מכתב (9 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל פנט. דעעש, "אור לעש"ק פ' שמות תרל"ח" [טבת תרל"ח, דצמבר 1877].
מכתב בעניין תרומות לעניי צפת. שלושת העמודים הראשונים כוללים רשימות בכתב-יד [סופר], של תורמים מהעיר דעעש בחורף שנת תרל"ח. בעמוד הרביעי מכתב האדמו"ר ורישום כתובת בכתב-ידו של האדמו"ר: "ליד הרבנים המאה"ג [המאורות הגדולים] חסידים מפורסמים, רו"מ [רבנים ומנהיגים] בעיה"ק צפת תוב"ב, ולמצו[ה] רבה יחשב". חותמת שעווה (פגומה) של האדמו"ר: "מנחם בהג[און] מה"ו יחזקאל זצ"ל mendel…".
הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל פנט אב"ד דעעש (תקע"ח-תרמ"ה), בנו של האדמו"ר בעל "מראה יחזקאל" (תלמיד רבי מנדל מרימנוב, שכיהן כאב"ד קרלסבורג וחבל זיבנבירגן). בשנת תקצ"ז למד אצל ה"חתם סופר" בישיבת פרשבורג, והיה הבחור היחידי בישיבה שלבש בשבת מלבושי-משי חסידיים. רבו ה"חתם סופר" קירבו בחביבות רבה והיה מטייל עמו בכל ערב שבת ומשוחח עמו בלמוד [החתם סופר נהג לכנותו בכינוי החיבה "דער גאלדענער מאנדעל"]. בזמן לימודיו אצל ה"חתם סופר" זכה ל"גילוי אליהו" ונתן לו "שלום" כשהופיע בבית-המדרש בדמות עני. משנת תר"ב כיהן כאב"ד ארישאר ומשנת תרי"ח אב"ד דעעש. משנת תרט"ו בערך שימש כרב הראשי של חבל זיבנבירגן (טרנסילבניה). מחבר ספר "מעגלי צדק" על התורה וסדרת ספרי השו"ת "אבני צדק", "שערי צדק" ו"משפט צדק".
[1] דף כפול (ארבעה עמודים כתובים). 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

כתב-יד, מפתח מאמרים ופתגמים לספר "עין יעקב" – אוטוגרף המחבר רבי יהודה אריה ממודינה. [ונציה, סביבות השנים ש"ס-ש"פ, ראשית המאה ה-17, בקירוב].
לפנינו כרך בן תשעים דף, בכתב-ידו של רבי יהודה אריה ממודינה. חיבור מפתחות שהכין למאמרים ופתגמים בספר "עין יעקב".
רבי יהודה אריה ממודינה (ריא"ם; של"א-ת"ח), מחשובי חכמי איטליה במאות ה-16 וה-17, ומחברם של ספרים רבים במקצועות שונים. שימש כדיין ודרשן, סופר, משורר ומגיה, בעיר מולדתו ונציה. תלמידם של רבי שמואל יהודה קצנלבוגן ורבי שמואל ארקיוולטי, ורבו של רבי שאול הלוי מורטירה. התפרסם בפיוטו "יום זה יהי משקל כל חטאתי", הנאמר ביום כיפור קטן.
החיבור שלפנינו כולל מפתח למאמרים ופתגמים בספר "עין ישראל" (חלקו השני נקרא "בית ישראל") – קובץ אגדות חז"ל בתלמוד בבלי וירושלמי (בעריכת רבי יעקב בן חביב ובנו הרלב"ח), הנודע בשמו הראשון "עין יעקב". האינקוויזיציה באיטליה כללה את הספר עם ספרי התלמוד שנידונו לשריפה בשנות החמישים של המאה ה-16. לאחר כעשור שנים, בשנת שכ"ו, הותר להדפיס את הספר בשנית, אך עם השמטות הצנזורה ועם שינוי שם הספר ל"עין ישראל". בשם זה נדפס החיבור במספר מהדורות במשך השנים הבאות. האיסור על החזקת ספרי התלמוד הבבלי והירושלמי, והגבלת ההיתר לספר "עין ישראל" המצונזר בלבד, הביאו להתפשטות החיבור באיטליה ולהרחבת קהל הקוראים שלו, גם בקרב ציבור הלמדנים ותלמידי החכמים, כשספר זה, יחד עם ספרי הרי"ף, היווה את החלופה לספרי התלמוד שהחזקתם נאסרה. תפוצתו הרחבה של ספר "עין ישראל" באותם ימים הולידה כמה ספרי מפתחות מיוחדים לספר זה, שנועדו להקל על הלומדים את מלאכת החיפוש של מאמר או פתגם מסוים בספר, בהם: "זכרון תורת משה", מאת רבי משה פיג'ו (קושטא, שי"ד); "לוח מאמרי עין ישראל", מאת רבי אליעזר ריאיטי (ונציה, שע"ב); ו"בית לחם יהודה" מאת רבי יהודה אריה ממודינה (ונציה, שפ"ה).
את המפתח שלפנינו ערך ריא"ם בשיטה שונה מזו שבספרו "בית לחם יהודה", המסודר לפי ערכים (על פי שיטת "זכרון תורת משה"). המפתח כאן דומה לשיטת המפתחות בספר "לוח מאמרי עין ישראל" של ר"א ריאיטי, הערוך לפי סדר אלפביתי של המאמרים והפתגמים, אלא שבשונה ממנו סידר ריא"ם את המאמרים שבכל אות לפי סדר המסכתות.
ברשימת החיבורים של ריא"ם, באוטוביוגרפיה שלו "חיי יהודה", איננו מוצאים את זכרו של החיבור שלפנינו, וייתכן כי ריא"ם נמלך מהתוכנית להדפיסו אחרי הדפסת ספרו "בית לחם יהודה" (ונציה, שפ"ה), הערוך בשיטה שונה.
זיהויו של החיבור כאוטוגרף של רבי יהודה אריה ממודינה מתברר על פי השוואה מדוקדקת לדוגמת כתיבת ידו הידועה לנו מכמה כתבי יד של חיבוריו המצויים בספריות ציבוריות שונות (ביניהם: קובץ אגרות, כת"י לונדון, הספרייה הבריטית Or. 5396; "קול סכל ושאגת אריה", כת"י פלטינה, פרמה 2238; "ארי נוהם", כת"י מוסקבה, גינצבורג 1681).
בעמוד האחרון של החיבור שלפנינו, אחרי החתימה "תם ונשלם שבח לבורא עולם", הוסיף ריא"ם עוד חמשה פתגמים מלשון התלמוד, אולי בכוונה לרמוז באמצעותם לעניין כלשהו: "אבוהון דכולהו דם", "אבא ממשפחת בריאי הוה", "ארד[ל]יא לי וגוזלייא לאבא", "אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום", "חבל על דאבדין ולא משתכחין". אחריהם הוסיף עוד שני פתגמים הלקוחים מספר הזוהר (פרשת בשלח, דף מה): "מאן דנשיך מכלבא מקליה אזדעזע", "ארחוי דכלבא כד מחיין ליה באבנא איהו אתי ונשיק[!] ליה".
[90] דף. 20 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים ועקבות רטיבות קשים. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. כריכה ישנה, פגומה וחסרה בחלקה, עם סימני עש רבים.
נכתב על פי חוות דעת מצורפת מאת הרב משה הלל.

כתב-יד, סגולות, השבעות, לחשים, קמיעות, גורלות ופתרון חלומות – פנקס "קבלה מעשית" של רבי רפאל ישעיה אזולאי, בנו של החיד"א ורבה של אנקונה. כתוב בחלקו בכתיבת סופר ובחלקו ע"י רבי רפאל ישעיה אזולאי. [אנקונה, תקע"ח-תקע"ט בקירוב].
כתב-היד כתוב לסירוגין בכתיבת-סופר איטלקית נאה, ובכתיבה ספרדית בכתב-ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי, שהוסיף סגולות והשבעות רבות. כתב היד מכיל גם רשימות אישיות שלו, עם חשבונות של הוצאות והכנסות ושמות יהודים מאנקונה, בשנים תקע"ח-תקע"ט. שלושה דפים בכתיבה ספרדית נאה (מכותב לא ידוע). כולל טבלאות, איורים קבליים, ו"כתב מלאכים".
להלן פירוט כללי של כתב-היד:
דפים [1-3] – סגולות, השבעות ולחשים, למצבים שונים: "להתברך הבית...", "להשיב אדם לדעתך", "לחן בעיני כל אדם אפילו מלך ושלטון...", "לאהבה", "לאסור אדם", "להטות דיין או מושל מדעתו", "לנצח בעל ריבך", ועוד; סדר "עשיית הקמיעין ותקונן", עם תפילות "לקדש הקמיע".
דפים [4-7] – סגולות ולחשים בכתב-ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי: "לאשה ששונאה את בעלה", "לש"ח" [לשאלת חלום], "להביא נדות", "לעצור דם נדות", ועוד.
דף [8] – סגולות רבות "לאהבה", כולל סגולה "נפלאה" לאהבה המכונה "השבעת הואליריאנא" (השבעת צמח בשם ולריאנה).
דף [10-11] – סגולות רבות לאהבה; "סגולות ז' קערות המסוגלים לכל חולי", נוסחי השבעות לכתיבה על קערות למחלות שונות: "לכאב הידים והרגלים", "לחולי אשר יהיה בלבו", "לכאב הראש ולכל חולי שבעולם", "למי שיש לו כפיה או שעמום", "למי שנתאלם או נתעקמו ידיו ורגליו או פיו", "לחולי אבעבועות", "למי שקם בלילה בפחד ורעדה ויש לו דמיונות או פחד"; שם מפורש ש"אסור לקרותו רק במחשבת השכל לכוין בו בלבד", ואשר נועד לעתות צרה: "כאשר תראה העולם בצער גדול מאיזה ענין פחד או מלחמות או דבר או מגפה או רעב...". לאחר השם הארוך, מופיע "חותם השם הנזכר" – טבלת צירופי אותיות של השם הנ"ל.
דף [12] – "סגולת וסוד נגד הפחד".
דפים [13-14] – הוראות שונות לעריכת גורלות (עם הכותרות "גורל בדוק"), לשאלת חלום ("ש"ח"). בדף [13ב] רישום קמיע בכתב-יד רבי רפאל ישעיה אזולאי. בדף [14ב] רישום בכתב-יד רבי רפאל ישעיה אזולאי: "הא לך ענין פלא וסוד גדול לבלבול המוח ושגעון ועצבות...".
דף [15] – סגולות בכתב-ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי: "ענין פלא אם כל הרפואות והסגולות לא הועילו...".
דף [16ב] – בכתב-ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי: "ש"ח [שאלת חלום], כתוב בעלה של אתרוג ושים תחת מראשותיך...".
דפים [17-21] – "ספר פתרון חלומות".
דף [24ב] – בכתב-ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי: נוסח קמיע "למי שרוצה להמיר ומכושף...", ועוד.
דפים [25-27] – "השבעת הטבעת כדי להפיל גורל והוא בדוק" – בכתיבה מזרחית נאה, מכותב לא ידוע.
דף [27ב] – בכתב-ידו של רבי רפאל ישעיה אזולאי: "לחש לכאב הראש חזק".
דף [28] – "לחש לנכפה משדים", לחש באיטלקית (כתובה באותיות עבריות מנוקדות), בשוליו תוספת שתי שורות בכתב-ידו רבי רפאל ישעיה אזולאי.
דף [29] – בכתב-יד רבי רפאל ישעיה אזולאי: "להשחי'[ת] שונא דע סוד זה השם...".
דפים [29ב-31א] – קמיעות וסגולות "להפריד אהבה של שנים שאהובים זה לזה", "לשנאת האוייב", "לכאב העינים", "לחולי העינים", "להאיר חשכת העינים" "לחולי הנופל ב"מ [בר מינן]", "להפיל שונאך", "להמית אדם", ועוד.
דף [31ב] – בכתב-יד רבי רפאל ישעיה אזולאי, סגולות שונות: "לשנאה", "דבר מנוסה לנצח בעל דינו", "לאשה שאין מתקימין ולדיה", ועוד.
רשימות אישיות בכתב-יד רבי רפאל ישעיה אזולאי:
דף [16א] – "חשבון של השליח צפת ח"ר מרדכי אסיאו נר"ו לקחתי מהגזבר ס' יצחק לוי בעד הוצאותיו..." [רבי מרדכי אסיאו/אשיאו, מחכמי שאלוניקי, מחבר "הגיד מרדכי", עלה לירושלים ויצא משם כשד"ר לאיטליה].
דף [22] – "חשבון היין שאני לוקח מסי' דוד חסון אדר תקע"ט... עד ר"ח אדר... ערב ר"ח ניסן... חג הפסח... ערב שבועות... סיון... תמוז"; "היום יום ה' ב' שמות עשינו חש' עם שמשון צירינו[?]...".
דף [23] – "חשבון עם הנ"ל...", "נשארתי חייב לשמשון...".
דף [32] – "ניסן תקע"ח: מה שאני צריך ליקח לחשבוני מקהל... מה שקבלתי מדוד חסון... סי' משה חיים מורפורגו [רב באנקונה]... סי' יאודה אברהם מורפורגו... סי' שבתי חיים סיפילי... סי' עזריה כהן...".
הגאון רבי רפאל ישעיה אזולאי (תק"ג-תקפ"ו), נולד בירושלים, בן בכור לאביו הגדול רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א. גדול בתורה, רב ופוסק, וממנהיגי יהדות איטליה בדורו. כמה מתשובותיו בהלכה נדפסו בספרי אביו הגדול שהוקירו וכבדו ותמיד הזכירו בחיבוריו בחיבה יתירה ("הבן יקיר לי", "בני בכורי החכם השלם עצום ורב", "אור עיני", "ידיד נפשי" – ועוד לשונות של חיבה והערכה). משנפטר רבי אברהם ישראל רבה של אנקונה בשנת תקמ"ה, פנו ראשי הקהלה אל החיד"א והוא רמז להם כי בנו רבי רפאל ישעיה מתאים לתפקיד זה. שנים רבות שימש כרבה של אנקונה, עד עלותו לגנזי מרומים ביום ט' שבט תקפ"ו, וימיו כימי אביו פ"ג שנה. כבוד גדול עשו לו במותו ובני קהילתו התאבלו עליו ימים רבים (ראה עוד אודותיו בספרו של מאיר בניהו על החיד"א, עמ' תעו-תפז).
[32] דף. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בלאי קל בשוליים. סימני עש, עם פגיעה קלה בטקסט במספר מקומות. מספר דפים מנותקים. קונטרסים מנותקים חלקית. ללא כריכה.