ספר למנצח לדוד, ביאורים על הש"ס בדרך הנגלה והנסתר, מאת רבי דוד פארדו. שאלוניקי, [תקכ"ה 1765]. מהדורה ראשונה.
בראש דף השער, הקדשה ארוכה, בכתב-ידו וחתימתו המסולסלת של בן המחבר רבי יצחק פארדו, בעל "תועפות רא"ם". לאחר הקדשה זו, רישום "הקדשה עצמית" בכתיבה אחרת: "ואחרי סמוך זכיתי לי... הצעיר יבי"ע" - "הראשון לציון" רבי יעקב משה עייאש. לאחר רישום זה הקדשה לישיבתו של רבי יעקב משה עייאש בירושלים: "ק"ל [קודש לישיבת] חיים וחסד", ולאחר מכן רישום על תוכן הספר מרבי יעקב משה עייאש.
חותמות (מטושטשות) של רבי שם טוב חי גאגין במספר מקומות. בדף ב/1 מהספירה הראשונה חותמת הבלטה שלו (ללא דיו). רישום בדף לו של הספירה הראשונה: "האי מתנת"ה דתור"ה דשדר ניהלן הרב המחבר שליט"א".
רבי יצחק פארדו ראב"ד שאראיי (סרייבו), בנו השני של המחבר - הגאון רבי דוד פארדו בעל "שושנים לדוד" ועוד ספרים רבים. נפטר בין השנים תקס"ז-תקע"א, בעת שהותו אצל בניו בעיר אישקופייה (Skopie, בירת מקדוניה) בדרכו לארץ ישראל. מחבר הספר "תועפות רא"ם" על שאלתות דרב אחאי.
רבי יעקב משה עייאש (תפ"ז-תקע"ז), ה"ראשון לציון" בירושלים, ומחכמי אלג'יר ואיטליה. בנו של רבי יהודה עייאש בעל "בית יהודה", מגדולי חכמי אלג'יר. עלה לארץ ישראל יחד עם קבוצת העולים מאלג'יר שבראשה עמד אביו. בהמשך יצא כשד"ר לקהילות צפון אפריקה, ולאחר מכן השתקע באיטליה וכיהן במשך שנים רבות כרב בערים סיינה ופירארה (בין תלמידיו באיטליה היה רבי חננאל ניפי). לאחר מכן חזר לארץ ישראל והקים בה את ישיבתו, ישיבת "חיים וחסד". בשנת תקס"ו נתמנה לתפקיד "הראשון לציון".
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[2], לו; לד; כד דף. בסוף הספר נכרכו שני דפים נוספים - עלי הגהה לדף ז/2 ולדף ח/1 מספירת הדפים האחרונה. 29.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש רבים (במספר דפים סימני עש קשים), עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים חסרים במספר דפים, על גבול הטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. חותמות. רישומים רבים בכתב-יד. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש.

ספר נחלה ליהושע, שאלות ותשובות וחידושים על מסכתות עירובין ושבועות, מאת רבי יהושע צונצין, מרבני איזמיר. קושטא, [תצ"א 1731]. דפוס יונה בן יעקב [אשכנזי]. מהדורה ראשונה.
בראש דף השער רישום בעלות (קצוץ בחלקו): "שייך להרב ה"ה המפורסם החריף [---] בקי מהור"ר שלמה [נר"ו?] אב"ד ומ"ץ דק"ק טשוויץ" - כפי הנראה לפנינו העותק של רבי שלמה מחעלמא בעל "מרכבת המשנה", מתקופת כהונתו כרב בטישוויץ (ראה להלן).
בתחתית השער חותמת של הגאון בעל "הרי בשמים": "אריה ליבש הלוי איש הורוויץ אבד"ק סטאניסלאב והגליל תע"א".
חתימה נוספת בשער: "יחיאל בן לא"א כמוה"ר ניסן יצ"ו".
הגאון רבי שלמה מחעלמא (תע"ו-תקמ"א), מגאוני פולין הנודעים. כבר בצעירותו נתמנה לרבה של העיר החשובה חעלמא - חֶלֶם, ומאז כונה על שם רבנותו בעיר זו. בשנת תקי"א נדפס ספרו הגדול "מרכבת המשנה" על משנה תורה להרמב"ם, ומאז נתפרסם שמו כאחד מגדולי התורה בדורו. רבי שלמה היה בקי בחכמות שונות, ובקיאותו זו באה לידי ביטוי בחיבוריו השונים. בזמן כהונתו ברבנות חלם שימש כנציג העיר ב"ועד ארבע ארצות", ובמסגרת זו הכריע במחלוקת בין רבי יהונתן אייבשיץ ורבי יעקב עמדין. היה מעורב גם בפרשת הגט מקליווא. לאחר קרוב לשלושים שנה בהן כיהן בחלם עבר לכהן בעיר מולדתו זאמושץ' ולאחר מכן נתמנה לרבה של לבוב. לעת זקנותו, בשנת תקל"ט, הגיע לתורכיה בדרכו לארץ ישראל. הוא התעכב זמן מה בקושטא ובאיזמיר ויצר קשרים עם גדולי הרבנים במקום. מספר חודשים לאחר שהגיע לארץ ישראל נאלץ לעזבה, הגיע לשאלוניקי עם משפחתו, החל להכין לדפוס את החלק השני של ספרו "מרכבת המשנה" ואת שאר חיבוריו, אך נספה במגפת דבר שפרצה בעיר.
כותבי תולדותיו לא ציינו כי קודם לכהונתו ברבנות חלם שימש כמורה הוראה בטישוויץ (טישובצה Tyszowce, פולין), אך דבר זה מוזכר באחת מתשובותיו (שו"ת לב שלמה, סימן י): "וכן הנהגתי בהיותי יושב על כסא הוראה בק"ק טישוויץ... ובבואי לפה ק"ק חעלמא...". רישום הבעלות שלפנינו הוא מתקופת שבתו בעיירה זו.
הגאון רבי אריה ליבוש הורביץ (תר"ו-תרס"ט), בעל שו"ת "הרי בשמים", ה' חלקים. מגדולי הגאונים ופוסקי ההלכה בגליציה. נכדו חביבו של הגאון רבי משולם יששכר הורביץ אב"ד סטניסלב בעל "בר ליוואי" ובנו של הגאון רבי יצחק הורביץ בעל "תולדות יצחק" ו"מאה שערים". כיהן ברבנות בזאלוזיץ, בסטרי ובסטניסלב. בצעירותו נהג לנסוע להסתופף בצלו של ה"דברי חיים" מצאנז. שני חלקיו הראשונים של ספר השו"ת שלו "הרי בשמים" נדפסו בחייו. שאר כתביו סודרו על ידו לדפוס ולא נדפסו. במלחמת העולם השניה נעלמו כתבי היד בשריפת העיר ביסטריץ, אולם תלמידיו חפרו תחת הריסות הבית ומצאו את הכתבים. במסירות נפש רבה הוברחו כתבי היד לארץ ישראל ולארה"ב, שם נדפסו שלושת החלקים הנוספים.
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
[2], נא; ב-מד דף. 30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות, עם סימני עובש. קרעים חסרים בדף השער (עם פגיעה במסגרת השער ופגיעה קלה בטקסט מצדו השני של השער) וקרעים חסרים בשולי דפים נוספים, עם הדבקות נייר לשיקום וחיזוק. סימני עש בדפים רבים, עם פגיעות בטקסט. חותמות. רישומים בכתב-יד. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש.

ספר בתי כהונה, שו"ת, חידושים על הרמב"ם ועל הש"ס ודרושים, מאת רבי יצחק הכהן רפפורט מחכמי ירושלים (תלמידו של ה"פרי חדש" ורבו של החיד"א). חלקים א-ב. איזמיר, [תצ"ו 1736]; שאלוניקי, [תקי"ד 1754]. מהדורה ראשונה. שני כרכים.
העותקים של הגאון רבי עקיבא איגר, עם הגהות למדניות בכתב-ידו (אחת בכתיבה רהוטה ואחת בכתב מרובע).
בכרך ב' הגהה ארוכה (בת כ-46 מילים) בכתב-ידו של הגאון רבי עקיבא איגר (בשולי דף א' מהספירה השניה), הפותחת במילים: "במחכ"ת לחנם [הא]ריך ונכנס בפרצה דחוקה...". בדף עו/2 של הכרך הראשון הגהה למדנית (כ-34 מילים) בכתב-ידו של הגאון רבי עקיבא איגר. ההגהה פותחת במילים: "[בפ]שוטו י"ל...". בהמשך ההגהה הוא כותב: "...אח"כ [רא]יתי דהמחבר הזה [ב]עצמו כתב הכי ליישב... כוונת הפר"ח" (ההגהה מעט קצוצה, וסמוך לה כתם דיו שפגע בכ-3 מילים מההגהה).
למיטב ידיעתנו, תוכן הגהות אלו לא נדפס.
בשני הכרכים חותמות בעלות (בגרמנית) של בנו רבי יצחק ליב איגר מיוהנסבורג: "I. L. Eger - Johannisburg". בדף המגן של הכרך השני מספר רישומי בעלות של תלמידים הכותבים שהספר שייך למורם ורבם הגאון רבי עקיבא איגר אב"ד ור"מ מארקיש פרידלנד. אחד הכותבים חותם: "...בעה"ח עבדו ותלמידו הק' שמעון מאסטראווי" [ראה צילום מכתב של רבי שמעון אסטראווי מליסא, אל רבו רבי עקיבא איגר: סופרי המלך - עוללות רבינו עקיבא איגר, לונדון, חשון תשע"ג, חלק הצילומים, עמ' כט].
חתימה בראש השער של כרך א': "הק' יהודא לוי".
הספר "בתי כהונה" נקרא כך בשל היותו מחולק ל"בתים". הכרך הראשון כולל את חלק השו"ת בשם "בית דין", וחלק נוסף בשם "בית ועד" עם ביאורים בלשונות הרמב"ם והפוסקים. הכרך השני נחלק לג' חלקים: חלק השו"ת בשם "בית דין", חלק חידושי הש"ס בשם "בית אבות" וחלק הדרוש, בשם "בית המדרש".
הגאון רבי עקיבא איגר למד ועיין בספר "בתי כהונה", והוא מביא מדבריו פעמים רבות בספריו ובהגהותיו.
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
שני כרכים. כרך ראשון: [3], קלב; קח, [7] דף. כרך שני: [1], צ; פ; ל דף. 30-30.5 ס"מ. כרך ראשון במצב טוב. כרך שני במצב טוב-בינוני. כתמים ועקבות רטיבות. סימני עש, מרביתם בכרך השני, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרעים במספר דפים, משוקמים בהדבקות נייר. בדף קא בכרך הראשון קרע עם פגיעה בטקסט, משוקם בהדבקת נייר. רישומים בכתב-יד. כריכות ישנות. 

הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) אֵיגֶר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומר שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהיתה מרכז התורה באותה תקופה. בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד ויסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב בעיר פוזנא בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו, שם יסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם, הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) - מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזנא, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטש, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" - אמר אברהם בן הרב המחבר), וחתנו הגדול הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא בזיווג-שני את בת רע"א [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר" ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
רבינו עקיבא איגר עמל בתורה במסירות נפש כל ימיו. נודע בבקיאותו הרחבה ובהגדרותיו העמוקות אשר הפכו לאבני-יסוד בלימוד התורה עד ימינו. ספריו וחידושיו הפכו לספרי יסוד בעולם הישיבות ואצל כל פוסקי ההלכה.
מחיבוריו: ספר "תשובות רבי עקיבא איגר" נדפס בחייו על ידי בניו על פי הוראותיו. אחרי פטירתו המשיכו בניו להדפיס מחידושיו את הספר "דרוש וחידוש", וכן נדפסו חלקים נוספים מתשובותיו. תשובות נוספות וחידושי תורה מכת"י נדפסים עד היום (כמו הספרים: "קושיות עצומות", "כתב וחותם", "מכתבי רבי עקיבא איגר" ועוד). ספריו השונים זכו למהדורות רבות, חלקן מהדורות מוערות ומורחבות, עם הוספת ליקוטים ממקומות אחרים מדברי תורתו ה"עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, כפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות ההגהות לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), ההגהות לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים במהדורות חדשות של ספרים אלה ובקבצים תורניים. לפי המסופר, רבי עקיבא איגר היה נוהג לכתוב את הגהותיו בשעת מנוחת הצהריים שלו, על הספרים החדשים שהובאו לו (ראה סדר יומו שפורסם ב"עלי זכרון", ג', אב תשע"ה, עמ' ד).
בנו, רבי יצחק ליב איגר (נפטר תרל"א), התגורר בלומזא ולאחר מכן ביוהניסבורג, שם הוציא לאור בשנת תרכ"ב את מהדורת השולחן ערוך עם הגהות אביו. בהקדמתו כתב כי הדפיס אך ורק את ההגהות שהיו לפניו מכתב-יד אביו, ולא ממה שכתבו תלמידיו בשמו. אביו מזכיר אותו בחידושיו: "מה שהקשה בני הנבון החתן יצחק ליב שיחי'" (דרוש וחידוש, על מס' כתובות, דף מ' ע"א). בשנותיו האחרונות של אביו כתב לעצמו במחברת מיוחדת חידושים ששמע מאביו, רובם על מסכת חולין.

שני ספרים מספריותיהם של המקובלים רבי ידידיה רפאל אבולעפיה (היר"א) ותלמידו רבי אליהו מני:
• ספר "האי ספרא דבי רב", פירוש על ספר משנה תורה להרמב"ם, זרעים, מאת רבי יוסף קורקוס. אזמיר, [תקי"ז 1757]. מהדורה ראשונה.
בדף א/1 חתימות, מחוקות בחלקן, של המקובלים רבי ידידיה רפאל אבולעפיה (היר"א) ותלמידו רבי אליהו מני: "...הצעיר"א" [=ה'צ'ע'יר י'דידיה ר'פאל א'בולעפיה]; "לי אסמ"י [אליהו סלימאן מני יצ"ו] ס"ט". רישומים נוספים בדף זה (קצוצים בחלקם).
חותמות רבי משה יהודה ליב לנדא אב"ד בני ברק.
קמז דף. חסרים [2] דפים ראשונים (דף השער הושלם בצילום). 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. קרעים במספר דפים. קרעים חסרים בשולי הדף האחרון, עם פגיעה בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה ישנה ופגומה, עם סימני עש.
• ספר בני יהודה, חידושים על משנה תורה להרמב"ם, על פירוש ה"מזרחי" (הרא"ם), שו"ת ודרושים, מאת רבי יהודה עייאש. ליוורנו, [תקי"ח 1758]. מהדורה ראשונה.
בדף השער חתימות המקובלים רבי ידידיה רפאל אבולעפיה (היר"א) ותלמידו רבי אליהו מני: "קניתי מריש"י ע"י עט"ר מונ"ר יצ"ו לשמי הצעיר"א" [=ה'צ'ע'יר י'דידיה ר'פאל א'בולעפיה]; "לי אסמ"י [אליהו סלימאן מני יצ"ו] ס"ט".
הגהות קצרות בדפים עז/1, פב/2 (בכתב-יד הרב היר"א?).
חותמות רבי יעקב לנדא אב"ד בני ברק.
ח; ריח דף. דף י נכרך לאחר דף יא. 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש עם פגיעות בטקסט (במספר דפים סימני עש רבים). קרעים, בהם קרעים חסרים וקרע עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים. רישומים בכתב-יד. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש קשים.
המקובל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה - שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), מגדולי המקובלים ונכדו של הרש"ש. שימש כראש ישיבת המקובלים "בית אל" שבירושלים משנת תר"ח עד לפטירתו. "צדיק המדוכא בייסורים ומתפרנס מיגיעו, חסידא קדישא, פרוש מבטן ומהריון" (רבי ישראל דב פרומקין, חכמי ירושלים). בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה" [שעל פי עצתו תיקן את תקנת איסור כלי זמר בירושלים], רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
החכם המקובל רבי אליהו סלימאן מני (תקע"ח-תרנ"ט), מגדולי רבני בבל ורבה הראשי של העיר חברון. נולד בבגדאד, והיה תלמידו המובהק של רבי עבדאללה סומך. כבר בצעירותו עסק בחכמת הנסתר, בצומות ובסיגופים לתיקון השכינה. בשנת תרט"ז החליט לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לחכמי ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, שם למד אצל הרב היר"א. בשנת תרי"ח עבר לעיר חברון ובשנת תרכ"ד מונה לרבה הראשי של העיר. בחברון הקים את בית הכנסת "בית יעקב", שנהג על פי מנהגי המקובלים והמכוונים של ישיבת בית אל. רבי אליהו מני היה רבו המובהק של רבי יוסף חיים מבגדאד בעל ה"בן איש חי".

ספר אבן האזל על הרמב"ם, חלק ראשון עד חמישי, על ספרים נזיקין, קניין, משפטים וקדשים, מאת הגאון רבי איסר זלמן מלצר, אב"ד ור"מ סלוצק וראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים. ירושלים, תרצ"ה-תש"ה [1935-1945]. חמישה חלקים בארבעה כרכים. 
בשני כרכים, חלק משפטים וחלק קדשים, הקדשות בכתב-יד המחבר, הגאון רבי איסר זלמן מלצר, לרבי יעקב לנדא - רבה של בני ברק. בשער הכרך הראשון (נזיקין) חתימת הרב לנדא, עם רישום: "תשורה מאת הגאון המחבר שליט"א".
בכרך הראשון תיקונים קצרים בכתב-יד במספר מקומות, יתכן וחלקם בכתב-יד המחבר.
הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל", תלמידו של הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. אב"ד וראש ישיבת סלוצק. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד.
חותמות רבי יעקב לנדא, מתקופת כהונתו ברמתיים ובבני ברק.
ארבעה כרכים. כרך ראשון (נזיקין, שני חלקים): [2], פו, [1]; עב דף. כרך שני (קנין): [2], קי, [15] דף. כרך שלישי (משפטים, חלק א'): [2], צג, יב, [1] דף. כרך רביעי (קדשים, חלק א'): [2], צ, יד דף. 33.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים קלים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכות מקוריות, עם פגמים וסימני עש רבים. כריכות קרועות ומנותקות בשניים מן הכרכים.