אוסף דפים בכתב-יד, מחידושי בעל ה"ישמח משה" בעת עריכתם לדפוס, עם הגהות צאצאיו האדמו"רים ה"ייטב לב" מסיגט ורבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, עם שינויים מהנדפס וקטעים שלא נדפסו:
• שני דפים בכתב-יד, חידושי אגדה ודרוש על פרשיות התורה, נ"ך ומגילות, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופר. עם שתי הגהות עריכה בכתב-ידו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט – בעל ה"ייטב לב", [גורליץ? בין השנים תר"ט-תרי"א 1849-1851]; ועם הגהות עריכה רבות בכתב-ידו של האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס 1900].
שני דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו באגדה ובדרוש של בעל ה"ישמח משה".
בסוף הדף הראשון מתחיל קטע העוסק בענייני מלך המשיח וזמן ביאתו, והוא ממשיך בתחילת הדף השני. הקטע נדפס ב"ישמח משה" בפרשת כי תשא (בקטע המתחיל "ועוד אמרתי"). בנוסח שלפנינו חישב ה"ישמח משה" את מועד הקץ, שאמור להיות בשנות הת"ק. לפי דבריו, נרמז הקץ באות ו' משם הוי"ה: "...וא"ו היינו באלף הששי ובמאה הששית [כלומר, בשנות הת"ק] ובשנה הששית לאיזה עשירית באותו המאה [כלומר, תקס"ו או תקע"ו או תקפ"ו וכו'] והעשירית נעלם [כלומר, אין לדעת אם זה יהיה בשנות התק"ע או התק"פ וכו']..."; אך מאחר וקטע זה נדפס בשנת תרי"א סימן העורך האדמו"ר בעל "ייטב לב" סוגריים למחיקה, ובמקום זאת כתב: "והזמן בפרטיות באותו אלף נעלם". בתחילת אותו קטע מופיעה הגהה נוספת בכתב-ידו של ה"ייטב לב" (שורת פתיחה לקטע).
• ששה דפים, חידושי אגדה ודרוש, בהם חמשה חידושים שהתגלו לבעל ה"ישמח משה" בחלומותיו. ברובם משפטי קישור והגהות עריכה בכתב-יד קדשו של בעל ה"ייטב לב", [גורליץ? בין השנים תר"ט-תרי"א 1849-1851]; עם הגהות עריכה רבות בכתב-ידו של האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס 1900].
ששה דפים בפורמט גדול, כתובים משני צדיהם (שני טורים בעמוד), העתקה לצורך הדפסה מתוך חידושיו באגדה ובדרוש של בעל ה"ישמח משה". בדפים אלה מופיעים החלומות הבאים:
1. "במוצאי חג השבועות אלי דבר יגונב בחלומי, דהאר"י ז"ל חי ל"ד שנין משום דתיקן מה שקלקל בלעם הרשע בל"ד שנין דחי... ואתבונן אליו בבוקר והנה הוא אמתי...". הדברים נדפסו ב"ישמח משה" על התורה, פרשת בלק, ד"ה "איעצך". בתחילת הקטע הגהה בכתב-יד ה"ייטב לב" (שהוסיף את הפסוק אליו מתייחס הקטע).
חלום זה הוא מחלומותיו המפורסמים של ה"ישמח משה", והוא הובא והתבאר בספרים רבים. בספרים רבים טרחו לתרץ כמה קושיות העולות מהדברים. ראה חומר מצורף.
2. "באור ליום ד' פ[רשת] בא תקנ"ד לפ"ק נתגלה לי בחלום תיר[ו]ץ על קושית התוס' בר"פ לולב הגזול...". הדברים נדפסו ב"ישמח משה" על התורה, פרשת אמור, ד"ה "ולקחתם". בראש הקטע ובהמשכו מופיעים לפנינו מספר משפטי קישור והגהות עריכה בכתב-יד קדשו של ה"ייטב לב". בדף שלפנינו מופיע משפט נוסף של ה"ייטב לב", שלא נדפס, שהועבר עליו קו למחיקה (קרעים בחלק מההגהות, עם פגיעה בטקסט).
3. "נתגלה לי בחלום הא דאמרו רז"ל החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו... ונתגלה לי הטעם...". הדברים נדפסו בשינויים, לאחר עריכה, ב"ישמח משה" על התורה, פרשת בהעלותך, ד"ה "וישמע ה'". בקטע זה הגהה בכתב-יד ה"ייטב לב". הגהה נוספת בכתב-ידו בסוף הקטע (הוראה לעורך היכן להכניס קטע זה).
4. "כן אמרתי בחלומי אור ליום ו' עש"ק [ערב שבת קודש] פ'[רשת] מקץ יום ה' חנוכה ער"ח [ערב ראש חודש] טבת תקס"ב לפ"ק פה שינאווא". הדברים נדפסו ב"ישמח משה" על התורה, פרשת בשלח, סוף ד"ה "עוד ביאור". בתחילת הקטע ובסופו הגהות בכתב-ידו של ה"ייטב לב".
בהמשך העמוד מופיע אזכור של חלום נוסף: "...ועפ"ז לך ה' הגדולה שנתגלה לי בחלום...".
בדף זה ישנם קטעים נוספים עם הגהות בכתב-ידו של ה"ייטב לב". אל הדף מצורף הדף העוקב לו (הדפים מסומנים יא-יב), וגם בו הגהות בכתב-יד ה"ייטב לב".
5. "נתגלה לי בחלום שהקורא בתורה בציבור צריך למחול מקודם לכל ישראל שלא יהא בלבו שום טינא על אחד מישראל". הדברים נדפסו בספר "יין הרקח" לבעל ה"ישמח משה", אורח חיים, סימן קמא.
בכתבי ה"ישמח משה" מופיעים חידושים מופלאים רבים שהתגלו לו בחלום. על כך כותב בן נינו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש בספרו "תהלה למשה": "חזיונותיו וחלומותיו היו נפלאים, ואמר כי חלומותיו המה כענין נבואה, וכמה פעמים דרש דרש משה בחלומו דברים חריפים ושנונים".
[8] דף. 41-42 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים, עם פגיעה בטקסט.

האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל החוזה מלובלין. אצל החוזה מלובלין נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".
מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.

האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים – בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מרמרוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.

האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה), נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווע.

בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה – הלכה, אגדה דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלבוב, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.

הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.

דף בכתב-יד (שני עמודים), "דרוש למתן תורה" על חג השבועות, בכתב-יד קדשו של האדמו"ר רבי שלמה הכהן רבינוביץ אב"ד רדומסק, בעל ה"תפארת שלמה". [רדומסק? שנות התק"צ 1830?].
בדף שלפנינו תחילתו של "דרוש למתן תורה", בכתיבת יד קדשו של המחבר. דרוש זה נדפס בספרו "תפארת שלמה" (ווארשא תרכ"ט), בכרך שני, על פרשיות התורה (במדור ה"לקוטים", בדף קסב). בני האדמו"ר כותבים (בהקדמה לכרך הראשון) כי חלק מן החיבור נכתב בידי המחבר בעצמו, וחלק ביד תלמידו. הם מציינים כי בכל מקום שבו העתיקו קטעים מכתב-יד קדשו של המחבר ציינו את הדבר במילה "מכתי"ק" (ראה להלן). על הקטע שלפנינו צוין בספר הנדפס: "מכתי"ק ישן נושן" [כלומר, משנות צעירותו].
קטעים מהדרוש שבכתב-היד שלפנינו הובאו והתבארו בעשרות ספרים.
הגאון הקדוש האדמו"ר רבי שלמה הכהן רבינוביץ אב"ד רדומסק, בעל "תפארת שלמה" (תק"ס/תקס"ג-תרכ"ו), היה מגדולי ומאורי החסידות המפורסמים בפולין. מנעוריו הסתופף בצל גדולי החסידות בפולין, רבי פישל מסטריקוב, רבי מאיר מאפטא, רבי ישעיה מפשדבורז' ורבי ישכר בער מראדושיץ. באדר תקצ"ד התמנה לרבה של העיר רדומסק שבפולין, בה כיהן כרב במשך שלושים ושתיים שנה עד לפטירתו. בשנות הת"ר, לאחר פטירתם של כמה מגדולי האדמו"רים בפולין, החלו רבבות לנסוע אליו להסתופף בצלו ולקבל מתורתו. הנהגתו הייתה בתקיפות ורוממות. היה מפורסם במדרגותיו הגבוהות בענייני קדושה ופרישות, והרבה לדבר על ענייני קדושה וטהרה. כמו כן, נודע במחשבתו המקורית, בפקחותו העצומה ובחריפותו ושנינותו. אמרותיו השנונות נפוצו בין החסידים בפולין. מחשובי רבני פולין נסעו לקבל מתורתו. בין תלמידיו נמנו החוקר והסופר הגרמני ר' אהרן מרקוס, מחבר ספר "החסידות", שהסתופף בצלו בארבע שנותיו האחרונות, וכן הרופא האדמו"ר בעל התשובה רבי חיים דוד ברנהרד. תלמידו ר' אהרן מרקוס הקדיש פרק שלם בספרו (נדפס בתרס"א בגרמנית) לתיאור דמותו של רבו המובהק ה"תפארת שלמה". בין היתר הוא כתב עליו: "הרושם הגדול שעשה עלי רבינו אי אפשר כלל לתאר בעט ועופרת... מושג כל שהוא מתמונתו הקדושה ופניו המאירים... כח המשיכה של אדמו"ר ז"ל היה גדול מאד... כאשר אדמו"ר זצ"ל הביט על איש, אף שלא דבר עמו כלל, ידע מיד את מהות האיש ארחו ומעשהו כמביט בתוך כוס זכוכית זכה... מופשט מגשמיות לגמרי והיה עוסק אך ברוחניות... הוא היה מבעלי המופת האחרונים שבמחוזו שאודותיו מסופר דברים נפלאים ובלתי מושגים". פטירתו הייתה באופן פתאומי בערב ראש חודש ניסן תרכ"ו, תוך כדי שנרדם על גבי ספר הזהר. סיפורי נפלאותיו ומופתיו הרבים, וכן זכרונות מתלמידיו, נדפסו בספרים "אהל שלמה", ב' חלקים, "עטרת שלמה", ו"נפלאות התפארת שלמה".
[1] דף (2 עמ' כתובים בכתב-יד קדשו של האדמו"ר). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים.

הספר הקדוש "תפארת שלמה"
הספר הקדוש "תפארת שלמה" הוא אחד הספרים החשובים והיסודיים ביותר של תורת החסידות, שהתקבל ונערץ בכל חצרות החסידים. בספר קדוש זה מובעות כל תביעותיה הגדולות של דרך החסידות מהיהודי בעבודת השם בשפה ברורה, בחדות ובבהירות, בקיצור ובחריפות. הספר מרבה לתבוע תביעות גדולות בענייני מסירות נפש, קדושה ושמירת הברית. הוא מאריך לכתוב בכאב על ענייני גלות השכינה, והעלאת הניצוצות. הוא כולל גם חידושים גדולים ומקוריים בתורת הנסתר ובכתבי האר"י הקדוש, במיוחד בענייני הייחודים העליונים בין הקב"ה לכנסת ישראל - בהם גילה נפלאות. האדמו"ר רבי מנחם מנדל מוורקא אמר על ספר זה: "ראיתי בזה הספר שלשה דברים חדשים, שאם הרב הקדוש המחבר לא היה מגלה לנו זאת, לא היינו יודעים הדברים עד ביאת המשיח". האדמו"ר הגה"ק ה"דברי חיים" מצאנז כותב בהסכמתו לכרך המועדים שהספר "יהיה תועלת לעולם, ובפרט לנאמני רוח הנוהים אחרי דרך החסידות, כי דבריו נעמו".
הספר "תפארת שלמה" נדפס בשני כרכים לאחר פטירת המחבר. כרך ראשון על המועדים נדפס בתרכ"ז, וכרך שני על פרשיות התורה נדפס בתרכ"ט. חלק מהספר נכתב בכתב-יד קדשו של המחבר, כדוגמת הדף שלפנינו, ואילו חלקו האחר נכתב על ידי תלמידו, עורך הספר, רבי שמואל זנוויל צבי מפלאוונה, ממה ששמע מפי רבו. על כל קטע שהועתק מכתב-יד המחבר, מציינים המדפיסים (בתחילתו או בסופו): "מכתי"ק", כדי להבדיל בין העתקה מכתב-יד המחבר, ובין מה שנכתב על ידי התלמיד העורך רבי שמואל מפלאוונה.
בהקדמה לכרך המועדים כותבים בני המחבר על כתבי-היד מהם נדפס החיבור: "הכתבי קודש הללו המה נכתבו בפקודתו במשך איזה שנים טרם הלקח ארון אלקים... וכמה וכמה מכתבים אשר המה היו בכת"י קדשו ממש, המה יוחקו בדפוס בשם העתקה 'מכתי"ק'... בשנה אחרונה טרם הפרדו צוה לקחת כל הקונטרסים... ולחלקם על שני חלקים. חלק אחד על סדר הזמנים וחנוכה ופורים, וחלק השני על סדר הפרשיות. וראינו יקרת המכתבים בעיניו עד מאד אשר לא זזו מתחת ידו לנצור אותם כבבת עין".
בהקדמה לכרך השני מוסיפים בני המחבר: "והכתבי קודש הללו... ושמענו ממנו כי חפצו ורצונו לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל... והצגנו בהסוף הדיבור 'מכתי"ק' למען יבין הקורא בו כי הוא מגלילת ידו". בתחילת הכרך השני נדפס מכתב-יד קדשו של המחבר: "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה ליחד שם הוי"ה ב"ה, הנני מתחיל לכתוב לנפשי דברי יראת שמים ותוכחת מוסר על סדר פרשיות התורה".

מכתב בחתימת האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון. בוברויסק, כ"ו חשון [שנות התר"ע בקירוב].
כתיבת סופר, בסופה שורת חתימה בכתב-יד האדמו"ר: "הדו"ש מלו"נ [הדורש שלומו מלב ונפש] שמרי' נח".
המכתב נשלח לרב צעיר בשם "יעקב", שהיה אמור לכהן ברבנות אחת העיירות על מקום אביו המנוח. האדמו"ר כותב לו כי אם הנו ראוי לרבנות הרי "וודאי יש לו חזקה", ומאחל לו כי "ה' יגמור בעדו לטוב", אך מוסיף כי אינו מתערב בעניין, מאחר ואינו מכיר אותו באופן אישי ואינו יודע "כמה הוא ראוי למלאות מקום אבותיו... אם למד גמ'[רא] ופוסקים במדה הראוי. כן אם הנהגתו ישרה, רק שחסר לו ללמוד עוד איזה משך למען לקבל סמיכה...".
האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון אב"ד בוברויסק (תר"ב-תרפ"ג), נכד ה"צמח צדק" מליובאוויטש ואדמו"ר לעדת חסידי חב"ד-קאפוסט. איש קדוש, מגדולי הרבנים והאדמו"רים בדורו. בנו השלישי של האדמו"ר רבי יהודה ליב שניאורסון מוהרי"ל מקאפוסט, וחתן דודו האדמו"ר רבי ישראל נח שניאורסון מניעז'ין. נבחר כרב העיר בוברויסק בשנת תרל"א בקירוב, עפ"י בקשת דודו האדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש. בשנת תר"ס נתמנה לאדמו"ר לעדת חסידי חב"ד-קאפוסט, על מקום אחיו האדמו"ר רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל ה"מגן אבות". היה מראשי המדברים באספת הרבנים בשנת תר"ע, יחד עם בן-דודו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
[1] דף כפול. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול. הדבקת נייר דבק בצדו האחורי של הדף.

ספר צרור המור, ביאור על התורה, על דרך הפשט ועל דרך הסוד (קבלה), מאת רבי אברהם סבע ממגורשי ספרד. ונציה, תשרי ש"ו [1545]. דפוס מארקו אנטוניו יושטיניאן. מהדורה שניה.
העותק של האדמו"ר הראשון מגור רבי יצחק מאיר אלטר בעל "חידושי הרי"מ". רישומים וחתימות נכדיו האדמו"ר מגור רבי אריה ליב אלטר בעל ה"שפת אמת" והאדמו"ר מפילץ רבי פנחס מנחם יוסטמן בעל ה"שפתי צדיק".
בדף המגן הקדמי, רישום בעלות בחתימת ה"שפתי צדיק": "חנני ד' מעזבון אדמו"ר זקני זצ"ל זי"ע הכ"מ, פנחס מנחם מענדיל במהרב"א מפה גור" [כיתוב זה נכתב כנראה בתוך השנה הראשונה לפטירתו של החידושי הרי"מ, בה רגילים לכתוב "הכ"מ" – הריני כפרת משכבו]. חותמתו מופיעה בראש הדף הראשון של פרשת בראשית: " פנחס מנחם בהרב"א יאסטמאן מגור" (חותמת זו מופיעה גם בסוף ספר שמות). בפינת הדף הראשון של בראשית, רישום בעלות נוסף בחתימת ה"שפת אמת": "חנני הש"י הק' ארי' ליב". רישומי בעלות, חתימות וחותמות של החסיד רבי אברהם אבא בומאץ' מלודז' [חתן ה"שפתי צדיק"], שקיבל את הספר מהאדמו"ר מגור [מה"שפת אמת", או מבנו ה"אמרי אמת"] בחליפין עם ספר אחר: "חנני הש"י בזה הס'[פר] היקר שקבלתי ממרן שי' לאיט"א בחליפין על ס'[פר] אחר, אברהם אבא באהמאץ פ"ק גור – מלאדז" [כפי הנראה קיבל ה"שפתי צדיק" את הספר בחלוקת ירושת סבם האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור, ואח"כ העבירו לגיסו רבי אריה ליב בעל ה"שפת אמת". לאחר כמה שנים קיבל חתנו רבי אברהם אבא בומאץ' את הספר בחזרה מהאדמו"ר מגור].
בדפים הראשונים, חתימות וחותמות נוספות (חלקן עתיקות), בהן חתימה וחותמות של רבי מרדכי מאטיל כ"ץ זילברשטיין מקאליש. בדף הריק שמול השער: רישום "קוויטל" של "ראובן ישראל בן חנה הלוי מקאליש", שכנראה העניק את הספר למורו ורבו בעל "חידושי הרי"מ". [רבי ראובן ישראל פרנקל מקאליש, בנו של החסיד הקוצקאי רבי שמואל פרנקל מקאליש, וחתנו של הנגיד רבי יהודה ליב קושמירק מקאליש].
בדף ז/1 הערה למדנית בכתב-יד. בגליונות הספר מספר תיקוני מילים, מכמה כותבים [התיקונים בדף לה/2 דומים לכתב ידו של ה"חידושי הרי"מ". ראה חומר מצורף להשוואה]. מחיקת צנזורה בסוף פרשת תזריע (דף צז/2). בדף השער חותמות צנזורה וחתימת צנזור בשולי הדף.
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר אלטר, האדמו"ר הראשון מגור בעל "חידושי הרי"מ" (תקנ"ט-תרכ"ו, אנצ' לחסידות, ב', עמ' תיג-תכג). מגדולי דורו בתורה וחסידות וממנהיגי יהדות פולין. בילדותו גדל בביתו של המגיד מקוז'ניץ והיה תלמידו הקרוב. בגיל י"ג עבר לבית חותנו בוורשא, שם למד אצל המהרא"ל צינץ והתפרסם בכל רחבי פולין כ"העילוי מוורשא". לאחר פטירת המגיד מקוז'ניץ עבר להסתופף בצל רבי שמחה בונם מפשיסחא והיה לאחד מחשובי תלמידיו. לאחר פטירת רבי שמחה בונם מפשיסחא קיבל את מרות חברו רבי מנחם מנדל מקוצק ובהשפעתו נטו רוב החסידים אחרי הרבי מקוצק. בשנת תרי"ט, נתמנה רבי יצחק מאיר כממלא מקומו של הרבי מקוצק ועבר לעיירה גור (גורא-קלווריה) הסמוכה, שם ביסס את החסידות וכיהן גם ברבנות העיר. במשך שבע שנות כהונתו גדלה חצרו ואלפים הפכו לחסידיו. חיבוריו בשו"ת, הלכה ואגדה נקראו בשם הכולל "חידושי הרי"מ" (=רבי יצחק מאיר), שהפך גם לכינויו.
הגאון הקדוש רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור – בעל "שפת אמת" (תר"ז-תרס"ה, אנצ' לחסידות, ב', עמ' ח-טז), האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חסידות גור. מגדולי אדמו"רי החסידות ומנהיגי היהדות בדורו. תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות הגדולה והמשפיעה ביותר בפולין. בשנת תרכ"ו, בהיותו בן 19, נפטר סבו ה"חידושי הרי"מ", ועל פי צוואת סבו הוא נתמנה תחתיו לרב העיירה גור. החסידים ביקשו למנותו גם לאדמו"ר, אך הוא סירב בתוקף והצטרף לחסידי גור שקבלו את הנהגתו של רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר (מתלמידי הרבי מקוצק), והיה נוסע אליו בכל שנה. הרבי מאלכסנדר, שהיה אז זקן מופלג, כיבד מאד את האברך הצעיר, היה מצפה לבואו ומושיבו בראש. בשנת תר"ל נפטר הרבי מאלכסנדר, ושוב חזרו החסידים ובקשו להכתירו כאדמו"ר. לאחר הפצרות הסכים לקבל על עצמו את התפקיד, אך סירב לשבת בראש השולחן, ומאז יושבים אדמו"רי גור באמצע השולחן ולא בראשו. עד מהרה הפך האדמו"ר רבי אריה ליב מגור לאישיות מרכזית בחיי היהדות בפולין. למרות שסירב בתחילה לשמש כאדמו"ר, נכנס לתפקידו בכל כובד האחריות, והשקיע את גאונותו וחכמתו העמוקה לגדל ולרומם את אלפי חסידיו, לייעץ ולעזור להם ברוחניות ובגשמיות. שמו הלך והתפרסם ומכל קצוות פולין והמדינות הסמוכות החלו לנהור אליו אלפים ורבבות. בתוך זמן קצר צמחה חסידות גור לשיא גדולתה, והיתה לחסידות הגדולה והמרכזית בפולין. כמאה אלף איש מכל רחבי רוסיה ופולין היו מגיעים אליו מדי שנה בשנה. בשנת 1899 נחנך קו רכבת מיוחד בין גור לוורשא, כדי לשמש את אלפי החסידים שזרמו לגור. קו זה כונה "הקו של הרבי", והוא עצמו השתתף במימון הקמת המסילה. מתורתו נדפסו ספריו "שפת אמת" על התורה, על הש"ס וענינים נוספים. הספר "שפת אמת" על התורה נודע בעמקותו ובמקוריותו, והפך לנכס צאן ברזל בין ספרי החסידות על התורה. הוא כנראה הספר החסידי הנפוץ ביותר שהתקבל בכל חוגי היהדות, גם בקהילות שאינן נמנות על הציבור החסידי, כגון בעולם הישיבות הליטאי וקהילות נוספות. גם חידושיו על הש"ס נודעו בייחודיותם ועמקותם והתקבלו בכל בתי המדרש.
האדמו"ר רבי פיניה'לה מפילץ – רבי פנחס מנחם יוסטמן (תר"ח-כסלו תרפ"א), גאון וקדוש, מגדולי החסידות, ממנהיגי היהדות החרדית בפולין וממייסדי "אגודת ישראל". בנו של רבי בנימין אליעזר חתן ה"חידושי הרי"מ", וחתן-דודו רבי אברהם מרדכי בן ה"חידושי הרי"מ". התגורר בעיירה גור והיה מגדולי החסידים של גיסו בעל ה"שפת אמת". לאחר פטירת ה"שפת אמת" רצו החסידים להכתירו לאדמו"ר, אך הוא סירב ועבר לכהן כרב בעיירה פילץ, [אחיינו ה"אמרי אמת" סירב לנהל "שולחנות" ולקבל "קוויטלאך" – כל זמן שדודו רבי פנחס יוסטמן התגורר בגור]. לאחר שעבר לפילץ נהרו אליו חסידים רבים וביקשו להכתירו לאדמו"ר. לאחר תחנונים רבים הסכים לקבל עליו אדמו"רות, אך הוא נשאר נאמן וכפוף להנהגתו של אחיינו האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", ופעל עמו בצוותא בכל ענייני הציבור. מחיבוריו: "שפתי צדיק" על התורה, ועוד. חתנו הגדול היה רבי אברהם אבא בומאץ' מלודז'.
[2], ג-קסה דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. דף השער מוכתם מאד, עם פגיעות בשולי הדף (מודבק על גבי נייר לשימור). פגיעות בשולי הדפים האחרונים (משוקמות בהדבקות נייר). חותמות ספריה. כריכת עור חדשה.

ספר שו"ת רבינו יצחק הלוי (אחיו ורבו של הט"ז), חלק ראשון. נייאי וויט (נויוויד, גרמניה), תצ"ו [1736]. מהדורה ראשונה.
העותק של רבי מאיר מרגליות בעל "מאיר נתיבים", תלמיד הבעל שם טוב ומה"ששים גבורים" שלו, אותו העניק לבנו רבי בצלאל מרגליות אב"ד אוסטרהא. בראש דף י/1 (עם שימוש באות י' של מספור העמוד), חתימה: " מא[י] ר", באותיות מרובעות, כפי הנראה בכתב-יד קדשו של ה"מאיר נתיבים". בדף השער הקדשה עצמית בכתב-ידו של רבי בצלאל מרגליות, המעיד כי קיבל את הספר מיד אביו בעל ה"מאיר נתיבים", בתוספת ייחוסם הקדוש עד לרבי ישעיה הלוי אב"ד דובנא, אחיהם של מחבר הספר שלפנינו ושל בעל הט"ז: " זה השו"ת ניתנו לי במתנה מכבוד אדוני אבי הגאון החסיד יחיד בדורו שלשלת יוחסין איש אלקים מוה' מאיר מרגליות, נ[כד] הגאון הגדול מוה' ישעי' זצללה"ה אב"ד דק' דובנא, אחיו של הגאון המחבר והגאון ט"ז זצללה"ה. כ"ד בנו הצעיר בצלאל מרגליות".
בדף ההסכמות שאחרי השער (בצדו הריק) רושם רבי בצלאל בכתב-ידו את סדר ייחוסו ביתר פירוט: " הצעיר בצלאל בהגאון בוצינא קדישא מו' מאיר נר"ו, בהגאון החסיד המובהק מוה' צבי הירש זצללה"ה מרגליות, חתן הגאון רבן של בני הגולה מאור הגולה שלשלת יוחסין מוה' מרדכי מארדוש זצולה"ה אויערבך מאשכנז, חתן הגאון הגדול מוה' צדוק שעברשינר פרנס הוועד דד"א [=דד' ארצות], חתן הגאון הגדול מוה' ישעיהו הלוי אב"ד דק' דובנא רבתי, אחיו של הגאון הגדול המפורסם מו' יצחק הלוי בה"מ [בעל המחבר] ספר שו"ת זה".
בחלקו העליון של אותו עמוד רישום נוסף בכתב-ידו של רבי בצלאל, קרוע וחסר בחלקו.
רבי מאיר מרגליות (ת"ס/תס"ח-תק"נ), מגדולי תלמידי רבינו ישראל בעל שם טוב, וממקורביו הראשונים, עוד מהימים בהם טרם נודע והתפרסם בעולם. כבר בשנת תצ"ז היה ממקורביו של הבעש"ט. מסופר שרבו הבעש"ט ביקש ממנו שיכתוב את שמו בסידור שנהג להתפלל בו – כדי שיוכל להזכירו בתפילותיו, וכך עשה רבי מאיר. חתימתו בסידור הבעש"ט השתמרה עד לימינו (קבוצת יעקב, ברדיטשוב תרנ"ו, דף נב/2; מבית הגנזים, ברוקלין תש"ע, עמ' רל). רבי מאיר מזכיר את רבו הבעש"ט בכמה מקומות בספריו בתארים "מורי" ו"ידידי". בספרו "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא, תקנ"ד) הוא כותב על מדרגת לימוד תורה לשמה: "...כאשר הזהירו אותי לזה מורי הגדולים בתורה ובחסידות, ובראשם ידידי הרב החסיד מופת הדור מוהר"ר ישראל בעל שם טוב... ומילדותי מיום שנתחברתי בדביקות אהבה עם מורי ידידי הרב החסיד מו"ה ישראל בעל שם טוב... ידעתי נאמנה שזה היו הנהגותיו בקדושה ובטהרה, ברוב חסידות ופרישות וחכמתו, צדיק באמונתו יחיה, דמטמרין גליין ליה, כבוד ה' הסתר דבר". בספרו "מאיר נתיבים" (חלק ב', בסוף פרשת ויגש), הוא מביא סגולה מרבו לביטול הכעס: "שקבלתי ממורי שסגולה נפלאה לבטל הכעס, לומר הפסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך...". בנו רבי בצלאל, ממלא מקומו ברבנות אוסטרהא (ראה עליו להלן), כתב בהסכמתו לספר "שבחי הבעש"ט" (מהדורת ברדיטשוב תקע"ה): "...וכפי ששמעתי מפה קדוש אדוני אבי... שהוא היה מילדותו אחד ממחצדי חקלא חבורה קדישא מאילנא דחיי עם הבעש"ט ז"ל, ומרגלה בפומה דר' מאיר שהרבה לספר בשבחו...". האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא כותב בספרו "נתיב מצוותיך" (נתיב התורה, שביל א'): "מרן אלקי הרב ישראל בן אליעזר... נתנו לו ששים גבורים, נשמות צדיקים לשמרו, ואחד מהם היה הגאון מוהר"ר מאיר נתיבים".
רבי מאיר מרגליות היה מגדולי וחשובי הרבנים בדורו. בצעירותו כיהן ברבנות בערים יאזלוביץ והורודנקה. בשנת תקט"ו התמנה לאב"ד גליל לבוב. בשנת תקכ"ו התמנה מטעם מלך פולין לרב ראשי על אוקראינה וגליציה. בשנת תקל"ו קיבל כתב מינוי רשמי מאת מלך פולין, סטניסלאב אוגוסט פוינטובסקי (כתב הרבנות, באותיות מוזהבות, השתמר עד לימינו בארכיון דובנוב בניו-יורק). בשנת תקל"ז התמנה, בנוסף לרבנות גליל לבוב, לאב"ד אוסטרהא וגלילותיה. רוב ימיו היה רבי מאיר מחכמי הקלויז המפורסם בברודי. הוא היה מיודד בקשרי עבותות אהבה עם חכמי הקלויז ומרבה להביא בספרו מדבריהם.
רבי מאיר כתב מספר חיבורים חשובים בנגלה ובנסתר, בהלכה ובדרוש. סדרת ספריו נקראה בשם כולל "אור עולם", והיא כוללת את ספריו בהלכה, דרוש, קבלה ורמז: ספרו החשוב והנודע שו"ת "מאיר נתיבים", שני חלקים (פולנאה תקנ"א), "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא תקנ"ד), "הדרך הטוב והישר" (פולנאה תקנ"ה) ו"כתנות אור" (ברדיטשוב תקע"ו).
בנו רבי בצלאל מרגליות (נפטר תקפ"א), כיהן בתחילה כאב"ד זוויהל. לאחר פטירת אביו בתק"נ מילא את מקומו ברבנות אוסטרהא עד לפטירתו (למעלה משלושים שנה). נודע כגאון ומקובל, חסיד ועניו. בשנות רבנותו נדפסו ממנו עשרות הסכמות. רבי בצלאל היה "סופר ומליץ בעל לשון צח ומשורר בחרוזים, והרבה מהסכמותיו כתב בדרך שיר" (מזכרת לגדולי אוסטרהא, עמ' 271). כתב חיבור בשם "כתר שבת" (לא נדפס). רבי בצלאל היה קשור מאד אל הרה"ק רבי זושא מאניפולי, ובכל פעם שהיה רבי זושא מגיע לאוסטרהא, היה מתאכסן בביתו של רבי בצלאל.
כתב הייחוס שלפנינו נדפס וצולם בקובץ "כרם שלמה", אייר-סיון תשמ"ט, עמ' מד-מה.
[2], לא דף. חסרים שני דפים אחרונים. 30.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש וקרעים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעה בטקסט.
וריאנט: ההסכמות שבגב דף השער לא מופיעות בחלק מהעותקים. בחלק מהעותקים הודבק דף עם ההסכמות בגב דף השער.
הספר כרוך עם:
ספר תורת חיים, חידושים על מסכתות בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, עירובין, סנהדרין, שבועות, פסחים, עבודה זרה וחולין, מאת רבי אברהם חיים שור. פרנקפורט דאודר, [תצ"ד 1734].
[1], קג, קה-קמח דף. דף שער מאוייר. מצב בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש. קרעים בדף השער, עם פגיעה באיורים. קרעים בדפים נוספים, עם פגיעה בטקסט.
2 ספרים בכרך אחד. כריכת עור חדשה.