כתב-יד, ארבעים ואחד דפים גדולים - מאמרי חסידות, חידושי אגדה ודרוש, על פרשיות התורה, נ"ך, אגדות חז"ל ועניינים שונים, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, בעל ה"ישמח משה" - כתיבת סופר, עם עשרות הגהות, משפטי קישור ועריכה, בכתב-יד נכדו ותלמידו המובהק, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט - בעל ה"ייטב לב". [גורליץ או סיגט, בין השנים תר"ט-תרכ"א 1848-1861 בקירוב]; ועם מאות הגהות עריכה בכתב-יד האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד מאדיאר-לאפאש. [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס].
דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו של בעל ה"ישמח משה". דפי כתב היד שלפנינו היו תחת ידיהם של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" ושל נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים. שניהם ערכו קטעים מתוך הדפים שלפנינו והדפיסו אותם בספרי "ישמח משה" שהוציאו לאור. מסיבה זו מופיעים בדפים שלפנינו עקבות העריכה שלהם - הגהות והערות רבות בכתב-ידם, הוספות, תיקונים והוראות למדפיס.
כשערך ה"ייטב לב" את סדרת ספרי זקנו על התורה, הוא לקח מספר קטעים מדפי כתב היד שלפנינו ושיבצם בתוך הספרים "ישמח משה" על התורה (לבוב, תר"ט-תרכ"א). לאחר מכן ליקט האדמו"ר רבי משה דוד קטעים אחרים מתוך הדפים שלפנינו והוציאם לאור בספרי "ישמח משה" על נ"ך ואגדות חז"ל (סיגט, תרס"ו-תרס"ח).
בכמחצית הדפים מופיעות הגהות מבעל ה"ייטב לב" (סך הכל עשרות הגהות) ולצדן הגהות מנכדו האדמו"ר רמ"ד טייטלבוים (סך הכל מאות הגהות).
בלפחות ארבעה דפים (מסומנים) מופיעים קטעים מתורת ה"ישמח משה" שכפי הנראה לא נדפסו, חלק מהם אף כוללים הגהות מה"ייטב לב" שלא נדפסו. יתכן וגם בדפים אחרים ישנם קטעים שלא נדפסו.
האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו - שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל החוזה מלובלין. אצל החוזה מלובלין נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים - בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי - הרב מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מרמורש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה), נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווע.
[41] דף (80 עמודים כתובים). 42 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים (בהם כתמים כהים), קרעים ובלאי. קרעים חסרים גדולים במספר דפים (כעשרה), עם פגיעה בטקסט. על הטקסט הועברו קוים ורישומים בדיו כחולה (כנראה לסימון הקטעים שהוכנו להדפסה).

בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה - הלכה, אגדה, דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלבוב, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.
הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.

מכתב קצר, שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש". [בני ברק, תש"ז 1947].
נשלח אל רבי יעקב לנדא - רבה של בני ברק. ה"חזון איש" מבקש במכתבו כי ישאיל לו ספר חב"די מספרייתו: "...אתכבד לבקש מאת מעכ"ת שליט"א להשאילני ס'[פר] 'שארית יהודה' מאחיו של הגרש"ז [=הגאון רבי שניאור זלמן, בעל התניא] זצוק"ל. אם נמצא תח"י [=תחת ידו] ימסרו נא להמוכ"ז [=לשליח המוסר כתב זה]... א"י" [=אברהם ישעיה].
בשולי המכתב רישום בכתב-יד [של המקבל?] "כ"ז סיון תש"ז".
ככל הנראה נזקק ה"חזון איש" לספר הנ"ל בשל עיסוקו באותם ימים בסוגיית ה"שיעורים", והפולמוס שניהל בנדון עם הרב החב"די רבי חיים נאה מירושלים (ראה מסגרת).
[1] דף. 7X21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

פולמוס השיעורים, ובירור דעת בעל התניא בשיעור ה"גריס"
בשנת תש"ז פרצה המחלוקת הנודעת בין ה"חזון איש" לרבי חיים נאה בעניין "השיעורים" שנתנו חז"ל - האם חל בהם שינוי והם קטנו במשך הדורות, או שמא נותרו בעינם.
באותה שנה הדפיס ה"חזון איש" את "קונטרס השיעורים" שלו בסוף חלק ב' של ספרו על "קדשים". בקונטרס הוא מבסס את שיטתו באריכות, וחולק בתוקף על רבי חיים נאה. בסעיף טו שבקונטרס זה, ה"חזון איש" דן בשיעור הגריס שנאמר בהלכות כתמים. הוא כותב כי דעת בעל התניא בשלחן ערוך שחיבר (יורה דעה, סימן קצ, סעיף קטן יא ויג) היא ששיעור הגריס הוא כ-18 מ"מ, וכדעת רוב הפוסקים, אך מוסיף כי "בספר שארית יהודה כתב דהגרש"ז ז"ל [=בעל התניא] חזר בו", וכי בערוב ימיו החמיר להקטין את שיעור הגריס (ל-16.5 מ"מ). בהמשך הסעיף מקשה החזו"א על דברי ה"שארית יהודה", ולא מקבל אותם להלכה.
כפי הנראה, הספר "שארית יהודה" לא היה מונח בפני ה"חזון איש", ודבריו הגיעו אליו מ"כלי שני" (הדבר ניכר מדברי ה"חזון איש". בין היתר בהתייחסותו לבדיקה שערך בעל התניא לקביעת שיעור הגריס. ה"חזון איש" מעלה השערות כיצד ערך בעל התניא את הבדיקה, ואינו יודע שה"שארית יהודה" מפרט את אופן הבדיקה בהמשך דבריו. רבי חיים נאה הבחין בדבר וכותב על כך בספרו "שיעור מקוה" בעמ' פב: "החז"א כ'[תב] דבריו בלי עיון בס'[פר] שאר"י [שארית יהודה]". אחריו העירו על כך חכמים נוספים).
למעשה, זהו המקום היחיד מכל חיבוריו של ה"חזון איש" שבו הוא מזכיר את הספר "שארית יהודה". כמו כן, יש לציין שהמהדורה היחידה של הספר "שארית יהודה" בזמנו של החזו"א הייתה המהדורה שנדפסה בווילנא בשנת תר"א (הספר נדפס בשנית רק בשנת תשי"ז, לאחר פטירת החזו"א בשנת תשי"ד).
המכתב שלפנינו נכתב ככל הנראה על רקע זה, והוא מתעד את מאמציו של ה"חזון איש" להשגת הספר "שארית יהודה", שהיה אז די נדיר, על מנת לראות את הדברים במקורם.