"אלבום מראות תל-אביב" מאת הצלם אברהם סוסקין. [ברלין, 1926]. עברית, אנגלית וגרמנית. אלבום ובו 70 תצלומים מודפסים של העיר תל-אביב, ממעמד האספה המייסדת של תל אביב בשנת 1908 ועד לשנת 1926. בסוף האלבום שתי מפות – האחת מציגה את תל אביב בעת היווסדה והשנייה מציגה את העיר בשנת 1926. הקדמה וכותרות בשלוש שפות – עברית, אנגלית, וגרמנית. בפתח האלבום מופיעים סמל עיריית תל אביב ותמונותיהם של מייסדי העיר ושל ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף. בעמוד השער הקדשה בכתב ידו ובחתימתו של ראש העיר הראשון של תל-אביב, מאיר דיזנגוף (מתוארכת – 1931) וחותמת דיו של העיר תל-אביב. [41] דף, 22.5X16 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקרעים קלים. קרע ארוך, משוקם, בדף האחרון. קרעים בשולי העטיפה (קרע חסר בפינת העטיפה הקדמית).

דיוקן גבר (ירקון), תצלום מאת הלמר לרסקי (1871-1956). [שנות ה-40]. חתום על גבי התצלום. 23.5X29 ס"מ. מצב טוב. הכספה (Silvering). פגמים קלים בשוליים. כתמים ועקבות הדבקה בגב. מתואר בעפרון בגב: "13 Typen". ראו: "הלמר לרסקי, ידיים עובדות, צילומים משנות ה-40", קטלוג תערוכה במוזיאון ישראל. אוצר: ניסן פרז. ירושלים, 2011. מצולם בעמ' 103 ("ירקון 10ב"). הלמר לרסקי (1871-1956), צלם, קולנוען ושחקן תיאטרון; מגדולי הצלמים הארצישראליים במחצית הראשונה של המאה ה-20. לרסקי גדל בעיר ציריך למשפחת מהגרים פולנים. בשנת 1893 היגר לארה"ב, הצטרף לקבוצת תיאטרון, ולאורך שני העשורים הבאים נדד כשחקן בערי ארה"ב ואירופה – שיקאגו, ניו-יורק, ברלין, ציריך, ואחרות. רק בהגיעו לגיל 40 נחשף לאמנות שקנתה לו את פרסומו, הצילום, ובשנת 1910 פתח סטודיו משלו בעיר מילווקי. הוא החל לפתח שיטה ייחודית לצילום באמצעות מראות והחזרי אור, שהניגודים החריפים שיצרה הפכו לסימן ההיכר של סגנונו ועבודותיו. צילומיו קנו לו מוניטין עולמי, ובשנת 1915 שב לאירופה, השתקע בברלין ונעשה לצלם קולנוע (לרסקי אף היה אחד מצלמי סרטו הגדול של פריץ לאנג – "מטרופוליס", שיצא לאקרנים בשנת 1927). בראשית שנות ה-30, על רקע התמורות הפוליטיות בגרמניה, עלה לארץ ישראל והשתקע בתל-אביב. דירתו של לרסקי שימשה מקום מפגש קבוע לצלמים המקומיים, והוא אף מונה ליו"ר איגוד הצלמים, שהוקם באותו העשור. בתקופת שהותו בארץ יצר כמה מסדרות התצלומים המרשימות ביותר של תקופת היישוב, רובן נעשו בטכניקה הייחודית שפיתח והתבלטו בסגנונם האקספרסיוניסטי. בין עבודותיו בארץ נמנות סדרת תצלומי חיילים יהודיים, תצלומי פועלים, סדרה של תצלומי ידיים, הסרטים "עבודה" (1935), "מנגינה עברית" (1935), "ילדי השמש" (1939), "אדמה" (1947), ועבודות נוספות.

רתך בקיבוץ גבעת ברנר, תצלום מאת הלמר לרסקי (1871-1956), [שנות ה-40]. חתום על גבי התצלום. 29X23 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כתמים ועקבות הדבקה בגב. מתואר בעפרון בגב: "Industrielle Arbeit". ראו: "הלמר לרסקי, ידיים עובדות, צילומים משנות ה-40", קטלוג תערוכה במוזיאון ישראל. אוצר: ניסן פרז. ירושלים, 2011. מצולם בעמ' 120 ("גבעת ברנר 8"). הלמר לרסקי (1871-1956), צלם, קולנוען ושחקן תיאטרון; מגדולי הצלמים הארצישראליים במחצית הראשונה של המאה ה-20. לרסקי גדל בעיר ציריך למשפחת מהגרים פולנים. בשנת 1893 היגר לארה"ב, הצטרף לקבוצת תיאטרון, ולאורך שני העשורים הבאים נדד כשחקן בערי ארה"ב ואירופה – שיקאגו, ניו-יורק, ברלין, ציריך, ואחרות. רק בהגיעו לגיל 40 נחשף לאמנות שקנתה לו את פרסומו, הצילום, ובשנת 1910 פתח סטודיו משלו בעיר מילווקי. הוא החל לפתח שיטה ייחודית לצילום באמצעות מראות והחזרי אור, שהניגודים החריפים שיצרה הפכו לסימן ההיכר של סגנונו ועבודותיו. צילומיו קנו לו מוניטין עולמי, ובשנת 1915 שב לאירופה, השתקע בברלין ונעשה לצלם קולנוע (לרסקי אף היה אחד מצלמי סרטו הגדול של פריץ לאנג – "מטרופוליס", שיצא לאקרנים בשנת 1927). בראשית שנות ה-30, על רקע התמורות הפוליטיות בגרמניה, עלה לארץ ישראל והשתקע בתל-אביב. דירתו של לרסקי שימשה מקום מפגש קבוע לצלמים המקומיים, והוא אף מונה ליו"ר איגוד הצלמים, שהוקם באותו העשור. בתקופת שהותו בארץ יצר כמה מסדרות התצלומים המרשימות ביותר של תקופת היישוב, רובן נעשו בטכניקה הייחודית שפיתח והתבלטו בסגנונם האקספרסיוניסטי. בין עבודותיו בארץ נמנות סדרת תצלומי חיילים יהודיים, תצלומי פועלים, סדרה של תצלומי ידיים, הסרטים "עבודה" (1935), "מנגינה עברית" (1935), "ילדי השמש" (1939), "אדמה" (1947), ועבודות נוספות.

פועל (ירקון), תצלום מאת הלמר לרסקי (1871-1956), [שנות ה-40]. 14X16 ס"מ. מודבק לנייר עבה. מצב טוב. פגמים קלים. כתמים על גבי הנייר. מתואר בעפרון בגב: "Helmar Lerski XI". רישום בעט בגב: "Copyright paid". ראו: "הלמר לרסקי, ידיים עובדות, צילומים משנות ה-40", קטלוג תערוכה במוזיאון ישראל. אוצר: ניסן פרז. ירושלים, 2011. מצולם בעמ' 105 ("ירקון 8ב"). הלמר לרסקי (1871-1956), צלם, קולנוען ושחקן תיאטרון; מגדולי הצלמים הארצישראליים במחצית הראשונה של המאה ה-20. לרסקי גדל בעיר ציריך למשפחת מהגרים פולנים. בשנת 1893 היגר לארה"ב, הצטרף לקבוצת תיאטרון, ולאורך שני העשורים הבאים נדד כשחקן בערי ארה"ב ואירופה – שיקאגו, ניו-יורק, ברלין, ציריך, ואחרות. רק בהגיעו לגיל 40 נחשף לאמנות שקנתה לו את פרסומו, הצילום, ובשנת 1910 פתח סטודיו משלו בעיר מילווקי. הוא החל לפתח שיטה ייחודית לצילום באמצעות מראות והחזרי אור, שהניגודים החריפים שיצרה הפכו לסימן ההיכר של סגנונו ועבודותיו. צילומיו קנו לו מוניטין עולמי, ובשנת 1915 שב לאירופה, השתקע בברלין ונעשה לצלם קולנוע (לרסקי אף היה אחד מצלמי סרטו הגדול של פריץ לאנג – "מטרופוליס", שיצא לאקרנים בשנת 1927). בראשית שנות ה-30, על רקע התמורות הפוליטיות בגרמניה, עלה לארץ ישראל והשתקע בתל-אביב. דירתו של לרסקי שימשה מקום מפגש קבוע לצלמים המקומיים, והוא אף מונה ליו"ר איגוד הצלמים, שהוקם באותו העשור. בתקופת שהותו בארץ יצר כמה מסדרות התצלומים המרשימות ביותר של תקופת היישוב, רובן נעשו בטכניקה הייחודית שפיתח והתבלטו בסגנונם האקספרסיוניסטי. בין עבודותיו בארץ נמנות סדרת תצלומי חיילים יהודיים, תצלומי פועלים, סדרה של תצלומי ידיים, הסרטים "עבודה" (1935), "מנגינה עברית" (1935), "ילדי השמש" (1939), "אדמה" (1947), ועבודות נוספות.