ספר "Rabbinische Gutachten über die Beschneidung" [חוות דעת רבנית על ברית המילה], בעריכת Salomon Abraham Trier [רבי שלמה זלמן בן אברהם טריר]. פרנקפורט דמיין, [תר"ד] 1844. רובו בגרמנית, וחלקו בעברית.
לפני דף השער הקדשה עצמית בכתב יד (עברית וגרמנית לסירוגין) מאת הבעלים "ד"ר וורמסר" [Dr. Wormser], בה הוא מספר שקיבל את הספר בשנת תר"ה 1845 מאת רבו רבי שלמה זלמן טריר, עורך הספר [רבו שנתן לו סמיכה לרבנות כבר בשנת תקצ"ד 1834]. הוא מספר כי רבו הוכיחו בחריפות על כך שלא כתב מאמר בנושא, לפרסמו בספר זה: "מדוע לא נענית 'בצח לשונך' לקריאה 'מידידך התורני מה"ר שמואל באנדי נ"י במאינץ, לקנא קנאת ד' צבאות'? איש צעיר עם ידע כמו שלך, אסור לו 'לעת הזאת' לשמוע ולשתוק, 'ולפסח על שתי סעיפים. יגעתי למצא דבריך, בנוים על אדני אמת, ונכזבה תוחלתי לצערי! כה ד[י]בר אדמו"ר, הדרת ראשי ומחמד עיני, אשר זה תשעים שנה ויותר ראה בחסד אל עליון תקופת יום הולדתו, וככחו אז כן עתה ת"ל [תהלה לא-ל]. בעבור זאת רחש לבי בקרבי תודה להשוכן מרום, ועצמות תגלנה, ולעד אשיחה מעשיו ותורותיו'".
הבעלים הכותב הוא רבי שלמה וורמסר (תקע"ה-תרמ"ז), בנו של רבי שמואל וורמסר אב"ד לנגנ-שוואלבך ונכדו של רבי שלמה זלמן ווירמש אב"ד פולדא. כפי העולה מההקדשה שלפנינו, נתבקש גם הוא, דרך הרב בונדי ממיינץ, לשלוח מכתב נגד ביטול המילה, ולא שלח.
בשנת תר"ג (1843) פורסם ביומון בפרנקפורט מאמר מאת "ידידי הרפורמה" שבו הטיפו לביטול גמור של מצוות ברית המילה. אחד מן המורים הרפורמים בפרנקפורט יוסף יוהלזון (תקל"ז-תרי"א 1777-1851) אף חיבר ספרון הסברה שבו הצהיר כי כל מוסד יהודי יהיה רשאי להמיר את המילה בטקס אחר. "ידידי הרפורמה" האשימו את ברית המילה בתמותת תינוקות אחדים באותה תקופה. בעקבות מתקפה זו נכנעה עיריית פרנקפורט ללחצי הרפורמים, וניאותה לרשום במרשם האוכלוסין כיהודים גם את אותם ילדים שלא נימולו.
רבה הישיש של פרנקפורט רבי שלמה זלמן טריר (תקי"ח-תר"ז 1758-1847) נלחם בכל כוחו בהחלטה זו, והגיש כמה בקשות למועצת העיר בהן קרא לה לסגת מכוונתה, מכיוון שעל פי תורת ישראל אין ילד כזה נקרא יהודי. כדי לנצח בדעת הקהל היהודית והנוצרית גם יחד, החל רבי זלמן טריר יחד עם גאוני פרנקפורט רבי יששכר בער אדלר, ורבי אהרן פולד בעל "בית אהרן", לאסוף חוות דעת של חכמי ישראל ומלומדים יהודיים על חיוניותה של ברית המילה. בספר זה שלפנינו כינס רבי שלמה זלמן טריר חוות דעת מ-28 כותבים.
בין משתתפי הקובץ שלפנינו תלמידי חכמים מפורסמים, כגון: רבי יצחק דוב הלוי במברגר מווירצבורג, רבי שמשון רפאל הירש כשהיה עדיין רב בעמדן, רבי יעקב עטלינגר ה"ערוך לנר" מאלטונה, רבי יעקב צבי מקלנבורג בעל ה"כתב והקבלה", ועוד עשרות רבנים, לצד מלומדים לא אורתודוקסים כגון: יום טוב ליפמן צונץ מברלין, יצחק נח מנהיימר מווינה, ושמואל דוד לוצאטו (שד"ל) מפדואה.
XXIV, 240 עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כריכה מקורית.
בדף השער: "Als manuskript gedruckt" [נדפס ככתב-יד]. לדברי החוקר הרב ב"ש המבורגר (הישיבה הרמה בפיורדא, חלק ג', עמ' 521) הוגדר הספר ככתב-יד, כדי שלא לפתוח פתח לוויכוח ציבורי בנושא. לדבריו הספר נדפס במספר עותקים מוגבל מאוד עבור הנוגעים בדבר שלידיהם נמסר, ולא נמכר מעולם בחנויות ספרים. המבורגר גם כותב כי "ספר זה כיום הינו מן הנדירים ביותר", למרות שעיתוני התקופה ההיא סקרו בהרחבה את תוכנו.

כתב-יד, פנקס הזכרת נשמות של החברא קדישא בעיר סעגעדין (סעגעד Szeged, הונגריה), [החל מתרל"ט 1879].
בראש הפנקס הדפסה מוזהבת על נייר קרטון: "חברא קדישא דגמילות חסדים סעגעדין בחדש אלול תרלט".
בפנקס מופיעים רישומים של מאות שמות בני הקהילה ומשפחתם, בהם שמותיהם של הרבנים והדיינים בעיר (רבי צבי בק, רבי יהודה [ליאופולד] לעף, רבי יוסף קליין, רבי יוסף אליעזר בק, רבי אלעזר זאב זעלענפריינד).
באחד הדפים מופיע שמה של הנגידה יהודית מונטיפיורי, אשתו של משה מונטיפיורי: "וא"נ [=ואת נשמת] האשה יהודית בת יהושע מונטפיארי" (שמו היהודי של אביה של יהודית מונטפיורי, Levy Barent Cohen, היה יהושע).
משה מונטיפיורי ואשתו יהודית פעלו רבות לרווחת יהודים בכל רחבי העולם ותמכו כלכלית באגודות חסד וצדקה בקהילות רבות. כאות הוקרה והערצה מונו משה ויהודית מונטיפיורי כ"נשיאי כבוד" או "חברי כבוד" באגודות ובארגונים יהודיים, וכן הוזכרו בתפילות "מי שברך" בבתי הכנסת ובפנקסי הזכרת נשמות.
למעלה מ-20 דף כתובים, ועוד דפים רבים ריקים. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים ובלאי. הדבקות נייר עם תיקונים בכתב-יד בכמה מן הדפים. כריכת קטיפה נאה, מעוטרת בהטבעה מוזהבת. פגמים בכריכה.