ספר "הצעה על אודות הגט", אודות פרשת הגירושין של בני הזוג תמרי-ונטורוצו והפולמוס סביבה, עם חליפת אגרות בין הרבנים ופסקי דין. ונציה, [שכ"ו 1566. דפוס זורזי די קבאלי].
העותק של הגאון רבי עקיבא איגר. מעבר לדף השער רישום בעלות (מחוק מעט) בכתב-יד בנו: "שייך לה"ה כבוד הוד עטרת תפארת אאמ"ו הרב הגאון הגדול מו"ה עקיבא איגר נ"י מא"ש [=מאיזנשטאט] לע"ע [=לעת עתה] אב"ד ור"מ פק"ק מארקיש פרידלאנד יע"א [--] בנו עבדו הקטון אברהם".
נדפס במסגרת הפולמוס בפרשת תמרי-ונטורוצו (ראה להלן). הספר שלפנינו יצא מטעמם של משפחת תמרי ורבני ונציה שצדדו בה. בראש הספר: "הצעת המעשה" – תיאור השתלשלות הפרשה מנקודת מבטם. לאחר מכן, נדפסו המכתבים ופסקי הרבנים שניתנו בפרשה זו לטובת משפחת תמרי, בהם מובעת בין היתר ההתנגדות לרבי משה פרובינצאלו וסיעתו.
מלבד "הצעת המעשה" כולל הספר גם את הפרקים: "מעשה הגרושין", "קול מפלת המגרש", "קול צעקת הרועים", "קול ענות גבורה" ("חבור... ר’ ברוך עזיאל יצ"ו בן ברוך חזקיטו זצ"ל, להורות כשרות הגט... וקרא שמו מגילת איכה יועם זהב"), ו"קול אלדים חיים".
כפי שהוכיח י' יודלוב (הערות ביבליוגרפיות לפרשת הגט תמרי-וינטורוצו, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ’ 105-114), הספר שלפנינו נדפס בשלבים: תחילה נדפס הפרק הראשון בלבד – "הצעת המעשה" (דפים א-ד), תחת השם "שאלה על אודות הגט". בשלב השני נדפסו דפים א-ד מחדש, וצורפו להם פרקים נוספים, דפים ה-מא, תחת הכותרת "הצעה על אודות הגט" (לעיתים גם צרפו את דפים ה-מא החדשים לטפסים קיימים של "שאלה על אודות הגט"). טפסים בני מא דף נמצאים בספריה הלאומית בירושלים ובספריית הרוזנטליאנה. בשלב השלישי הדפיסו המשך לחיבור, דפים מב-עז (בשלב זה הדפיסו גם את דפים לט-מא, בשינויים מסויימים). מרבית הטפסים הידועים כיום הם בני עז דף. אף העותק שלפנינו מסתיים בדף עז, אולם חל שיבוש בהדפסת דפים לט-מ – עמודים לט/1 ומ/2 נדפסו על אותו דף (משני צדיו) ואילו עמודים לט/2 ומ/1 נשמטו.
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומר שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה.
בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם: הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) – מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" – אמר אברהם בן הרב המחבר); וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה.
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא איגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס מחידושיו את הספר "דרוש וחידוש", וכן נדפסו חלקים נוספים מתשובותיו. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא איגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן במהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, כפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים. הגאון רבי חיים ברלין סיפר על אביו הנצי"ב מוולוז'ין: "ותיבה ממש אחת מלשון רע"א ז"ל היה מכריע בעיניו כמה וכמה דפין מפלפולי ספרים אחרים" (מרומי שדה, א, ירושלים תשט"ז, בהקדמה).
לט, מא-עז דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים. סימני עש. חיתוך דפים על גבול הכותרות (עם פגיעה בכותרות במספר דפים). כריכת עור חדשה. נתון בנרתיק תואם.
בדף יו/2 מופיע האזכור היחיד של הדפוס העברי ברומא במאה הט"ו ("...שסדר הרשב"א ז"ל כמו שכתוב בתשובותיו הנדפסות ברומי..."; שו"ת הרשב"א נדפס שם בשנת רל"ב בקירוב).
מקור: אוסף ספריית קרן ולמדונה.

"שערורית הגט" תמרי-ונטורוצו – פרשה שהסעירה את יהדות איטליה
פרשת תמרי-ונטורוצו היתה מן הפרשיות שהסעירו את הציבור היהודי באיטליה במאה ה-16. היה זה פולמוס הלכתי על פרשת גירושין שהתפתח לפולמוס חריף בו השתתפו רוב רבני איטליה, ואף רבנים מחוצה לה, משאלוניקי, קושטא וארץ ישראל. בפולמוס עורבו גם שלטונות הכנסייה והרשויות בערים שונות באיטליה.
שתי הדמויות המרכזיות בפרשה זו היו הרופא יוסף בן משה הכהן תמרי ושמואל שלומיאל הקטן – המכונה ונטורה או ונטורוצו – בן משה מפרוג'ה. תמרי היה אחד מרופאי העיר ונציה ובעל מעמד והשפעה בקרב הציבור היהודי והציבור הנוצרי בעיר. בשנת ש"כ (1560) אירס שמואל ונטורוצו את תמר, בתו של יוסף תמרי, אך בינו לבין אבי כלתו פרצו חילוקי דעות וכעבור שלושה חודשים עזב ונטורוצו את ונציה. לפי טענתו של ונטורוצו הוא נאלץ לברוח מוונציה לאחר שחמיו לעתיד הלשין עליו בפני השלטונות. גם אחרי בריחתו רדף אותו תמרי בכל מקום אליו הגיע, כשהוא תובע ממנו סכום כסף שלטענתו התחייב לשלם לו. לאחר כארבע שנים פנה תמרי אל המהר"ם מפאדובה וביקש ממנו שיתערב בפרשה. בד' אדר שכ"ד פסק המהר"ם מפאדובה כי על ונטורוצו לכנוס את ארוסתו או לגרשה בתוך חודש ימים (באותה התקופה באיטליה נערך טקס הקידושין בזמן האירוסין ועקב כך נחשבה בתו כנשואה). לאחר דיונים משפטיים רבים, התרצה ונטורוצו לחזור לוונציה, ולגרש את ארוסתו. אך בכך לא תמה הפרשה, שכן לאחר נתינת הגט החל ונטורוצו לטעון כי הגט הוצא ממנו שלא ברצונו וכי ביטל אותו מראש ב"מודעא" שמסר קודם לכן, ולמעשה הגט איננו תקף. שני הצדדים עירבו במחלוקת את השלטונות הכנסייתיים והחילוניים בוונציה ובפירנצה, בפיררה ובמנטובה, ועוד. במחנה היהודי היו מעורבים במחלוקת רוב רבניה של איטליה. כל אחד מן הצדדים זכה לסיעה של רבנים שעמדה לצדו. בראש סיעתו של תמרי עמדו רבני ונציה, ובראש סיעתו של ונטורוצו עמד רבי משה פרובינצאלו – רבה של מנטובה, ועמו רבנים נוספים. מצדם של רבני ונציה הוטל חרם על ונטורוצו ובמקביל הם פסקו כי הגירושין תקפים. מאידך, רבי משה פרובינצאלו, שעמד בראש התומכים בוונטורוצו, פסק כי הגט בטל וכי בתו של תמרי אינה רשאית להינשא כל עוד יתבררו הדברים בבית דין. הדבר עורר כעס גדול על רבי משה פרובינצאלו ומשסירב להופיע בפני רבני ונציה ולהסביר את עמדתו, הוציאו נגדו פסק המורידו מגדולתו. במקביל שלחו שתי הסיעות חוזר אל רבני קהילות ברחבי איטליה, ובכך הצטרפו רבנים רבים לפולמוס. מרבני ארץ ישראל עמדו לצדו של רבי משה פרובינצאלו רבי יוסף קארו וחכמי צפת, ולרבני ונציה הצטרף רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז). כל אחד מן הצדדים אף הדפיס עלונים וספרים שתמכו בגרסתו, ופרסם את פסקי הרבנים המצדדים בו.
לפנינו שלושה ספרים שנדפסו במהלך הפולמוס, בשנת שכ"ו: "הצעה על אודות הגט" (פריט 14) שנדפס בוונציה מטעם סיעתו של תמרי (קונטרסים שנדפסו לחוד ונאספו בהמשך לספר), הספר "אלה הדברים" שנדפס במנטובה מטעם סיעתו של ונטורוצו (פריט 12), ו"ביאור זה יצא ראשונה" – פסקו של רבי משה פרובינצאלו באותו עניין, שנדפס אף הוא במנטובה (פריט 13).
על הפרשה בהרחבה ראה: ש' סימונסון, פרשת הגט תמרי-וינטורוצו, תרביץ, כח, תשי"ט, עמ’ 375-388; הנ"ל, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, ב, ירושלים תשכ"ה, 367-364; י' יודלוב, הערות ביבליוגרפיות לפרשת הגט תמרי-וינטורוצו, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ' 114-115; א' קופפר, הבהרות נוספות לשערורית הגט תמרי-ונטורוצו, תרביץ, לח, תשכ"ט, עמ' 54-59; הרב צ' גרטנר, פרשת הגט תמרי-ונטורוצו – גילויים חדשים מבית מדרשו של מרן הבית יוסף, מוריה, שנה טז, אייר תשמ"ח, עמ' ט ואילך.