פועל בקיבוץ שריד [אליעזר פינצ'וק (פלג)], תצלום מאת הלמר לרסקי (1871-1956), [שנות ה-40].
10.5X14 ס"מ, מודבק לנייר עבה. מצב טוב. הכספה קלה (Silvering). כתמים, שפשופים וקמטים בנייר (סביב התצלום). מתואר בעפרון בגב: "Helmar Lerski X". רישום בעט בגב: "Copyright paid".
ראו: "הלמר לרסקי, ידיים עובדות, צילומים משנות ה-40", קטלוג תערוכה במוזיאון ישראל. אוצר: ניסן פרז. ירושלים, 2011. מצולם בעמ' 42 ("שריד 34").

הלמר לרסקי (1871-1956), צלם, קולנוען ושחקן תיאטרון; מגדולי הצלמים הארצישראליים במחצית הראשונה של המאה ה-20. לרסקי גדל בעיר ציריך למשפחת מהגרים פולנים. בשנת 1893 היגר לארה"ב, הצטרף לקבוצת תיאטרון, ולאורך שני העשורים הבאים נדד כשחקן בערי ארה"ב ואירופה – שיקאגו, ניו-יורק, ברלין, ציריך, ואחרות. רק בהגיעו לגיל 40 נחשף לאמנות שקנתה לו את פרסומו, הצילום, ובשנת 1910 פתח סטודיו משלו בעיר מילווקי. הוא החל לפתח שיטה ייחודית לצילום באמצעות מראות והחזרי אור, שהניגודים החריפים שיצרה הפכו לסימן ההיכר של סגנונו ועבודותיו. צילומיו קנו לו מוניטין עולמי, ובשנת 1915 שב לאירופה, השתקע בברלין ונעשה לצלם קולנוע (לרסקי אף היה אחד מצלמי סרטו הגדול של פריץ לאנג – "מטרופוליס", שיצא לאקרנים בשנת 1927). בראשית שנות ה-30, על רקע התמורות הפוליטיות בגרמניה, עלה לארץ ישראל והשתקע בתל-אביב. דירתו של לרסקי שימשה מקום מפגש קבוע לצלמים המקומיים, והוא אף מונה ליו"ר איגוד הצלמים, שהוקם באותו העשור. בתקופת שהותו בארץ יצר כמה מסדרות התצלומים המרשימות ביותר של תקופת היישוב, רובן נעשו בטכניקה הייחודית שפיתח והתבלטו בסגנונם האקספרסיוניסטי. בין עבודותיו בארץ נמנות סדרת תצלומי חיילים יהודיים, תצלומי פועלים, סדרה של תצלומי ידיים, הסרטים "עבודה" (1935), "מנגינה עברית" (1935), "ילדי השמש" (1939), "אדמה" (1947), ועבודות נוספות.

סנדלר, תצלום מאת הלמר לרסקי (1871-1956).
12.5X15 ס"מ, מודבק לנייר עבה. מצב טוב. כתמים. שפשופים ופגמים קלים בנייר. מתואר בעפרון בגב: "Helmar Lerski XV". רישום בעט בגב: "Copyright paid".

הלמר לרסקי (1871-1956), צלם, קולנוען ושחקן תיאטרון; מגדולי הצלמים הארצישראליים במחצית הראשונה של המאה ה-20. לרסקי גדל בעיר ציריך למשפחת מהגרים פולנים. בשנת 1893 היגר לארה"ב, הצטרף לקבוצת תיאטרון, ולאורך שני העשורים הבאים נדד כשחקן בערי ארה"ב ואירופה – שיקאגו, ניו-יורק, ברלין, ציריך, ואחרות. רק בהגיעו לגיל 40 נחשף לאמנות שקנתה לו את פרסומו, הצילום, ובשנת 1910 פתח סטודיו משלו בעיר מילווקי. הוא החל לפתח שיטה ייחודית לצילום באמצעות מראות והחזרי אור, שהניגודים החריפים שיצרה הפכו לסימן ההיכר של סגנונו ועבודותיו. צילומיו קנו לו מוניטין עולמי, ובשנת 1915 שב לאירופה, השתקע בברלין ונעשה לצלם קולנוע (לרסקי אף היה אחד מצלמי סרטו הגדול של פריץ לאנג – "מטרופוליס", שיצא לאקרנים בשנת 1927). בראשית שנות ה-30, על רקע התמורות הפוליטיות בגרמניה, עלה לארץ ישראל והשתקע בתל-אביב. דירתו של לרסקי שימשה מקום מפגש קבוע לצלמים המקומיים, והוא אף מונה ליו"ר איגוד הצלמים, שהוקם באותו העשור. בתקופת שהותו בארץ יצר כמה מסדרות התצלומים המרשימות ביותר של תקופת היישוב, רובן נעשו בטכניקה הייחודית שפיתח והתבלטו בסגנונם האקספרסיוניסטי. בין עבודותיו בארץ נמנות סדרת תצלומי חיילים יהודיים, תצלומי פועלים, סדרה של תצלומי ידיים, הסרטים "עבודה" (1935), "מנגינה עברית" (1935), "ילדי השמש" (1939), "אדמה" (1947), ועבודות נוספות.

דיוקן רב בגדדי, תצלום מאת הלמר לרסקי (1871-1956).
חתום על גבי התצלום. חותמות דיו של לרסקי בגב (שונות).
23X29 ס"מ. מצב טוב. קמטים וקרעים קלים בשוליים. כתמים ועקבות הדבקה בגב. מתואר בעפרון בגב: "Rabbiner von Bagdad".

הלמר לרסקי (1871-1956), צלם, קולנוען ושחקן תיאטרון; מגדולי הצלמים הארצישראליים במחצית הראשונה של המאה ה-20. לרסקי גדל בעיר ציריך למשפחת מהגרים פולנים. בשנת 1893 היגר לארה"ב, הצטרף לקבוצת תיאטרון, ולאורך שני העשורים הבאים נדד כשחקן בערי ארה"ב ואירופה – שיקאגו, ניו-יורק, ברלין, ציריך, ואחרות. רק בהגיעו לגיל 40 נחשף לאמנות שקנתה לו את פרסומו, הצילום, ובשנת 1910 פתח סטודיו משלו בעיר מילווקי. הוא החל לפתח שיטה ייחודית לצילום באמצעות מראות והחזרי אור, שהניגודים החריפים שיצרה הפכו לסימן ההיכר של סגנונו ועבודותיו. צילומיו קנו לו מוניטין עולמי, ובשנת 1915 שב לאירופה, השתקע בברלין ונעשה לצלם קולנוע (לרסקי אף היה אחד מצלמי סרטו הגדול של פריץ לאנג – "מטרופוליס", שיצא לאקרנים בשנת 1927). בראשית שנות ה-30, על רקע התמורות הפוליטיות בגרמניה, עלה לארץ ישראל והשתקע בתל-אביב. דירתו של לרסקי שימשה מקום מפגש קבוע לצלמים המקומיים, והוא אף מונה ליו"ר איגוד הצלמים, שהוקם באותו העשור. בתקופת שהותו בארץ יצר כמה מסדרות התצלומים המרשימות ביותר של תקופת היישוב, רובן נעשו בטכניקה הייחודית שפיתח והתבלטו בסגנונם האקספרסיוניסטי. בין עבודותיו בארץ נמנות סדרת תצלומי חיילים יהודיים, תצלומי פועלים, סדרה של תצלומי ידיים, הסרטים "עבודה" (1935), "מנגינה עברית" (1935), "ילדי השמש" (1939), "אדמה" (1947), ועבודות נוספות.

דיוקן תימני, תצלום מאת הלמר לרסקי (1871-1956).
23X29 ס"מ. מצב טוב. מתואר בעפרון גב: "Helmar Lerski I". רישום בעט בגב: "Copyright paid".

הלמר לרסקי (1871-1956), צלם, קולנוען ושחקן תיאטרון; מגדולי הצלמים הארצישראליים במחצית הראשונה של המאה ה-20. לרסקי גדל בעיר ציריך למשפחת מהגרים פולנים. בשנת 1893 היגר לארה"ב, הצטרף לקבוצת תיאטרון, ולאורך שני העשורים הבאים נדד כשחקן בערי ארה"ב ואירופה – שיקאגו, ניו-יורק, ברלין, ציריך, ואחרות. רק בהגיעו לגיל 40 נחשף לאמנות שקנתה לו את פרסומו, הצילום, ובשנת 1910 פתח סטודיו משלו בעיר מילווקי. הוא החל לפתח שיטה ייחודית לצילום באמצעות מראות והחזרי אור, שהניגודים החריפים שיצרה הפכו לסימן ההיכר של סגנונו ועבודותיו. צילומיו קנו לו מוניטין עולמי, ובשנת 1915 שב לאירופה, השתקע בברלין ונעשה לצלם קולנוע (לרסקי אף היה אחד מצלמי סרטו הגדול של פריץ לאנג – "מטרופוליס", שיצא לאקרנים בשנת 1927). בראשית שנות ה-30, על רקע התמורות הפוליטיות בגרמניה, עלה לארץ ישראל והשתקע בתל-אביב. דירתו של לרסקי שימשה מקום מפגש קבוע לצלמים המקומיים, והוא אף מונה ליו"ר איגוד הצלמים, שהוקם באותו העשור. בתקופת שהותו בארץ יצר כמה מסדרות התצלומים המרשימות ביותר של תקופת היישוב, רובן נעשו בטכניקה הייחודית שפיתח והתבלטו בסגנונם האקספרסיוניסטי. בין עבודותיו בארץ נמנות סדרת תצלומי חיילים יהודיים, תצלומי פועלים, סדרה של תצלומי ידיים, הסרטים "עבודה" (1935), "מנגינה עברית" (1935), "ילדי השמש" (1939), "אדמה" (1947), ועבודות נוספות.