ספר אור המאיר, דרושים ורמזים על התורה, המגילות ומועדי השנה בדרך החסידות והקבלה, מאת האדמו"ר רבי זאב וולף מז'יטומיר. קוריץ, [תקנ"ח 1798]. מהדורה ראשונה.
ספר אור המאיר הוא מראשוני ספרי החסידות ובו דברים בשם הבעל שם טוב. המחבר - הרה"ק רבי זאב וולף מז'יטומיר, היה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ומקורבם ותלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי נחום מטשרנוביל ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ, שהתבטא עליו: "ראיתי כיצד אליהו הנביא מתלווה אליו ומגלה לו את סודה הכמוס של האידרא קדישא". הצדיק ר' ליב שרה'ס התבטא עליו כי "ראה על פניו את צלם אלוקים בשלמות". בשער הספר שלפנינו נכתבו דברים מופלאים בשבחו, ביניהם: "היה דבוק בקונו בכל עתיו ורגעיו בלתי נפרד בהליכה ובישיבה...". הספר נכתב מפיו על ידי תלמידו הרה"ק רבי אליעזר מז'יטומיר בעל "פרקי הנאזר". האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר על הספר כי "כל מה שכתוב בספר הוא מחובת כל יהודי להתנהג כך", ובשמו של האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא נאמר כי: "במה שהשפיעו להמחבר תורה מן השמים, אמר רק שמינית, וממה שאמר שמעו רק שמינית, וממה ששמעו הבינו רק שמינית, וממה שהבין הכותב בעל 'פרקי הנאזר' כתב מזה רק שמינית, וממה שהדפיסו מבינים רק שמינית". רבי זאב וולף נפטר בשנת תקנ"ח, וספרו נדפס סמוך לאחר פטירתו (יתכן שלכך רומז פרט השנה: "והיה מנוחתו כבוד").
[2], נח, סא-פ, [2]; נב, נה-צח, קא-קכ; ס; רנז-רס דף. ארבעת הדפים האחרונים המקוריים (סא-סד) חסרים, ובמקומם נכרכו ארבעת הדפים האחרונים (רנז-רס) מתוך המהדורה השניה של הספר, שנדפסה לאחר שנת תקנ"ח. דף השער והדף השני הושלמו כפי הנראה מעותק אחר. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה. בלאי. קרעים חסרים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער (הושלמה בצילום) ופגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי ובהדבקות נייר. סימני עש. בארבעת הדפים האחרונים סימני עש קשים עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חיתוך דפים על גבול כותרות הדפים במספר מקומות. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 24.
בשנים תקנ"ח-תק"ע נדפס הספר במספר מהדורות דומות זו לזו, מהן במספר וריאנטים, ראה: א' טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים, עמ' 36-39; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1140. בעותק שלפנינו האיסור להדפיס את הספר עומד על חמש-עשרה שנה, ולא עשרים שנה.

ספר דגל מחנה אפרים, על סדר התורה בדרך החסידות, מאת רבי משה חיים אפרים אשכנזי אב"ד סדילקוב, נכד הבעש"ט. קוריץ, [תק"ע 1810]. מהדורה ראשונה.
מספרי החסידות המוקדמים. ספר זה הוא מן המקורות הראשוניים והמוסמכים ביותר של תורת הבעש"ט, אותה ינק ישירות מפיו המחבר הקדוש רבי משה חיים אפרים מסדילקוב (נפטר בתק"ס), שהיה נכדו - בן-בתו הצדקנית מרת אדל. על נכדו זה כתב זקנו הבעש"ט באגרתו הידועה לגיסו רבי גרשון מקיטוב בשנת תקי"ב: "נכדי החתן החשוב כ' אפרים עלוי גדול בתכלית הלימוד".
בדף ק/2 רישום מישיבת ויז'ניץ בגרוסוורדיין בשנת תש"ב: "זה הספר שייך לישיבת אהבת ישראל תחת השגחת אדמו"ר שליט"א דק"ק וושזניצא [האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ] פה ק"ק גראסוארדיין יצ"ו, לזכרון עולם וזכר שמו יודא חיים שמואל בן שרה פריעדמאנן מק"ק מאקעווע יצ"ו לומד פה בזמן החורף שנת תש"ב לפ"ק בגרס"וו".
בדף א/1 חותמת הקלויז של ויז'ניץ בצפת.
עותק חסר. [1], קט, קיא-קיג דף. חסרים שלושה דפים: דף השער (הושלם בצילום), דף קי, ודף אחרון (קיד). 20 ס"מ בקירוב. נייר כחלחל. מצב כללי בינוני, חלק מהדפים במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. שלושה דפים אחרונים מנותקים. חותמות רבות ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 128.

ספר יסוד יוסף, רמזים וגימטריות על שמות הקודש והספירות, עם דרשות על פי הקבלה, מאת רבי יוסף יוסקא הלוי מרובנא. מינקוביץ, [תקס"ג 1803]. מהדורה ראשונה.
המחבר, המקובל הקדוש רבי יוסף יוסקא הלוי מרובנא (נפטר תק"ס, אנצ' לחסידות, ב', עמ' קמט-קנ), תלמידם של המגיד ממזריטש ורבי מיכל מזלוטשוב. רבי יוסף היה מראשוני ובחירי תלמידיו של המגיד רבי דוב בער ממזריטש, עוד מהתקופה בה כיהן רבי דוב בער כמגיד בעיר רובנא, ורבי יוסף הוא זה שהביאו מטורטשין אל רובנא, ומינה אותו שם ל"מגיד", בסיוע חותנו רבי אהרן אב"ד רובנא.
באגרת ששלח רבי זושא מאניפולי אל החוזה מלובלין בשבחו של רבי יוסף, נכתב: "...אודות איש צדיק המפורסם הגדול, החריף ובקי, החסיד הגאון כ"ש מוהר"ר יוסף... כבר רצו לקבל אותו לרב אב"ד בכמה קהילות קדושות, ולא רצה... מפני ביטול תורה ותפלה. ואני מכיר אותו שדרכו לישב תמיד בהתבודדות ולעסוק בתורה ובתפלה וחסידות ופרישות. גם אחי החסיד המפורסם בוצינא קדישא איש אלקי קדוש יאמר לו, מוהר"ר אלימלך מנוחתו שלום, היה מחבבו מאד מאד, גם אמר לי... למעלה ראיתי אותו לבוש לבנים...".
חתימה בדף השער: "הק' מענדיל שוב בר"ח בראדצקי מדריזן[?]". רישומי בעלות בדף השער ובדף יא/1: "קניתי מהוני לכבוד צורי וקוני הק' משה מרדכי סג"ל דאקטיראוו".
[4], ט, יא-פח, [1] דף. דפים נז-נח נכרכו פעמיים. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים בדף השער, עם פגיעות במסגרת השער ובטקסט משני צדיו, משוקמים בהדבקות ובמילוי נייר. סימני עש במרבית הדפים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים ברובם במילוי נייר. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות מס' 232.

ספר פקודת המלך, שני חלקים, על הרמב"ם, על התורה וליקוטים שונים, מאת רבי ישראל נחמן מדרוהוביץ'. ליוורנו, [תקס"ד 1804]. מהדורה ראשונה.
מחבר הספר, הגאון החסיד רבי ישראל נחמן מדרוהוביץ', בנו של רבי יוסף מדרוהוביץ' (תלמיד הבעש"ט). היה רב בגליציה, בפולין ובהונגריה. נדד רבות בארצות שונות, ובדרכו לארץ ישראל בשנת תקס"ד התעכב בליוורנו, אז הדפיס את הספר שלפנינו. באותה הזדמנות התיידד עם רבינו החיד"א - שקיבל ממנו ידיעות רבות על הבעש"ט ותנועת החסידות. החיד"א בספריו מביא משמו של רבי ישראל נחמן דברים ששמע מפיו, בשם אביו רבי יוסף תלמיד הבעש"ט. לאחר עלייתו לארץ ישראל התקבל לרב בצידון (לבנון), ובהמשך התיישב בעיר הקודש צפת. לאחר מכן יצא שוב לשליחות בחו"ל. בשעת תקע"ג הדפיס בשאלוניקי את ספרו "יקרא דחיים". בשנת תק"פ הדפיס בליוורנו את הספר "חמדת ישראל", ובשנת תקפ"א את הספר "אשד הנחלים". בשליחותו באיטליה עשה רושם רב, ורבי מרדכי שמואל גירונדי מעיד על רבי ישראל נחמן "שהיה מתרץ ומשיב לכל קושיה שנשאל בנגלה ובנסתר, פה מפיק מרגליות ובכל חכמה לו עשר ידות, בקיאותו גדולה מאד בכל שערי התלמוד והפוסקים". רבי ישראל נחמן חזר בסוף ימיו לצפת ובה נפטר אחרי שנת תקפ"א (ראה עוד אודותיו: ישורון, א', עמ' תצג-תקא; אנצ' לחסידות, ב', עמ' תרא-תרב).
בדף השער (שכנראה הושלם מעותק אחר) רישום "הקדשה עצמית" (קצוץ בחלקו): "נתנו לי במתנ[ה] ה' יזכני לקרו[ת] בו ה"ה ה"ר המ[חבר?] כמה"ר ישראל נחמן אשכנ[זי?] ה"י [=ה' ישמרהו] יום ב' י' ל[חדש] חשון [ת]קס"ה... חיים פרחי ס"ט". הגביר ר' חיים פרחי הי"ד (תק"כ-תקע"ט), איש חסיד ונגיד, ממנהיגי הקהילה היהודית בדמשק. בתחילת דרכו שימש כבנקאי של מושל דמשק, ובהמשך הפך ליועצו של אחמד אל-ג'זאר - שליט הגליל מטעם האימפריה העות'מאנית. בימי מסע נפוליאון לכיבוש ארץ ישראל, יעץ ר' חיים בתבונה כיצד להגן על העיר עכו, ואכן נפוליאון איבד כוחות רבים בקרב על עכו ונסוג בחזרה למצרים. אל-ג'זאר היה איש רע מעללים והתעלל רבות ביועציו ובמקורביו. למרות שנעזר בר' חיים פרחי ופעל על פי עצותיו, הוא ניקר את אחת מעיניו של ר' חיים, כרת את קצה חוטמו ואת אחת מאוזניו. אחר מותו של אל-ג'זאר, הפך סגנו סולימאן פאשה למושל צידון - לבנון והגליל. הוא הותיר את ר' חיים במשרתו ונעזר בו כמו קודמו. אחרי מותו של סולימאן עלה לשלטון עבדאללה פאשא, בין היתר בזכות השתדלותו של ר' חיים. מני אז, התרבו שונאיו של ר' חיים, ואלו הצליחו לבסוף לשכנע את פאשא לסלקו ממעמדו. ר' חיים, שידע על הקשר נגדו, חשש להימלט, שמא יכלה פאשא את זעמו ביהודים. בחודש אלול תקע"ט, נרצח בביתו ר' חיים פרחי באופן מר ואכזרי, גופתו הושלכה לים ולא ניתנה לקבורה. שמו של ר' חיים נזכר בכבוד כמי שסייע לצמיחת היישוב היהודי בארץ ישראל, וכמי שסייע לעליית תלמידי הבעש"ט, תלמידי הגר"א ויהודי צפון אפריקה. לפי הרישום שלפנינו בדף השער, הוא קיבל את הספר מהמחבר רבי ישראל נחמן מדרוהוביץ' (אולי פגש אותו בעת נסיעת רבי ישראל נחמן לחלב שבסוריה, עליה מספר בהקדמת ספרו "יקרא דחיים").
תחת חתימת ר' חיים פרחי, מופיעה חתימה מאוחרת יותר (קצוצה מעט): "גואל אחרון הצעיר יע[קב] ענתבי ס"ט" - חתימת הגאון הקדוש רבי יעקב ענתבי (תקמ"ז-תר"ז), מחכמי ארם-צובא ומגדולי דורו, צדיק וחסיד, גאון ומקובל, ששימש כרבה הראשי ("חכם באשי") של דמשק וגלילותיה במשך כ-30 שנה. למשרה זו נתמנה כבר בצעירותו ונהג בה ביד רמה. רבי יעקב זכה לכינוי "הרב הקדוש והצדיק המפורסם", כאשר נתפס למאסר ועינויים קשים בעלילת הדם בשנת ת"ר, הידועה בשם "עלילת דמשק". בשנת תר"ב עזב את דמשק והגיע לירושלים. רבי יעקב נפטר בירושלים בתשרי תר"ז (1846), ועל מצבתו נכתב: "הרב הגדול המפורסם בקדושתו וחסידותו שמסר עצמו וגופו ונפשו וקידש שם שמים ברבים וסבל זמן רב כמה עינויים ויסורין קשים ומרים בלי שעור על העלילה הרעה הידועה אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ונתקדש ש"ש ברבים בשנת הת"ר בהיותו רב ומו"ץ בעוב"י דמשק יע"א כקש"ת יעקב ענתיבי זלל"ה...".
בין רבי יעקב ענתבי והגביר ר' חיים פרחי נקשרו מאוחר יותר קשרי משפחה, כאשר בתו של רבי יעקב, מרחבא, נישאה לנכדו של ר' חיים פרחי.
[7], לו; [1], נב דף (ספירת דפים משובשת). דף השער הושלם כנראה מעותק אחר. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. קרעים חסרים בדף השער ובדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר ובצילום (דף השער הודבק על נייר דק לשיקום). הדבקות נייר לחיזוק בשוליים הפנימיים של הדפים ובמקומות נוספים. חותמות. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 476.
מספרי החסידות הבודדים שנדפסו בליוורנו [בארצות המזרח והבלקן, יוון ואיטליה כמעט ולא נדפסו ספרי חסידות. בליוורנו עצמה נדפסו רק ארבעה ספרי חסידות, כולם ע"י רבי ישראל נחמן מדרוהוביץ'].

ספר תפארת הצבי, חיבור על מסכת ביצה, עם ספר "חותם טהור - כרם שלמה", חידושים על הלכות יורה דעה, מאת רבי עוזיאל מייזליש מריטשוואהל, תלמיד המגיד ממזריטש. זולקווא, תקס"ג [1803]. מהדורה ראשונה.
מחבר הספר, הגאון הקדוש רבי עוזיאל מייזליש (תק"ד-תקמ"ו), רב וראש ישיבה באוסטרובצה, ריטשוואהל וניישטאט. בצעירותו הכיר את הבעש"ט והוא מביא בספריו דברים ששמע מפיו ("...ששמעתי מפי איש קדוש וטהור רבינו ישראל בעש"ט ז"ל"). עם פטירת הבעש"ט היה לתלמידו של המגיד ממזריטש, וחבר קרוב לתלמידי המגיד: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אלימלך מליז'נסק, רבי זושא מאניפולי, רבי חיים חייקא מאמדור, רבי מנחם מנדל מפרמישלן, רבי פנחס הורוויץ מפרנקפורט בעל ה"הפלאה" ורבי שמואל שמעלקא הורוויץ אב"ד ריטשוואהל וניקלשבורג.
חותמות של רבי שמריהו יוסף קלעפפיש מוורשא [אחיו של ראב"ד וורשא, וחמיו של הצדיק רבי חיים יעקב נפתלי זילברברג] ושל רבי נחמיה יוסף דענעבורג מירושלים.
חתימה בדף השער: "יוסף במו"ה מאיר מרגליות יצ"ו מפה ק' נאוואגראד יע"א".
[2], טז; כט דף. 38 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. בלאי. קרעים חסרים בשולי דף השער ודפים נוספים, עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר (הדבקות סביב שולי השער). סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 634.