ספר תורה. [ישראל, אמצע המאה ה-20].
דיו על קלף. כתיבה ספרדית (סגנון עיראקי מאוחר). 42 שורות בעמודה. כתוב במתכונת "ווי עמודים" (כל עמודה פותחת בתיבה המתחילה באות ו'), בהתאמה לאחד מ"תיקוני הסופרים" שנדפסו במאות ה-19-20.
גובה הקלף: 45 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. מעט מריחות דיו. במספר יריעות נפרמה מעט התפירה. ללא עצי חיים.

פרשיות תפילין בכתיבת ידו של הסופר המפורסם, הצדיק רבי נתנאל סופר (תפילינסקי), ירושלים, [שנות התר"ס בערך].
דיו שחורה על גליונות קלף זעירים.
"תפילין של רבי נתנאל סופר" היו לשם דבר בעולם התורני שלפני השואה. מכל רחבי תבל הגיעו לירושלים פניות להשגת תפילין קדושים אלו שכתב הסופר הצדיק רבי נתנאל סופר תפילינסקי. רבים מגדולי ישראל בתקופתו השתדלו לרכוש תפילין ומזוזות מעשה ידי רבי נתנאל סופר, ביניהם רבי שמואל סאלנט; הגאון רבי חיים ברלין; בעל ה"לשם"; "הסבא מסלבודקה"; הראי"ה קוק; ועוד. ידוע כי ה"חפץ חיים" עשה השתדלויות רבות להשיג תפילין כאלו, וכשהגיעו לידיו שמח שמחה גדולה.
רבי נתנאל סופר תפילינסקי (תרכ"ו-תרע"ח), איש קודש, מגדולי ישיבת "עץ חיים" בירושלים, שהתברך בכשרון טכני מיוחד וכושר המצאה. היה עושה בעצמו את מלאכת התפילין מראשיתה ועד סופה: עיבוד הקלף ועיבוד עור הבתים והרצועות, עשיית הדיו ועיבוד הגידין, הכתיבה, עשיית הבתים, חיתוך הרצועות, ועוד.
כתיבת הפרשיות אצל רבי נתנאל היתה מלאכה בפני עצמה – היה מייצר לבד את הקלף המהודר ואת הדיו המיוחד בשחרותו ובעמידותו. היה כותב כל אות וכל תג בקדושה ובטהרה, כשהוא עטוף בטלית ובתפילין, ולא היה מפסיק בדיבור בעת הכתיבה.
עוד בחייו הקצרים של רבי נתנאל סופר (נפטר בגיל 52), היו "תפילין של רבי נתנאל" מצרך נדיר, באשר לרוב דקדוקיו היו יוצאים מתחת ידיו מספר מועט של זוגות-תפילין; וכך סיפר במכתב האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקטש על השתדלותו של אביו האדמו"ר בעל ה"דרכי תשובה" להשיג תפילין של רבי נתנאל: "בירושלים עיה"ק תובב"א יש אומן מופלא כזה וראיתי מלאכתו הנפלאה, ועוד בימי כ"ק אאמו"ר רבן של ישראל זי"ע בקשנוהו על ידי צירים לעשות בעדנו בתים כאלה שהם יוצאים ידי שניהם בזה ועוד מעלות רבות מלבד היופי שלהם, אך הוא עשה מלאכתו לאט לאט, להבאים אליו מקודם כסדרן, ולא אלמן ישראל המדקדקים במצוות, ועל ידי זה לא יוכל לעשות בעדנו...".
עד ימינו נותרו מספר מזוזות ופרשיות תפילין שכתב רבי נתנאל סופר, והן ניכרות בדקדוקים המיוחדים בהלכות צורת האותיות ובכתיבתו הנאה במיוחד. הדיו המיוחד שייצר רבי נתנאל נשאר בשחרותו, והוא בוהק ונאה גם לאחר כמאה שנה.
זיהוי הכתב ככתבו של רבי נתנאל סופר נבדק ואומת ע"י גדולי סופרי הסת"ם בירושלים. גם בפרשיות שלפנינו ניתן להבחין בסימני ההיכר שלו ובהידוריו המיוחדים; וכפי שכתב רבי נתנאל בעצמו על מעלת פרשיותיו: "האותיות ספורים ומדודים בתחילה שלא להרחיבם או לקצרם... ולא הונף הסכין על שום אות לתקנו אף בעת הכתיבה... בתחלת הפרשיות גליון כדי לגול ההיקף... הדיו נעשה באופן הכשר ומתקיים הרבה ולא יתאדם ולא יקפוץ אף קוצו של יו"ד".
5 גליונות קלף איכותי, ברובו קלף דק. גובה הקלף: 31 מ"מ.
הפרשיות נבדקו ע"י מגיה מומחה. לדבריו: פרשה של יד נמצאה כשרה, ואילו באחת מארבעת הפרשיות של ראש נמצא חשש פסול.

כתב-יד, תפילת "ויתן לך", הנאמרת במוצאי שבת. [איטליה, המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה איטלקית מרובעת, מנוקדת.
מנהג קדום בכל תפוצות ישראל לומר במוצאי שבת את פסוקי "ויתן לך האלהים מטל השמים..." ופסוקים נוספים, כסגולה לפרנסה וברכה. המנהג מופיע כבר בספרי הראשונים, כדוגמת סידור רש"י ומחזור ויטרי, בזוהר הקדוש, ועוד. הטור כותב בטעם המנהג (סימן רצה): "כדי שיתברכו במעשה ידיהם". טעם זה מובא גם בזוהר ובספרי הראשונים, הכותבים כי אומרים פסוקים אלה בתחילת השבוע כדי להמשיך ברכה והצלחה לשבוע החדש. יש שנהגו לומר את פסוקי "ויתן לך" בציבור בבית הכנסת, ויש שנהגו לאמרם בביתם לאחר ההבדלה. בספר "פרי עץ חיים" כתב שהאר"י הקדוש היה אומר את הפסוקים "בביתו, כדי להמשיך תחלת ימי החול בפסוקי רצון וברכה". השל"ה הקדוש בסידורו שער השמים מאריך בקדושת מנהג זה ובסודות הטמונים בפסוקי הברכה, וכותב: "המנהג הזה יש בו יסוד סוד מסודות התורה... ומי יוכל לעמוד על רמיזתם, אפילו על חלק אחד מאלפי אלפים רבבות, מכל מקום אגלה כטיפה מן הים...".
בספרים הקדושים מובא שאמירת "ויתן לך" במוצאי שבת היא סגולה לפרנסה. כמה מגדולי החסידות (הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין, רבי מנחם מנדל מרימנוב, בעל ה"דברי חיים" מצאנז ובנו רבי יחזקאל משינובה) אמרו שאינם יכולים להבין מאין יהודי יכול להמשיך שפע פרנסה על כל ימות השבוע, אם לא אמר "ויתן לך" במוצאי שבת. האדמו"ר בעל "ויחי יוסף" מפאפא אמר לאחד מתלמידיו, שסגולה לפרנסה לומר "ויתן לך" בשמחה (הימנותא דשלמה, ירושלים תשע"ו, עמ' רעה). היו מגדולי האדמו"רים (הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב, אדמו"רי חב"ד, ועוד) שהקפידו לומר "ויתן לך" יחד עם אדם נוסף, כדי שכל אחד יתברך מברכת חברו.
(מקורות: הרב אלחנן היילפרין, אמרי חן, א, ירושלים תשע"ג, עמ' צה; הרב אליהו יוחנן גוראריה, חקרי מנהגים, א, כפר חב"ד תשנ"ט, עמ' קלב-קלד; הרב יוסף ויכלדר, המבשר תורני, פר' תולדות תשע"ה, עמ' יט; משה חלמיש, הנהגות קבליות בשבת, ירושלים תשס"ו, עמ' 476-474).
[8] דף (13 עמ' כתובים; בעמודים האחרים רישומים שונים ואיורי-דמויות ילדותיים). 26.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי. מצב בינוני. כתמים, כתמי רטיבות כתמי פטריה. פגעי עש (בשוליים). כריכת קרטון מקורית, פגומה ובלויה.

אוסף קמיעות על קלף ונייר (וקמיע אחד ממתכת), חלקם עם נרתיקים מקוריים שנתפרו עבורם. [ארצות המזרח, המאה ה-20].
קמיעות בכתב-יד ובדפוס, לשמירה, להגנה, לרפואה, לזיווג ואהבה, לפרנסה ועוד. מצורפים מספר נרתיקים מקוריים ששימשו לקמיעות, עשויים בד או עור (נרתיק אחד ממתכת). כמה מן הקמיעות נמצאים עדיין בתוך הנרתיקים.
19 קמיעות, 10 נרתיקים. גודל ומצב משתנים.