כרזות רשמיות שנדפסו לרגל ימי העצמאות ה-15 עד ה-20 של מדינת ישראל (ברצף). הוצאת המדפיס הממשלתי (בבתי הדפוס "א. לוין אפשטיין", "ש. מונזון" ו"אמנים מאוחדים"), 1963-1968. מעצבים שונים (כולם חתומים בדפוס).
שש כרזות: • כרזת יום העצמאות ה-15 בעיצוב פאול קור. • כרזת יום העצמאות ה-16 בעיצוב קופל גורבין. • כרזת יום העצמאות ה-17 בעיצוב עמרם פרת. • כרזת יום העצמאות ה-18 בעיצוב רן ציזר. • כרזת יום העצמאות ה-19 בעיצוב גדעון קייך. • כרזת יום העצמאות ה-20 בעיצוב קופל גוברין.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מצורפת: כרזה עם סמל חגיגות ה-20 למדינת ישראל (בעיצוב האחים שמיר), מודפסת בכחול על רקע לבן.
מקור: אוסף משפחת רימון.

כרזת יום העצמאות של מדינת ישראל הייתה כרזה מיוחדת שנדפסה אחת לשנה לרגל חגיגות העצמאות של מדינת ישראל. הכרזות נבחרו בידי וועדה מיוחדת של אמנים ואנשי רוח (בין שופטי הוועדה היו בצלאל שץ, יצחק דנציגר, דן בן אמוץ ואחרים), מתוך הצעות שהגישו מעצבים ישראליים בעילום שם. זוכי התחרות הוכרזו שבועות ספורים לפני יום העצמאות, והכרזות שעיצבו קישטו את כל רחבי הארץ באותה שנה. בעשורים הראשונים להקמת המדינה זכו הכרזות למעמד ייחודי בתרבות הישראלית, ועיצובן נחשב להישג יוצא דופן עבור מעצב ישראלי. בין המעצבים נמנו יוחנן סימון, פאול קור, האחים שמיר, דוד טרטקובר, ז'אן דוד ואחרים. כרזת יום העצמאות האחרונה הופקה בשנת 2018.

עיטור רשמי שהוענק לחברי משלחת הקיסר וילהלם השני לארץ ישראל ושני פריטים שנדפסו לכבוד חנוכת כנסיית הגואל בירושלים. גרמניה, 1898.
1. Jerusalemkreuz - עיטור "צלב ירושלים", עשוי כסף משובץ אמייל אדום (עם סרט ענידה אדום). במרכזו כתר הקיסרות הגרמנית והכיתוב IR (הקיסר המלך), WII. בצדו האחורי תאריך חנוכת כנסיית הגואל - 31.10.1898 (בספרות רומיות).
העיטור הוענק לחברי המשלחת – אנשי חצר, שומרים ומלווים, לאחר שהגיעו עם הקיסר לירושלים. על פי עדותה של אחת מחברות המשלחת, Mathilde von Keller (1853-1945), עבר הקיסר בליל חנוכת כנסיית הגואל בין אוהלי המלווים, והעניק להם את העיטור במו ידו. עיטור זה היה אחד משלושת העיטורים הבודדים בגרמניה הפרוסית שמקבליהם נדרשו לענוד תמיד בלבוש שרד.
2. הדפס המתאר את חנוכת כנסיית הגואל, מעשה ידי הצייר ואמן ההדפס Ismael Gentz – חבר משלחת הקיסר. הוצאת Gustav Schauer, ברלין. מוצמד לכרטיס עבה שבשוליו התחתונים הקדשה בכתב-ידו של האמן: "ברחשי תודה, איסמאל גנץ" (גרמנית).
3. Urkunde über die Einweihung der evangelischen Erlöserkirche in Jerusalem und Ansprache Sr. Majestät des Kaisers und Königs, 31. Oktober 1898. הוצאת der Evangelischen Jerusalemstiftung, ברלין, [1898 בקירוב]. גרמנית.
חוברת ובה פקסימיליה של כתב-היד המאויר עליו חתמו הקיסר וילהלם השני ואשתו, אוגוסטה ויקטוריה, במועד חנוכת כנסיית הגואל, ונוסח נאום הקיסר.
חנוכת כנסיית הגואל הייתה מטרתו המוצהרת של ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ. הכנסייה נבנתה בין 1893 ל-1898, במגרש שנתן במתנה הסולטן הטורקי לאביו של וילהלם, פרידריך השלישי, על חורבותיה של כנסייה צלבנית מהמאה ה-12. מגדל הפעמונים של הכנסייה, אז מהמבנים הגבוהים בעיר, תוכנן על פי סקיצות שהכין הקיסר בעצמו. ביום 31.10.1898 נערך טקס החנוכה במעמד הקיסר ופמלייתו, והונצח על גבי אינספור גלויות, מדליות, מזכרות ותצלומים.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
מצורף:
[Das Neue Testament nach der deutschen Uebersetzung D. Martin Luthers], הברית החדשה בתרגום מרטין לותר, מהדורה גרמנית שנדפסה כמזכרת למסע הקיסר לארץ ישראל. חסרים דף השער ומספר דפים נוספים. [כפי הנראה, הוצאת Heinrich Grund, ברלין, 1899]. בספר עשרות לוחות הדפס עם תמונות של האתרים הקדושים בארץ ישראל ומפה של הארץ

במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 1898 ביקר קיסר גרמניה וילהלם השני בערי האימפריה העות'מאנית – ביירות, קונסטנטינופול, ירושלים, חיפה ויפו. מסע זה נחשב לאחד האירועים המרכזיים בתולדות ארץ ישראל במאה ה-19.
ההיערכות לביקורו של הקיסר בארץ ישראל החלה כבר בקיץ 1898, וכללה פעולות ניקיון נרחבות, שיפור ושיפוץ של תשתיות, מתיחת קו טלגרף חדש, ועוד. לקראת הגעתו של הקיסר לירושלים הורחבו מספר דרכים בעיר, ואף נפרץ פתח בסמוך לשער יפו, על מנת לאפשר מעבר למרכבתו של הקיסר. נוסף על כך, רחובות העיר, ובפרט האזור סביב רחוב הנביאים (שם עתיד היה להיבנות מחנה האוהלים של הקיסר ופמלייתו) קושטו בדגלי גרמניה והאימפריה העות'מאנית ובשערי כבוד ניידים.
במהלך ביקורו בירושלים, אשר עיקרו היה טקס חנוכת כנסיית הגואל, ביקר הקיסר גם במושבה הגרמנית, בהר הזיתים, ברובע הנוצרי, בעירייה, ובמקומות נוספים, ובין היתר, נפגש עם בנימין זאב הרצל. את סיוריו ערך עם אשתו (הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה), ללא פמליה גדולה, על גבי סוס או מרכבה, כשבעקבותיו נעו בירושלים תהלוכות אישים פחותים בדרגה, מלווים בגדודי פרשים וקאוואסים (שומרי ראש טקסיים באימפריה העות'מאנית). רבים הגיעו לירושלים לקראת הביקור ושכרו מקומות על גגות ועל מרפסות בתים ברחובות בהם עתידות היו לעבור התהלוכות.