראה, מתוך כרך כתב-יד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ה"הפלאה", שחלקו נדפס בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה). מו"ל הספר – רבי סענדר חיים מקאזאווע – מספר בהקדמתו כי רבי אפרים זלמן נתן לו את כתב היד להעתיק ממנו לצורך הדפסה, אך למעשה הוא העתיק והדפיס בספר הנ"ל בעיקר ענייני הלכה של "אורח חיים" ו"יורה דעה" שהיו בכתב היד. הוא מזכיר בהקדמתו גם את החידושים על הש"ס שמופיעים בכתב היד ומביע תקווה להוציאם לאור, אך למעשה אלה לא נדפסו עדיין.
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ"א-תקס"ה) אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה", כיהן בצעירותו ברבנות בערים ויטקוב ולכוביץ'. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ושם כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק רבי שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, ז'יטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו של רבי פנחס "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות" נעוצה באשמת המעתיקים של כתב היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות בהם מקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
[3] דף (שישה עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. דהיית דיו בחלק מהדפים. בלאי. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.