כתב סמיכה ומכתבים שנשלחו אל רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ, ואל בנו רבי יעקב לנדא:
• כתב סמיכה לרבנות, לרבי משה יהודה ליב לנדא, בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אריה ליב זיבוב אב"ד דווינסק (דננבורג), שבט תרל"ו [1876].
• מכתב אל רבי משה יהודה ליב לנדא, מאת רבי מרדכי רבינוביץ. דריסא (Dryssa, מחוז ויטבסק), תרס"א [1901].
• מכתב אל רבי יעקב לנדא, מאת רבי יוחנן אב"ד מייאדיל, בענין הרבנות בקורניץ. שבט תרע"ד [1914].
• מכתב מבני קהילת קורניץ, הקוראים לרבי יעקב לנדא לחזור לעירם ולשוב ולקבל את תפקיד הרבנות בעיר, בחתימות 13 מראשי הקהילה. קורניץ, שבט תרפ"ו [1926].
הגאון החסיד רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד קורניץ (תרי"ג?-אלול תרע"ג), מחשובי רבני חב"ד. לאחר פטירתו, הוכתר תחתיו בנו רבי יעקב לנדא כרבה של קורניץ, על פי הוראת האדמו"ר הרש"ב. רבי יעקב כיהן במשרה זו תקופה קצרה. על משרה זו התעוררה מחלוקת בעיירה שנמשכה כעשר שנים. בעיירה התגורר רב בשם רבי נח (מהעיירה ראדין) שערער על הרבנות ותבע אותה לעצמו, כשלצדו עומדים חלק מבני העיר. לא ידועים לנו פרטים רבים על המחלוקת שהתעוררה אז בקורניץ. רבי יעקב לנדא סיפר על כך בקיצור נמרץ באחד ממכתביו אל החוקר החב"די רבי יהושע מונדשיין: "...נח בא ופזר כסף לבעלי בתים [בקורניץ]... כ"ק מרן רבינו הק' [הרש"ב] נבג"מ זיע"א אמר לנח (הוא בא לליובאוויטש): 'איר זייט אריין ניט יושרדיג אין קורעניץ' [כניסתכם לתפקיד רבנות בקורעניץ היתה שלא ביושר]" (ספר סופר וסיפור, ר' יהושע מונדשיין, ירושלים תשפ"א, עמ' 242-243). באחד המכתבים שלפנינו, שנכתב על ידי רבי יוחנן אב"ד מייאדיל, מופיע מידע חדש על הפרשה (ומוזכרים בו גם החפץ חיים ורבי נפתלי טרופ). מכתב זה כנראה לא נדפס.
לפנינו מכתב נוסף ששייך לאותה פרשה, אשר שלחו בני קהילת קורניץ אל רבי יעקב לנדא לאחר שר' נח הנ"ל עזב את העיירה. במכתב זה מבקשים ממנו לבוא ולכהן כרב במקום: "...כאשר זה לא כבר עזב ר' נח עירנו, כי נתקבל לעיר אחרת, החלטנו בהסכם כל אנשי עירנו... לנסות לדבר על לב ידידנו אולי יאבה לבא לפה לקחת משרת הרבנות בעירנו..." (מכתב זה נדפס במגילת קורניץ, עמ' 27-28).
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד רבי יעקב לנדא, הגיע לרבו האדמו"ר הרש"ב והיה מנאמני ביתו. רבי יעקב שימש כ"רב החצר" ברוסטוב, בה התיישב האדמו"ר. משם שלח האדמו"ר את רבי יעקב בשליחויות ציבוריות שונות, לחיזוק ענייני הדת והרבצת תורה. מאוחר יותר עמד רבי יעקב לנדא בראש ישיבת "תפארת בחורים" שייסד במוסקבה, בה למדו סטודנטים שאינם לומדים בישיבה (ראה: תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, פרק ט). כפי הנראה, לא קיבל רבי יעקב את הצעת אנשי קורניץ, לשוב ולכהן כרב המקום, ונשאר להרביץ תורה במדינת רוסיה. רק בשנת תרפ"ח עזב רבי יעקב את רוסיה הסובייטית, והגיע לכהן ברבנות העיר ליבוי (לטביה).
הגאון החסיד רבי אריה ליב זיוואוו (זיבוב) אב"ד דווינסק (תק"ע-תרמ"ז), מחשובי רבני חב"ד, ומתלמידיו המקורבים של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בגיל שמונה עשרה נסמך להוראה מרבו ה"צמח צדק". כיהן ברבנות בערים: בוברויסק, סמילוביץ', האמיל ודווינסק. לאחר פטירת ה"צמח צדק" היה קשור אל האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש. השאיר אחריו בכתובים שו"ת "זיו אריה" (ראה אודותיו בהרחבה: היכל הבעש"ט, לט, עמ' קעה-רכ). לאחר פטירת הרב זיבוב הוכתר הגאון מרוגוצ'וב (הרוגוצ'ובר) למלא את מקומו ברבנות הקהילה (החסידית) הגדולה בעיר דווינסק.
4 מכתבים. גודל ומצב משתנים.

שלושה מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין, אל האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון - הרש"ב מליובאוויטש, בעניין אגודות יהודיות המבקשות לערוך שינויים בסדרי החינוך והלימוד במוסדות החינוך היהודיים ברוסיה. פטרבורג, תרע"ז [1917].
את המכתבים שלפנינו כתב הרוגוצ'ובר ממקום שבתו בפטרבורג, אליה הגיע בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בשניים מהם מחק את המילה "דווינסק" המודפסת בראש נייר המכתבים, ובשניים מהם הוסיף: "פעטערגרד" (פטרוגרד, שמה הקודם של פטרבורג).
הרקע למכתבים:
לאחר "מהפכת פברואר" ברוסיה, בה התמוטט המשטר הצארי (בחודש אדר תרע"ז, מרץ 1917), קם ממשל דמוקרטי בהנהגת ממשלה זמנית בראשות אלכסנדר קרנסקי, שביטלה את כל ההגבלות על זכויות היהודים. תקופת חירות זו נמשכה רק שבעה חודשים, עד פרוץ המהפכה השניה - "מהפכת אוקטובר" - בעקבותיה עלו הבולשביקים והקימו את השלטון הקומוניסטי של ברית המועצות.
בפרק הזמן הקצר שבו ניתן חופש ליהודי רוסיה, קמו אגודות יהודיות שונות, בהן אגודות ציוניות, אגודות של משכילי רוסיה והתאגדויות אורתודוכסיות. האדמו"ר הרש"ב עמד אז בראש פעילות אינטנסיבית שנועדה לסכל מגמות שונות לערוך שינויים ותיקונים בחינוך ילדי ישראל ובמוסדות הדת והחברה. החל מחודש ניסן תרע"ז החל הרש"ב בהתכתבויות ענפות בנידון עם גדולי הדור ברוסיה, ופעל לכנס אסיפת רבנים כדי לגבש דרכי פעולה. בין היתר נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי בעניין היחס ל"אגודת ישראל". בעוד רבי חיים עוזר רצה לייסד סניפי "אגודת ישראל" בכל העיירות ולאחר מכן לכנס אסיפה של כל הצירים, התנגד הרש"ב לייסודה של "אגודת ישראל" ברוסיה, בחששו שהיא תלך ותסחף לכיוון הציוני. לאחר דין ודברים ארוך נקבעה אסיפה לחודש אב בפטרבורג. תוכנית האסיפה לא היתה לרוחו של הרש"ב ולכן הודיע שייעדר ממנה. בסופו של דבר נדחתה אסיפה זו ובחודש אלול התכנסה אסיפה בעלת אופי שונה במוסקבה, בה השתתף הרש"ב עם אנשיו (ראה: אגה"ק להרש"ב, ח"ב, אגרות תסז-תקב, וח"ה, אגרות א'סז-עז, א'פ-פב, ובהערות שם). הרוגוצ'ובר היה מקורב מאד אל הרש"ב (ראה להלן), והמכתבים שלפנינו נכתבו על ידו באותם ימים כדי לזרזו לפעולה בעניין. המכתבים עוסקים בדרכי הפעולה ומשקפים את חרדתו הגדולה של הרוגוצ'ובר מהפגיעה בחומות הדת ומהאסון הרוחני שימיטו האגודות החדשות. הרוגוצ'ובר מאיץ ברש"ב לפעול ומביע את כאבו ואת מחאתו נגד אותן אגודות.
פירוט המכתבים:
1. "אל תגעו במשיחי" - מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר אל האדמו"ר הרש"ב. "קמ"ר [קרית מלך רב] פעטערגרד" [פטרבורג], כ"ג ניסן תרע"ז.
במכתב זה מעורר הרוגוצ'ובר את הרש"ב לפעול נגד האגודות המנסות לפגוע בחינוך היהודי: "כאשר קול התור נשמע, הדין תורא מחבל כרמיא... התחילו בני החבורות בני בלי שם הידועות לעשות אסיפות וכנסיות... ואומרים לעשות תיקונים בלימוד התוה"ק ובפרט בלימוד התשב"ר, אשר אף נגיעה במקצת שמה נגיעה, אל תגעו במשיחי, ואומרים כי מגמתם להציל היהדות... ועיקר מגמתם לעשות הרכבה מזגית בלימוד תורתינו הקדושה עם החכמות החוציות... וכאשר כ"ק [כבוד קדושתו] שליט"א עומד תמיד בפרץ... וכאשר ברוך ה' דבריו נשמעים בכ"מ [בכל מקום] באתי לעורר את כ"ק לעיין בזה...".
2. "וממש נצרך לקרוע בגדר שריפת התורה" - מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר אל האדמו"ר הרש"ב. פעטערגרד [פטרבורג], כ"ד אייר תרע"ז.
הרוגוצ'ובר מתאונן על "כתבי פלסתר אשר נעשה על ידי אגודה אחת, אשר נתאגדה ע"י חבלי שוא... וממש רעדה אחזתני בקראתי כפירה בתורה שבע"פ... וכפי אשר שמעתי היה שם גם איזו רבנים... וממש נצרך לקרוע בגדר שריפת התורה... ונצרך בזה להחיש לבל ח"ו ישתרשו בחטא...".
3. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הרוגוצ'ובר, בעניין אסיפת רבנים. [פטרבורג], כ"א תמוז תרע"ז.
הרוגוצ'ובר מספר כי היו אצלו רבנים שבקשו את הסכמתו לאסיפת רבנים מסוימת [כנראה מצומצמת בהיקפה], אך הוא הביע את דעתו כי יש לעשות "אסיפה כללית וגם לבקש שיבואו בע"ב [בעלי בתים] יראים...", ורק לאחר האסיפה הכללית לעשות אסיפות מקומיות יותר (ראה פריט הבא).
המכתבים פורסמו לראשונה בספר הזכרון מגדל עז (כפר חב"ד תש"מ), בעריכת הרב יהושע מונדשיין, עמ' ק-קד.
3 מכתבים (על נייר מכתבים רשמי של הרוגוצ'ובר). 26.5 ס"מ. מצב כללי טוב. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול, מחוזקים בנייר דבק.

שר התורה מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) - הגאון רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח"
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין (תרי"ח-תרצ"ו) - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'בר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותו וגאונותו המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות. אגדות רבות מסופרות על גאונותו ושקידתו העצומה בתורה. גאונותו האגדית זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.
"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, היתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגאצ'ובי, לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועמקה ורחבה, אלא שאינה נכללת. אין המדובר על שיעור הקומה, על הכמות, לא על הכמות של היקף הידיעות, הבקיאות, ולא על זו של עומק ההגיון. הקומה עצמה היא אחרת, מחומר אחר קורץ, מעיסה אחרת נילוש, בקיאות אחרת, הגיון אחר, פרשנות אחרת.
ודאי, אף מבחינת הכמות עלה בבקיאות, לא בלבד על בני דורו-דורנו, אלא אף על בני כמה דורות קודמים. כשאתה מעיין בספריו הראש מסתחרר מרוב הציונים ו'העיינים' והוא הדבר בנוגע לניתוחיו ההגיוניים ולביאוריו-פירושיו המקוריים.
יחיד הוא בין במספר העצום של החקירות המפשטות ובין בסכום הגדול של פירושיו החדשים [...]
הרוגאצ'ובי עומד נבדל ברשות היחיד. תפיסה מיוחדת לו. עין מיוחדת. באופן מיוחד הוא רואה. כשהוא מביא המון מראי-מקומות להענין שהוא דן בו, אנו מתפלאים לא בלבד על רוב הבקיאות, אלא אף - ובעיקר - על אופן ההסתכלות שלו. השוואות ואסוציאציות שהעין הרגילה אינה מרגישה בהן. רואה ואינה מרגשת. והוא הדין בנוגע לדרכי ההבנה שלו ולארחות ביאוריו ופירושיו. הכל נחתם במטבע מיוחדת" (רבי שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות).

הרוגוצ'ובר והרש"ב
האדמו"ר הרש"ב העריך עד מאד את הרוגוצ'ובר. הגאון רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק, סיפר בשם האדמו"ר הריי"צ, כי פעם אחת, כאשר קיבל הרש"ב מכתב מהגאון, הביע שמחה גדולה ואמר: "נתמלא הבית אורה" (מונדשיין, מגדל עז, עמ' צה). במכתב אל הרוגוצ'ובר מכנהו הרש"ב: "כבוד ידיד עליון וידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי תבל..." (מגדל עז, שם; אגה"ק להרש"ב ח"ב, אגרת תסח).
באחד הימים ראו משמשיו של הרבי כי פניו צוהלות שלא כהרגלו. אחד מהמקורבים ניגש ושאלו לפשר העניין, השיבו הרבי: "היום קיבלתי ברכה מהגאון הרוגצ'ובי שאמר לי בזה הלשון: איך בענטש אייך מיט מיין כח התורה איהר זאלט זיין א מוצלח אין אלע אייערע ענינים (=אני מברך אתכם בכח התורה שלי שיהיה לכם הצלחה בכל עניניכם)" (יאיר בורוכוב, הרוגוצ'ובי, עמ' 219-221).
הרוגוצ'ובר שמר על קשר חם גם עם בנו של הרש"ב - האדמו"ר הריי"צ, המתאר את הרוגוצ'ובר: "שר התורה, נשיא ישראל, נרו הדרתו ותפארתו" (אגה"ק להריי"ץ, חלק טז, אגרת ה'תשכו), וביתר שאת עם האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש שעמד עמו בחליפת מכתבי תורה עניפה.

מכתב ארוך ויוצא דופן, עם דברי תורה, בכתב-ידו וחתימתו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק. דווינסק, תרצ"ב [1932].
המכתב נשלח אל רבי יעקב לנדא, וכולל פלפול בעניין אמירת תחנון בימים שלאחר חג השבועות. אופן כתיבת המכתב ממחיש את מעיינו השופע בתורה ואת גאונותו של הרוגוצ'ובר. הוא החל לכתוב בראש הדף את התאריך: "יום ג' ט' סיון...", וקודם שהשלים את השנה: תרצ"ב, נמשך מיד לדון בעניין היום, כשהוא מתחיל לכתוב: "תשלומין של חה"ש [חג השבועות] נוהג גם עכשיו, נ"מ [נפקא מינא] אם יבנה המקדש...", ומכאן מפלפל בארוכה במשך כ-25 שורות בנידון, כשהוא מפנה לכל מרחבי ספרות חז"ל והפוסקים, ולבסוף מצדיק את מנהג חב"ד שאין אומרים תחנון עד י"ב סיון ועד בכלל ("לא כהמערערים") ומוסיף משפט יוצא דופן: "והכלל כמעט כל מקום שפסק הגאון האמיתי מלאדי ז"ל אמת". רק לאחר מכן כתב את פרט השנה, תרצ"ב, ונפנה לעצם המכתב.
בגוף המכתב מתייחס הרוגוצ'ובר לפניית הרב לנדא אליו, כנראה בעניין המלצה על רבנות שהוצעה לו, וכותב: "קבלתי מכ'[תבו] והנה אני איני מתערב רק אם ידרשו ממני בוודאי אי"ה אענה לטובתו עבורו ובלא זה א"א לי להתערב בשום דבר כי כן דרכי תמיד..." (בעניין הצעת הרבנות להרב לנדא, ראה פריט 410).
בשולי המכתב, לאחר החתימה, הוסיף הרוגוצ'ובר שתי שורות נוספות בעניין הסוגיה שדן בה קודם לכן.
המשפט "והכלל כמעט כל מקום שפסק הגאון האמיתי מלאדי ז"ל אמת" אינו אופייני לסגנונו של הרוגוצ'ובר ומבטא את הערצתו העצומה אל האדמו"ר הזקן בעל התניא, אותו כינה "הגאון האמיתי". בהזדמנות אחרת אמר הרוגוצ'ובר כי מאז חתימת הש"ס היו רק שניים שירדו לעומק דעתם של חכמי הש"ס - הרמב"ם והאדמו"ר הזקן (ראה מאמר "פענח רזא", בספר הזכרון מגדל עז, עמ' צב). מסופר כי פעם פלפל בשאלה האם כאשר רואים את מבצר פטרופבלובסקיה בפטרבורג, בו ישב האדמו"ר הזקן במאסר, צריכים לברך בנוסח "שעשה נס לאבותינו" או "שעשה נס לרבנו" (שם, עמ' צד).
המכתב נדפס בקובץ יגדיל תורה, שנה ז (ניו יורק תשמ"ג), עמ' עה-עז.
[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים וסימני קיפול.

שר התורה מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) - הגאון רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח"
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין (תרי"ח-תרצ"ו) - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'בר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותו וגאונותו המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות. אגדות רבות מסופרות על גאונותו ושקידתו העצומה בתורה. גאונותו האגדית זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.
"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, היתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגאצ'ובי, לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועמקה ורחבה, אלא שאינה נכללת. אין המדובר על שיעור הקומה, על הכמות, לא על הכמות של היקף הידיעות, הבקיאות, ולא על זו של עומק ההגיון. הקומה עצמה היא אחרת, מחומר אחר קורץ, מעיסה אחרת נילוש, בקיאות אחרת, הגיון אחר, פרשנות אחרת.
ודאי, אף מבחינת הכמות עלה בבקיאות, לא בלבד על בני דורו-דורנו, אלא אף על בני כמה דורות קודמים. כשאתה מעיין בספריו הראש מסתחרר מרוב הציונים ו'העיינים' והוא הדבר בנוגע לניתוחיו ההגיוניים ולביאוריו-פירושיו המקוריים.
יחיד הוא בין במספר העצום של החקירות המפשטות ובין בסכום הגדול של פירושיו החדשים [...]
הרוגאצ'ובי עומד נבדל ברשות היחיד. תפיסה מיוחדת לו. עין מיוחדת. באופן מיוחד הוא רואה. כשהוא מביא המון מראי-מקומות להענין שהוא דן בו, אנו מתפלאים לא בלבד על רוב הבקיאות, אלא אף - ובעיקר - על אופן ההסתכלות שלו. השוואות ואסוציאציות שהעין הרגילה אינה מרגישה בהן. רואה ואינה מרגשת. והוא הדין בנוגע לדרכי ההבנה שלו ולארחות ביאוריו ופירושיו. הכל נחתם במטבע מיוחדת" (רבי שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות).

מכתב המלצה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק, עבור רבי יעקב לנדא. דווינסק, י"ג סיון תרצ"ב [1932].
כך כותב הרוגוצ'ובר: "ע"ד [על דבר] דרישתם על הרב דליבויא ר"י שי' [רבי יעקב שיחיה] הנה אם יקבל סמיכה ורשות אצל הרב מריגא [רבי מנחם מנדל ז"ק] להורות ולדון כמבואר סנהדרין דף ה' ע"ב עיין כתובות דף ע"ט ע"א גם אני מסכים בזה שיוכלו לקבלם כרב בעירם..." [במכתב לא מצויין איזו קהילה בקשה לקבל את רבי יעקב לנדא כרבה. למעשה נשאר הרב לנדא בליבוי עד סוף שנת תרצ"ד, אז עלה לארץ ישראל].
רבי יעקב לנדא היה ממקורבי הרוגוצ'וביר ועמד עמו בקשרי מכתבים (ראה פריט קודם). הרוגוצ'ובר אף היה "מסדר קידושין" בחתונתו של הרב לנדא בשנת תר"צ.
מעניין שגם במכתב המלצה, שאינו מכתב תורני, לא יכול היה הרוגוצ'ובר לעצור את מעיין תורתו הבלתי פוסק, וציין והפנה למרחבי הש"ס (בציינו 'עיין' למסכת כתובות התכוון הרוגוצ'וביר לדברי הגמרא "מורה הוראה אני" ולביאור רש"י שם: "נטלתי רשות מריש גלותא", שם מבואר כי אין להורות בלי נטילת רשות).
נדפס בקובץ יגדיל תורה שנה ז' חוברת א' (ברוקלין תשמ"ג), עמ' עז. תגובה נוספת על בקשה של הרב לנדא לקבל סמיכה לרבנות מהרוגוצ'ובר, ראה פריט קודם, מכתב מס' 14.
[1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני קיפול.

שר התורה מרוגוטשוב (הרוגוצ'ובר) - הגאון רבי יוסף רוזין אב"ד דווינסק בעל "צפנת פענח"
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין (תרי"ח-תרצ"ו) - הידוע בכינויו "הרוגוצ'ובר" (על שם עיר הולדתו רוגוטשוב), נמנה על חסידי חב"ד-קאפוסט. בילדותו לקחו אביו לברכה אצל האדמו"ר בעל "צמח צדק" שברכו בלמדנות יתירה והורה לו ללמוד מסכת נזיר (יש אומרים שזו הסיבה שהרוגוצ'בר לא גזז את שערותיו). בצעירותו למד אצל הגאון רבי יוסף דב בער סולובייצ'יק בעל "בית הלוי" יחד עם בנו רבי חיים מבריסק. במשך כארבעים שנה, החל משנת תרמ"ט, כיהן כרב עדת חסידי חב"ד בעיר דווינסק שבלטביה, לצד אב"ד העיר הגאון בעל "אור שמח". דמות פלאית ויוצאת דופן בחריפותו וגאונותו המופלגת, בידיעת התורה כולה לכל חלקיה ופרטיה, בחידוש הגדרות וסברות עמוקות ודרכי לימוד מקוריות. אגדות רבות מסופרות על גאונותו ושקידתו העצומה בתורה. גאונותו האגדית זכתה להערכה גם בקרב הציבור הכללי בדורו, וידוע מאמר ביאליק אודותיו: "מן המוח שלו אפשר לחצוב שני איינשטיינים". עסק רבות בביאור תורת הרמב"ם, והשיב תשובות רבות בהלכה. תשובותיו וחידושיו פורסמו בסדרת ספריו "צפנת פענח". ספריו הנדפסים הם חלק מועט ממעיין תורתו הבלתי-נדלה שהיה מתגבר והולך בלי הפסקה. מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, הוקמו בדורות האחרונים מספר פרויקטים במטרה לפענח ולפרש את דבריו, ולהוציא את חיבוריו במהדורות מבוארות.
"פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, היתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגאצ'ובי, לא שאינה נכנסת מפני רוב גדלה ועמקה ורחבה, אלא שאינה נכללת. אין המדובר על שיעור הקומה, על הכמות, לא על הכמות של היקף הידיעות, הבקיאות, ולא על זו של עומק ההגיון. הקומה עצמה היא אחרת, מחומר אחר קורץ, מעיסה אחרת נילוש, בקיאות אחרת, הגיון אחר, פרשנות אחרת.
ודאי, אף מבחינת הכמות עלה בבקיאות, לא בלבד על בני דורו-דורנו, אלא אף על בני כמה דורות קודמים. כשאתה מעיין בספריו הראש מסתחרר מרוב הציונים ו'העיינים' והוא הדבר בנוגע לניתוחיו ההגיוניים ולביאוריו-פירושיו המקוריים.
יחיד הוא בין במספר העצום של החקירות המפשטות ובין בסכום הגדול של פירושיו החדשים [...]
הרוגאצ'ובי עומד נבדל ברשות היחיד. תפיסה מיוחדת לו. עין מיוחדת. באופן מיוחד הוא רואה. כשהוא מביא המון מראי-מקומות להענין שהוא דן בו, אנו מתפלאים לא בלבד על רוב הבקיאות, אלא אף - ובעיקר - על אופן ההסתכלות שלו. השוואות ואסוציאציות שהעין הרגילה אינה מרגישה בהן. רואה ואינה מרגשת. והוא הדין בנוגע לדרכי ההבנה שלו ולארחות ביאוריו ופירושיו. הכל נחתם במטבע מיוחדת" (רבי שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות).

דף בכתב-יד, "החלטת הועידה ע"ד ליסד ביהמ"ד חדש דחסידים", בהנהגת רבי יעקב לנדא, עם חתימות 16 מראשי הקהילה. ליבוי (לייפאיה Liepāja, לטביה), [בין השנים תרפ"ח-תרצ"ד 1928-1934].
במסמך שלפנינו נכתב: "בהתועדנו לדון ע"ד דרך השלו' בענין הרבנות דחסידים דפה ליבויא באנו לידי החלטה: אשר למען השלום ולהתרחק ממחלוקת, צריכים אנחנו כולנו אנ"ש ליסד ביהמ"ד חדש מאנ"ש אשר בו יתפללו וילמדו כל אנשי שלומינו הנחשבים על דגל מורינו הרב ר' יעקב לנדא, בהשאיר לעצמנו הזכות לתבוע בד"ת [=בדין תורה] או בזבל"א [=בזה בורר לו אחד, בוררות] מהועד של הביהמ"ד...". לאחר מכן באים על החתום 16 חותמים.
בין השנים תרפ"ח-תרצ"ד כיהן רבי יעקב לנדא כרבה של הקהילה החסידית בליבוי. מהמסמך שלפנינו עולה שבשלב ראשון בני קהילת ליובאוויטש התפללו בבית מדרש כללי, ובשלב מאוחר יותר התפצלו מבית הכנסת המרכזי והקימו להם בית-מדרש חדש.
[1] דף. 24 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.