אוסף מכתבים שנשלחו אל רבי יעקב לנדא, מרבנים ואישים שונים. [רוב המכתבים מרוסיה, לטביה וארץ ישראל, שנות התר"צ-ת"ש בקירוב].
• מכתב ברכה להולדת בת, מאת ידידו רבי שמריה גוראריה [חתן האדמו"ר הריי"ץ], הכותב כי השמועה הטובה נודעה לו "בבית חותני כ"ק אדמו"ר שליט"א". ריגה, חשון תרצ"א [1930].
• מכתב בכתב-יד וחתימת רבי חיים צבי שרל אב"ד האזינפוט [מקורב לחסידות חב"ד ומבוגרי ישיבת טלז]. האזינפוט (אייזפוט Aizpute, לטביה), [תרצ"ה 1935].
• התכתבות בעניין כספי התרומות לספר תורה לקבלת פני משיח שהחל האדמו"ר הריי"ץ לכתוב באותה שנה, ואשר נאספו ע"י ועד חסידי חב"ד בבני ברק: רשימות התורמים; מכתב המשפיע החב"די רבי שאול דוב זיסלין, המאשר להעביר את הכספים דרך "כולל חב"ד" בירושלים; מכתב בחתימת ידו של רבי שלמה יהודה ליב אליעזרוב, המאשר את העברת הכספים שנאספו בבני ברק. כסלו תש"ב [1941].
• שני מכתבים מאת הרה"ח ר' ניסן טלושקין [מחשובי רבני חב"ד בבלרוס ובארה"ב]. ברוקלין ניו יורק, תמוז תשכ"ג [1963].
• מכתב מהרה"ח ר' משה דובער ריבקין מראשי ישיבות "תורת אמת" ו"תורה ודעת" (ידיד נעוריו של הרב טלושקין, בימי שבתם אצל אדמו"ר הרש"ב ברוסטוב). ברוקלין ניו יורק, [שנות התש"כ-תש"ל בקירוב].
• שלושה מכתבים מאת ידיד בשם "משה זאב". רוסטוב על נהר דון, תר"פ, תר"צ ותרצ"א [1920, 1930, 1931].
• ארבעה מכתבים מאת ידיד החותם בשם "סופר בדווינסק". דווינסק, תר"צ 1930.
15 מכתבים ופריטי נייר נוספים. גודל ומצב משתנים. טוב עד טוב-בינוני. כתמים, קרעים ובלאי.

אוסף מכתבים ומסמכים מהשנים הראשונות לכהונת רבי יעקב לנדא ברבנות המושבה בני ברק - כולל פרוטוקול ההחלטה לקבל את הרב לנדא כרב העיר (כסלו תרצ"ו), ומכתבים של תושבי בני ברק הדורשים למסור לידי הרב לנדא את האחריות על הכשרות בעיר. בני ברק, תרצ"ו-ת"ש בקירוב.
• פרוטוקול ההחלטה של "ועד בני ברק" לבקש מרבי יעקב לנדא "לקבל את המשרה של רבנות במושבתנו...", בחתימות ארבעה מראשי הוועד ו-18 מתושבי המושבה. ד' כסלו תרצ"ו [נובמבר 1935].
• שלושה מכתבים מ"ועד בני ברק - מחוז יפו", אל הרב לנדא, בענין משכורת הרבנות, מהחדשים טבת, אדר וניסן תרצ"ו [1936].
• מכתב אל המועצה המקומית, בחתימות 124 מתושבי בני ברק, הדורשים נתינת סמכויות לרב לנדא על ההשגחה על האטליזים בעיר. בני ברק, זאת חנוכה ת"ש [דצמבר 1939].
• מכתב אל הרבנות הראשית לא"י, בחתימות 33 מתושבי בני ברק, הכותבים: "בשם הקהל, רוב מנין ורוב בנין של המושבה בני ברק, אנחנו דורשים שהכשרות בכל היקפה תמסר אך ורק לידי הרב לנדא שליט"א". כ"ב טבת ת"ש [ינואר 1940].
• מכתב מפורט אל הרבנות הראשית לא"י, בחתימות 28 מתושבי בני ברק, הדורשים כי יינתנו לרב לנדא זכויות בענייני הרבנות. הם כותבים בתחילת דבריהם: "א. הרה"ג ר"י לנדא שליט"א מכהן ברבנות במושבתנו זה יותר מארבע שנים. הוא נתקבל בהסכם כל הזרמים, ואחרי הפצרות רבות מועד המושבה ונכבדיה עזב את משרת הרבנות שלו במושבה רמתיים וקבל את הרבנות במושבתנו בני ברק...". ת"ש [1940].
• כתב עדות בחתימת חמשה מראשי המושבה בבני ברק, המעידים כי "הרב קליש נתן את הסכמתו המלאה בשנת תרצ"ו לקבלת הרה"ג ר' יעקב לנדא שליט"א לבני ברק בתור רב". בני ברק, שבט ת"ש [1940]. [האדמו"ר מסקרנביץ רבי יוסף צבי קאליש (תרמ"ה-תשי"ז), כיהן קודם לכן כרב בעיר בני ברק, ועם בואו של הרב לנדא כיהנו שניהם בתפקיד אב"ד בני ברק, תוך שהם מתואמים בתפקידיהם בענייני הרבנות בעיר].
• מכתב מאת הרב לנדא, אל המזכיר הראשי של משרדי ממשלת המנדט בירושלים, אודות החלטת הרבנות הראשית ה"מאשרים את מינויי לרב בבני ברק". הרב לנדא מבקש במכתבו לברר מדוע "עד עכשיו עוד לא נתקבלה שום פקודה ע"ד [על דבר] זה במשרדי קצין מחוז המושבות". בני ברק, כ"ה תשרי [תרצ"ח], ספטמבר 1937.
• שלושה מכתבים רשמיים מסגן המזכיר הרשמי של ממשלת המנדט, על הטיפול בעניין זה. ירושלים, אוקטובר 1937.
• מכתב הרב הראשי רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אל מר גרנשטקורן ראש מועצת בני ברק, בעניין מינוי שו"ב נוסף בבני ברק. הרב הרצוג כותב לו: "...אין מזרזין אלא למזורזין, לעמוד על המשמר, משמרת הקודש, שלא יתמנה שו"ב כזה בלי הסכמתו המלאה של הרב הגאון ר' יעקב לנדא שליט"א, אב"ד דבני ברק". ירושלים, ניסן תש"ו [1946].
13 מכתבים ומסמכים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב עד טוב-בינוני.

מכתב ארוך (4 דפים), מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. מחאה תקיפה נגד רעיון הקמת מועצה דתית בבני ברק. שערענשפרינג (שרון ספרינגס Sharon Springs, ניו יורק), [כ' תמוז] תשכ"ד [1964].
מודפס במכונת כתיבה, על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק: "למעלת כבוד ידידי הרב הגאון החסיד המפו'[רסם] יו"ש [=ירא ושלם]... מהר"ר יעקב לאנדא שליט"א רב אב"ד דעיה"ק בני-ברק בארה"ק יצ"ו".
בסוף המכתב הארוך מסיים האדמו"ר: "...ובצער גדול כתבתי כל הנ"ל ושקלתי הכל כמ"פ [=כמה פעמים] במאזני צדק ואבני צדק, והנני ידידו דושת"ה באה"ר [=דורש שלום תורתו הרמה באהבה רבה] מברכו בכל עניניו והשי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים...".
מכתב זה נכתב במהלך הדיון בין הרבנים בשנת תשכ"ד על פרשת המועצה הדתית בבני ברק - ראה בפריטים להלן (על הפרשה ובמיוחד על מעורבותו של האדמו"ר מסאטמר בפרשה זו - ראה גם מסגרת).
[4] דף + פיסת נייר מהודק (הוספה למכתב). 29 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. נקבי תיוק.
המכתב נדפס בספר "דברי יואל - מכתבים", א, מכתב צא, עמ' קכז-קלו, אך בהשמטת שם הנמען.

האדמו"ר מסאטמר ומעורבותו בפולמוס המועצה הדתית בבני ברק
העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר (ראה על כך בהרחבה בפריט 430 ובחומר המצורף).
בתחילת חודש תמוז תשכ"ד שלח הרב לנדא מכתב לאדמו"ר מסאטמר, בו מסביר באריכות מדוע אם יגיש את התפטרותו מן המועצה הדתית יביא הדבר להרס ענייני הדת בבני ברק (ראה פריט 430). בתשובה שלח לו האדמו"ר מסטמאר מכתב חריף (הפריט שלפנינו). על כך הגיב הרב לנדא במכתב נוסף אל האדמו"ר מסאטמר, בחודש אב תשכ"ד, בו הוא מעמיד את הדברים על דיוקם (ראה פריט 430).

שני מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר אב"ד שכונת זכרון מאיר. [בני ברק, תשכ"ד בקירוב].
המכתבים נשלחו אל רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק, ובהם מתאם הרב וואזנר עם הרב לנדא עניינים הקשורים למאבק בהקמת מועצה דתית בעיר (כפי הנראה, נכתבו המכתבים לקראת אסיפת הרבנים נגד הקמת מועצה דתית בעיר בני ברק באסרו חג השבועות תשכ"ד - ראה פריט הבא).
באחד המכתבים כותב הרב וואזנר כי שמע על מכתב שהגיע לעירייה בעניין זה (כנראה, מכתב ממשרד הדתות), וכן על "איזה מאמר ברדיו על ענין המועצה דתית". הרב וואזנר מחזק את הרב לנדא במאבק זה על עצמאות מערכת הרבנות בעיר, וכותב לו: "...ובשום אופן חלילה להראות איזה חולשה בקו שלנו, מה שקבלנו עלינו שלא להכנס לשום פשרות". הרב וואזנר מספר שדיבר בעניין זה עם "ר' בן ציון יעקבויטש" [נאמן האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, ושליחו למאבק זה - ראה בספרו של יעקבוביטש: זכור ימות עולם, חלק ד, פרק טו-טז, עמ' קלז-קסט, ובמדור צילומי המסמכים בספרו, צילומים מס' 17-44]. במכתב השני מבקש הרב וואזנר "שינסו לצרף גם חתימת הה"ג ר' משה הגר שליט"א [רב קרית ויז'ניץ, ולימים האדמו"ר בעל "ישועות משה"]..." - כפי הנראה, מדובר בחתימה על כרוז ה"החלטה" של רבני בני ברק - ראה להלן פריטים 432-433.
על המכתב השני חותם הרב וואזנר בראשי תיבות: "שה"ו" [שמואל הלוי וואזנר].
הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר (תרע"ג-תשע"ה), בעל "שבט הלוי", מגדולי פוסקי הדור האחרון. יליד העיר וינה, תלמידם של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא ושל רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר (שניהם נספו בשואה), ולאחר מכן תלמיד מובהק לרבו הגאון רבי מאיר שפירא בישיבת חכמי לובלין. בשנת תרצ"ט עלה לארץ ישראל עם רעייתו. תחילה התגורר בירושלים. הוא שימש את גדולי העיר, התבלט עד מהרה כאחד מתלמידי החכמים החשובים, ומונה לרב ומו"צ בשכונת גאולה. בשנת תש"ז עבר לבני ברק, לכהן בה כרב ואב"ד שכונת זכרון מאיר. מינוי זה בא בהמלצתו של מרן ה"חזון איש" שהכיר כבר אז בגדלותו ובכוחו של האברך הצעיר וצפה את עתידו. לאחר תקופה קצרה מונה לרבם של קהילות "חוג חתם סופר" בעיר. ברבות השנים הפך הרב וואזנר לאחד מגדולי הפוסקים והיה לסמכות הלכתית מקובלת על כל החוגים. השיב תשובות לאלפים, אשר נדפסו באחד-עשר כרכי ספרו שו"ת שבט הלוי.

2 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. באחד המכתבים נקבי תיוק.

העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.

"החלטה" בחתימות שישה מרבני בני ברק (הרב לנדא, הרב וואזנר, ועוד), נגד יוזמת משרד הדתות להקים בעיר מועצה דתית ובכך לבטל למעשה את עצמאותה של מערכת הרבנות בעיר. בני ברק, סיון תשכ"ד [1964]. בשולי הדף הוספה מהתאריך "י"ב אלול תשכ"ט": "אנחנו מחדשים ומקבלים עלינו כנ"ל", עם תשע חתימות ידם של הרבנים (בהם גם חתימת ה"ישועות משה" מויז'ניץ).
דף מודפס במכונת כתיבה - עותק נוסף של נוסח ההחלטה שהתקבלה באסיפת רבני העיר בני ברק באסרו חג שבועות תשכ"ד - שלא להכנע לתכתיבי משרד הדתות, אפילו במחיר של הקמת קהילה נפרדת (ראה פריט קודם), חתום בידי הרבנים.
בי"ב אלול תשכ"ט, לאחר שהתעורר שוב הדיון סביב הקמת מועצה דתית, התאספו רבני בני ברק וחתמו מחדש על המסמך שלפנינו. באותה אסיפה חתמו הרבנים גם על "פסק דין" בנושא, ראה פריט הבא (על אסיפה זו ראה בספרו של ר' בן ציון יעקובוביטש: זכור ימות עולם, חלק ד, עמ' קסה).
על נוסח ה"החלטה" חתומים: רבי יעקב לנדא (רב העיר, תרנ"ג-תשמ"ו); רבי אברהם שלמה כ"ץ (הרב מריסקווא ואב"ד קהל "ייטב לב" בבני ברק, תרמ"ד-תשל"ה); רבי שמואל הלוי וואזנר (גאב"ד זכרון מאיר, תרע"ג-תשע"ה); רבי נחמן כהנא, האדמו"ר מספינקא (תרס"ה-תשל"ז); רבי יצחק שלמה אונגר (ראש ישיבת חוג חתם סופר, תרפ"א-תשס"ד); ורבי אברהם צבי ווייס (אב"ד נוה אחיעזר, תרס"ב-תשל"ט).
על ההוספה משנת תשכ"ט חתומים: רבי יעקב לנדא, רבי שמואל הלוי וואזנר, רבי משה יהושע הגר (האדמו"ר מויז'ניץ בעל "ישועות משה", שכיהן בימים ההם כרב קרית ויזניץ. תרע"ו-תשע"ב); רבי אברהם שלמה כ"ץ; רבי יצחק שלמה אונגר; רבי אברהם צבי ווייס; רבי נתן גשטטנר (רב שיכון אגודת ישראל, תרצ"ב-כסלו תשע"א); רבי דוד שמש (רב העדה הספרדית בפרדס כץ, תרע"ב-תשמ"ב); ורבי יחיאל מאיר וינגורט (רב דחסידי גור, תרמ"ח-תשל"ג).
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול ונקבי תיוק קרועים.

העיר החרדית בני ברק התייחדה מאז הקמתה במערכת רבנות עצמאית. בניגוד לערים אחרות, בבני ברק לא היתה מעולם מועצה דתית - הרבנים קבלו את משכורתם מן העירייה וכל מערכות הכשרות, המקוואות ועניני הדת בבני ברק היו מתוקצבים ישירות מקופת העירייה, ללא התערבות של גורם שלישי ממשלתי בדמות מועצה דתית. במקומות אחרים נתונה השליטה על שירותי הדת והפיקוח על העניינים הדתיים בידי המועצה הדתית שבעיר. באותם ימים נשלטו המועצות הדתיות על ידי משרד הדתות, בראשו עמדו אנשי תנועת ה"מזרחי".
עוד התייחדה בני ברק בכך שהייתה העיר היחידה בארץ בה הצביעו חסידי סאטמר בבחירות לעירייה, וזאת בהסכמת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - המתנגד החריף לכל שיתוף פעולה עם השלטון הציוני, ובהסכמת הרב מריסקווא - רבה של קהילת סאטמר בעיר. הסיבה העיקרית לכך היתה הצורך בשמירה על עצמאות הרבנות בבני ברק, ושמירה על כוחם של הרב לנדא ורבני העיר שעמדו על משמר ההלכה.
בקיץ תשכ"ד הקימו אנשי משרד הדתות מועצה דתית בבני ברק. מכיוון שידעו שהפעולה לא תעבור בשתיקה מצד החרדים, נעשה הדבר במחטף. המועצה הוקמה "על הנייר" בלבד. בעיתון "הצופה" פורסמה מודעה מטעם משרד הדתות על הקמת מועצה דתית שבראשה יעמדו 12 חברים ובראשם רבי יעקב לנדא רב העיר. המודעה פורסמה ללא ידיעתם של הרבנים, מבלי שעודכנו על כך מראש. הדבר גרם לתסבוכת: מצד אחד לא רצו הרב לנדא והרבנים האחרים לשתף פעולה עם הקמת מועצה דתית בניהול משרד הדתות, ומאידך - אם יתפטרו מהתפקיד שהוטל עליהם באופן רשמי, הרי שבמקומם ימונו על ידי משרד הדתות חברים אחרים למועצה, וכך יאבדו את שליטתם על ענייני הדת בעיר.