ספר פסקי הלכות מהמקובל רבינו מנחם מריקאנטי. בולוניה, [רצ"ח 1538]. דפוס השותפים העוסקים במלאכת המשי. מהדורה ראשונה.
המחבר, רבי מנחם בן בנימין רקנאטי (ה'י'-ה'ע"א 1250-1310), מראשוני המקובלים באיטליה. לפנינו ספר הפסקים ההלכתי שלו. חיבור זה שימש מקור חשוב לפסיקת הלכה בדורות שאחריו, והוא מובא בדברי הפוסקים כדוגמת הבית יוסף, הש"ך והמגן אברהם.
חתימת בעלים בשער הספר: "אי"ש צעיר ס"ט" [אולי רבי אליהו ישראל אב"ד אלכסנדריה, בעל קול אליהו וכסא אליהו שנהג לחתום כך]. חותמת רבי בן ציון וועזעל אב"ד טורדא.
[12], סב דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי קל. סימני עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (הספר עבר שיקום מקצועי). רישומים. כריכת עור חדשה.

"ספר המצות שחבר הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל, והשגות הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל שהשיג על הרמב"ם ז"ל במנין המצות". [ונציה, ש"י 1550] דפוס בראגדין.
בדף האחרון נדפס איור שלושה כתרים, וקולופון עם פרטי הדפוס: "נדפס במצות השר מאנייפיקו מיסיר אלוויזי ברגדין... שנת חמשת אלפים ושלוש מאות ועשרה לבריאת עולם... בויניציאה".
הספר שלפנינו כולל את ספר המצוות של הרמב"ם (שנכתב במקור בערבית, ונדפס במהדורה זו על פי תרגומו של רבי משה אבן-תבון), עם השגות הרמב"ן על החיבור. במהדורה שלפנינו נדפסו בשוליים ציונים לפרשיות התורה, בהן מופיעות המצוות, והפניה אל הפרק וההלכה המתאימה במשנה תורה להרמב"ם, שם מבוארים פרטי המצווה בהרחבה.
המהדורה שלפנינו נדפסה כחלק מן המהדורה המפורסמת של משנה תורה, אותה הביא לדפוס הגאון רבי מאיר קצנלנבוגן - מהר"ם פדובה (רל"ג?-שכ"ה), מגדולי אותו הדור. מהדורת משנה תורה זו נדפסה בשנת ש"י בדפוס בראגדין בוונציה, בשני כרכים. בסוף הכרך השני נדפס ספר המצוות שלפנינו, עם דף שער נפרד.
הנוסח שבמהדורה זו הוגה בדקדוק ע"י מהר"ם פדובה ובנו רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן. מהר"ם פדובה אף טרח והשקיע מכספו בהדפסת מהדורה זו וציפה להתפרנס ממכירת הספרים, אך המדפיס הווניציאני יוסטיניאן, מתחרהו של בראגדין, גנב את הגהותיו של מהר"ם פדובה, והדפיס אותן במהדורה דומה משלו (בוונציה, בשנים ש"י-שי"א) ומכרה במחיר נמוך יותר. פרשה זו עוררה בשעתו סערה ומחלוקת גדולה. הרמ"א (קרובו של מהר"ם פדובה) כתב אז תשובה ארוכה ומנומקת (נדפסה בשו"ת הרמ"א סימן י), בה אסר להפצה את המהדורה המתחרה, הטיל חרם ונידוי על מי שירכוש אותה, ועודד לרכוש את המהדורה שלפנינו בכסף מלא (בסופו של דבר יצאה מריבת המדפיסים משליטה עד שהביאה לבסוף לגזירת שריפת התלמוד באיטליה בראש השנה שי"ד).
מא, [1] דף. 39.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות) ובלאי. קרעים. סימני עש. רישומים. חותמת. תוי-ספר. ללא כריכה.

על חשיבות ספר המצוות של הרמב"ם
על חשיבות הספר שלפנינו - ספר המצוות להרמב"ם עם השגות הרמב"ן - כתב רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ) בהקדמה לספרו זוהר הרקיע: "אלה שני הספרים [ספר המצוות להרמב"ם, וספר ההשגות להרמב"ן] הם חמודים מזהב. כל אחד מהם הראה בו כחו ומעשה תקפו וגבורתו בבקיאות התלמוד, וכי היה בפניהם כשולחן ערוך. ואני בינותי בספרים ההם, וראיתים נותנים לפתאים ערמה. ומי הוא חכם בעיניו ובקי בתלמוד בראותו הספרים ההם, יראה בעיניו ולבבו יבין, כי אין ידיעתו קודם ראותו אותם... כנגד מה שידע אחרי קריאתו אותם... ויראה עצמו כאלו הוא בריה חדשה עקב תהיה רוח אחרת עמו מהרוח הנאצל עליו מהרוח אשר עליהם, ויחשוב עצמו ראוי להמנות עם היושבים בשבת תחכמוני... אשריהם ואשרי מי שזכה לשמוע תורה מפיהם, הלא במעט הדבש הזה אשר הנחילונו אורו עינינו".
גם ה"חתם סופר" כותב דברים דומים (במכתבו שנדפס במשנה תורה מהדורת וינה תקצ"ה): "וידוע שהרמב"ם חיבר הספר ההוא להיות הקדמה לספר היד, והוא ספר נפלא מאוד, וכל ההוגה בו ויודעו מוצא טעם צפיחית בדבש אמרותיהם... ולא יפה עשו [המדפיסים שלא הדפיסו את ספר המצוות יחד עם ספרי משנה תורה], ושינו מדעת בעליו הלא הוא קדוש ה' הרמב"ם ז"ל, ועל ידי כך ממש נשכח אותו ספר מרוב חכמינו, והרבה טובה נאבדה על ידי זה...".

ספר לכל חפץ, תקון שטרות, כדת משה וכהלכה, מאת רבי אליעזר מילי. ונציה, שי"ב [1552]. נדפס ע"י דניאל בן קורנילייו אדיל-קינד [בדפוס יוסטיניאן].
רישומים רבים, נסיונות קולמוס וכתמי דיו בדף השער ובכל דפי הספר (כפי הנראה הספר היה ברשותו של סופר, שעשה בו שימוש תדיר והעתיק ממנו שטרות).
[16] דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, מעט בלאי. רישומים רבים וכתמי דיו. כריכה חדשה.
מעטים הם הספרים שנדפסו ע"י המדפיס דניאל אדיל-קינד בוונציה. ראה: א.מ. הברמן, ארשת ו', עמ' 70-76.

ספר האמונות, בענייני אמונות ודעות והתנגדות לפילוסופיה, מאת רבי שם טוב אבן שם טוב. פירארה, שי"ו-שי"ז [1556]. נדפס עם: השגות שהשיג החכם רבי משה אלאשקר על מה שכתב רבי שם טוב בספר האמונות שלו נגד הרמב"ם זכרונו לברכה. פירארה, [שי"ז 1556]. דפוס אברהם ן' אושקי. מהדורה יחידה של ספר האמונות.
שער נפרד ל"השגות". בשער ספר האמונות מופיע התאריך: תמוז שי"ו, בקולופון שבסוף הספר מופיע התאריך: תשרי שי"ז. בשער ה"השגות" מופיע פרט השנה שי"ז.
ספר האמונות הוא ספר פולמוס נגד חכמת הפילוסופיה ובעד חכמת הקבלה. המחבר, רבי שם טוב אבן שם טוב, מחכמי ספרד בדור הגירוש, מפנה את עיקר חיציו כלפי הרמב"ם והוא מתבטא כנגדו במילים חריפות. בניו ונכדו של רבי שם טוב הזקן היו מתומכי הפילוסופיה וממעריצי הרמב"ם ואף היו למפרשיו הגדולים של חיבורו מורה נבוכים (נכדו רבי שם טוב השני הוא בעל הפירוש הידוע "שם טוב" על ספר זה). לפי עדות אחד מבני אותו הדור, בעת הגירוש לפורטוגל השליכו בניו של רבי שם טוב את כל ספרי אביהם בבית הכנסת בליסבון, "כי היו מתביישים ממה שמדבר אביהם כנגד הר"מ במז"ל ולכבודו גנזוהו" (ראה על כך: מאיר בניהו, מקור על מגורשי ספרד בפורטוגאל, ספונות יא, עמ' רלו-רמד). ספר האמונות ניצל משריפה בידי הנוצרים בפורטוגל יחד עם עוד כתבי-יד חשובים ונפוץ לאחר מכן בהעתקות רבות, אחת מהן הגיעה לידי רבי משה (מהר"ם) אלאשקר שהתקומם מאד על ביזוי כבודו של הרמב"ם. בתגובה כתב חיבור "השגות" כנגד הספר ובו מתבטא בחריפות נגד המחבר, מאשים אותו בזיוף ובכוונות זדון, וכותב עליו בין היתר: "האיש הזה המורד והמזייף, הכותב דברים כאלו על הרב הגדול... ואם ראוי לחמול על איש כזה ולכסות על קלונו וזיופיו...". בראש חיבור ההשגות כותב מהר"ם אלאשקר: "קנא קנאתי ליסוד הדת והאמונה שורש המדע... הרב המובהק החסיד הגדול אור העולם... הוא הקדוש הרמב"ם ז"ל...". לאורך השגותיו מרבה להתקיף את מחבר ספר האמונות, וכותב עליו בין היתר: "נוח לו לזה המשיג שלא היה נברא או שהיתה שליתו נהפכת על פניו ולא היה כותב דברים כאלו על עמוד העולם ובטלים הם דבריו...", ואף דן את הספר לשריפה: "תמה אני איך עמדו הראשונים על הספר הזה ולא גזרו לשרפו ביום הכפורים שחל להיות בשבת שעשאו לרבינו הרב ז"ל כופר בעיקר יותר מהאומות...". השגותיו אלו של מהר"ם אלאשקר נדפסו תחילה בתוך ספר השו"ת שלו (סימן קיז), שנדפס בסביוניטה שי"ד. עם הבאתו של ספר האמונות לראשונה על מזבח הדפוס, במהדורה שלפנינו, ראה המביא לבית הדפוס, ברוך עוזיאל לבית חזקיטי, חובה לעצמו להדפיס יחד עם ספר האמונות את השגותיו של מהר"ם אלאשקר. בהקדמתו, שנדפסה מעבר לשער של חיבור ההשגות, כותב ברוך עוזיאל הנ"ל כי תלו האשמות שווא ברמב"ם, "כאשר עשה זה המחבר רבי שם טוב בספר האמונות...". הוא טוען כי הקב"ה תבע את כבודו של הרמב"ם והמחבר לא הצליח להשלים את חיבורו, שכן כל כתבי היד הידועים לו מן החיבור נמצאו חסרים בסופם, ולבסוף כותב כי ראה לנכון להדפיס את חיבור ההשגות של מהר"ם אלאשקר ולצרפו בסוף הספר: "למען יהיה קול ושוברו עמו פן יטעו התלמידים הבאים אחרי הספר הזה ויקבעו הלכה לדורות...". ספר האמונות לא נדפס בשנית מאז ועד היום.
בשני הדפים האחרונים של ספר האמונות נדפס קטע מספר הזוהר (הדפסה שקדמה להדפסת הזוהר לראשונה במנטובה וקרימונה בשנים שי"ח-ש"כ).
בשער ספר האמונות, בדף האחרון של הספר ובשער ה"השגות" נדפס דגל המדפיס של רבי אברהם ן' אושקי, שבמרכזו איור של אצטרולב, ממנו משתלשל עוגן, עם הכיתוב "קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי", ראשי התיבות A.U. והכיתוב: "וקוי יי' יחליפו כח...".
חותמות של בית מדרש "עץ חיים" ו-"סעדת בחורים" (אמשטרדם).
רישום צנזורה בדף האחרון. הגהה [קצוצה] בכתיבה אשכנזית בדף ו/2.
קיו; [16] דף. 19 ס"מ. מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. קרעים משוקמים בדף השער ובשלושת הדפים שאחריו, עם פגיעה וחיסרון במסגרת השער המאויירת. סימני עש קלים. כריכה ישנה, עם פגמים.