כתובה לנישואי החתן שלמה בן ר' אברהם פאריינטי, עם הכלה פריחא בת ר' אברהם וואחנון. תטואן (טיטואן, מרוקו), סיון תרכ"ב [1862].
דיו על קלף; צבעי שמן.
כתובה מעוטרת בנוסח תטואן; הטקסט נתון בתוך קשת מורית נאה, מוקפת דגמים צמחיים בגוני הירוק והכתום. משני צדי הקשת שתי ציפורים, ומעליה הנוסח "בסימנא טבא ובמזלא יאייא ובשעת רצון והצלחה". בראש הכתובה כרכוב מעוטר במעוינים ובתוכם דגמים צמחיים.
בשולי הכתובה חתומים כעדים: הגאון המקובל רבי יצחק ן' וואליד אב"ד העיר, ורבי וידאל ישראל - מדייני העיר.
הגאון רבי יצחק ן' וואליד (תקל"ז-תר"ל), רבה הראשי של תטואן ומגדולי המקובלים והצדיקים במרוקו. נודע כאיש קדוש פועל ישועות. כבר בצעירותו נתגלו בו סימני טהרה ונתפרסם בקדושתו ופרישותו. היה תלמידם של שניים מגדולי מרוקו, רבי מנחם נהון ורבי משה הלוי. עם פטירת רבי משה הלוי התבקש על ידי קהילת תטואן לכהן במקומו כרב העיר. תחילה סירב לקבל את כתר הרבנות ואף נמלט לגיברלטר כדי שלא יאלצוהו לכהן כרב, אך לאחר שהתגלה מקום מחבואו ולאחר הפצרת חכמי העיר נעתר להם וקיבל את המשרה. רבי יצחק ן' וואליד נודע כאחד מגדולי המשיבים, ומכל רחבי מרוקו ואף מארצות אחרות, נשלחו אליו שאלות הלכתיות רבות. מתשובותיו נדפסו שני כרכי ספרו - שו"ת ויאמר יצחק (ליוורנו, תרל"ו). נפטר בגיל 93 בעת כניסת השבת, כשעל שפתותיו "מזמור שיר ליום השבת".
בקרב יהודי מרוקו התפרסם שמו של רבי יצחק ן' וואליד כקדוש פועל ישועות, ואף לאחר פטירתו נודע בישועות הגדולות שנעשו בזכותו. מטהו המקודש עזר לפקידת עקרות וריפוי חולים. כן נהוגה מסורת רבת שנים של עלייה לקברו ביום פטירתו והילולות נערכות ברחבי הארץ והעולם לכבודו.
רבי וידאל ישראל, החתום אף הוא בכתובה שלפנינו, היה מגדולי חכמי תטואן, ושימש כדיין בעיר לצד רבי יצחק ן' וואליד. בראש כתב הרבנות של רבי יצחק ן' וואליד מוזכר רבי וידאל ישראל כאחד מגדולי המקום הממנים אותו לרב: "אנו החותמים מטה ק"ק טיטואן יע"א ובראשינו החכם וכו' כמוהרוי"ש [רבי וידאל ישראל] שהסכים עמנו לדבר מצוה והסכמנו בהסכמה גמורה ומנינו לרב ומו"ץ עלינו...".
40.5X29 ס"מ. מצב טוב. פגמים וקמטים קלים. כתמים. נקבים זעירים. מריחת דיו ופגמים בצבע במקומות אחדים.

"הדס" לבשמים, מעוצב כמגדל בן שלוש קומות ומעוטר בדמויות זעירות המתארות את מנהגי טקס ההבדלה. גליציה או אוסטרו-הונגריה, [1800 בקירוב].
כסף, פיליגרן, יצוק ומוזהב בחלקו.
"הדס" לבשמים, בעל בסיס משושה הניצב על רגליים המעוצבות כרגלי-חיה, עם טפרים האוחזים גולה. חלקו המרכזי – משושה אף הוא – בעל דלת הנפתחת באמצעות ציר ובריח, ומוקף במרפסת עליה ניצבות שש דמויות: שתי דמויות של שומרים (אחת מהן אוחזת בידה השמאלית את השרשרת המחוברת לדלת המגדל), וארבע דמויות המתארות את מנהגי טקס ההבדלה: דמות האוחזת גביע יין, דמות האוחזת כלי לבשמים (עם קצה מחודד, דמוי מגדל), דמות עם יד פשוטה קדימה (להביט בציפורניים בזמן ברכת "מאורי האש"), ודמות נוספת, שכפי הנראה החזיקה בידה נר להבדלה (העיטור חסר). שישה דגלים קטנים מתנוססים בשש הפינות העליונות. שתי הקומות העליונות מעוצבות כצריח-פעמונים. בראשו כיפה דמוית בצל ומעליה כדורית עם תורן שבקצהו מתנוסס דגל.
"הדסים" לבשמים המעוצבים כמגדלים – על פי רוב בהשראת מגדלי הערים בהן נוצרו – מוכרים החל מהמאה ה-16. משעוצבה צורת ה"הדס" כמבנה ארכיטקטוני, קצרה הדרך לשילובם של אלמנטים נוספים אשר נקשרו בצורת המגדלים האירופאים הממשיים: דגלים, שעונים, גגות רעפים, כיפות ושערים, וכמובן גם דמויות השומרים החמושים, אשר הגנו על מגדל העיר. במרוצת הימים, נוספו על דמויות השומרים גם דמויות שונות בעלות מאפיינים יהודיים, וכך ניתן למצוא ב"הדסים" שונים – נוסף על דמויות השומרים החמושים ברובים, במגינים או במוטות – גם דמויות של מנגנים התוקעים בקרן, דמויות המייצגות את חגי ישראל או מנהגים הקשורים ביום השבת, או כמו במקרה שלפנינו, דמויות המייצגות את מנהגי טקס ההבדלה.
"הדסים" עשויים פיליגרן, הדומים בעיצובם האדריכלי לזה שלפנינו, נמצאים בכמה אוספים מוזיאליים, בהם המוזיאון היהודי בלונדון (פריט JM 413; ללא דמויות) והמוזיאון היהודי באמשטרדם (פריט M000144; עם דמויות נגנים).
באשר לדמויות המעטרות את ה"הדס", אף על פי שבדרך כלל הן עוצבו בהתאם לרוח התקופה – לבושות במלבושים תואמים – איכות עיצובן משתנה מ"הדס" ל"הדס", ומבחינה זו, דמויות היהודים ב"הדס" שלפנינו מזכירות את הדמויות המופיעות על "הדס" גרמני מהמאה ה-18, שנעשה בידי הצורף Johann Friedrich Wiese מהמבורג (ראו: גוטמן, מס' 32), ודמויות השומרים מזכירות את אחת הדמויות המופיעות ב"הדס" גרמני אחר, מהמאה ה-16, אשר היה לפנים באוסף מוזיאון קאסל ואבד (ראו: מגדלי בשמים, תמונה V). "הדס" גבוה מעט יותר ועליו דמויות הזהות לדמויות שב"הדס" שלפנינו, מצוי באוסף המוזיאון היהודי בניו-יורק (פריט JM 19-57).
גובה: 28 ס"מ. מצב כללי טוב. נוטה מעט על צדו. עיטור חסר באחת הדמויות. ייתכן כי חסר פעמון בקומה העליונה של הצריח. פגמים קלים. תיקוני הלחמה.
להשוואה, ראו:
• מגדלי בשמים, מסורת צורת המגדל בקופסאות לבשמי הבדלה (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1982), פריטים 65-68, V, XIX.
• Joseph Gutmann, Jewish Ceremonial Art (ניו יורק, 1964), מס' 32-33.
• Paul Spiegel, Eine gute Woche!, Jüdische Türme aus Schwäbisch Gmünd (Schwäbisch Gmünd, 2001), מס' 46.
• המוזיאון היהודי בלונדון (Jewish Museum London), פריטים JM 413, C 1985. 1.2.
• "אוסף שטיגליץ, יצירות מופת באמנות יהודית" (הוצאת מוזיאון ישראל, 1987), פריטים 60-61, 68.

שלושה-עשר חותמים אישיים, של מנהיגי דת שומרוניים ושל הכהן הגדול השומרוני יעקב בן אהרון בן שלמה. חקוקים במתכת (פליז ומתכות בהירות שונות). ארץ ישראל, אמצע המאה ה-19 והעשורים הראשונים של המאה ה-20.
על כל החותמים חקוקות כתובות בשפה הערבית (למעט אחד, הנושא גם כתובת עברית), ולפי שמות בעליהם – הנושאים את הכינויים "הכהן", "כהן" ואת השמות "עמרן" ו"צדקה" – נראה כי כולם השתייכו לאנשי דת שומרוניים. מרבית החותמים מתוארכים.
1. "עטוה(?) אלחלאק עבד אלחאק 63" (כנראה 1263 להיג'רה = 1847).
2. "סלאם עלי אלעמראן 85" (כנראה 1285 להיג'רה = 1868).
3. "ראיס רוחי טאאיפת אלסאמרה [מנהיג רוחני של עדת השומרונים] יעקוב הרון אלכאהן 1297" (להיג'רה = 1880; הכהן הגדול השומרוני ה-120, יעקב בן אהרון בן שלמה).
4. "אסחאק כאהן 1313" (להיג'רה = 1895).
5. "שכראלה [בעברית] / מנ(?) אסחאק שכראללה כאהן(?)".
6. "שפיק כאהן 1321" (להיג'רה = 1903).
7. "עבדה עמראן הכהן 1328(?)" (להיג'רה = 1910).
8. "צדקה כאהן 328" (1328 להיג'רה = 1910).
9. "אבראהים עאי(?) 1334" (להיג'רה = 1916).
10. "תופיק כאהן 1334" (להיג'רה = 1916).
11. "אסחאק צדקה כאהן 1336" (להיג'רה = 1918).
12. "עבדה אסחאק אלכאהן 1337" (להיג'רה = 1919).
13. "ע'זאל אלכאהן 931" (כנראה 1931).
גודל משתנה, 1X2 ס"מ בקירוב עד 1.5X2.5 ס"מ בקירוב; ידיות באורך 2.4 ס"מ עד 4 ס"מ. מצב משתנה, רובם במצב טוב.