תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין ומסכת שבועות, עם המפרשים. ווילנא, [תרמ"ז] 1887. דפוס האלמנה והאחים ראם.
בדף המגן הקדמי רישום ארוך בעפרון, תחת הכותרת "כתוב זאת זכרון בספר", ובו תיעוד אישי-היסטורי של בעל הגמרא, יהודי תושב צ'רנוביץ, המספר על גירושו במהלך מלחמת העולם הראשונה מאזור צ'רנוביץ שבבוקובינה אל תוככי רוסיה. כולל תיאור מרתק על תלאותיו, מאסרו וסכנות המוות שהיה נתון בהן, על מפגש עם יהודים מגורשים נוספים מגליציה ובוקובינה, ועוד. בסוף הרישום תיעד הכותב את המסכתות שלמד תחת התלאות והנדודים המתוארים ועד חזרתו לעירו. את המסכתות שלפנינו - סנהדרין ושבועות - למד לאחר שובו לצ'רנוביץ, בשנת תרע"ז. ברישום מופיעה חתימה לא ברורה: "הצעיר יהודא זעליג [?]...". ראה להלן ציטוט הרישום במלואו.
רישומים נוספים בדפי הבטנה הקדמיים.
קכד; לב; נ; כד; ס; ה; ח; לג; יח; ה דף. 40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש. כריכת עור מקורית, עם פגמים.

לימוד תורה במסירות נפש - תוך כדי גירוש ומאסר במלחמת העולם הראשונה
בגמרא שלפנינו תיעוד היסטורי יוצא דופן מתקופת מלחמת העולם הראשונה, עדות מכלי ראשון של אחד מיהודי העיר צ'רנוביץ שנתפס וגורש, כנראה במהלך הכיבוש הרוסי, מהכפר פריליפטשע (Prilipcze) שבבוקובינה בחודש אדר תרע"ה אל פנים רוסיה. הוא מתאר את המסע המפרך שעבר, שכלל מאסר וסכנות אחרות, "והוליכו אותי שֶבי בתוך הגולה למדינת רוסיע מעיר לעיר מכפר לכפר ביום אכלני קרח ובלילה שמו אותי בבור הוא בית התפיסה, ככה עברו ימים וחדשים נודד הייתי וגם חבשו אותי בבית האסורים על איזה ימים...". הוא מתאר סכנת מוות ממשית, "ולא אחת ולא שתים קרה אשר העבירו חרב חדה על צוארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי וכפתע הי' בין המות לביני". לבסוף הובא אל פענזא (Penza) שבתוככי רוסיה, שם שוחרר. בפענזא מצא עוד כשש מאות פליטים יהודיים שגורשו אליה מבוקובינה וגליציה. הוא שהה שם למעלה משנה, עד שקיבל היתר לחזור לצ'רנוביץ. בהגיעו לעיר בחודש כסלו תרע"ז, מצא את העיר כבושה, ריקה מתושביה, ונתונה לשוד וביזה. גם בניו ובנותיו לא היו בעיר והוא נשאר בה בודד, "ובכן באתי הנה עירה טשערנאוויץ... עודנה ידי הצורר שולטת... אין איש מאזרחי העיר בבית, כולם עזבו רכושם והונם וערקו אל המקום אשר נשאו אותם רגליהם, חמס ושוד אראה כל היום בעיר, גם בני ובנותי יצאו והייתי יחידי כערער בערבה...". בכל השעות הקשות האלה למד וסיים הכותב שמונה מסכתות, כולל אחת מהן שנלמדה במאסר – "בהתפיסה בסוראש" (Surazh, פלך צ'רניגוב, רוסיה), כפי שתיעד בסוף רשימתו.

כתוב זאת זכרון בספר
אני הגבר ראיתי עוני פחד ורעדה קראני בשנת תרע"ה בראש חודש אדר עדת מרעים הקיפוני סבוני גם סבבוני הכוני פצעוני נלקחתי פתאום מכפר פריליפטשע והוליכו אותי שֶבי בתוך הגולה למדינת רוסיע מעיר לעיר מכפר לכפר ביום אכלני קרח ובלילה שמו אותי בבור הוא בית התפיסה, ככה עברו ימים וחדשים נודד הייתי וגם חבשו אותי בבית האסורים על איזה ימים ככה עברו שבעה ירחים כמעט שאמרתי נואש לא האמנתי כי אוכל לאמר אני עניתי מאד ולא אחת ולא שתים קרה אשר העבירו חרב חדה על צוארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי וכפתע הי' בין המות לביני ואני לאלקי יושב מרום דלפי עיני אלהא דמאיר ענני ומחרב הצילני ומידי רשעים פלטני ומטיט הוציאני וד' עזרני יסר יסרני ולמות לא נתנני באתי עד עירה פענזא שמה חופשה ניתן לי התעכבתי שמה קרוב לארבעה עשר חדשים יצאתי לחרות שמה מצאתי את אחי ורעי הגולים ממדינת גאליציע ובוקאווינא כשש מאות נפשות היינו שם אחים לצרה היינו איש לרעהו בצפיותינו צפינו לישועה והנה זה לא כביר השגנו רשיון לעזוב עירה פענזא ולשוב למקומינו ובכן באתי הנה עירה טשערנאוויץ בחודש כסלו שנת עזר"ת והנה לצערי עדן לא נשעננו[?] עודנה ידי הצורר שולטת בעירה טשערנאוויץ אין איש מאזרחי העיר בבית כולם עזבו רכושם והונם וערקו אל המקום אשר נשאו אותם רגליהם חמס ושוד אראה כל היום בעיר גם בני ובנותי יצאו והייתי יחידי כערער בערבה יושב ומצפה לישועת ד' ואתפלל ואתחנן לפני בעל הרחמים שימהר ויחוש מעשהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים לאבותם וישים שלום עלינו ונזכה לגאולה שלמה אכ"י
נכתב ממני הצעיר יהודא זעליג [--?]
לזכרון
אלו הן המסכתות שסיימתי בגלותי בימי עני' בהיותי בארץ נכרי' כן יזכני ד' לסיים הש"ס בהרחבה מתוך עושר וכבוד במהרה בשלום ושלוה אכ"י'
שבת – בהתפיסה בסוראש קיץ תרע"ה
בבא קמא, בבא מציעא – בעיר פענזא חורף תרע"ו
בבא בתרא ברכות – בעיר פענזא קיץ תרע"ו
עבודה זרה – חורף תרע"ז התחלתי בעיר פענזא וסיימתי בעיר טשערנאויץ תשעה עשר ימים לחודש כסלי' תרע"ז
סנהדרין – סימתי תרע"ז שבעה ימים לחודש ניסן פה עירה טשערנאויץ
שבועות – התחלתי בעזר הצור ביום ו' פ' צו ז' ימים לחודש ניסן שנת עזר"ת סיימתי' י"ג סיון עזר"ת